טיפוח הוא המפתח להצלת אנשים ולתיאום הפרויקטים של דאפא

(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1997 והשתתפתי במספר פרויקטים לאורך השנים. אני משמש גם כמתאם. כמה אירועים אחרונים הובילו אותי להרהר בשאלה מהותית: למה באמת אנחנו כאן?

מתרגלים רבים יאמרו שהגענו לכאן כדי לסייע למאסטר בתיקון הפא ובהצלת ישויות חיות. אבל אם נחשוב על זה, המאסטר הוא זה שמתקן את הפא ומציל אנשים. העדיפות שלנו היא לטפח היטב כדי שנוכל לסייע טוב יותר למאסטר. כמתרגלי דאפא בתקופת תיקון הפא, אנחנו נושאים על כתפינו את המשימות של הבהרת האמת ועזרה למאסטר להציל אנשים, ועד כמה אנחנו מממשים את המשימות שלנו, קשור קשר הדוק למצב הטיפוח שלנו.

לאחר שהחלה הרדיפה בסין ב-1999, תלמידי הדאפא החלו ביוזמות רבות לחשוף את הברוטליות של מה שמתרחש. בהדרגה, כמה מתרגלים השוו בין עבודה על יוזמות דאפא לבין טיפוח. היו גם מתרגלים שחשבו שהעבודה על פרויקט מסוים, שלדעתם חשובה יותר מפרויקטים אחרים, הפכה אותם למטפחים טובים יותר. היו אחרים שאפילו חשבו שאם הם לא חלק מפרויקט של דאפא, הם אינם מטפחים.

כמה מתרגלים שאחראים על פרויקטים של דאפא עובדים קשה מאוד, אבל אינם משקיעים כדי לספק סביבת טיפוח טובה לחברי הפרויקט. אמנם אין כל פסול בהתאמה לנורמות חברתיות כדי להפוך את החברות לתחרותיות ומשפיעות יותר, הרי כמעט כל העובדים בפרויקטים של הדאפא הם מתרגלים, ואלה האחראים צריכים להנחות ולהזכיר לאחרים לחשוב ולהתנהג כמו מטפחים, בזמן שהם מבצעים את עבודתם. אחרת, בעיות יכולות לצוץ. לדוגמה, אם החברה רק רוצה להרוויח יותר כסף, יתעוררו בעיות כספיות. אם החברה רק שואפת להגביר את הוויראליות והצפיות, זה לא יקרה.

חלק מהפרויקטים שלנו מלאים במתרגלים צעירים ומוכשרים שמדברים היטב את השפה המקומית ומבינים את התרבות טוב יותר מאשר מתרגלים מסין. הצעירים האלה יקבלו שכר גבוה יותר אם יעבדו בחברות של אנשים רגילים. הם בוחרים לעבוד על יוזמות של דאפא כי הם רוצים לשפר את הטיפוח שלהם ולהגשים את המשימות שלהם. אם הסביבה בפרויקט אינה יכולה לעזור להם בטיפוח שלהם, אז הם עשויים לעזוב לעבודה עם שכר טוב יותר או לפרויקט דאפא אחר.

בעיה נוספת שאני רואה היא שמתרגלים המעורבים בפרויקטים של דאפא משתתפים רק לעתים רחוקות בפעילויות ציבוריות שמקדמות את פאלון דאפא. הפעילויות האלה נעשות בעיקר על ידי מתרגלים שהגיעו לא מכבר מסין, אינם מבינים את התרבות המערבית ומדברים את השפה המקומית בצורה גרועה. לעתים קרובות הם פועלים באגרסיביות כשהם מחלקים עלונים או מקדמים יוזמות של דאפא, מה שמותיר רושם רע על הציבור. כתוצאה מכך, חלק מהאנשים הרגילים אפילו מסרבים לתת למתרגלים להשתתף בפעילויות מקומיות. כשזה קורה, המתרגלים, המתאמים והאנשים המנהלים את היוזמות האלה הם האחראיים.

בואו נדבר על תחומי האחריות של מתאם. כשהפכתי לכזה בהתחלה, ציפיתי שכולם יפעלו באופן טבעי על פי הכללים, והייתי קפדן מאוד עם המתרגלים שלא פעלו היטב. עם הזמן, כשהסתכלתי פנימה, קלטתי שאינני מגלה חמלה כלפי עמיתיי המטפחים או מתחשב בהם.

בהדרגה הבנתי שהתיאום הוא מסע לחיזוק הסובלנות של האדם. כדי לתאם צוות של עשרה אנשים, אני צריך סובלנות לכל העשרה, ואם אני רוצה לתאם צוות גדול עוד יותר, הסובלנות שלי צריכה להתרחב בהתאמה. לכל מטפח יש נתיב שונה ללכת בו, מצב שונה והבנות שונות של עקרונות הדאפא, ואתגרים שונים כדי להתמודד מולם בחברה. עכשיו, אני מנסה להבין את האחרים יותר, להקשיב לבעיות ולקשיים שלהם ולעזור להם למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם, כשהם מבצעים את עבודת הדאפא. אני יכול להרגיש את הלב שלי מתרחב, ואני חב זאת לכוח של הדאפא.

ככל שהאחריויות בתיאום שלי מתגברות, תחושת החובה קוראת לי, ואני יודע שזהו המאסטר שדוחף אותי קדימה. אני מוקיר את ההזדמנויות האלה ואסיר תודה עליהן. בו בזמן, הלב שלי רגוע יותר כי אני מאמין בצורה איתנה ובהחלטיות בכוחו של הדאפא. אני באמת יכול להרגיש כמה נהדרים הם המתרגלים האחרים, וזה באמת כבוד להיות מסוגל לשרת אותם.

למתרגלים האחראים על יוזמות הדאפא יש אחריות גדולה כיוון שהם צריכים לנהל את החברות שלהם היטב, וליצור סביבת טיפוח חיובית. אני באמת מקווה שכל המתאמים יוכלו להוביל היטב מטפחים אחרים, לגשת לבעיות ונושאים שונים מנקודת מבט של טיפוח, ולהתייחס לעצמם ולצוות שלהם מתוך סטנדרט של מטפח. הם צריכים גם לעודד את חברי הצוות שלהם להשתתף בפעילויות ובקבוצות לימוד פא מקומיות, כך שמתרגלים באזור שלהם יוכלו באמת ליצור גוף אחד שלם.

בתקופה האחרונה הזאת העולם מלא ברוע ואיננו יכולים לצפות שהטיפוח שלנו יהיה חלק לאורך כל הדרך. אם לא ניתקל במסע שלנו באף מצוקה, כיצד נוכל לרומם עצמנו מבחינה רוחנית? אם כל אנשי העולם ירעיפו שבחים על הדאפא, לְְמה נתעורר? אם אף אחד לא יפריע לטיפוח שלנו או ינסה לדכא מתרגלים, איך יוכלו מטפחים אמיתיים החיים בהתאם לעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" להיות מובחנים מאחרים?

הזמן עובר מהר. עלינו להוקיר את ההזדמנות הזו בכך שנלמד את הפא בלב רגוע ונטפח עצמנו בצורה יציבה. אנחנו בני המזל הרב ביותר מפני שאנחנו מתרגלי דאפא ואנחנו הולכים בהתאם ל"דרך הגדולה".

[מאמרים בהם מתרגלים משתפים את הבנותיהם משקפים בדרך כלל תפיסה אישית בנקודת זמן מסוימת, בהתבסס על מצב הטיפוח שלהם, והם מוצעים ברוח המאפשרת התרוממות הדדית].