ה-25 באפריל 1999, היום הבלתי נשכח הזה

(Minghui.org) ב-24 באפריל 1999, לאחר שסיימנו לעשות את תרגילי הפאלון דאפא בפארק קטן בבייג'ינג, הסייע-המתנדב סיפר לנו שהמשטרה בטיאן-ג'ין עצרה עשרות מתרגלים. אמרו לנו שכמה מתרגלים תכננו לעתור. ניהלנו דיון והחלטנו לנסוע למחרת לג'ונג-נאן-האי (מתחם הממשל המרכזי).

ה-25 באפריל היה יום ראשון. כשאשתי ואני הגענו לרחוב פו-יואו (שם נמצא משרד העתירות המרכזי) בסביבות השעה 7 בבוקר, שוטרים רבים כבר היו שם. מתרגלים נוספים רבים המשיכו להגיע והמשטרה הורתה לנו לעמוד בשורה ארוכה בצדו הצפוני של רחוב פו-יואו. לא ידענו מה לעשות, אז פשוט עמדנו שם בשקט. היו שקראו את ספרי הדאפא או עשו את התרגילים. האווירה הייתה רגועה ושלווה מאוד.

מאוחר יותר התנועה נעשתה הומה יותר והגיעו עוד הולכי רגל. כמה מהם שאלו אותנו למה אנחנו שם, אז הסברנו שאנחנו עותרים למען הפאלון דאפא, מפני שכמה מתרגלים נעצרו באופן בלתי חוקי על ידי המשטרה בטיאן-ג'ין.

שמתי לב שהמדרכה לא הייתה נקייה ביותר ובדלי סיגריות נזרקו פה ושם על ידי השוטרים, אז הרמתי את האשפה, הכנסתי אותה לשקית ניילון וזרקתי לפח האשפה.

המתרגלים נחו מאחור בתורנות. הצעירים עמדו קדימה בחזית, ומאחור ישבו מתרגלים מבוגרים, נשים וגם ילדים. בזמן שחיכינו עברו כמה מכוניות במקום בנסיעה ממש איטית, והאנשים בפנים צילמו אותנו בווידיאו. לא חששנו והמשכנו להתחלף בתורנות בעמידה בחזית.

שמענו מתרגלים מוחאים כפיים שלוש פעמים. הפעם הראשונה הייתה כשראש הממשלה דאז, ג'וּ רונג-ג'י, יצא ממתחם ג'ונג-נאן-האי ודיבר עם מתרגלים. הוא אמר שכיוון שיש כה רבים מאיתנו, עלינו לבחור כמה נציגים שייכנסו פנימה לדבר איתו. כמה מתרגלים נכנסו איתו פנימה וכל השאר המשכנו לחכות בשקט בחוץ לאורך הרחוב.

בפעם השנייה ששמעתי מתרגלים מוחאים כפיים הייתה בסביבות השעה 10 בבוקר, כשכמה מתרגלים אמרו שראו פאלון בשמיים. שמעתי שגם רבים מאלה שאינם מתרגלים ראו באותו יום את הפאלון שהסתובב במהירות בשמים.

באותו ערב שמענו שוב מתרגלים מוחאים כפיים, ונודע לנו שהבעיה נפתרה. הממשלה הסכימה לשחרר את המתרגלים בטיאן-ג'ין, ולאפשר לנו לתרגל פאלון דאפא בצורה חוקית בשקט ובנחת. מאחר שאשתי הייתה צריכה לעבוד במשמרת לילה, עזבנו מוקדם.

המשטר הקומוניסטי עדיין הורה על הרדיפה שלושה חודשים מאוחר יותר, אבל הסצנות מהעתירה של ה-25 באפריל 1999 נותרו חיות בזיכרוני, כאילו זה קרה רק אתמול. החוויה הזו היא משהו שלעולם לא אשכח!