הבנות לגבי ה"אני האמיתי" לעומת ה"אני המזויף"

(Minghui.org) ההבנה שלי היא שחיוני לטפח באופן אמיתי בפאלון דאפא כדי לרכוש את היכולת להבחין בין שני ההיבטים השונים של האני; האני האמיתי שלי שמטפח ללא תנאי בהתאם למה שמאסטר לי (מייסד הדאפא) מלמד, והאני המזויף שנוצר על ידי הצטברות מחשבות ומושגים אנושיים שונים לאורך שנים של חיים בחברה אנושית רגילה.

המאסטר אמר לנו במאמר "טבע הבודהא" ("Buddha Nature" מתוך "ג'ואן פאלון" כרך 2) (תרגום זמני, לא רשמי):

"זה אומר שאדם רגיל הנמצא בעולם הזה לא יכול למצוא את עצמו. ומושג כזה שולט באדם לא רק במהלך תקופת חיים אחת, אלא מאז ואילך".

אנשים שאינם מטפחים אבודים באני המזויף שלהם, ואינם מסוגלים למצוא את האני האמיתי שלהם. מתרגלי פאלון דאפא מטפחים בין אנשים רגילים, ולכן אנחנו עוברים באופן בלתי נמנע תהליך שבתחילתו איננו יכולים למצוא את האני האמיתי שלנו, ובהדרגה אנחנו נעשים מודעים אליו, ועד שאנחנו חוזרים לבסוף לאני האמיתי המקורי שלנו. תהליך זה עצמו הוא תהליך של טיפוח אישי.

האני האמיתי שלנו נמצא בעולם גבוה

לְמה מתכוונים ב"מצב האני האמיתי שלנו"? מקריאה בכתבי הדאפא למדתי שהאני האמיתי שלנו מגיע במקורו מעולם גבוה ושהוא משוחרר מרגשות, תשוקות ומחשבות אנושיים. הוא אינו מוטרד מאינטרסים או קונפליקטים של אנשים רגילים. אפילו ארהאט (אדם המטפח בהצלחה למצב של אלוהות) ברמה הנמוכה ביותר יכול להישאר שמח, ואינו מתרגש מהרכילות של אחרים. כשזה נוגע בעניינים אנושיים, האני האמיתי של מתרגל דאפא השוכן בעולמות גבוהים צריך עוד יותר להישאר לא מושפע.

האני האמיתי שלנו הוא גוף אחד חזק, כך שמה שמפריד בין תלמידי הדאפא ומעכב את הטיפוח והשיפור שלנו הוא בדיוק האני מזויף הזה שנגרם על ידי מחשבות ולבבות אנושיים שונים שנוצרו בקרב אנשים רגילים, כמו גם על ידי הקארמה שהצטברה ברמות שונות. כשהאני האמיתי שלנו לוקח את ההובלה, מטפחי הדאפא, הפועלים יחד כגוף אחד שלם, פועלים בהרמוניה ובעוצמה. ולהפך, כשהלב והמחשבות האנושיים שלנו משתלטים, ידו של האני המזויף על העליונה. כך שאנחנו נותרים בסוף עם קארמה, אי נוחות פיזית או הפרעה נפשית.

כשאיננו מצליחים להסתכל פנימה בזמן כדי לדכא או לסלק את ההפרעות של האני המזויף, זה עלול לגרום לנו לצבור עוד קארמה וליצור פערים ומחסומים בטיפוח ככלל. במונחים של טיפוח אישי, הצבירה של הקארמה גורמת למצב הבלתי נמנע שיהיו עוד מבחנים ומצוקות, שיהיו אף קשים יותר.

שימוש באני האמיתי שלי לדכא את האני המזויף

בהתבסס על ההבנה שלי את שני ה"אני" השונים, פיתחתי הרגל בטיפוח שלי, כלומר, כשמגיע מבחן, או כשאני בקונפליקט, אני בודק תחילה אם הלב שלי זז. אני יודע שהאני האמיתי שלי לא מוּנע מעניינים של אנשים רגילים, ולכן כל הפרעה כתוצאה מקונפליקט מונעת כנראה ממחשבות ולבבות אנושיים שנרכשו בעולם האנושי הזה. כך שאם הלב שלי זז ממקומו, אני מיד מזהה את ההחזקה, מדכא אותה ושולח מחשבות נכונות כדי לסלק אותה.

אין קונפליקטים שהם מקריים. לעתים קרובות אני משתמש באני האמיתי שלי כדי לשלוט באני המזויף שלי בדרך זו. גיליתי שכל הקונפליקטים סביבי נמצאים כאן כדי לעזור לי לזהות את האני המזויף שלי ולעזור לי להפוך  קארמה. לפיכך, עברתי בהדרגה ממצב התחלתי של כעס, למצב שזה לא מזיז לי, ועד לבסוף למצב מרומם יותר, שבו אני מודה מעומק לבי לאלה שיש להם קונפליקט איתי.

לא משנה אם אלו קונפליקטים גדולים או קטנים, הם כדי לעזור לנו לזהות את האני מזויף שלנו ולהפוך את הקארמה. אם לא היו שם קונפליקטים, הייתה נמנעת מאיתנו ההזדמנות לשפר את השין-שינג ולהפוך את הקארמה.

גיליתי שההסתכלות פנימה צריכה להיעשות לא רק מדי פעם. כשמופיעה מחשבה רעה, אני מיד מנקה ומטהר אותה; כשיש לי החזקה למשהו, אני מסלק אותה; כשמחמיאים לי, אני מנקה את לבי מהעונג; כשאני שומע מילים רעות, אני שולל את הלב של חוסר שביעות רצון או תלונה. אם אני עושה עבודה טובה, אני מתרחק מהתשוקה להתפארות.

באמצעות ההסתכלות פנימה, מצב הטיפוח שלי התפתח לאט מרדיפה אחר הגשמה של עצמי תוך עשיית שלושת הדברים היטב, למצב של אי-עשייה (ווּ-וֵוי) ולתת לטבע לעשות את שלו. עם זאת, הבנתי מאוחר יותר שלמצב הזה עדיין יש אלמנטים של "בשבילי עצמי".

רק כשהתרחש עימות חדש גיליתי שהמצב של אי-עשייה היה עדיין אנוכיות. הישויות העתידיות הן אלטרואיסטיות – החיים שלהן קיימים עבור אחרים. טיפוח למען אחרים הוא מבחן גדול ומאתגר אף יותר מאשר לסלק את ההחזקות שלי עצמי. הבחנתי שאני צריך לסלק את ה"עצמי" שלי במידה רבה יותר.

לא משנה איזה סטטוס פרי מחכה לי בסופו של דבר, המטרה שלי ברורה: לטפח לחיים חופשיים מאנוכיות –למען אחרים בלבד.

טיפוח אמיתי לעומת ביצוע משימות

המאסטר מצפה מתלמידיו האמיתיים לעשות את שלושת הדברים על בסיס יומי: ללמוד את הפא, לשלוח מחשבות נכונות, ולהבהיר את האמת, כמו גם לתרגל את התרגילים. לאחר שעושים את הדברים הללו במשך עשרות שנים ומאבדים את תחושת הדחיפות וההתלהבות הראשונית, מתרגלים רבים, ובכלל זה אני עצמי, נפלנו לדגם של עשיית שלושת הדברים לשם השלמת משימות.

לאחר ששיתפתי עם כמה מתרגלי דאפא המתקדמים במרץ, הגענו להסכמה שנזכיר זה לזה לא למלא את האחריויות שלנו פשוט משום שאנחנו "צריכים" לעשות אותן. ונימנע מלעשות את שלושת הדברים למען מטרה של "לעשות דברים".

ללמוד הפא, לשלוח מחשבות נכונות ולהבהיר את האמת הם כולם חשובים באותה מידה, אבל לא בהכרח לעשות את שלושת הדברים אומר, שאנחנו מטפחים את עצמנו, משפרים את השין-שינג שלנו או נטמעים בדאפא. גם אנשים רגילים עושים מעשים טובים, אבל לא משנה כמה מעשים טובים הם עושים, הם עדיין בני אדם, כי המחשבות שלהם נשארות ברמה האנושית והם לא התרוממו בשין-שינג שלהם.

הקמת המוסריות האדירה של תלמידי הדאפא אינה מתרחשת מבלי לרומם את השין-שינג ואת העולם שלנו.

מטפחים אמיתיים אינם משאירים פרצות לכוחות הישנים

המוח והמחשבות האנושיים הם תוצרים של היקום הישן שהושחת, והם התמזגו עם המנגנונים של הכוחות הישנים. הכוחות הישנים עושים סידורים מדוקדקים לגבי הלבבות האנושיים והמחשבות האנושיות של תלמידי הדאפא. מאחורי כל שכבה של החזקה אנושית יש שכבות של מלכודות שהציבו הכוחות הישנים כדי להרוס תלמידי דאפא. בסין זה מתבטא ברדיפת תלמידי דאפא ובהפעלת לחצים שיוותרו על הדאפא. כמו כן אוסרים עליהם להבהיר את האמת כדי לעזור להציל אנשים.

כאשר הכוחות הישנים נתפסים ואוחזים בפרצות שלנו, אלוהויות ישרות אינן יכולות לעזור, אף שהן רוצות לעזור. ואילו כאשר המחשבות הנכונות שלנו משחקות את התפקיד המוביל, גופי החוק של המאסטר (פא-שנים) והאלוהויות הישרות יכולים לעזור לנו ולהעצים את כוחנו. כאשר המחשבות הנכונות של הגוף האחד השלם הם חזקות, הכוח הישר והאדיר ביותר ביקום נמצא מאחורינו, ומתגלם בממד האנושי כפריצות דרך גדולות יותר בהצלת אנשים. לעומת זאת, כאשר מתרגלי הדאפא נכנעים למחשבות ולתפיסות אנושיות, הכוחות הישנים יפריעו לנו או ידכאו אותנו.

הנתיב שתכנן לנו המאסטר הוא כדי שנטפח בדאפא באמת וניטמע בדאפא. החוכמה שאנחנו משיגים מטיפוח אמיתי אינה החוכמה שלנו, אלא זהו כוח הפא התואם לרמת השין-שינג שלנו: החוכמה שלנו מוענקת לנו על ידי המאסטר. תחת ההדרכה של החוכמה הזו, אנחנו צועדים בנתיב שתכנן לנו המאסטר.

לצעוד על הדרך הנכונה בעת קידום שן יון

נראה שתלמידי הדאפא עוזרים לשן יון להציל אנשים, אבל בפועל, זהו שן יון שעוזר לתלמידי הדאפא להציל אנשים, ובו בזמן מספק לנו הזדמנויות להשתפר, להקים את המוסריות האדירה שלנו ולהגשים את נדרינו.

בקידום שן יון המטרה שלנו היא לא כמה כרטיסים אנחנו מוכרים, אלא לשפר את הטיפוח שלנו ולהגשים את הנדרים שלנו. פעם אחת הייתי עד לכך באדינבורו, ראיתי שההבדל הגדול ביותר בין המתרגלים המקומיים שלנו היה שכבר לא היינו אובססיביים לגבי מה שכל אחד מאיתנו תרם למאמץ, או לגבי כמה כרטיסים כל אחד מאיתנו מכר, אלא עסקנו יותר באיך כל אחד שיתף פעולה היטב בתהליך ואם כל שלב נעשה בהתאם לציפיות של הדאפא.

במשך התהליך היינו אסירי תודה לראות את השיפור של מתרגלים עמיתים בטיפוח, ואת ההבנה הטוטלית של שיתוף פעולה. הקבוצה שלנו קטנה, אבל המאמצים שלנו להציל אנשים הם חזקים ויעילים מאוד מפני שמצב הטיפוח שלנו במשך התהליך היה בהתאם לפא, ולכן זכה לברכה ולחיזוק של המאסטר.

ההצלחה שלנו בקידום שן יון ומציאת התיאטראות האידיאליים ביותר מתאפשרת רק כשאנחנו הולכים בדרך שאורגנה על ידי המאסטר. זה תלוי בנו אם אנחנו רוצים ללכת בדרך הזו. זה נעשה בהתאם לחוזק ולשיתוף הפעולה שלנו, כמו גם אם כל אחד ממתרגלי הדאפא המקומיים שלנו מטפח באמת ובתמים, ועד כמה אנחנו מחויבים לשן יון.

אני מקווה ששכל המתרגלים העמיתים יוכלו לנצל את ההזדמנות היקרה הזו לצעוד קדימה ולשתף פעולה היטב. לעזור לשן יון זה באמת לעזור לעצמנו. אנחנו נגשים את נדרינו לסייע למאסטר בהצלת ישויות חיות, ונעמוד בציפיות החומלות של המאסטר.

כל מה שכתבתי זה רק ברמת ההבנה המוגבלת שלי. אנא הצביעו על כל דבר שאינו הולם.