(Minghui.org) ברכות, מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!
אני מתרגלת פאלון דאפא יותר מ-20 שנה. לא חוויתי שום רדיפה רצינית. רוב טיפוח השין-שינג שלי היה בקונפליקטים משפחתיים. אני רוצה לשתף איך פעלתי על פי עקרונות הפאלון דאפא כדי לשפר את עצמי ולסלק את ההחזקות שלי.
טיפוח בסביבת המשפחה
לא הייתי מרוצה מהנישואים שלי. תמיד חשבתי שבעלי לא התייחס אליי טוב. עבדתי במשרה מלאה והיו לי שלושה ילדים לטפל בהם, אבל בעלי אף פעם לא עזר לי בעבודות הבית או הראה שאכפת לו ממני. פעמים רבות הוא שתה והשתכר וחזר הביתה מאוחר בלילה. לפעמים הוא לא חזר כלל.
לעתים קרובות האשמנו זה את זו וגם פגענו זה בזו. גם חמותי לא אהבה אותי. לעתים קרובות היא האשימה אותי על שעשיתי דברים לא בסדר ועשתה לי פרצוף חמוץ. לפעמים הרגשתי שאני על קצה גבול היכולת שלי לשאת זאת פיזית ומנטלית.
לפעמים חשבתי להתגרש או לברוח ממשפחתי, אך כמתרגלת פאלון דאפא ידעתי שזה לא נכון לברוח מקונפליקטים. ידעתי שעליי דווקא להתייחס לזה כהזדמנות לשפר את עצמי. התחלתי להסתכל פנימה לגלות את הסיבות מדוע אני מרגישה פגועה כל כך.
מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) אמר:
"בטיפוח-תרגול, כשמתמודדים באופן ספציפי עם קונפליקטים או כשאחרים מתנהגים אליך רע ייתכנו שני מצבים: אחד הוא שאולי התייחסת לאדם זה רע בחייך הקודמים. אתה מרגיש בלבך לא מאוזן: "איך אדם זה יכול להתייחס אלי כך?" אז מדוע התייחסת אליו כך בעבר? אתה יכול לטעון שלא ידעת את זה אז ושהחיים האלה אין להם דבר עם החיים ההם. זה לא עובד". ("ג‘ואן פאלון" הרצאה רביעית "הפיכה של הקארמה")
המאסטר כבר אמר לי שלכל דבר יש סיבה. אני צריכה לשלם על מה שאני חייבת. אבל למה אני עדיין סובלת כאב רב כל כך? מה גרם לי להרגיש שזה מכאיב? הסתכלתי עמוק פנימה. לפתע הבנתי למה – קיוויתי שבעלי וחמותי יבינו את מצבי ויתייחסו אליי טוב; קיוויתי שהם יאהבו אותי וישבחו אותי; וקיוויתי שתהיה לי משפחה הרמונית.
אך כמתרגלת השאיפה שלי בחיים צריכה להיות אחרת. עליי לעבוד על עצמי ללא קשר איך אחרים מתייחסים אליי. כל קושי שאני נתקלת בו הוא הזדמנות טובה לשפר את עצמי. החלטתי שאיני צריכה תמיד להתמקד בעצמי, אלא לשים את עצמי בנעלי האחרים, ולא להאשים אחרים אלא להזדהות איתם.
התחלתי לשנות את עצמי. חינכתי וטיפלתי בילדים שלנו בסבלנות רבה. כשראיתי שבעלי משחק בטלפון הנייד שלו במיטה בשעה שאני עושה את עבודות הבית, לא התרגזתי יותר ועשיתי בעצמי את הדברים בשקט. הפסקתי להתווכח עם חמותי כשהיא האשימה אותי. ניסיתי את מיטבי לשמח אותה מבלי להרגיש שפגעו בי.
במהרה התחלתי להבין באמת את בעלי ואת חמותי. לבעלי היה לחץ גדול בעבודה. כשהיה בבית הוא רק רצה לנוח מבלי לעשות דבר. חמותי מבוגרת, אך עדיין מוכנה לעזור לי בעבודות הבית. עליי להעריך את עזרתה. עזבתי את ההתמקדות בעצמי ולא דרשתי עוד שהם יהיו טובים אליי.
השינוי שחל בי הוביל לשינוי שלהם. האווירה בבית חמה הרבה יותר עכשיו. לטפח בדאפא זה נהדר.
מסתדרת עם משפחתו של גיסי
למשפחתי ולמשפחתו של גיסי יש הרבה מחלוקות כלכליות. אף שבסופו של דבר נתתי למשפחתו את חלקנו בירושה של הבית והאדמה, תמיד חשבתי שנוצלנו.
יש שורה בשירו של המאסטר "להיות אדם":
"מי שפועל למען תועלת – מתנכר אפילו למשפחתו". ("הונג יין")
הבנתי שהמחשבה שלי אינה נכונה. התרעומת והקנאה שלי נגרמו מההחזקות שלי לרווח חומרי. כשגיסי קיבל את מה שרצה, הייתי אמורה לשמוח בשבילו. לאחר ששחררתי את ההחזקות שלי הרגשתי רגועה.
היו הרבה תקריות טריוויאליות שהיוו הזדמנויות טובות לשיפור השין-שינג שלי. פעם היה לנו מפגש משפחתי בביתה של חמותי. כשכולם ישבו סביב שולחן ארוחת הערב, שמרתי על התינוק של אחייניתי. כשהגיע תורי לאכול, כמעט לא נשאר כלום. לא הייתי מרוצה כלל. התחלתי לחפש פנימה. התברר לי שקיוויתי שאנשים יחשבו עליי ויכבדו אותי. רציתי שטוב לבי יתוגמל, ועדיין הייתה לי אובססיה לאוכל טעים. אם איני יכולה לקבל ברוגע כל דבר שאני נתקלת בו, לא אוכל להגיע למצב של אי אנוכיות.
אחרי שהבנתי את הבעיה שלי ושחררתי את ההחזקה שלי הרגשתי מרוממת ואני יכולה להתייחס בטוב לב למשפחתו של גיסי.
סילוק החזקות לאחותי
כיוון שנישואיי לא היו טובים, הערכתי אף יותר את הקשר ביני ובין הוריי ואחיותיי. אבל הם לא הרגישו כך ועשו לי דברים שגרמו לי להרגיש פגועה. הייתי מאוכזבת והרגשתי שאי אפשר לסמוך על שום דבר בעולם.
לעומתי, שהיו לי קשיים כלכליים וחייתי בשכירות, אחותי הייתה עשירה והיו בבעלותה כמה בתים וחנויות. היא ובעלה תמיד התנשאו עליי. לא לקחתי ללב את יחסם ואף פעם לא חשבתי לנצל את עושרם.
פעם אחותי שברה את רגלה והתאשפזה. הלכתי לבית חולים לטפל בה ולרחוץ אותה. ניצלתי את ההזדמנות לדבר איתה על פאלון דאפא והיא הסכימה שפאלון דאפא הוא טוב. מיד לאחר שהשתחררה מבית החולים היא חידשה את גישתה היהירה כלפיי. היא לעגה לי והפלתה אותי לרעה בדיבורה ובמעשיה. נעצבתי.
המאסטר אמר (מתוך "ג'ואן פאלון 2", "In the Dao Without Cultivating the Dao" – תרגום זמני לא רשמי):
"אסכולת הבודהא לוקחת בקלות עניינים אנושיים, והגישה שלה היא שמי יודע כמה הורים היו לאדם לאורך גלגולי החיים הרבים שלו. רק אם אתה מוותר על כל ההחזקות האלה ומטפח עם לב שקט ורגוע תוכל להצליח".
שאלתי את עצמי מדוע אחותי תמיד מתייחסת אליי כך. גיליתי שלמעשה יש לי מנטליות דומה לשלה, החבויה עמוק בתוכי. חשבתי שתמיד הייתי הצד הנותן ושאני עושה את הדברים טוב יותר מאחרים. התגאיתי להיות מתרגלת דאפא והתנשאתי על אלו שלא תרגלו בדאפא. התנהגותה של אחותי הייתה מראה ששיקפה את הגזענות הפנימית שלי. גיליתי גם שיש לי החזקה שיהיה לי בית משלי, מתוך ה"היגיון" שאם יהיו לי תנאי חיים טובים יותר, אטפח טוב יותר. אבל זו החזקה נוספת.
מדוע אחותי תמיד לעגה למצבי הכלכלי? בגלל שהייתה לי החזקה לתהילה ורווח. הייתה לי גם מחשבה שאם היה לי יותר כסף הייתי יכולה להבהיר אמת טוב יותר. זה היה מושג מוטעה. עלינו לעורר השראה בישויות החיות שיהיו להן מחשבות טובות, מאשר למשוך אותן באמצעים אחרים.
הבנתי גם שאיני צריכה להיות עם אובססיה לחיבה משפחתית, בין אם אלו הורים, אחים, בן זוג או ילדים. במקום זאת, עליי להתייחס אליהם באופן שווה, כפי שעליי להתייחס לכל יצור חי. רק אז אוכל לפתח חמלה ולהיות באמת טובת לב כלפי אנשים.
הארה
היקום הוא עשיר וצבעוני בזכות כל החיים השונים וכל מצבי הקיום שברמות שונות. עליי להתייחס לכל החיים בסובלנות ובחמלה מבלי לדרוש מהם דבר. כל מה שאני יכולה לעשות זה לטהר את עצמי ולשפר את עצמי בהתאם להדרכה של פאלון דאפא, ולנסות את המיטב להנחות ישויות חיות להוקיר מוסריות וטוב לב.
היקום הישן ממנו באתי מתבסס על אנוכיות. רק על ידי סילוק קליפת האנוכיות אוכל לרומם את רמתי ולחוות את הקלות של גוף ונפש, ואת יופיו של הטיפוח. עליי לשמור תמיד על לב צנוע.
בבקשה הצביעו בחמלה על כל מה שאינו בהתאם לפא.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2025 Minghui.org. All rights reserved
