מחשבות על איך לעזור למתרגלים שעוברים מצוקות של מחלה

(Minghui.org) יש מתרגלים שאומרים על אלו שעוברים מצוקות של מחלה: "הם צריכים שיהיו להם מחשבות נכונות". בהתחלה חשבתי שזו הסתכלות החוצה. מאוחר יותר הבנתי שמחשבות נכונות אמיתיות מגיעות מכך שפועלים על פי מה שאמר המאסטר לגבי מצוקות של מחלה. כשבדקתי את עצמי הבנתי שסוג כזה של חשיבה ("אין לו מחשבות נכונות") מכיל קנאה. אנחנו אומרים: "אין לו מחשבות נכונות" כשאנחנו חושבים שאנחנו טובים יותר מאחרים. אחרת, המחשבה הראשונית שלנו תהיה לחפש את ההחסרות שלנו ולהרגיש רע על כך שאיננו מסוגלים לעזור למתרגל הזה. אם איננו יכולים להניח למחשבה: "אין לו מחשבות נכונות", זה עלול להפריע למתרגל הנזקק לעזרה. עלינו להשתמש בכך כהזדמנות לטפח את עצמנו, לסלק את המחשבות השליליות שלנו ולהתייחס למתרגלים אחרים עם מחשבות נכונות.

המאסטר אמר ב"לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005":

"לא משנה מה קורה, אף אחד לא צריך להיות מושפע בפנים. כל מתרגל צריך לחשוב רק על לעזור כתלמיד דאפא כפי יכולתו, ואין צורך להילחץ. אפילו אם אתם לא יכולים לעזור לאדם ההוא, אתם עדיין צריכים להתמודד עם העניין הזה באמצעות מחשבות נכונות. המשיכו לעשות את מה שאתם אמורים לעשות. אל תפתחו לזה החזקה בכך שתסתכלו על זה בדרך אנושית, אל תגרמו לבעיות האלו להחמיר במחשבתכם, התבוננו בצורה ישרה מאוד על כיצד זה קשור לכל הדברים האחרים ואל תחשבו על זה כעל דבר חשוב מאוד, והיו רגועים מאוד. אז הכוחות הישנים יאבדו עניין ויחשבו: "האנשים האלה אינם מתרגשים. אם אף אחד מהם אינו מתרגש, מה הטעם בכך?" אז הם יניחו לעניין הזה, וקארמת המחלה של האדם הזה תיעלם מיד. זה תסריט אחד".

המאסטר המשיך באותו מאמר ואמר:

"המטרה האחרת מתייחסת לאדם עצמו: כמה טוב טיפח האדם שאצלו מתבטאת קארמת המחלה? האם הוא מסוגל לצלוח את זה עם מחשבות נכונות חזקות כאשר הוא במצב כזה? האם הוא באמת מתייחס לעצמו כאל אלוהות ואינו מתייחס לכך בכלל?"

על-פי הכתבים של  המאסטר, הלב שלנו לא צריך לזוז. אם אנחנו יכולים לעזור, עלינו לעזור. גם אם איננו יכולים, עלינו עדיין להתמודד עם הבעיה עם מחשבות נכונות. אנחנו "עוזרים למתרגלים", לא "עוזרים למתרגלים עם קארמת מחלה". כמו כן, כדי שהמתרגלים שעוברים קארמת מחלה "יוכלו להניח לזה", אנחנו בעצמנו צריכים קודם כל "להניח לזה" ולטפח את עצמנו. מתרגלים מקומיים רבים לא הבינו את הבעיה הזו. אני מאמינה שהגישה הטובה ביותר היא ללמוד את הפא יותר כדי שכולנו נוכל להבין את העקרונות ולתקן עצמנו על-פי כתביו של המאסטר.

לדוגמה, מתרגל אחד חווה קארמת מחלה במשך חודשיים. המתרגלים האחרים ידעו שזו אשליה, אך הרגישו חסרי אונים. הוא לא יכול היה לשכב לישון – כשהוא שכב הוא חש בחילה והקיא. חשבתי על מה שהמאסטר אמר בספר "ג'ואן פאלון":

"אתה כבר פיתחת הרגל של לוותר על הג'ו-אי-שה שלך. ברגע שאתה עוצם את עיניך אתה מניח את הג'ו-אי-שה במנוחה והוא ייעלם. אתה כבר פיתחת את ההרגל הזה. מדוע הגוף שלך לא מתנועע בזמן שאתה יושב כאן? אם אתה שומר על המצב שבו העיניים שלך פקוחות, האם גופך יתנועע בעיניים עצומות קמעה? בפירוש לא. אתה חושב שיש לתרגל צ'יגונג בדרך זו ויצרת לעצמך מושג". (הרצאה שמינית)

שאלתי אותו: "אתה בסדר כשאתה יושב כאן, נכון? אז למה שתרגיש בחילה כשאתה שוכב?" אמרתי לו שזהו מושג נפשי שהוא יצר. אמרתי: "פשוט תשכב עכשיו ותחשוב: 'זה מרגיש נוח מאוד'". הוא נשכב, ומיד נרדם. הוא התאושש, ולאחר מכן החלים לגמרי מזה. לפני זה דנו איתו בנושא הזה פעמים רבות ללא פריצת דרך כלשהי, אבל כשהסיבה השורשית טופלה ישירות, הוא הבין מיד.

דוגמה נוספת: שתי מתרגלות, אחיות, רבו ללא הרף – כל אחת מהן חשבה שהשנייה אינה פועלת בהתאמה לפא. הרגשתי שאחת האחיות לא הבינה את ההרצאה הרביעית של "ג'ואן פאלון".

קראנו יחד את מה שהמאסטר אמר בספר "ג'ואן פאלון":

"בטיפוח-תרגול, כשמתמודדים באופן ספציפי עם קונפליקטים או כשאחרים מתנהגים אליך רע ייתכנו שני מצבים: אחד הוא שאולי התייחסת לאדם זה רע בחייך הקודמים. אתה מרגיש בלבך לא מאוזן: "איך אדם זה יכול להתייחס אלי כך?" אז מדוע התייחסת אליו כך בעבר? אתה יכול לטעון שלא ידעת את זה אז ושהחיים האלה אין להם דבר עם החיים ההם. זה לא עובד". (הרצאה רביעית) 

שאלתי אותה: "האם את חושבת שייתכן שהתייחסת לאחותך בצורה גרועה בגלגול חיים קודם, או שאת פשוט חושבת שאלה יחסים קארמתיים שליליים שנקבעו מראש?" אחרי שקראנו את ההרצאה הרביעית היא אמרה: "עכשיו אני מבינה".

שיטה זו עובדת מצוין. מתרגלת אחת התקשתה לקבל את מה שהציעו אחרים. יום אחד היא ואני קראנו את ההרצאה הרביעית בספר "ג'ואן פאלון". כשהגענו ל: "כשמתהווה קונפליקט, אם זה לא מפריע לו בלב זה לא נחשב, או שזה חסר תועלת ולא יכול לגרום לו להשתפר. לכן הלב שלו לא יכול להניח את זה והוא עדיין מוטרד מכך. יכול להיות שהלב שלו נעול על זה".  

שאלתי אותה: "אם בעלך היה מאשים אותך, האם לבך לא היה נסער עוד יותר?"

היא אמרה: "אני לא יכולה להרפות מזה דווקא בגלל שהוא לא התווכח איתי, אלא פשוט התעלם ממני".

אמרתי: "בדיוק – הוא עושה כל מה שצריך כדי שלא תוכלי לשחרר". אחרי שקראנו כמחצית ההרצאה הרביעית, היא אמרה: "וואו, מעולם לא ידעתי שכך צריכים ללמוד את הפא!"

רק רציתי לשתף את ההבנה שלי לגבי איך לעזור למתרגלים שחווים מצוקות של מחלה. אם משהו אינו הולם, אנא ציינו זאת בבקשה.

[מאמרים בהם מתרגלים משתפים את הבנותיהם משקפים בדרך כלל תפיסה אישית בנקודת זמן מסוימת, בהתבסס על מצב הטיפוח שלהם, והם מוצעים ברוח המאפשרת התרוממות הדדית].