מבט מקרוב על הדיווחים של "הניו יורק טיימס" על פאלון גונג

(Minghui.org) מדוע "הניו יורק טיימס", "העיתון בעל המוניטין", כושל שוב ושוב לדווח על זוועות נגד פאלון גונג, ובמקום זאת מעצים את התעמולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס)?

הקמפיין של המק"ס להכחיד את הקבוצה הרוחנית פאלון גונג (פאלון דאפא) הוא אחד ממשברי זכויות האדם החמורים ביותר, והוא מתרחש בסין, משפיע על מיליוני אנשים ועולה מיליארדי דולרים. אבל הדיווח עליו ממש אינו תואם את היקפו, וקורבנותיו נזנחים ומושמצים. מרכז המידע של פאלון דאפא (Faluninfo.net) פרסם דו"ח חקירה במארס 2024, והצביע על הממצאים המרכזיים הבאים:

ניתוח קולקטיבי של התיאורים שהשתמשו ב-The New York Times בין השנים 1999 עד 2023 (המקור: מרכז המידע של הפאלון דאפא)

1. מצג שווא נרחב

סיקור ה-The New York Times מְעֲוֵות באופן משמעותי וחסר אחריות את סיפור הפאלון גונג, בין אם במונחי טבעה של השיטה או היקף הרדיפה. כישלון בדיווח או דיווח שגוי נושאים עמם השלכות נרחבות על אנשים בסין וברחבי העולם.

2. אי דיוקים תכופים

סיקור ה-The New York Times על פאלון גונג רצוף בשגיאות עובדתיות. אלה נעות בין טענות לא מזיקות יחסית, לבין תוויות מזיקות יותר המתדלקות שנאה כלפי הקבוצה. האפיון שנותן העיתון לעקרונות הפאלון גונג (אמת, חמלה, סובלנות) ולאמונות שלו אינו מדויק ושלילי ברובו, ולעתים קרובות מהדהד את הניסוח והמלל של תעמולת המק"ס. התדמית של פאלון גונג שעולה מהסיקור היא בניגוד למציאות החיים של המתרגלים, ושל הערכות מומחים לנושאי דת בסין.

3. דיווח תואם לזה של המק"ס

הסיקור של ה-The New York Times מעדיף את המקורות הממשלתיים הסינים כשהוא מדווח על הקמפיין האלים של המשטר, מאז החל ביולי 1999. העיתון חוזר שוב ושוב, ונראה שהוא מפנים היבטים מרכזיים בקמפיין של המשטר. זה מתמיד גם כאשר הטענות סותרות את הדיווחים המוקדמים של ה-The New York Times עצמו, ואת המחקרים החדשים של ארגוני זכויות אדם.

4. שתיקה בנוגע לרדיפה נגד הפאלון גונג

במשך 20 השנים האחרונות, ה-The New York Times שומר באופן ניכר על שתיקה בנוגע לזוועות נגד מתרגלי פאלון גונג, כולל קצירת האיברים בכפייה מאסירי מצפון. באופן מדהים, העיתון לא פרסם כתבות חדשותיות שהתמקדו בהפרות זכויות איתן מתמודדים מתרגלי פאלון גונג בסין מאז 2016, אפילו כאשר הפרות אלו ממשיכות בקנה מידה גדול. העיתון התעלם מדיווחים מרכזיים חשובים של ארגוני זכויות אדם, כמו של הטריבונל הלונדוני על סין ב-2019 שחקר את קצירת האיברים בכפייה, כמו גם  מקרים מתמשכים של יחידים בפרופיל גבוה לגבי עונשי מאסר, או מקרי מוות של מתרגלים בעודם במעצר. לפחות עיתונאי אחד לשעבר של ה-Times דיווח כי עורכי העיתון אסרו עליו לחקור בנוגע להשתלות איברים והתעללויות נגד מתרגלי פאלון גונג ואסירי מצפון אחרים.

5. ניגוד חד לדיווחי מתחרים

הסיקור של ה-The New York Times על משבר זכויות האדם של הפאלון גונג במהלך השלב הראשוני שלו היה שונה באופן משמעותי מעיתונים גדולים אחרים. בזמן שה-The New York Times היה לכאורה עסוק בעיוות העובדות לגבי אמונות הפאלון גונג ובשיפור הקשרים עם ההנהגה של המק"ס, עמיתיו כמו ה-The Wall Street Journal, ה-Washington Post ואחרים, הפיקו תחקירים פורצי דרך ועיתונות עטורת פרסים על המחיר האנושי שגבה הדיכוי, ועל אי דיוק בתעמולה של המשטר נגד הפאלון גונג. אם נדלג קדימה ל-2019, כלי תקשורת כמו ה-The Guardian ו-Reuters דיווחו לגבי ממצאי הטריבונל על סין, ואילו ה-The New York Times התעלם מהם.

6. ניגוד בסיקור לגבי אויגורים וטיבטים

השתיקה של ה-The New York Times בנושא הפאלון גונג בולטת אף יותר בהשוואה למה שהעיתון מדווח על משברי זכויות אדם של קבוצות דתיות ואתניות אחרות בסין, כלומר, אויגורים וטיבטים, שאוכלוסייתם קטנה בהרבה מקהילת הפאלון גונג בסין. מאז 2009, העיתון פרסם מאות מאמרים, כולל כתבות תחקיר וכתבות פרופיל אוהדות על אסירים אויגורים וטיבטים יחידים, כמו גם עשרות מאמרי דעה של חוקרים וחברי קהילות אלה. בניגוד לכך, הוא פרסם רק שבעה סיפורים של רדיפה נגד פאלון גונג, ואף לא מאמר דעה אחד של מתרגל פאלון גונג.

7. העיוות גובר עם הזמן

בשנים האחרונות הפך הסיקור של ה-The New York Times לבעייתי עוד יותר. לצד שתיקה מוחלטת על הפרות זכויות איתן מתמודדים מתרגלי פאלון גונג, המאמרים המעטים שפרסם העיתון על פאלון גונג הם עוינים בגלוי, ומכוונים לארגונים שנוסדו על ידי מתרגלים. מאמרים שליליים אלה חוזרים על אי דיוקים קודמים, משלבים אי דיוקים חדשים, ובפועל משרתים את מטרות המק"ס להשמיץ את הפאלון גונג ולסכל את מבקרי המפלגה.

8. אובדן חיים ופערים במידע

ההשפעה של הדיווח המעוות והיחס חסר האחריות של העיתון למתרגלי פאלון גונג כ"קורבנות לא ראויים" תורמים לחסינות מעונש ממנה נהנים מבצעי הפשעים, וגוזלים מקורבנותיהם תמיכה בין-לאומית חיונית, מה שגורם ללא ספק לסבל ולאובדן חיים אף גדול יותר בכל רחבי סין. בהתחשב בקשר החזק בין קמפיין המשטר נגד פאלון גונג לבין נושאים שהם מרכזיים בחיי היומיום בסין – צנזורה באינטרנט, מעקב על הציבור, עבודת כפייה וליקויים בשלטון החוק – שתיקת ה-The New York Times בנושא רדיפת הפאלון גונג שוללת מקובעי מדיניות ועסקים מידע שהוא קריטי לניווט בסין של ימינו.

9. מי מרוויח מהעיוותים של ה-The New York Times

המשטר הסיני מרוויח רבות מסיקור העיתון, וזה מחזק את אחיזתו באג'נדה לדחוק את הפאלון גונג לשוליים ולטשטש את הדיכוי נגדו. בה בעת הוא מעניק אמינות לתעמולה של המשטר נגד הפאלון גונג, הן בסין והן בעולם. בינתיים, ה-The New York Times נמנע מסנקציות של המשטר הסיני (ואולי אף זוכה לטובות הנאה) באמצעות נקיטת גישה פסיבית לגבי דיווח על הקמפיין השיטתי של המק"ס ברדיפה הדתית נגד הפאלון גונג.

הערת הכותב: לא יכולתי שלא לשים לב שה-The New York Times, שנוסד בשנת 1851 על ידי הנרי ג'יי ריימונד וג'ורג' ג'ונס, תמיד סוקר סוגיות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות בסגנון רציני עם כתבות מחקר עומק. במשך עשרות שנים הוא ביסס לעצמו מוניטין טוב והיה פעם העיתון הליברלי הגדול ביותר בארה"ב, כשהוא מסור לספק לקוראיו תוכן חדשותי באיכות גבוהה.

אבל העיתון הזה שהיה פעם אמין, שנבנה על ידי דורות של עבודה קשה, נופל ב-26 השנים האחרונות עקב דיווח מטעה, דיווח כוזב וכישלון לדווח על פאלון גונג. לסוגיות אלו יש השפעה מעשית וחשובה על העולם ועל עיתון ה-The New York Times עצמו. מה הסיבה מאחורי כל זאת?