שחרור הסנטימנטליות והתגברות על קארמה המחלה

(Minghui.org) הגב’ וואנג ואני למדנו את הפא והבהרנו את האמת יחד. להבנתי הסתדרנו יחד די טוב. אם הייתי צריכה עזרה בקבלת החלטות, היא הייתה האדם הראשון שפניתי אליו. ביקשתי ממנה לבוא לדירתי כל יום כדי ללמוד את הפא. היא אף פעם לא התלוננה. על אף זאת, לפעמים היא הייתה מאחרת. בעת שחיכיתי לה, רוגז וטינה היו התעוררו בתוכי.

עם הזמן התחלתי להרגיש עוינות כלפי הגב' וואנג. קבעתי איתה פגישה ובכוונה הגעתי באיחור כדי להראות לה מה אני חשה. כדי להוכיח לה את אי שביעות רצוני, הייתי אומרת לה לפעמים "תגיעי בזמן" או "תהיי יותר קפדנית עם עצמך". היא לא השיבה בחזרה אף פעם. המצב הזה ארך כשנתיים.

יום אחד גב’ וואנג הגיעה לביתי. היא נעמדה ליד הדלת ואמרה שהיא לא תגיע יותר לביתי. היא הסתובבה והלכה. החלטתה הייתה פתאומית ובלתי צפויה. מוחי התרוקן מכיוון שהרגשתי שאיבדתי את האדם שאני הכי רוצה לקבל ממנו תמיכה. לא ידעתי מה לעשות וגם לא רציתי לצאת יותר החוצה בלעדיה. ישבתי על המיטה ובכיתי כל שעות הבוקר.

כששמתי לב לתלות שלי בגב’ וואנג, התחלתי לצאת החוצה בשעות אחה"צ. לא היה לי עניין לעשות דבר; דעתי לא הייתה נתונה להבהרת האמת, אלא לחיפוש אחר גב’ וואנג. קיוויתי שאפגוש בה ברחוב. החיים נראו לי אומללים במשך הימים הבאים בלעדיה.

במשך ימים מכאיבים אלו, התבררו לי הסנטימנטליות, התלות, הקנאה, הנטייה שלי להסתכל החוצה על מתרגלים אחרים, והצדקנות העצמית שהופיעה בשנתיים שביליתי עם גב' וואנג. ידעתי שכל המחשבות האלו הן מחשבות רעות ושהאשמה בי. בכל זאת, כל אימת ששמה של הגב’ וואנג עלה, עדיין דיברתי עליה רעות.

מאוחר יותר, חשתי לא טוב פיזית. המחשבות הנכונות שלי נחלשו. מתרגלות עמיתות למדו אתי את הפא ושלחו איתי מחשבות נכונות שעזרו מעט, אבל לא לגמרי.

נשארתי בביתה של מתרגלת אחת במשך כמה ימים, בתקווה שהיא תוכל לעזור לי בשליחת מחשבות נכונות. המחשבה שלי הייתה שמאחר שהרוע מנסה לפגוע בי, יש לחסל אותו בעזרת מחשבות נכונות חזקות, אבל התעלמתי מחיפוש פנימה לחסל החזקות. כתוצאה מכך, עדיין המשכתי לכעוס על הגב’ וואנג. לא נראה כל שיפור, גם לאחר שמתרגלות אחרות ואני שלחנו מחשבות נכונות חזקות במשך כל הלילה.

למחרת בבוקר ביקרתי אצל המתאם המקומי. הוא ביקש ממתרגלים לעזור לי בשליחת מחשבות נכונות חזקות. רבים מהאלמנטים הרעים חוסלו, והצמרמורת שאפפה את גופי נעלמה, אך עדיין חשתי לא בטוב.

במשך היום, שתי מתרגלות למדו איתי את הפא ושלחו איתי מחשבות נכונות. בערב הצטרפתי לקבוצת לימוד אחרת. המצב נמשך מעל שנה. שליחת המחשבות הנכונות החזקות שלי התמקדו בעיקר על אי הנוחות הפיזית שלי ועל ההחזקה שלי להחלמה. לעתים רחוקות מאוד יצאתי החוצה להבהיר את האמת.

מתרגלת אחת ציינה את ההחזקה שלי לנוחות, ואמרה שאין עליי לחשוב על נוחות, אלא להתרכז על מה שמטפח צריך לעשות. היא צדקה, אבל התרעמתי עליה: חשתי שהיא לא מבינה אותי, ולא עוזרת לי. ביקשתי ממנה לשלוח עבורי מחשבות נכונות בעת שיש לי טינה כלפיה. שמחתי כשהיא עשתה מה שביקשתי, והתאכזבתי והתלוננתי אם לא עשתה את זה.

פניתי להרבה מתרגלים עמיתים. אחדים ציינו את ההחסרות שלי בחמלה, אחדים עזרו לי בחוסר אנוכיות, ואחדים בעצה חמורה. בסופו של דבר, החלטתי שעליי ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות חזקות בבית. לאחר זאת אצא החוצה להבהיר את האמת לבדי. בהדרגה הפסקתי לשים לב יותר מדי בקשר לבריאותי. אפילו כשחשתי אי נוחות, לקחתי זאת בקלות. ועשיתי כל מה שהיה עליי לעשות בלי להיות מוסחת משום דבר. כשלמדתי, הפא נכנס ללבי. גם המשכתי ללמוד את הפא בעל פה. ההחזקות שלי כמו טינה, תלות באחרים, רגשנות וקנאה חוסלו ברגע שצפו. הבריאות הפיזית שלי חזרה לקדמותה מבלי ששמתי לב לכך.

המצוקה הזו לא הייתה צריכה לקרות בכלל. זה קרה בגלל אי היציבות שלי בטיפוח. נאחזתי בסנטימנטליות שלי ובתחושת ה"עצמי" מבלי להתחשב באחרים. מחשבות הטינה, התלות והקנאה שלי הביאו לצרה הזאת. לא הצלחתי להתמסר להצלת ישויות חיות. מה עוד שיצרתי הפרעה למתרגלים אחרים. הכוח חסר הגבולות של הדאפא הנחה אותי חזרה למסלול הנכון. חזרתי לדרך של עזרה למאסטר להציל יותר ישויות חיות ולעמוד בקצב תיקון הפא.

חשתי אשמה בדרך בה התייחסתי לגב’ וואנג. בשל התעקשות עיקשת על הרעיונות והתכנון שלי, ללא התחשבות באחרים, יצרתי הרבה אי נעימויות עבורה. היא הייתה סלחנית וסבלה בשקט את הביקורת שלי. אבל אף פעם לא חשבתי על המצב מנקודת המבט שלה. בעלה עובד בעיר אחרת. היא משגיחה בעצמה על החותנת שלה בת ה-90. החותנת שלה צמחונית, כך שגב’ וואנג מבשלת לה מנה צמחונית מזינה לכל ארוחה. במשך 30 שנים, הגב’ וונג השגיחה על החותנת שלה כאילו הייתה האמא שלה.

הגב’ וואנג היא אישה אדיבה ונדיבה. היא סבלה את האנוכיות והגסות שלי ומעולם לא ניסתה לפגוע ברגשותיי. אבל התחרותיות והגישה הבלתי סבירה שלי, פגעו בה לעיתים קרובות.

בכיתי על כל מה שעשיתי. החלטתי להתנצל בכנות לפני הגב’ וואנג והלכתי לבקר אותה. אמרתי לה: "פגעתי בך בגלל האנוכיות שלי, אני מקווה שתסלחי לי".

בואו נחפש כולנו את ההחזקות והטעויות שלנו, נתקן את עצמנו, נחדש את לימודי הפא יחד, נשתף פעולה להבהיר את האמת ונעזור למאסטר להציל עוד ישויות חיות – כך נמלא את המשימה שלנו.