איך ילדונת שעשתה צרות הפכה תוך שנה לילדה מקסימה

(Minghui.org) ב-2020, כשהאן-האן הייתה בת שש, אביה ניהל רומן והתגרש מאמה. אמה חזרה לגור עם הוריה והאן-האן נשארה עם אביה ואמה החורגת.

הילדה הקטנה שעושה צרות

האם החורגת  הייתה צבועה. היא תמיד התייחסה יפה להאן-האן כשאביה או מישהו אחר היו בסביבה. אך כשהן היו לבדן, היא התעללה בה ואף הכתה אותה. היא איימה שאם האן-האן תעז לומר עליה דברים רעים, היא תהרוג אותה. בהדרגה האן-האן למדה איך לשקר ולבה התמלא שנאה.

האן-האן התגעגעה לאמה עד מאוד. פעם היא לא הצליחה שלא לבכות כשדיברה עם אמה בטלפון. לבה של האם נשבר והיא בכתה גם כן. ממש לפני חופשת החורף אמה הלכה לבית הספר ולקחה את האן-האן להתגורר איתה, ורק אחר כך הודיעה על כך לבעלה לשעבר.

אך האם לא ציפתה לכך שהאן-האן פיתחה בינתיים כל כך הרבה הרגלים רעים. האן-האן שיקרה, קיללה ורבה עם אחרים. היא הייתה גבוהה לגילה וזה הפך אותה לבריונית. היא גרמה לילדים אחרים לבכות והרבה פעמים פצעה את שתי דודניותיה. סבה מצד אמה בקושי סבל אותה ודחק באמה לשלוח אותה חזרה לאביה: "ילדה חסרת חינוך כזאת תביא עלייך צרות רבות והיא תהיה לך רק לעול כבד! בבקשה קחי אותה חזרה לאביה".

אמה של האן-האן נשברה. היא לא יכלה לשאת שהאן-האן סובלת כשהיא גרה עם אביה ואמה החורגת, אך היא עצמה לא ידעה מה לעשות עם עושת הצרות הקטנה.

מסתדרת עם סבתא

אך לא כולם חשבו שהאן-האן בעייתית. איכשהו היא הסתדרה עם סבתה מצד אמה ושמעה בקולה. הסבתא היא מתרגלת פאלון גונג והיא דיברה הרבה פעמים עם המשפחה על העקרונות של פאלון דאפא "אמת-חמלה-סובלנות". אמה של האן-האן תמכה מאוד בתרגול שלה.

פעם הסבתא שאלה את האם: "האן-האן בכיתה א' עכשיו. איך הציונים שלה? האם היא נדרשת ללבוש צעיף אדום [של המפלגה]?"

האם ענתה: "היא אחת הילדות עם הציונים הגרועים ביותר בכיתה. כל ילדי כיתה א' חייבים ללבוש את הצעיף האדום, ואף אחד לא פטור מכך".

הסבתא אמרה להאן האן: "האם המורה שלכם סיפרה לכם שהצעיף האדום הוא הפינה של הדגל האדום, שנצבע בדם הקורבנות שנפלו חלל בגלל המפלגה?"

"כן, זה מה שהמורה אמרה לנו", האן-האן ענתה.

"אבל האם את יודעת מהם חללים?"

האן-האן הנידה את ראשה.

"החללים הם אלו שנהרגו. זה אומר שהדגל האדום או הצעיף צבועים בדם המתים האלה. האם זה טוב ללבוש אותו? האם זה מבשר טובות?"

האן-האן ענתה מיד: "לא, זה לא טוב בכלל. זה מגעיל!"

הסבתא המשיכה: "המפלגה הקומוניסטית היא כמו שטן, רוח רעה. כשאת נשבעת את שבועת החניכה, זה עושה סימן על מצחך. השבועה גורמת לאנשים להילחם עבורה עם חייהם. אם תפרשי מ'החלוצים הצעירים של המק"ס, השמים יברכו אותך והסימן יימחק. אם תדקלמי בכנות את המילים המבורכות: 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב', את תבורכי והרבה דברים ישתנו לטובה".

האן-האן שמחה מאוד: "סבתא, אני רוצה לפרוש מ'החלוצים הצעירים'. אני לא רוצה את סימן הרוח הרעה. פאלון דאפא הוא טוב! 'אמת-חמלה-סובלנות' זה טוב!"

שינוי דרמטי

כיוון שהאן-האן לא יכלה להירשם לבית הספר באזור בו גרים הורי אמה, אמה הייתה צריכה להחזירה לגור עם אביה ואמה החורגת. אך היא לא יכלה להשאירה לבד עם אביה. כדי לטפל בהאן האן, האם שכרה דירה ליד בית הספר ומצאה עבודה חדשה בעיר.

במשך חופשת הקיץ, האם הביאה את האן-האן חזרה לבית סבה וסבתה. למרבה ההפתעה, כולם גילו שהאן-האן השתנתה ממש. כבר לא היה לה מבט זועם בעיניה. היא כבר לא קיללה או רבה עם אחרים. כשאחרים התגרו בה או קיללו אותה, היא רצה הביתה בבכי: "סבתא, קיללו אותי אבל לא החזרתי". סבתא תמיד שיבחה אותה: "איזו ילדה טובה!"

הסבתא גם אמרה: "הילדה הזאת הופכת מקסימה יותר ויותר".

אמא של האן-האן סיפרה להוריה: "אתם יודעים שהיא עוזרת לי לעתים קרובות לשטוף את הכלים, לטאטא את הרצפה, ולזרוק את הזבל. הציונים שלה השתפרו מתחתית הכיתה לצמרת הכיתה. למורים היה קשה להאמין עד כמה היא השתנתה. הם חשבו שעשיתי עבודה טובה בחינוכה, אך לא עשיתי כמעט כלום, כי היא הסתדרה בעצמה. אני תוהה מה שינה אותה לאדם אחר?"

הסבתא אמרה: "אני חושבת שאני יודעת. זה הכול בגלל שהיא פרשה מ'החלוצים הצעירים' וסימן הרוח הרעה שעל מצחה נמחק. היא מאמינה שפאלון דאפא הוא טוב והיא בורכה".

האם אמרה: "את בטח צודקת. מאז שהיא חזרה לבית הספר היא לא לבשה יותר את הצעיף האדום. המורה שלה התקשרה אליי ושאלה למה היא לא לובשת את הצעיף האדום, ואמרתי שהצעיף אבד. אז המורה לא שאלה אותי שוב. האן-האן אפילו סיפרה לחבריה מה משמעותו של הצעיף האדום ולמה לא טוב ללבוש אותו. וכך חבריה הפסיקו גם ללבוש אותו".

הסבתא אמרה: "איזו ילדה טובה! תראו כמה היא מצליחה! זו גם ברכה בשבילה לתמוך בדאפא! הפאלון דאפא הוא ששינה אותה".