להסתכל על דברים מנקודת מבט של טיפוח

במהלך החודשים האחרונים, חוויתי בטיפוח סוגיה שעכשיו אני מבין שהיא מבחן הקשור למאמר החדש של המאסטר “זמנים קריטיים חושפים את לב האדם” שפורסם זה לא מכבר.

חלקתי את ההתנסות הזו עם מספר מתרגלים בשבועות האחרונים, אבל כעת אני מבין שהיה עליי מיד לכתוב התנסות למינג-הווי כדי שעוד אנשים יוכלו אולי להפיק ממנה תועלת.

לפני כשנה התבקשתי לסייע לפרויקט דאפא להקים מחלקה חדשה בשל ניסיוני בתיאום וביזמות. משום שאני גר באזור אחר, הייתי נוסע הלוך וחזור והיו לי פגישות קבועות עם מתאמי הפרויקט. אבל במשך חודשים ההתקדמות הייתה מועטה.

בדיוק כאשר שקלתי פשוט להניח לזה ולפרוש, קיבלתי שיחת טלפון דחופה מהמתאם הראשי של הפרויקט. הוא אמר שהוא מבין שיש חשיבות להקים את המחלקה הזו. אז החלטתי לבוא לשם ולהיות שם כמעט כל יום במשך כמה חודשים, ולעשות את מיטבי. עדיין, בסופו של דבר חשתי שאנשים לא הקשיבו לעצותיי ושקיבלתי אחריות בלי סמכות. תהליך הקמת המחלקה התפורר.

הייתי מתוסכל מאוד. היו לי מחשבות כמו: “אמרתי לך מה צריך לעשות אבל אתה עשית את ההיפך ותראה מה קרה!”, או “בזבזת את הזמן שלי!”, או “שוב המתאמים הסיניים לא נותנים לאנשים שיודעים איך לעשות דברים להוביל”, וכו'.

הבנתי שהמחשבות האלו אינן נכונות, אף ש”אני צודק”.

אז החלטתי להסתכל פנימה. כיוון שאני מטפח "מנוסה", וזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בנושא כזה, החלטתי שהפעם עליי לפעול טוב יותר כשאני מתוסכל בפרויקט, ובאמת להסתכל על המצב רק מנקודת המבט של טיפוח ושל תיקון הפא.

המאסטר כתב ב “זמנים קריטיים חושפים את לב האדם”:

“אז לא משנה איזה נושא עולה, עליך עוד יותר לגשת לדברים במצב מחשבה רוחני”.

וגם:

“ומה שבאמת חשוב זה אם המחשבות והמניעים של אדם עומדים בסטנדרט, לא למי יש איזה תפקיד או אם התפקיד הוא חשוב".

אז שאלתי את עצמי: “מדוע אני חלק מהפרויקט הזה? מדוע המאסטר הביא אותי לכאן?”

הבנתי שעליי פשוט להצטרף לפרויקט הזה כ”חייל” בחזית, ולא כ”גנרל” מאחורי הקלעים שזה המקום הרגיל שלי. אני צריך ללמוד כישורים חדשים ולשפר קיימים, כך שאוכל לעשות עבודה טובה בתפקיד הזה. חוץ מזה, אני באמת אהיה “בקו החזית”, ואוכל אולי להגיע לאנשים רבים. בינתיים אני לומד כל כך הרבה, ומגלה התלהבות גדלה והולכת בתוכי לעשות את התפקיד הזה.

שמחתי לגלות שהאגו שלי לא היה שביר, ולא היה אכפת לי להיות שוב “מתחיל” שצריך לקבל משוב מכולם. למעשה, אם כמתרגל במקום כלשהו בעולם הייתי רוצה לעשות עבודה מהסוג הזה, אז הפרויקט הזה, במיקום הזה, הוא המקום הכי טוב להיות בו. אני מוקף במטפחים מנוסים שמעודדים אותי ורואים פוטנציאל, ויכולים לתת לי טיפ בשיחה של דקה – מה שהיה לוקח לי שבועיים לגלות לבד. יתר על כן, יש פה סביבת טיפוח ממש טובה.

ברגע שפעלתי כמתרגל, הסתכלתי פנימה, והפכתי את החשיבה שלי. התסכול הפך לשמחה, ובזבוז זמן הפך לעבודה חרוצה להציל עוד ישויות חיות. תודה מאסטר!

אני מבין שאם הפרויקט היה פונה אליי ומציע שאצטרף לעבודה בקו החזית שבה אין לי ניסיון, אז אולי הייתי מסרב, מתוך מחשבה שייתכן שאין לזה קשר אליי. לכן, כפי שאני מבין המאסטר היה צריך להביא אותי פנימה בצורה שאוכל להבין.

למעשה, מעולם לא נועדתי לשמש בתפקיד ניהולי בפרויקט הזה בזמן הזה. לכן משהו היה צריך לקרות בשביל לגרום לי להבין את זה. הייתי צריך לעבור לתפקיד שלו נועדתי מראש ולתפוס את ההזדמנות. האלטרנטיבה הגרועה הייתה להסתכל על הדברים מרמת פני השטח, להיעלב, לנטור טינה, לא להתעורר, ולהחמיץ את ההזדמנות.

תודה מאסטר על הסבלנות שהייתה לך אליי. כעת אני מייחל להיות אפילו יותר אפקטיבי בעזרה למאסטר בהצלת ישויות חיות!