חוויות מדהימות ויקרות ערך כחברה ב"תזמורת הצועדת טיאן גואו"

(Minghui.org) ברכות, מאסטר רחום! ברכות, מתרגלים עמיתים!

ימים בלתי נשכחים

באפריל 2006 המאסטר הגיע לאזור מפרץ סן פרנציסקו להקים את "התזמורת הצועדת טיֶאן גוּאוֹ (הארץ השמימית)". כשאני נזכרת בתקופה הזו אני מרגישה שמזלי שפר עד מאוד. באותו זמן לא היה לי שום רקע במוסיקה ולא ידעתי דבר על התפעול והמאפיינים של כלי הנגינה. כשראיתי את כלי הנגינה הקטנים והגדולים שהונחו בשורות על הרצפה, חשבתי שיהיה קל יותר לנגן בתופים. היו כל כך הרבה קריטריונים, כמו שאלה המתופפים בתופים הגדולים עומדים בשורה הראשונה, המנגנים בסוזאפונים [כלי נשיפה המזכירים טוּבָּה] הם כולם מתרגלים גברים והם עומדים בשורה האחרונה, ומי שמתופף בתופים הקטנים הן רק מתרגלות שהגובה שלהן והגיל שלהן צריך להתאים לדרישות מסוימות, וכד'.

הייתי מבוגרת מכדי לנגן בתופים הקטנים, אך לא ידעתי באיזה כלי אחר אוכל לנגן. חשבתי שאינני יודעת כלום על כלי נשיפה אז לא משנה איזה כלי אקח – אצטרך ללמוד מההתחלה. החלטתי לתת קודם למתרגלים האחרים לבחור את כליהם ואני אנגן על מה שיישאר. לאחר שהמורה למוסיקה של "התזמורת הצועדת טיאן גואו" סיים לדבר, כולם בחרו מהר את הכלים שלהם. כשהסתכלתי, לא נשאר אף כלי נגינה קטן. נותר רק בריטון אחד (סוג של כלי נשיפה הדומה גם הוא לטוּבה), אז לקחתי את הבריטון.

במשך החודש הבא, כל לילה התאמנו יחד על הכלים שלנו. באותה תקופה התנאים היו טובים מאוד. בבניין משרדי חברות המדיה שלנו היו הרבה חדרים ריקים. אז לכל מחלקה היה חדר משלה להתאמן בו. רוב המתרגלים במחלקת הבריטון היו נשים מבוגרות שאפילו לא ידעו איך להחזיק את הכלי. אף אחת לא הצליחה להפיק צליל וכולנו היינו די בלחץ. מה לעשות? המשכנו לנסות והצלחנו לבסוף להוציא כמה צלילים.

יום אחד כשהתאמנו המאסטר נכנס בחיוך. המאסטר שאל באדיבות איך מתקדם האימון שלנו וביקש מכולם לנגן בבריטון שלהם בשבילו. לפני שהמאסטר הגיע הצלחנו להוציא כמה צלילים. אבל באותו רגע שום צליל לא יצא לא משנה כמה חזק ניסינו. המאסטר הצביע עליי ואמר: "נסי את". נעשיתי עצבנית ולא הצלחתי להפיק אף צליל.

המאסטר חייך, לקח את הבריטון שלי והתחיל לנגן. לאחר מכן, הוא הסביר את העקרונות איך לנגן בכלי נשיפה, כמו גם איך להשתמש באוויר שלנו. המאסטר אמר לנו שהבריטון הוא סוג הכלי הקל ביותר. זה העלה מאוד את הביטחון העצמי שלנו בנגינה.

לאחר שהמאסטר סיים להסביר הוא ביקש מאיתנו לנגן שוב בכלים שלנו. הפעם הצלחתי לנגן את התווים דו-רה-מי-פה. המאסטר חייך ואמר לי: "למה שלא תובילי את כולם באימונים?"

הימים הבלתי נשכחים האלו עדיין טריים בזיכרוני. הרגע המרגש ביותר היה כשכולם הסתדרו בשורה לקבל באופן אישי את הכובעים שלנו מהמאסטר. התרגשתי מאוד. תחושה חזקה של כבוד ותחושת שליחות צמחו בלבי. אנחנו כל כך בני מזל שהמאסטר מלמד אותנו באופן אישי איך לנגן בכלים שלנו ואיך לתחזק אותם!

המאסטר עבר בקפידה על הכלים ותיקן אותם. אני זוכרת שהמאסטר אמר שהתזמורת הסימפונית נקראת גם תזמורת צבאית כי מקורה בצבא. כל חבר בתזמורת שלנו באמת הוקיר את התקופה הזאת. לא משנה כמה רחוק גרנו מאולם החזרות, מיד אחרי העבודה הצטרפנו לחזרה.

כשהמאסטר מעצים אותנו, אחרי חודש קשה אחד של חזרות התזמורת הצועדת טיאן גואו של מערב ארה"ב שכללה קרוב ל-200 מתרגלי פאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . , נתנה את הופעת הבכורה שלה ביום הפאלון דאפא העולמי ב-13 במאי, 2006. הסצנה הייתה מדהימה. התזמורת הופיעה עם שני שירים: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמריקה היפה". התושבים בצ'יינה טאון בסן פרנציסקו ראו בפעם הראשונה תזמורת צבאית גדולה ומלכותית. צופים רבים אמרו שזו הייתה חוויה מרוממת ומדהימה. נראה שהמוסיקה שהפקנו חדרה עמוק לנשמותיהם ושמנו לב שאנשים רבים פשוט עמדו וצפו בפה פעור. אנשים יצאו מהחנויות ורובם הרימו אגודל למעלה.

באותה תקופה, מתאם התזמורת שלנו היה מוסיקאי ותיק ידוע. הוא אמר שכדי להצליח להגיע להופעה בסטנדרט כזה לאחר חודש אחד בלבד של הקמת התזמורת זה נס! זאת משום שרק מעט מחברי התזמורת ניגנו בכלי נגינה, וכמה לא ידעו אפילו לקרוא תווים. בשביל אנשים רגילים זה בלתי אפשרי להגיע לסטנדרט שכזה תוך חודש אחד. עם זאת, הנס באמת קרה.

מצעדים קהילתיים ברחבי מערב ארה"ב 

השתתפנו בכל מיני תהלוכות קטנות וגדולות בסן פרנציסקו ובאזורים הסמוכים, וגם נסענו להשתתף במצעדים רבים כמו "מצעד כריסטמס של לוס אנג'לס", "מצעד פסטיבל הלפיד של סיאטל", "מצעד פסטיבל הוורד של פורטלנד", "מצעד כריסטמס של וונקובר", "פסטיבל הרודיאו של קלגרי" ועוד.

אני עדיין זוכרת כשרק התחלנו. תמיד שכרנו שני אוטובוסים גדולים והרבה מתרגלים גם נסעו במכוניותיהם כדי להסיע את כולם. לכל מסע ארוך לקחנו את אוטובוס הלילה כדי להגיע בזמן ליעדנו מוקדם בבוקר הבא. המתרגלים המקומיים הכינו לנו ארוחת בוקר מכל הלב. אחרי שמילאנו את בטננו והכנו כל מה שצריך, נסענו לשטח המצעד היכן שחיכו אלפי צופים. כשעברנו ליד הבמה, המנחה הציג אותנו: "ברוכה הבאה התזמורת הצועדת טיאן גואו. היא הגיעה כל הדרך מסן פרנציסקו. היא השתתפה גם במצעד פסטיבל הלפיד של סיאטל, מצעד פסטיבל הוורד של פורטלנד, מצעד כריסטמס של וונקובר, פסטיבל הרודיאו של קלגרי וכו'". הקהל הגיב במחיאות כפיים רועמות וחברי התזמורת הציגו את הטוב ביותר שלהם כדי להביא את הטוב של פאלון דאפא לתושבים המקומיים.

כשהמצעד הסתיים עלינו על האוטובוס ונסענו כל הלילה. כולם דיברו בהתרגשות על החוויות שלהם בהשתתפות במצעד. כשראינו את החיוכים הקורנים של הצופים שהרימו אגודל לתמיכה חשנו בשמחתם. בכל פעם שאני רואה את הפרסים על לוחות התצוגה בחדר התזמורת, יש לי תחושת כבוד להיות חברה בתזמורת. תודה לך מאסטר!

כל מצעד שהתזמורת משתתפת בו זה בעקבות ההעצמה הרחומה של המאסטר. השלט שאנחנו נושאים הוא "פאלון דאפא" ואנחנו מביאים לאנשים את הטוב של "פאלון דאפא" באמצעות ההופעות שלנו. בכל מקום בו אנחנו מופיעים אנשים מריעים לנו בחיוך גדול ואנחנו מתרגשים עד דמעות. תודה לך מאסטר, על חמלתך הגדולה וחסדך העצום. כולם חיכו ברצינות לרגע ההצלה על ידי הדאפא, כמהים לקריאת הבורא.

פעם כשהבהרתי את האמת בסטנפורד, פגשתי איש זקן שבא לארה"ב לבקר את קרוביו. כששוחחנו הוא אמר שהמדיה בסין כבר לא מזכירה את "פאלון דאפא". לכן הוא חשב ש"פאלון דאפא" כבר נעלם בסין ושאף אחד מחוץ לסין לא מתרגל. אבל ב-4 ביולי הוא צפה במצעד "היום הלאומי של העיר רדווד". ולא רק שראה תהלוכה של "פאלון דאפא" במצעד, אלא שהקבוצה הייתה עוצמתית וגדולה עד מאוד, והיו בה הרבה מחלקות כמו קבוצה שהציגה את התרגילים, קבוצת תופי המותן, פלטפורמה של ספינת הפא, ואפילו תזמורת צועדת! הוא ממש נדהם וכל מה שהוא ראה היה הטוב של "פאלון דאפא". הוא אמר שהמצעד השפיע עליו מאוד. לכן הוא רצה להבין באמת מהו "פאלון דאפא".

התמדה

עברנו תקופה קשה. עדיין היה עלינו להבין רבעי תווים ותווים שלמים, אך היינו צריכים להתחיל לקרוא פרטיטורות. "נבטי השעועית" האלו (התווים) גרמו לפרטיטורות להיראות כמו ספרים שמימיים ולא הצלחתי להבין אותם. באותה תקופה גם לא היה לנו אתר חזרות מסודר. היום זה יכול היה להיות כאן ומחר במקום אחר. לפעמים התאמנו בפארק. בהדרגה, פחות אנשים הגיעו לחזרות. רבים מחברי התזמורת גם עבדו במדיה או בפרויקטים אחרים ולכולם הזמן היה לחוץ מאוד. רבים מחברי התזמורת הרגישו שמספיק שנדע איך לנגן כמה שירים ואין צורך לבוא לחזרות. יום אחד הגיעו פחות מ-20 איש לחזרה. הייתי עצובה. חשבתי: "אפילו אם רק חלק מאיתנו היו מתמידים אז זה בסדר. בוודאי שלא ניתן לתזמורת שהמאסטר הקים להתפרק כך".

כששמעתי מתרגל מספר איך ה"תזמורת הצועדת טיאן גואו" של ניו יורק מתאמנת בחורף השתאיתי. בחורף בניו יורק קר ויורד שלג. המתרגלים חששו להטריד את השכנים שלהם אז הם הלכו להתאמן בפארק. מתרגלת אחת סיפרה שכשהיא ניגנה בפארק את ההמנון הלאומי של ארה"ב "כוכבים ופסים", אמריקני אחד התרגש עד דמעות מהסינית המבוגרת הזו המנגנת את ההמנון האמריקני הלאומי. זה היה מדהים בעיניו.

על נתיב הטיפוח יש גם פעמים שמצבי הרוח שלי ירודים. בכל פעם שאני נתקלת בכל מיני בעיות וקשיים, אני נזכרת בשירו של המאסטר "השיר הקדוש", ושרה אותו בשקט בלבי:

"חיי אדם תמיד אפופים באשליה
כל פעם שהחיים מאבדים את הכיוון
אני שר ברַכּוּת את השיר שבלבי
אל תתלונן
היאחז בטוּב-לב
רוב האנשים הגיעו מהשמים
הפכו לבני אדם כדי לחכות לבורא
זו התקווה לה יִיחֲלוּ מזמן כל הישויות
השיר הזה מעיר אותי
השיר הזה נותן לי כוח 
המנגינה הקדושה גורמת לשמים להתבהר"

על נתיב הטיפוח שלנו, כל המתרגלים צריכים לתמוך זה בזה ולעזור זה לזה. מאוחר יותר כמה מתרגלים ותיקים חזרו, וחברים חדשים הצטרפו. היום התנאים של ה"תזמורת הצועדת טיאן גואו" של מערב ארה"ב הם הטובים ביותר. יש לנו אולם חזרות משלנו ויש לנו מורים מקצועיים להדריך אותנו בחזרות.

תודה לך מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!

(ההתנסות הוצגה בוועידה לשיתוף התנסויות של התזמורת הצועדת טיאן גואו של מערב ארה"ב)