אסיר הבין את האמת לאחר שראה איך ויתרתי על השנאה

(Minghui.org) ב-2003 נאסרתי שלא כחוק בצפון מזרח סין. הודות למאמצי המתרגלים להבהיר בהתמדה את העובדות שם, נעשה קל יותר לשוחח עם אנשים על פאלון דאפא.

מדי פעם מפקחי הכלא העבירו מתרגלים מיחידה ליחידה, והבנתי שזו הזדמנות טובה לספר לעוד אנשים על הדאפא.

הועברתי מיחידה שש ליחידה שלוש. לילה אחד כשהלכתי לשירותים ראיתי אסיר מתקשה לכבס את בגדיו. הוא דרך על הבגדים עם רגל אחת ונראה שהוא סובל כאבים. אמרתי בבדיחות: "שיטת הכביסה שלך ייחודית". הוא חייך ואמר: "אין לי ברירה, לפני כמעט שנה היה לי שבץ ואף אחד לא עוזר לי. למשפחתי לא אכפת ממני, והאנשים כאן מתעלמים ממני, עליי לדאוג לעצמי ולהתמודד בכל יום ויום מחדש". הוא היה משותק חלקית וריחמתי עליו. איש מסכן!

לאחר שחזרתי לתאי שאלתי אסיר אחד עליו. הוא אמר: "שמו ג'אנג קואן (שם בדוי) ועליך להניח לו. הוא הוביל אחרים להכות ולהעליב מתרגלי פאלון דאפא. הוא בריון – איש יהיר ולא פופולרי. הוא קיבל את מה שהגיע לו". נדהמתי וכעסתי על אותו ג'אנג קואן. חשבתי: "אקרע לחתיכות את אלו שמתעללים במתרגלים".

באותו לילה כששכבתי במיטה, נרגעתי והזכרתי לעצמי שאני מתרגל. זכרתי את השיר של המאסטר:

"עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות
היא מתקדמת ללא הרף
מסלקת רוחות המערערות את הפא
נדיבה לכל היצורים החיים" ("הונג יין II" –  "אלוהות נכונה")

ג'אנג לא פגע בי אבל שנאתי אותו. תהיתי: "האם אני נדיב-לב כלפי כל אחד? האם אני מתנהג בחמלה? האם אני מסתכל על דברים מנקודת המבט שלו? אולי הוא רומה על ידי המידע השקרי על פאלון דאפא? איך אוכל לעורר אנשים כשלבי מלא שנאה?"

חשבתי: "ג'אנג ודאי לא יודע שהמזל הרע שלו הוא תוצאה מזה שהוא התעלל בעבר במתרגלי דאפא. הוא למעשה קורבן של התעמולה שמפיצה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). אם לא אדבר אתו על הטוּב של הדאפא ומדוע אנחנו נרדפים, אז אין לו שום תקווה. אני חייב לספר לו!"

ברגע שהמחשבות הנכונות שלי הופיעו, האלמנטים של השנאה בממד אחר נעלמו.

למחרת פגשתי את ג'אנג בשירותים ואמרתי לו: "אחד האסירים סיפר לי על מצבך. מסכן שכמוך! אני מתרגל פאלון דאפא. אני יכול לכבס את הבגדים והמצעים שלך עבורך".

הוא הביט בי בתדהמה, עצר לכמה רגעים ואז דחה את עזרתי. הבנתי ששקרי המק"ס עדיין פועלים עליו. אז התקרבתי אליו בהדרגה והיה לי אכפת ממנו. סיפרתי לו שהדאפא העניק למתרגלים בריאות טובה, ולימד אותנו להיות אנשים טובים. במקרה שלי, החוליים הרציניים שלי נעלמו שלושה ימים לאחר שלמדתי את השיטה, נפטרתי מההרגלים הרעים שלי, והיחסים עם משפחתי השתפרו.

יכולתי לראות שעדיין יש לג'אנג ספקות, אז סיפרתי לו על תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן המבוימת של המק"ס. תגובתו המופתעת הראתה לי שהוא באמת מאמין במה שהמק"ס  מספרת. אף שהוא הסיר קצת את התנגדותו, הוא עדיין לא נתן לי לכבס את בגדיו.

כמה ימים לאחר מכן, דיברתי יותר לעומק על איך המק"ס מפברקת שמועות על מאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא. ואז הצעתי לו בכנות לכבס את בגדיו והוא סוף סוף הסכים.

לג'אנג היה קשה ללכת, אז למחרת אספתי את בגדיו ומצעיו. זה היה תיק גדול. כיוון שהוא לא ניקה את מצעיו במשך זמן רב, הריח היה בלתי נסבל. לא רציתי להביך אותו אז אמרתי:  "אביא לך אותם כשהם יתייבשו". אם לא הייתי מתרגל פאלון דאפא, בטח לא הייתי רגוע לנשום את הריח המצחין.

כיבסתי את בגדיו ומצעיו של ג'אנג בכיור גדול מספר פעמים. אחרי שהם התייבשו, קיפלתי אותם והבאתי אותם לג'אנג.

כשנתתי לו את הבגדים והמצעים הנקיים הוא בכה והודה לי. אני חושב שהקרח בליבו נמס לבסוף. אמרתי: "אין צורך להודות לי, זה מה שמתרגל אמור לעשות בכל מקרה". כיבסתי את בגדיו במשך יותר משנה עד שבית הכלא בנה יחידה לנכים והעביר אותו לשם.

לכבס את בגדיו של ג'אנג לא הייתה ענין גדול, אבל הסיפור התפשט בין האסירים והשומרים. ג'אנג הגיע להבנה מהו הדאפא וסיפר זאת לאסירים סביבו. מאוחר יותר הוא פרש מארגוני המק"ס ונתן לי כמה רשימות של אנשים שהוא עזר להם לפרוש. נבל שפעם פגע במתרגלי דאפא התהפך ובחר עתיד בהיר לעצמו.

מאוחר יותר הועברתי ליחידה אחרת. כשהלכתי לתא החדש עברתי ליד יחידתו של ג'אנג. כשהוא גילה שעברתי לשם הוא חיכה כל יום בכניסה ליחידה ובירך אותי לשלום מרחוק עד ששוחררתי מהכלא. חשתי בשמחתו, ביטוי אמיתי של הערכה לדאפא ולמתרגלי הדאפא!