ההבנה שלי אחרי קריאת המאמר של המאסטר "קריאת התעוררות"

(Minghui.org) כשקראתי בפעם הראשונה את המאמר: "קריאת התעוררות", חשתי שהמאסטר שם דגש על "חמלה" ו"טוב לב". אחרי שקראתי אותו עוד כמה פעמים, הוא נגע עמוקות בלבי וזיעזע אותי. הרגשתי שהמאסטר מזהיר אותי באופן אישי.

אני מתרגל פאלון דאפא כמעט 30 שנה, אבל האם אני מסוגל להתייחס לכל אחד ולכולם בחמלה, ולהיות אכפתי כלפי כולם? כשהרהרתי על כך, התביישתי בעצמי.

לפני מספר ימים, הלכתי לביתו של מתרגל עמית כדי לתת לו עותק מהמאמר החדש של המאסטר. אבל משפחתו, שאינה מתרגלת דאפא, סירבה לתת לי להיכנס. ביקשתי מהם בנימוס, אבל הם עדיין לא נתנו לי לראותו. עזבתי בכעס. מסרתי עותק של המאמר למתרגל אחר והתלוננתי באוזניו על התקרית.

בדרכי חזרה הביתה עדיין כעסתי, אבל פתאום הבנתי שטעיתי ותהיתי למה כעסתי כל כך. האם כך מתרגל פאלון דאפא צריך להתנהג? למה כעסתי על משפחתו של המתרגל? הם רק אנשים רגילים. אם אני כועס עליהם, זה הופך אותי גם כן לאדם רגיל. עם השינוי הזה במחשבה, הכעס שלי התפוגג וחשתי קלילות בלב.

התקרית הזאת עדיין צצה לה במחשבתי מדי פעם, ומותירה אותי בתחושה לא נוחה. ידעתי שאני צריך לחפור עמוק יותר ולהסתכל פנימה על עצמי ברצינות.

זיהיתי את האגו שלי

המאסטר אמר לנו  ב"קריאת התעוררות":

"להיות מסוגל להתייחס לכל אחד ולכולם מתוך חמלה, להיות אכפתיים כלפי כל האנשים כולם".

הבנתי שאני מפגר הרחק מאחורי הדרישות של המאסטר ושיש לי עדיין כל כך הרבה החזקות אנוכיות שלא סילקתי. המאסטר תמיד מלמד אותנו לבסס את מה שאנחנו אומרים על הפא ולפעול למען טובתם של אחרים, אבל אני עושה דברים לעתים קרובות על בסיס ה"אני".

לדוגמה, כשבני משפחתו של המתרגל סירבו לתת לי להיכנס לביתם, הרגשתי כעס משום שהם גרמו לנסיעה שלי להיות לשווא ובזבזו את הזמן שלי. התאכזבתי גם שלא יכולתי לתת למתרגל עותק של המאמר החדש של המאסטר. המשכתי לחשוב איך זה השפיע עליי. האגו שלי נפגע והרגשתי לא מאוזן בלב.

לא היה זה דבר של מה בכך שכעסתי כל כך, שכן זה חשף רבות מההחזקות האנושיות שלי, כמו קנאה, טינה, מנטליות תחרותית, יהירות, חוסר רצון לסבול צרות וקשיים. כל אלה התבססו על האגו האנוכי שלי. אין פלא שחשתי לא בנוח כל כך. המאסטר נתן לי רמז, והיה עליי להסתכל פנימה, עמוק יותר. פתאום הרגשתי צלול והכל היה ברור. תודה לך מאסטר!

הבנתי שה"אגו" שלי הוא ה"עבריין" שאני צריך לסלק. לא פעלתי בהתאם למה שהמאסטר לימד: "להיות מסוגלים להתייחס לכל אחד ולכולם מתוך חמלה, להיות אכפתיים כלפי כל האנשים כולם". התייחסתי לכך בסלקטיביות בהתבסס על ה"אגו" שלי. אני יכול להיות טוב לב ואכפתי רק כאשר ה"אגו" שלי תקין. ה"אגו" שלי היה כמו קיר, שחסם אותי לפתח חמלה וטוב לב. התנהגתי לחלוטין כמו אדם רגיל. ההבנה הזו הפתיעה אותי, והתעוררתי מהבלבול בראשי. הרגשתי שוב אסיר תודה עמוקה למאסטר על שעורר אותי לגבי האירוע הזה.

הבנתי גם שהייתה לי החזקה נוספת – לא אהבתי שמבקרים אותי. ברגע שמישהו לא הסכים איתי, קטעתי אותו והסברתי את עצמי. אפילו אם שתקתי הלב שלי לא היה מאוזן. החזקות רלוונטיות כוללות גם התפארות, רדיפה אחר כבוד ועקשנות.

"אגו" מבוסס על אנוכיות, תכונת אופי של היקום הישן. אנחנו מתרגלי דאפא, והמאסטר רוצה שנגיע לאלוהות באמצעות טיפוח. רק אם נשנה באופן יסודי את המושגים האנושיים שלנו, נפרוץ דרך הקליפה האנושית הזו ונסלק את האנוכיות, נוכל לצאת מהקליפה של מושגים אנושיים ולהתקדם בנתיב הטיפוח להיות חסרי אנוכיות באמת.

המאמר החדש של המאסטר עזר לי להבין את ההחזקות המושרשות עמוק בתוכי. אני נחוש לסלק אותן במהירות. אני אזכור מה שהמאסטר מלמד ואטפח את השין-שינג שלי בצורה איתנה ויציבה בדאפא בזמן היקר שנותר.

אנא ציינו בבקשה כל דבר שאינו ראוי בשיתוף שלי.