מחשבות על מדוע איננו לומדים את הפא היטב

(Minghui.org) לעתים קרובות המאסטר מדגיש בכתביו שמתרגלי ‏‏‏‏‏‏‏‏פאלון דאפא חייבים ללמוד את הפא היטב, ושרק על ידי כך נוכל להגשים את המשימות שלנו בהצלחה. המאסטר גם ציין שחלק מהבעיות בטיפוח שלנו קורות בגלל שאיננו לומדים היטב את הפא.

המאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ 3":

"האזורים שפעלו היטב בהצלת ישויות חיות ואימות הדאפא, ושבהם שינויים גדולים התרחשו, הם בוודאי מקומות שבהם אנשים למדו את הפא היטב. ותלמידי הדאפא שהשתפרו במהירות הם בוודאי אלו ששמו בעדיפות את לימוד הפא". ("לוועידת הפא של אוסטרליה")

לאורך עשרים שנות הטיפוח שלי, אני מרגישה שזה לא קל לעמוד בקצב לימוד הפא, משום שהרבה דברים מפריעים.

החזקה לעשיית דברים

הבנתי שההחזקה לעשיית דברים היא בעיה מרכזית המסיחה את דעתנו כשאנחנו מנסים לקרוא את הפא.

לאחר שהחלה הרדיפה, הייתי אחת מהמתרגלים הראשונים שיצאו החוצה להבהיר את האמת לאנשים באזור שלנו. מתרגלים רבים חשבו שטפחתי טוב מאוד, והייתי די מרוצה מעצמי. לא ראיתי את הטינה, הכעס והרגשות השליליים שהיו לי כלפי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).

מתרגלת אחת ציינה שאני רק עושה דברים במקום לטפח את עצמי, מאחר שתמיד היו לי ויכוחים עזים עם אימא שלי, שלא תרגלה. לא חשבתי שלהתווכח זה עניין גדול, ולא הבנתי שזה חלק מטיפוח השין-שינג. הדבר הגרוע ביותר היה שכשכעסתי, לא הייתי מסוגלת להירגע ולמדתי מעט מאוד את הפא, שלא לדבר על ביצוע התרגילים.

גם אימא שלי אמרה שאני לא עושה טיפוח רוחני אלא מעורבת בפוליטיקה, מפני שהיא מעולם לא ראתה אותי עושה את התרגילים. אימא שלי לא הייתה היחידה שהתווכחתי איתה. התווכחתי עם כל מי שלא הסכים איתי. הייתי מלאה ברגשות, בטינה ובתחרותית.

במשך שנים רבות הונעתי מתשוקה עזה לעשות דברים. לאחרונה הגשתי מספר מאמרים לאתר מינג-הווי. בתהליך הכתיבה, ההחזקה שלי לעשיית דברים התחזקה עוד יותר ורציתי לכתוב יותר ולכתוב מהר. לא הצלחתי להירגע אפילו בזמן לימוד הפא או כשעשיתי את התרגילים. המוח שלי היה פעיל מאוד. צצו לי רעיונות בזה אחר זה, ולא יכולתי להפסיק לכתוב.

לפעמים כתבתי במשך ימים. לא קראתי את הפא ולא תרגלתי. עכשיו אני מבינה שרגשות אנושיים שלטו בי ושעשיתי כל מה שבא לי לעשות במקום לארגן את הזמן שלי בקפידה.

כשכתבתי מאמר ארוך, האגו שלי התרחב. אבל כשהבחנתי שהמאמרים שהגשתי התפרסמו רק לעתים רחוקות, זה בלבל אותי, מפני שחשבתי שאין שום דבר רע במאמרים שלי.

מאוחר יותר הבנתי את הבעיות שלי. על פני השטח, כתבתי מאמרים כדי לאמת את הפא, אבל כשהזנחתי את לימוד הפא ואת התרגילים, כבר סטיתי. אם לא אצליח לתקן את עצמי, ההשלכות יהיו קשות. פרסום מאמרים אינו אומר שהתרוממתי בטיפוח. עליי לעשות את כל שלושת הדברים היטב. לימוד הפא היטב הוא החשוב ביותר, שכן זהו הבסיס לכל דבר.

הבנתי גם שמאחורי ההחזקה שלי לעשיית דברים הייתה החזקה חזקה לרגשות אנושיים, כמו תחושה של הישג: אני מרגישה שתרמתי והשגתי משהו. מאחורי זה יש את האגו שלי, את החמדנות להשגת ההישג, ואת הרצון לעשות קיצורי דרך.

הפרעה מהקארמה של המחשבה

שמתי לב שאני מבלה בקלות שעה או שעתיים בקריאת מאמרי שיתוף של מתרגלים, אבל אני תמיד מתקשה למצוא זמן ללימוד הפא. אפילו כשאני לא כל כך עסוקה, אני מבלה זמן בכל דבר אחר במקום בלימוד הפא.

כמה מתרגלים אמרו שכשהם קראו את הפא, הם היו ממוקדים לחלוטין והייתה להם הרגשה שהם מתמוססים בתוך הפא. קינאתי, כי רק לעתים רחוקות חוויתי זאת.

כעת אני מבינה שלימוד הפא יכול לסלק ישירות את הדברים הרעים במחשבותינו, לכן ההחזקות וקארמת המחשבה שלנו מנסות בכל כוחן למנוע מאיתנו לקרוא את הפא. עלינו לדחות את ההפרעה הזו. אף שקריאת מאמרי שיתוף גם יכולה לעזור לנו להתעורר לדברים שעדיין איננו מודעים להם, היא לעולם לא תחליף את מקום לימוד הפא, שהוא הדרישה הבסיסית ביותר לכל מתרגלי הפאלון דאפא.

פעם חשבתי שזה מספיק טוב אם אוכל לשפר את ההבנה שלי בפא על ידי קריאת מאמרי שיתוף. מאוחר יותר הבנתי שאם לא אלמד היטב את הפא, אם לא אסלק את החומרים הרעים במוחי ואם לא אשפר את השין-שינג שלי, הגונג שלי לא יוכל להשתפר, וזה לא יהיה טיפוח.

כמובן שחשוב לקרוא מאמרי שיתוף, אבל אין עלינו ללכת לקיצוניות או לשים אותם בראש סדר העדיפויות.

הפרעות מאתאיזם

אלמנט נוסף שחסם אותי מלימוד הפא היה החשיבה האתאיסטית שלי. הקדשתי יותר תשומת לב לדברים והישגים מוחשיים והזנחתי את ה"הישגים" הלא מוחשיים שהשגתי מלימוד הפא. הייתה גם בעיה של חוסר אמונה בדאפא ובמאסטר.

כעת אני מבינה שרק על ידי לימוד הפא היטב נוכל להשתנות בצורה יסודית, לסלק את הטבע הדמוני שלנו ולשנות את הטבע שלנו לטבע הבודהא. לעולם לא נוכל להגיע לסטנדרטים של הפא אם נעשה דברים עם החזקות אנושיות. להפך, אנחנו נפעל על-פי הסידורים של הכוחות הישנים או אפילו נלך לצד הנגדי עקב האדרה עצמית.

סימנים המראים שאיננו לומדים את הפא היטב

 אני חושבת שסימנים לכך שאדם אינו לומד היטב את הפא עשויים לכלול לימוד לא מספיק של הפא, חוסר יכולת להתמקד בזמן קריאת הפא, התייחסות ללימוד הפא כמשימה, היעדר אמונה של 100 אחוז בפא, אי שימוש בעקרונות הפא כמדריך בטיפוח, או אי יישום עקרונות הפא בהתנהלות שלנו.

לדוגמה, כשקראתי לאחרונה את "ג'ואן פאלון" הבנתי שלא הצלחתי להתייחס למשהו שהמאסטר אמר כמשהו אמיתי. המאסטר אמר:

"יש עוד דרכי טיפוח רבות של אסכולת הבודהא המועברות בין אנשים. במהלך ההיסטוריה הן הועברו לתלמיד יחיד בדורו". (הרצאה ראשונה)

הרגשתי שהרעיון של, "הועברו לתלמיד יחיד בדורו", נשמע כמו משהו מתוך סיפור אגדה. הייתה לי אותה תחושה כשקראתי אחת השורות הבאות ב"ג'ואן פאלון":

"זה לקח לנו דורות רבים, זמן ארוך מאוד ומספר שנים מפחיד בגודלו עד שהפאלון נוצר. איך אתה יכול לקנות פאלון עם כמה עשרות יואנים?" (הרצאה שנייה)

עכשיו אני מבינה שאנחנו חייבים להיות בעלי אמונה של 100 אחוז בפא, כדי לטפח בצורה יציבה ומוצקה.

לפני כמה שנים, אף שהצלחתי להשקיע זמן בלימוד הפא ובביצוע התרגילים, לא היה לי לב כן וטהור. ברגע שהנחתי את הספר מהיד הפכתי לאדם רגיל.

לאחרונה נעשיתי מרוכזת יותר בלימוד הפא והתחלתי לראות את עקרונות הפא. יכולתי להרגיש את השין-שינג שלי משתפר לאט לאט.

הבחנתי שמתרגלים שפועלים היטב בלימוד הפא הם תמיד אלה המאמינים במאסטר ובפא, מתייחסים לאחרים בענווה ומאמינים שהמאסטר דואג להם. הם מסוגלים להתייחס לבעיות בהתבסס על הפא, בשלווה וברציונליות.

בניגוד לכך, אלו שאינם לומדים היטב את הפא נוטים להדגיש את הדרכים והיכולות של אנשים רגילים לעשות דברים ולהסתכל על דברים ועל אנשים עם מנטליות אנושית.

לקחים מאי-היכולת ללמוד את הפא היטב

מתרגלת אחת אמרה לי שהיא לא השיגה הבנות חדשות כשקראה את הפא, מפני שהיא כבר הכירה את התוכן. כתוצאה מכך, היא כעסה בקלות ולעתים קרובות נזפה בבעלה ובילדיה. אבל היא הייתה פעילה מאוד בפעילויות הבהרת האמת. לפני כמה שנים היא נפטרה פתאום.

מתרגלת קשישה אחת נקלעה לעתים קרובות לוויכוחים עם אחרים. היא סיפרה שיש לה מחשבות חזקות על תאווה, והיא תמיד רצתה לצאת לעשות דברים. בכל פעם שהתיישבה ללמוד את הפא, היא הרגישה שאינה רגועה. היא נפטרה עקב קארמת מחלה.

מתרגלת קשישה אחרת הקדישה תשומת לב ללימוד הפא והקפידה לוודא שהיא לומדת שלוש הרצאות כל יום. היא גם הייתה פעילה מאוד בעבודת הבהרת האמת. אבל היא לא ידעה איך להסתכל פנימה והתייחסה ללימוד הפא כמשימה. כתוצאה מכך, לעתים קרובות היא לא הצליחה לשמור על השין-שינג שלה. היא נפטרה גם כן.

הבנתי שאף פעם אין לעשות את לימוד הפא כדי לצאת ידי חובה. הגישה של אדם כלפי לימוד הפא חשובה מאוד.

נתקלתי בבעיות רבות בטיפוח שלי שנגרמו בעיקר בגלל אי לימוד הפא היטב והחזקות אנושיות רבות מדי.   

במשך שנים רבות, לא יכולתי לראות את העקרונות כשקראתי את הפא. כשמישהו הציק לי, לא יכולתי לשלוט על הכעס שלי, אף שידעתי שהוא בעצם נותן לי דה. בסופו של דבר הבנתי שרק על ידי לימוד הפא היטב נוכל לראות את כוחו של הפא.

אף שחשבתי על עקרונות הפא כשנתקלתי בבעיות, עדיין לא יכולתי לפעול כראוי עקב ההחזקות האנושיות שלי, וההפרעות של הכוחות הישנים.

במשך עשרים שנה לא יכולתי לשלוט על מזגי. לא משנה מי הציק לי, בין אם היו אלה בני משפחתי, עמיתים לעבודה או מתרגלים, כעסתי עליהם. ויכוחים עם בני משפחתי נמשכו לעתים קרובות במשך שעות, ועדיין כעסתי במשך ימים לאחר מכן.

הייתה לי גם החזקה חזקה לתחרותיות בפרויקטים שעשינו ושפטתי כל אחד. כיוון שהשתמשתי בפרויקטים כדי לאמת את עצמי, השין-שינג שלי המשיך להתדרדר במקום להשתפר.

רק לאחרונה הצלחתי לשלוט במזגי. לקח לי כל כך הרבה זמן להשתנות מפני שלא למדתי את הפא היטב. אף שאינני מאבדת את המזג שלי מהר כמו בעבר, אני עדיין מלאה ברגשות. לדוגמה, אני נוטה ללכת לקיצוניות בצורת החשיבה שלי ולתת מקום למחשבות שליליות.

כשזה נוגע לקונפליקטים של שין-שינג, אני עדיין אוהבת להתמודד איתם באמצעות קריאת מאמרים, שיתוף עם אחרים או חשיבה מאומצת במקום לשים לב ללימוד הפא.

באחד ממאמרי מערכת מינג-הווי שפורסם לאחרונה: "האם אנחנו יכולים להפיץ את מאמריו החדשים של המאסטר בקרב אנשים שאינם מתרגלים?", המתרגל כתב: "באשר לסוגיית הפצת המאמרים החדשים של המאסטר, המתרגלים בסין צריכים לא רק ללכת על-פי התכנונים של המאסטר, אלא גם לשפר את השין-שינג שלהם ואת תכונת ההארה שלהם (לא באמצעות ניחושים או הנחת הנחות) בעזרת החוכמה וההדרכה הניתנת על ידי הפא. רק כאשר אנחנו מרגיעים את הלב ומחפשים תשובות בתוך הפא, נוכל להיות מוארים לטאו צעד אחר צעד".

לנוכח בעיות ומצוקות, עלינו אכן להרגיע את הלב ולחפש תשובות בתוך הפא. זה חשוב ביותר. אני חייבת ללמוד את הפא בלב ישר כל יום ולהתעורר לעקרונות הפא כדי לתקן את עצמי בהתאם. אחרת, הטיפוח שלי יהיה כמו דיבורים ריקים.

ההחזקה לרגשות

 הבנתי שאם איננו מצליחים ללמוד את הפא היטב, אנחנו מונעים על ידי רגשות ומסתכלים על דברים עם רגשות אנושיים. רק על ידי לימוד הפא היטב נוכל להרפות ולהשתחרר מהרגשות ולהפוך את ה"רגשות" הללו לחמלה. כל ההחזקות שלנו מונעות על ידי רגשות אנושיים.

כשלא יכולתי לראות את עקרונות הפא, הונעתי על ידי רגשות חזקים כמו כעס, מזג רע, אהבה ושנאה. מאוחר יותר, כשהשתפרתי בלימוד הפא, ראיתי עקרונות פא רבים. הרגשות האנושיים שלי פחתו בהדרגה, אבל עדיין הייתה לי הפרעה מאלמנטים רגשיים.

למשל, עדיין יש דברים שאני אוהבת או לא אוהבת לעשות; יש חוסר בעקביות ובמשמעת עצמית וקיים האלמנט של חוסר סבלנות. אני מבינה שאני חייבת ללמוד עוד יותר וטוב יותר את הפא כדי להפוך את הרגשות להיגיון רציונלי ולחמלה.

התועלות בלימוד הפא בלב רגוע

 נהגתי להרגיש די לא רגועה כשקראתי את הפא ולא יכולתי לראות את המשמעות הפנימית של עקרונות הפא. לא הייתי מודאגת וחשבתי שאני פשוט נותנת לטבע לעשות את שלו.

השתמשתי בהלך רוח אנושי כדי לראות את עקרונות הפא משום שחשבתי שחלק מהתכנים נוגעים לממדים אחרים אז אין להם קשר לשיפור השין-שינג שלנו. לא הצלחתי להבין את הכוח המופלא היוצא מהכלל של הפא.

אחרי שהשכלתי ללמוד את הפא בראש רגוע השגתי הרבה הבנה. אשתף כמה דוגמאות.

פעם אחת, כשבני ואני למדנו את הפא, התרגזתי כי הוא לא שם לב בזמן שקרא את הפא. בני הגיב אליי בכעס. נזכרתי במה שהמאסטר לימד על מה שמתרגל צריך לעשות כשהוא נתקל בקונפליקט, והכעס שלי פשוט נעלם. שיתפתי עם בני, והוא היה המום מהכוח של הדאפא.

היה פעם מתרגל אחר שלא סבלתי והרגשתי מוטרדת מכל דבר שהוא אמר, כאילו שהוא מכוון את הדברים אליי. הרבה פעמים התווכחתי איתו.

כשקראתי ב"ג'ואן פאלון", כמה שורות הסבו את תשומת לבי:

"צ'יגונג היה פופולרי בחברה במשך זמן קצר מאוד. אנשים רבים מחזיקים בצורת חשיבה עקשנית ותמיד מכחישים אותו, משמיצים אותו ופוסלים אותו. מי יודע איזה מצב מנטלי יש לאנשים האלה. הם שונאים צ'יגונג כל כך, כאילו זה קשור אליהם. ברגע שמזכירים צ'יגונג הם יגידו שזה אידיאליסטי. צ'יגונג הוא מדע והוא מדע גבוה אף יותר. זה קורה משום שצורות המחשבה של האנשים האלה עקשניות מדי והידע שלהם צר מדי". (הרצאה שישית)

הבנתי שאינני יכולה לסבול את המתרגל הזה כי הייתה לי מנטליות עקשנית וגישה צרה מדי. כתוצאה מכך, תמיד שפטתי אחרים תוך שימוש במושגים המוגבלים שלי. ברגע שהבנתי את הבעיות שלי, שחררתי את כל המחשבות השליליות לגבי אותו מתרגל והרגשתי הקלה בלב.

הבנתי שכאשר אני קוראת את הפא בלב רגוע, הפא יראה לי את עקרונות הפא הספציפיים שאני צריכה להתעורר אליהם, ינחה אותי לעבור את המבחן שעומד בפניי ויעזור לי לשפר את השין-שינג שלי.

אני מבינה ששכבות של בודהות, טאואים ואלוהויות נמצאים מאחורי כל מילה, ושהפא תמיד מנחה אותנו בחוכמה. אם אני מרגישה שאני קוראת שוב ושוב אותו התוכן, זה סימן שאינני לומדת את הפא בלב רגוע ולא מראה לפא את הכבוד והרצינות הראויים לו ולכן מובן מאליו שאינני יכולה לראות את המשמעויות הפנימיות של הפא.

מתרגלת אחת אמרה: "בכל פעם שאני נמצאת במצב קשה, אני אומרת לעצמי שאולי לא אצליח לעבור אותו בכוחות עצמי, אבל הפא יוכל לעזור לי לעבור דרכו והמאסטר יעזור לי. אני ממשיכה ללמוד את הפא גם אם אינני יכולה לראות את התקווה. אני תמיד נאחזת בפא ולעולם לא ארפה ממנו".

אֶפִּילוֹג

המאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ 2":

"יש אנשים, שעד היום עדיין לא מסוגלים לקרוא את הספר ביסודיות. במיוחד אלו שעושים עבודה בשביל הדאפא – אתם לא יכולים להשתמש בשום תירוץ לא לקרוא את הספר ולא ללמוד את הפא. אפילו אם אתה עושה דברים בשביל המאסטר, בשבילי, עליך גם כן ללמוד את הפא בכל יום עם לב שקט. צריך לטפח באמת". ("ללכת לקראת השלמות המלאה")

אין עלינו לשכוח את התזכורת של המאסטר ועלינו באמת ללמוד את הפא היטב.

אלו הן ההבנות שלי בלבד. אנא ציינו בחמלה כל דבר שאינו בפא.