של מי המחשבות האלה?

(Minghui.org) אני מתרגל צעיר מקנדה וטיפוח תמיד היה חלק מחיי. כשהשוויתי את עצמי למתרגלים שבחרו לתרגל פאלון דאפא כאשר היו בוגרים, הטלתי ספק באמונה שלי. כשאני במצב טוב אני נחוש, אך אני מרפה כשהחברה מסיחה את דעתי. לדוגמה, לרדוף אחר השכלה "טובה", קריירה "טובה", או סגנון חיים "כייפי". אך הסיבה שבחרתי להמשיך לתרגל היא כי שוב ושוב, רק הדאפא באמת הביא לי שלווה.

בעולם הכאוטי הזה, אני מאמין שקשה יותר למתרגלים צעירים להיות נחושים בגלל המדיה החברתית שכל הזמן מפתה אותם. אפילו כשאני רוצה להיות נחוש, אני מגלה שלעתים קרובות זה הופך למאבק של הרצון שלי. לאחרונה הייתי עצוב ומאוכזב מעצמי, ומחשבות שליליות – קריטיות, פסימיות, וילדותיות – המשיכו לעלות. אף שאני יודע בבירור מדוע אני כך – חסך בלימוד הפא, בתרגול התרגילים, ועשיית דברים למען הצלת אנשים – אני פשוט לא מצליח להיות נחוש. לא ידעתי איך לעצור את המחשבות. ואז נזכרתי בשיתוף שכתבתי לפני שנתיים למתרגל ידיד, ונראה שהשיתוף הזה פתר את הבעיה שיש לי עכשיו.

לפני שנתיים קבלתי הודעת טקסט מחבר שלי שהתלונן שהוא מרגיש עצלות ושהוא לא רוצה לעשות שום דבר אף שיש לו הרבה דברים לעשות. באותה תקופה הייתי במצב טיפוח נחוש יותר – למדתי את הפא באופן קבוע, וגם השתתפתי במאמצים להצלת אנשים. להלן השיתוף ששלחתי לחברי, ואני מקווה שזה יכול לעזור למתרגלים הנמצאים במצב דומה, כפי שזה עזר לי.

***

הי, בדרך כלל אני מספר לך על המחשבות שלי מיד. אך איכשהו, הודעת הטקסט שלך נתקעה אצלי, וחלק עמוק יותר בי רצה לבחון את הנושא הזה באמת, ולתת לך תשובה ראויה.

המאסטר לימד אותנו:

  "כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות".

("ג‘ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "באמת להביא אנשים לרמות גבוהות")

ההבנה שלי היא שכשאתה מגלה שקשה לעשות משהו, אולי זה לא כל כך פשוט. לרצות לעשות משהו או לא לרצות לעשות משהו זה צ'ינג. אז מה הסיבה שאתה מרגיש שאתה רוצה או לא רוצה לעשות משהו? אם זה חוזר על עצמו, אז אולי יש החזקה חבויה שפועלת שם? לדוגמה, אם מישהו מוצא את עצמו תמיד תקוע כשהוא מגיע הביתה ולא רוצה לעשות שום דבר אז זה יכול להיות שיש לו החזקה לנוחות, חוסר סבלנות, או שיש לו החזקה לתוצאה מסוימת.

המאסטר גם אומר:

"אם כל אחד מכם באמת ישים לב למחשבות שלו, תגלו שהן ישתנו מיד. מחשבות רבות יכולות לצוץ תוך שנייה, ואין לך מושג מאיפה הן באו. יש מחשבות שהן מוזרות למדי – הן המושגים ההם שלך מהחיים הקודמים הרבים שלך. הן יופיעו כשאתה נתקל בבעיה".

("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה" 1998)

אחרי שקראתי את זה, ההבנה שלי היא שייתכן שהמחשבות שלנו אינן אפילו שלנו. כשאנחנו מרגישים שאנחנו לא רוצים לעשות משהו, אין שום היגיון מאחורי זה – זה רק רגש. אך אנחנו פועלים לפיו ומקבלים אותו כאילו זו מחשבה שלנו.

באותו מאמר המאסטר אומר גם:

"ראשית, נדבר על החשיבות של לימוד הפא. במילים אחרות, לימוד הפא יכול לסייע להתקדמות שלכם. זה משום שיש משמעות עמוקה מאחורי הפא. מדוע אף ספר אחר לא יכול להשיג את הרמה הזאת? ומדוע הם לא מסוגלים להשיג את האפקט הזה? זה משום שאין שום דבר מאחוריהם, על אף שאין זה נכון שאין להם שום דבר בכלל, משום שהמצב של כל אחד שונה. לעתים קרובות אני אומר לכם לא להחזיק בספרים מדתות רעות".    

"גוף אנושי הוא בדיוק כמו בגד, והמחשבה של האדם היא בדיוק כמו כובע. הם הופכים להיות מי שלובש אותם. מדוע זה כך? בני אדם הם כל כך חלשים, שכל דבר יכול לשלוט עליהם ולהפריע להם. האם בני אדם אינם פתטיים? כן, אבל מה זה משנה? בני אדם נפלו לרמה הזאת בגלל מעשיהם הם. אכן, לכל אחד מאיתנו, ולאלה מכם היושבים כאן שלומדים את הפא, זה לא היה קל – יש לכם כל מיני סוגים של הפרעות ושל מצוקות. בכל פעם שאתם רוצים ללמוד את הפא, אתם נעשים עסוקים בעבודה, חסר לכם זמן וכן הלאה. אולי הדברים האלה נראים לכם כהתרחשויות טבעיות. למעשה, יש כל מיני סוגים של גורמים המפריעים לכם ומונעים מכם לקבל את הפא."

 ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה" 1998)

לאחר שקראתי את הפסקאות האלה, ההבנה שלי היא שהמידע שאנחנו מכניסים לתוכנו פנימה חשוב מאוד, אחרי הכול, אנו לא רוצים שהרשת החברתית תיעשה "הכובע" ותשתלט על ה"בגד". זה ייצור בלאגן כאוטי – בדיוק כמו הרשת החברתית עצמה. אני משתמש בדוגמה הזאת כי ביליתי זמן רב ולא בריא ברשת החברתית, אבל זה תופס גם לגבי ההחזקות שלך. דבר נוסף שאני מבין הוא שכשאנחנו מרגישים שאנחנו לא רוצים לעשות משהו, זה אומר שמשהו אחר השתלט, אבל כמתרגלי דאפא, אנחנו רוצים שהדאפא יהיה האחראי עלינו. כדי לעשות זאת, עלינו ללמוד את הפא. אולי ברגע הזה של עצלות נצליח לזהות את המצב, לקחת את הספר ולקרוא בו. ברגע הזה שהדאפא בשליטה בראשנו, המחשבות שלנו יהיו נכונות וכך באופן טבעי יהיו הגיוניות.

המאסטר אמר:

"משום שכל הדברים שלך נתונים לשליטתך. הידיים, הרגליים, האצבעות והפה שלך יכולים לנוע בכל אופן שבו אתה רוצה שהם ינועו. מדוע זה כך? משום שהם שלך. כשאתה רוצה להגיע לדינג, המחשבות לא נרגעות; ככל שאתה רוצה שהן יירגעו, כך הן נעשות יותר חסרות מנוחה. האם המחשבות האלה הן אתה? האם תכיר בהן כמי שאתה? הן קארמה ומושגים שצברת במהלך חייך. זאת הסיבה שעליך להתייחס אליהם כאל צד שלישי: "אתם יכולים להמשיך לחשוב, אני רק צופה מהצד". בצורה הזאת קפצת החוצה מתוכם. אם אתה באמת יכול להבחין בהם, זה נחשב לכך שאתה מתנתק מהם לגמרי ושמצאת את עצמך. זה גם כן טיפוח-תרגול, וכשעושים זאת זה יכול לסלק אותם במהירות. אם אתה יכול באמת להבחין בהם, אז הם יפחדו, משום שהגיע זמנם להיות מושמדים".

("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה" 1998) 

ההבנה שלי היא שעלינו "למצוא את עצמנו", לא לקבל אף מחשבה כשלנו ולקבור את האני האמיתי שלנו. אולי בזמנים של דיכאון, אם אנו לא מצליחים להימלט מהמחשבות האקראיות שבראשנו, אנחנו יכולים לנסות להשתמש בשיטה שהמאסטר תיאר. אנחנו יכולים לומר למחשבות האלה: "תמשיכו לחשוב, ואני אצפה בכן עושות כך".

זה באמת כה פשוט. כשאתה תקוע בטיפוח שלך או לא יודע איך לטפח את עצמך, תלמד את הפא. זה נראה פשוט כל כך, וזה נאמר לי כשהייתי ילד, אך עדיין רק כשאני במשבר, אני מבין כמה זה חשוב.

עוד דרך ארוכה לפניי בטיפוח שלי, ורמתי מוגבלת. השיתוף הכתוב למעלה הוא רק ההבנה שלי ברמה שלי. אם כתבתי משהו שאינו בהתאם לפא, בבקשה תקנו אותי בחמלה. תודה לכם.