(Minghui.org) שלום, מאסטר נכבד! שלום, מתרגלים עמיתים!
התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996. למדתי רק בבית ספר יסודי. ב-27 שנות הטיפוח שלי התגברתי על מבחנים עצומים, בזה אחר זה, באמצעות אמונתי במאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) והפא. המאסטר תמיד מגן עלינו, התלמידים.
מחלה ונישואים הרוסים
בעלי ואני ניהלנו עסק להובלת נוסעים. לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, ניצלתי כל הזדמנות ללמוד את הפא ולתרגל את תרגילי הפאלון דאפא. היה מאתגר לאזן את זמני אך לבי היה מלא שמחה. העסק שלנו פרח. הרווחנו מספיק כסף כדי להאכיל את משפחתנו, וגם קנינו ב-2011 נכס בעיר שעבר שיפוץ לאחרונה. הבעלים מיהר למכור והמחיר היה סביר.
אך הזמנים הטובים לא נמשכו זמן רב. מיד לאחר שעברנו למקום החדש, גיליתי שבעלי מנהל רומן עם השותפה העסקית שלנו. הייתי אובדת עצות. ניסיתי לשאת את המצב ולהתייחס לזה כאל הזדמנות לטפח. המחשבות הנכונות שלי התחזקו לאחר ששוחחתי עם מתרגלים על המצב. אבל כשבעלי התנהג בבוטות וללא בושה, התמלאתי תרעומת וקנאה. לפעמים הצלחתי לשלוט בעצמי, אך בפעמים אחרות בכיתי. כיוון שלא הצלחתי לוותר על רגשותיי הכוחות הישנים תמרנו את בעלי, שהתנהג בהתאם לערכי המוסר המתדרדרים של החברה והתגרש ממני.
ההפסדים הכספיים וההלם הנפשי הובילו לבעיות בריאותיות: אובחן אצלי סרטן שד. היו לי גם בעיות לב וצניחת רחם. נוסף על כך, סבלתי לעתים קרובות מכאבי בטן. ידעתי שאם הדברים ימשיכו בצורה כזו אאבד את חיי. אף שבעלי ידע כמה חולה אני, הוא בכל זאת נטש אותי.
בכיתי עד שנגמרו לי הדמעות. אפילו חשבתי להתאבד, אך הזכרתי לעצמי שאני מתרגלת דאפא ואיני יכולה לעשות דברים שיביישו את הדאפא! התמיכה הרגשית היחידה שלי הייתה הפאלון דאפא.
בני וכלתי נסעו לעבוד במקום אחר והשאירו באחריותי את בתם בת השמונה חודשים. עזיבתו חסרת הלב של בעלי והסימפטומים של המחלה גרמו לי להרגיש כאילו נקברתי בצרות. כשבעלי עזב אותי בשביל אשה אחרת הבנתי מה שהמאסטר אמר ב"ביאור הפא בפגישה עם מתרגלים מאסיה פסיפיק":
"בימינו אנשים באמת מייחסים חשיבות לרגשות, אולם רגש הוא אחד הדברים הכי פחות אמינים".
פורצת קדימה בטיפוח
התחלתי לטפח ביתר מרץ. מלבד הטיפול בנכדתי, קראתי את הפא, תרגלתי את התרגילים ושלחתי מחשבות נכונות לשלול את הרדיפה שמנהלים הכוחות הישנים על גופי. נכדתי הייתה צייתנית מאוד, ולאחר שהאכלתי אותה היא שיחקה בשמחה עם עצמה כשקראתי את הפא. כשהיא ישנה, למדתי את הפא ושלחתי מחשבות נכונות. לאחר תנומה קצרה התעוררתי ותרגלתי את התרגילים. בדרך כלל ישנתי רק שעתיים או שלוש ביממה. השתתפתי בקבוצת לימוד ושלחתי מחשבות נכונות עם מתרגלים מתי שהיה לי זמן. אף פעם לא התייחסתי לחוסר הנוחות הפיזית שלי כאל מחלה ואפילו לא חשבתי ללכת לבית החולים. גם לא סיפרתי למתרגלים על הבעיות הפיזיות שלי. הייתי נחושה לטפח עד הסוף ולהניח הכול למאסטר. אלך רק בנתיב שסידר המאסטר.
כשהיה נראה כאילו מצבי לא יכול להתדרדר יותר ממה שהוא, נודע למתרגלים שאני מטפלת בנכדתי בעצמי. כל ערב הם באו אליי ללמוד יחד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות. הם הלכו לאחר שליחת המחשבות הנכונות בחצות. בואם היה חיזוק נהדר ושיפור לטיפוח שלי. ערב חורפי אחד ירד כל כך הרבה שלג והיה קר והייתה רוח. הייתי בטוחה שהם לא יבואו באותו יום. אבל ב-20:30, בדיוק כשהתכוננתי ללכת לישון, הם הגיעו בזה אחר זה. התרגשתי. קראנו את הפא ושלחנו מחשבות נכונות יחד כרגיל. זה נמשך כך מעל שלושה שבועות.
לאחר מכן מחשבתי התבהרה הרבה יותר. הרגשתי טוב יותר וזה חיזק את הבטחון שלי. מאוחר יותר הוארתי לכך שהמאסטר, שדאג אם זה יהיה קשה מדי עבורי לעבור את המבחן לבד, סידר את כל זה. תודה לך מאסטר, על הגנתך! תודה לכם מתרגלים, על עזרתכם!
מתרגלים באזור שלי הבהירו את האמת לאנשים על ידי שליחת מכתבים ללשכות בטחון הציבור ולמשרדי התביעה. מסיבות ביטחוניות, את מכתבים שנכתבו למחלקות באזור אחד צריך היה לשלוח מאזור אחר. מכיוון שפעם ניהלתי עסק להובלת נוסעים, הכרתי את קווי התחבורה בעיר ובייחוד את מיקומן של תיבות הדואר. לקחתי עליי לחלק את מכתבי הבהרת האמת האלו.
מתרגלים נתנו לי מכתבים שהם כתבו, וכל שבוע שמתי אותם בתיבות בערים שונות. לקח לי יום שלם לדוור את כולם. כשעליתי וירדתי מהאוטובוס הייתי צריכה להרים את העגלה של נכדתי. לפעמים התאמצתי יותר מדי והיו לי סימפטומים של צניחת רחם. בחורף היה קצת קל יותר ובקיץ קשה במיוחד. אך זה אף פעם לא הטריד אותי כי הצלתי אנשים. שלחתי בשקט מחשבות נכונות לשלול את הרדיפה של הכוחות הישנים בגופי. המשכתי בין אם בחורף המר או בקיץ החם.
הזכרתי לעצמי שאני מתרגלת שיש לי אמונה במאסטר, וניצלתי את זמני היטב לעשיית שלושת הדברים. ענייני הבריאות שלי נעלמו בהדרגה. לא רק שלקחתי את נכדתי לגן ובחזרה, לפעמים כשבתי לא יכלה לקחת את בנה לעבודה, וכיוון שחתני עבד בעיר אחרת, היא הביאה אותו אליי שאשמור עליו. תמיד עשיתי את מיטבי לעזור לילדיי, כי רציתי שהם ידעו שהדאפא הוא טוב.
איחוד מחדש
כמה שנים עברו, ובעלי הופיע בגן הילדים של נכדתי לדבר איתי. הוא רצה לבוא הביתה אך סירבתי. הוא ניסה לתת לי כסף אך סירבתי לקחתו. לא רציתי שהוא שוב ישבש את חיי. אחרי שעברתי את הקשיים שתיארתי, התייחסתי בקלילות לרגשות ורק רציתי ללכת בעקבות המאסטר. עם זאת, נזכרתי איך חברים וקרובים מסתכלים עליי בצורה מוזרה. הרגשתי שאיני יכולה לזקוף את ראשי. מעל לכל זה, כלתי רצתה להביא ילד שני. לא הייתה לי פנסיה ובני שילם את הוצאות המחייה שלי חוץ מהמשכנתא. כתוצאה מכך הם נטרו לי טינה וחשבו שאני אחראית לקשיים הכלכליים שלהם.
ב-2019 בעלי התקשר והתחנן שאתן לו לחזור הביתה. הוא הבטיח לשנות את דרכיו. עם השנים, הייתי הרבה יותר בשלה בטיפוח שלי. נזכרתי שבעלי תמיד תמך בטיפוח שלי. פעם הוא הסתכל עליי כשעשיתי מדיטציה ואמר בהפתעה: "את כל כך יפה!" הוא ידע שהוא רואה את הצד המטופח שלי. הוא גם אמר שהסימניות הסיניות (האותיות) ב"ג'ואן פאלון" הן זהובות וזוהרות. הרגשתי שזה מראה שיש לו איכות מולדת טובה. הוא רק היה אבוד בעולם האנושי. לבי התמלא חמלה וידעתי שעליי להיות אחראית לגביו ולאפשר לבני משפחתי להבין אותי. שחררתי את הכעס והתרעומת וקיבלתי אותו חזרה.
אחרי שהוא חזר התחתנו שוב. גם שילמנו את החוב בן 40,000 יואן שלנו. אך אחרי תקופת מה, בעלי שוב איכזב אותי וחידש את הרומן שלו עם אותה אשה. זה היה יותר גרוע, כאילו הכול קורה שוב. הייתי במצוקה. התייחסתי אליו עם טוב לב כזה, למה זה קורה שוב?
השנה הייתה 2020 כשפרצה מגפת הקוביד ונכפו הסגרים. בני וכלתי נשארו בבית לטפל בבתם והיה לי הרבה זמן פנוי ללמוד את הפא. חוץ מלקרוא את "ג'ואן פאלון" קראתי את כל הספרים האחרים של המאסטר. שלחתי מחשבות נכונות במשך שעה כל יום, לסלק את הכוחות הישנים שניצלו את בעלי והפריעו לי בעשיית שלושת הדברים. לא יכולתי לתת לדברים רעים כאלה להופיע בשדה הממדי שלי.
בה בעת הסתכלתי פנימה ובחנתי את מחשבותיי: נזכרתי שכשגיליתי לראשונה את הרומן של בעלי, הייתה בלבי תרעומת תמידית. כשהוא עזב אותי נראה היה שנתתי לדברים לקרות, אך למעשה רק נמנעתי מקונפליקטים וחיפשתי שלווה זמנית. לא סילקתי את שורש ההחזקה שלי. כשקיבלתי שוב את בעלי חזרה הביתה, זה היה כדי לשמור על המוניטין שלי, כי נמאס לי שאנשים בזים לי. גם קיוויתי שעם חזרתו של בעלי הוא יעזור כלכלית לבני ולכלתי. לא ויתרתי על הרגשות שלי. הכוחות הישנים ראו בבירור את המחשבות המטונפות שלי.
המאסטר אמר:
"לא משנה במה נתקלתם בזמן שהלכתם לאמת את הפא, כל זה, אני אומר לכם, הוא דבר טוב – וזה במיוחד כך בשנים האלו של הרדיפה – כי כל הדברים הללו הגיעו בדיוק מפני שאתם עוסקים בטיפוח. הקשיים והסבל האלו, לא משנה כמה גדולים או קשים אתם מחשיבים אותם, הם דברים טובים משום שהם מתרחשים אך ורק למטרת הטיפוח שלכם. אדם יכול לסלק קארמה ולהשיל החזקות אנושיות כאשר הוא עובר קשיים, ובאמצעות קשיים הוא יכול להשתפר". ("לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008")
ידעתי שאם אני רוצה להתקדם לקראת אלוהִיות, עליי לעבוד קשה לשפר את האופי המוסרי שלי. עליי להתייחס לדברים רעים כאל טובים, להיפטר מהחזקות, ולהתייחס לקשיים כהזדמנויות לשיפור. בכל פעם שלא הצלחתי לסלק את שנאתי, שלחתי מחשבות נכונות. בכל פעם שזה צץ, חשבתי: "לב התרעומת הזה חייב למות".
גיליתי גם שאני חשדנית מאוד. בכל פעם שמשהו קרה חשבתי על התרחיש הגרוע ביותר במקום להסתכל על זה עם מחשבות נכונות. לב החשדנות הזה שיחק תפקיד גדול ברומן של בעלי. בין שאר ההחזקות, גיליתי גם קנאה ומנטליות תחרותית. בכל פעם שגיליתי מחשבה אנושית, תפסתי אותה והשמדתי אותה. בחנתי את עצמי תוך שימוש בפא וסילקתי החזקות צעד אחר צעד. כשעבדתי על שיפור אופיי באמת, המאסטר ראה את לבי ופתר את בעיותיי. בעלי חזר הביתה.
עכשיו אני עושה את שלושת הדברים בקביעות תוך כדי שאני מטפלת בנכדתי בת השנה וחצי. לאחר שבעלי מסיים את עבודתו הוא ממהר הביתה לעזור לי לטפל בה ולתמוך בטיפוח שלי. בתי וכלתי סירבו לדבר זו עם זו, אך לאחר שהשתפרתי בטיפוח הן החלו להסתדר ביניהן.
אני יודעת שהמאסטר עשה רבות עבורי במשך המצוקות שלי בעשר השנים שעברו. הדרך היחידה שאני יכולה לגמול לו היא לטפח בנחישות!
אלו ההבנות האישיות שלי. בבקשה הצביעו בטוב לב אם משהו אינו בהתאם לפא.
תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2025 Minghui.org. All rights reserved
