(Minghui.org) ברכות, המורה הנכבד! ברכות, עמיתי לתרגול!
התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. אף שמצבי בטיפוח ידע עליות ומורדות, תמיד האמנתי בדאפא באמונה איתנה. במבט לאחור על מסע הטיפוח שלי בתקופה האחרונה – החל מקשיים משפחתיים ועד לסיוע בקידום שן יון – כל מבחן ומבחן העניק לי הבנה עמוקה יותר עד כמה הטיפוח הוא רציני ויוצא דופן, וגרם לי לחוש עוד יותר את דאגתו החומלת של המאסטר.
התחזקות האמונה במאסטר תוך כדי מצוקות במשפחה וקארמת מחלה
לפני מספר שנים משפחתי עברה לבית חדש שייחלנו לו זמן רב. בעלי הוא דֶני ואף שאינו מטפח הוא תמיד מכבד את אמונתי ולעיתים אף מסייע בפרויקטים הקשורים לדאפא. שני ילדינו כבר גדלו, ואני מצאתי עבודה מקומית. על פני השטח היה נראה שהחיים יציבים ושלווים. אך בדיוק כשנדמה היה שהכול מתנהל על מי מנוחות, בעלי אובחן עם דיכאון. באותה תקופה בערך גם אצלי אבחנו באופן בלתי צפוי סוכרת. תפניות פתאומיות אלו של אירועים ניפצו את מה שהיו חיים שקטים ושלווים.
הרגשתי מזועזעת. הקפדתי לנטר את רמת הסוכר בדמי מדי יום והזרקתי אינסולין, כפי שהורו הרופאים. אחרי זמן מה התחלתי לבחון את המצב מנקודת מבט של טיפוח. כמטפחת אני יודעת ששום דבר אינו קורה במקרה. באמצעות לימוד הפא הבנתי בהדרגה שיש להתייחס לכל מבחן או קושי שבו נתקל המטפח – מתוך נקודת המבט של טיפוח. היו לי העדפות רבות לגבי מזון, וכמו כן נעשיתי שאננה והרפיתי בטיפוח שלי.
הבנתי שהדרישות שהציבו בפניי הרופאים, במסגרת הרפואה הקונבנציונלית, אינן מהוות את הסטנדרט על-פיו עליי, כמטפחת, לעבור את המבחן הזה. לדוגמה הרופא הורה לי להימנע מסוג מזון מסוים, אך ידעתי שהמזון עצמו אינו הבעיה – הבעיה האמיתית הייתה הצורך להיפטר מההחזקה שלי להעדפות מזון. על כן, התכווננתי על הרגלי האכילה שלי, תוך מתן דגש רב יותר על לימוד הפא וביצוע התרגילים. בהדרגה, וכמעט מבלי ששמתי לב, רוב תסמיני הסוכרת שלי נעלמו.
בדיוק כשהמצב שלי החל להתייצב, מצבו של בעלי הידרדר לפתע, והגיע במהירות לשלב בו נזקק לטיפול בבית חולים. תחילה הוא שהה במחלקה פתוחה, לאחר מכן הועבר למחלקה סגורה. לבסוף אושפז במחלקה לאשפוז ממושך, שם עבר ארבעה-עשר טיפולים בהלם חשמלי.
בית החולים היה במרחק של יותר משעה נסיעה מהבית לכל כיוון. עבדתי במהלך היום, מיהרתי לבית החולים כדי לבקר את בעלי לאחר העבודה, וכשחזרתי הביתה, עדיין היה צורך לטפל בשני ילדינו. בסיומו של כל יום עמוס כזה חשתי לעיתים קרובות תשישות מוחלטת. אך לא משנה כמה עמוסה הייתי, הקפדתי תמיד להמשיך בלימוד הפא. בכל פעם בהם הרגשתי שאיני יכולה לשאת עוד את המצב, הזכרתי לעצמי שבעזרת המאסטר והדאפא אין שום מבחן שאיני יכולה לצלוח.
מצבו של בעלי השתפר במידת מה. הוא יכול היה לחזור הביתה ללילה, ובהדרגה שב לחיים נורמליים בבית. אבל מצבו עדיין ידע עליות ומורדות. בימים שבהם לא הצליח לישון, למדתי איתו את הפא. קראתי איתו את כתבי המאסטר, בהם "ג'ואן פאלון", "פאלון גונג" וכתבים נוספים. בעלי לא למד את הפא במטרה לרפא את מחלתו או להרוויח משהו. הוא פשוט קרא וביצע את התרגילים. בעת ביצוע התרגילים, הוא יכול היה לחוש בשינויים באנרגיה שבגופו.
ככל שחלף הזמן הבנתי בבהירות גוברת והולכת שמה שנראה על פני השטח כמחלה, היה למעשה הפרעה שמקורה בקארמה ובגורמים שליליים שונים. בזמן שמצבו של בעלי המשיך להתנדנד, הסתכלתי פנימה. גיליתי שעדיין קיימת אצלי החזקה עמוקה לרגשות משפחתיים. כאשר מצבו של בעלי נע בין טוב לרע, גם מצב רוחי השתנה בהתאם. חרדה ואי-שקט הציפו אותי, והרגשתי שאין שום תקווה באופק. הבנתי בבירור שהמאסטר יכול לסייע לי רק כאשר אני פועלת בהתאם לפא. לא יכולתי להתייחס לבעיות אלו כפי שאנשים רגילים מתייחסים אליהן. היה עליי להתמודד עמן באמצעות מחשבות נכונות, ולפתור קונפליקטים מתוך חמלה וטוב לב.
כאשר לחצים מהמשפחה, מהעבודה, מהמצב הכלכלי והבריאות מופעלים כולם בבת אחת, קשה מאוד באמת לעשות צעד אחד קדימה. אך דווקא בתוך סביבה מורכבת שכזו, המטפח משתפר, מחשל את רצונו ומעלה את השין-שינג שלו.
המשכתי בלימוד היומי של הפא, בשליחת מחשבות נכונות ובהבהרת האמת, תוך השתתפות בפרויקטים של דאפא ככל שיכולתי. בכל פעם שנתקלתי בקונפליקטים או בלחץ, הסתכלתי פנימה ובחנתי האם חסרה לי אמונה מספקת במאסטר ובפא. האם הייתי סובלנית, או שמא הייתי שקועה מדי ברגשות? אף על פי שעדיין לא יכולתי לראות דברים רבים בבירור, תמיד זכרתי את מה שהמאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ 3":
"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם – טוב או רע – הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח". ("לוועידת הפא של שיקאגו")
לא חלף זמן רב והגיע מבחן חדש. הלחץ המתמשך מהטלטלה המשפחתית הזו גרם למצבי הרגשי להתנדנד, וזה החל להשפיע על עבודתי. המנהלת שלי אמרה שהיא מבינה את המצב המשפחתי שלי, אך ציינה כי מצב רוחי הירוד החל להשפיע על האופן בו לקוחות תופסים אותי. היא הביעה תקווה שאשתפר בתוך חודש ימים, אחרת ייתכן שאפוטר. כששמעתי זאת הרגשתי שנעשה לי עוול וחשתי לחץ רב. אך כמתרגלת ידעתי שתלונות לא יפתרו דבר. כל שיכולתי לעשות היה להשתדל כמיטב יכולתי למלא את חובותיי, ולהתמודד עם המצב עם מחשבות נכונות.
זמן קצר לאחר מכן, בעלי היה מעורב בתאונת דרכים בעודו בדרכו לאסוף את בתנו מבית הספר. אף שהמכונית ניזוקה קשות, בני משפחתי לא נפגעו. אירוע זה חיזק בי את התחושה שאני ובני משפחתי נמצאים תחת הגנתו החומלת של המאסטר, וכי עליי לטפח היטב ולא לאכזב את מאמצי המאסטר.
אבל המבחן הקשה באמת עוד היה לפניי. יום אחד מצבו של בעלי יצא משליטה. הוא נקלע לפתע למצב של סערת רגשות קיצונית ועשה מעשה מסוכן – הוא כרך כבל חשמלי סביב צווארי. הכרחתי את עצמי להישאר רגועה, והצלחתי להזעיק את המשטרה לעזרה. רגעים ספורים לפני הגעת המשטרה, בעלי בלע כמות גדולה של תרופות. עד שהגיע לחדר המיון, הוא כבר היה מחוסר הכרה. ליבו הפסיק לפעול פעמיים, והמצב היה קריטי ביותר.
המשבר הזה סייע לי להבין שעליי להשתחרר ממושגים אנושיים. שמרתי על רוגע ושיקול דעת, ויתרתי על החזקות, התמודדתי עם הקושי מתוך מחשבות נכונות, דבקתי בטוב לב, ועמדתי בשלווה מול מצוקה אחר מצוקה. כאשר התמודדתי עם הקושי המשפחתי הזה מתוך הלך מחשבה של מטפח, נפשי נרגעה בהדרגה, המושגים האנושיים שלי פחתו, והמצב החל להשתפר. אף שלא ידעתי כמה מבחנים נוספים עוד צפויים לי, ידעתי שכל עוד אשאר נחושה בדרך הטיפוח של הדאפא, בוודאי אצלח לעבור זאת קושי אחר קושי.
לילה אחד חלמתי חלום מוחשי מאוד. בחלום, המאסטר טפח על כתפי בחמלה ואמר: "זה עובר, זה עובר". כשהתעוררתי, ליבי היה מלא בהכרת תודה, והרגשתי נחושה עוד יותר להמשיך ולהתמיד בטיפוח איתן ואמיתי במרץ. מצבו של בעלי השתפר בהדרגה, ומשפחתנו יצאה לאט לאט מהתקופה הקשה ביותר שלה.
במבט לאחור על אותה תקופה, אני מרגישה עמוקות שללא הגנתו החומלת של המאסטר וההדרכה של הדאפא, היה לי קשה מאוד לצלוח את הימים הקשים ההם. כל מצוקה שנראה בלתי אפשרי להתגבר עליה, נפתרת בסופו של דבר תחת הגנתו של המאסטר. אני מבינה עמוקות שמה שבאמת תִחזק אותי לאורך כל הקשיים הללו לא היה היכולת האישית שלי, אלא אמונה איתנה ונחושה בדאפא. כל מצוקה שנתקלתי בה נועדה לרומם אותי דרך המבחן הזה, שגרם לי להוקיר את מזלי הטוב על כך שאני יכולה לתרגל פאלון דאפא והעמיק עוד יותר את הכרת התודה שלי על ההצלה החומלת.
סילוק מושגים אנושיים תוך כדי סיוע לשן יון
בסוף 2025 קיבלנו בשורה מרגשת: לשן יון יש הזדמנות סוף סוף להופיע בקופנהגן, בירת דנמרק. במשך השנים, להקת שן יון הופיעה פעמים רבות בערים מדרגה שנייה ושלישית בדנמרק, בהן זכתה לקבלת פנים חמה ואהבה מצד הקהל המקומי. תושבים רבים מהבירה נסעו לערים האלו כדי לצפות במופעים.
אבל בשל כפייה כלכלית מצד המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) שהחלה כבר ב-2007 ולחץ שהופעל על הרשויות המקומיות, נעשה שימוש באמצעים שונים כדי לבטל בפתאומיות מופע של שן יון שכבר תוכנן בקופנהגן. במשך 19 השנים של דיכוי חוצה גבולות ורדיפה מצד המק"ס בעקבות זאת, לא הצלחנו מעולם להתגבר על הקושי לאייש אולם בבירה. רק בסוף השנה שעברה נודע לנו כי תיאטרון חדש שנבנה בקופנהגן קיבל אישור מיוחד וכולם התמלאו התרגשות עצומה והוקירו עוד יותר את ההזדמנות הזו, שהושגה בעמל רב.
המופעים נקבעו לסוף מארס ותחילת אפריל 2026 – חמישה מופעים בסך הכול, עם כ-15,000 כרטיסים למכירה. הזמן שעמד לרשותנו לקידום שן יון היה ממילא מוגבל למדי, ולעשות את עבודת הקידום היטב בתוך פרק זמן קצר – בעיר שבה שן יון מוצג לראשונה – היווה אתגר עצום עבורנו, קבוצה קטנה של מתרגלים. כולם התגייסו בכל ליבם לקידום השן יון.
שמתי לב שהקהל בתיאטראות השונים של קופנהגן היה בעיקר מהחברה המרכזית, וההפקות שהוצגו שם היו בעיקר יצירות מסורתיות. לפיכך קהל זה היה בדיוק הקבוצה להציג בפניה ולקדם את שן יון. כל ערב אחרי מופע בתיאטרון הזה חילקתי חומרי שן יון לקהל שיצא.
במהלך היום יצאתי לרחובות מסחריים ברובעים שונים כדי לתלות פוסטרים של שן יון. הערכתי מאוד את עבודת הקידום החשובה הזו, בידיעה שמה שאני נושאת על כתפיי זו האחריות לעזור למאסטר להציל ישויות חיות. החל מהלבוש והמראה שלי ועד לדיבור ולהתנהגות, עשיתי כמיטב יכולתי לעמוד בסטנדרט של מטפח בתקווה להראות את ההתנהגות האדיבה והכֵּנה של מתרגל לקהל העתידי של שן יון.
ההגעה לתיאטרון בכל ערב פירושה מעבר בין הרכבת התחתית לאוטובוס, יותר משעה לכל כיוון, ולפעמים אחרי חלוקת חומרים בתיאטרון אחד הייתי צריכה למהר לתיאטרון אחר. תמיד חילקנו חומרים לאחר סיום המופע כדי שאנשים מהקהל שלקחו את החומרים שלנו יביאו אותם הביתה ולא ישאירו אותם בתיאטרון. עד שסיימתי לחלק חומרים בכל ערב, השעה כבר הייתה מאוחרת מאוד, והייתי מגיעה הביתה קרוב לחצות, ועדיין הייתי צריכה ללכת לעבודה השכם בבוקר המחרת. חלוקת חומרים מחוץ לתיאטרון במשך תקופה ארוכה הותירה לי מעט מאוד זמן לנוח.
מבחן גדול עוד יותר היה, שהחורף של דנמרק השנה היה קר במיוחד. זה היה הקור הקשה ביותר שדנמרק ראתה מזה עשרות שנים, עם רוחות עזות מעורבות בשלג כבד, כשהטמפרטורה ברוח המקפיאה ירדה לעתים קרובות ליותר מעשר מעלות מתחת לאפס. בגלל מזג האוויר החמור, כשסופות שלגים הכו, חלק מהרכבות עוכבו או אף בוטלו, מה שגרם לאי נוחות רבה לעבודת הקידום שלנו.
להמתין ברוח המקפיאה לתחבורה, לחכות מחוץ לתיאטרון לקהל שיצא אחרי המופע, או לחכות עד מאוחר בלילה המקפיא לאוטובוס הביתה שלא הגיע, לפעמים הרגשתי תשושה לחלוטין, ולעתים הרגשתי לא טוב אפילו פיזית. אבל בכל פעם שחשבתי על האנשים שמחכים להינצל, הזכרתי לעצמי לא לתת לקשיים על פני השטח לעצור בעדי. הייתי צריכה לחרוק שיניים וללכת לתיאטרון כל יום, בלי יוצא מן הכלל.
בכל פעם שקהל יצא מהתיאטרון, בירכתי אותם בחיוך והצעתי להם עלוני שן יון. בין אם קיבלו אותם או לא, תמיד ניסיתי לשמור על מצב מחשבה אדיב ושליו. בהדרגה הבנתי שמה שבאמת מרגש אנשים זה לא רק החומרים שהם מקבלים, אלא טוב הלב הנובע מלבו של המטפח. עם חלוף הזמן, יותר ויותר אנשים סיפרו לנו שהם קיבלו חומרי קידום של שן יון וגם ראו את מודעות הפרסום.
מלבד חלוקת חומרי שן יון בתיאטרון בכל ערב, בסופי שבוע נסעתי לרובעים השונים של קופנהגן ולרחובות מסחר עמוסים. עברתי מחנות לחנות כדי להציג את שן יון לצוות העובדים, ובהסכמתם תליתי פרסומות שן יון מודפסות להפליא בחלונות ראווה או ליד הדלפק. לעתים קרובות נשאתי כמה מאות עלונים. גבי היה כל כך כבד שההליכה נעשתה קשה, אבל המשכתי ללכת מחנות לחנות, ליצור את הקשר עם אנשים ולספר להם על יופיו של שן יון.
בנוסף לחלוקה כל לילה בתיאטרון וקידומי מכירות בסופי שבוע, השנה התמודדנו גם עם סבב נוסף של דיכוי חוצה גבולות עולמי שהמק"ס הפעילה נגד דאפא ושן יון, תוך ניצול ומינוף השפעת ה-The New York Times במדינות המערב. העיתון פרסם סדרה של דיווחים מפוברקים ומשמיצים על שן יון. יתר על כן, בערים בהן שן יון הופיע, הם ארגנו סיקור שלילי על דאפא ושן יון בכלי תקשורת מקומיים שהולכו שולל.
קידום שן יון בקופנהגן נתקל באותה התערבות של המק"ס. אנשים שלא ידעו את האמת הושפעו ביתר קלות מהשקרים, מה שאומר שמכירות הכרטיסים התקדמו לאט מהצפוי, וחלק מהאנשים שכבר קנו כרטיסים ביקשו החזרים לאחר שהושפעו מהתעמולה והשקרים. כשראיתי כמה לאט מתקדמות מכירות הכרטיסים, הרגשתי חרֵדה וחסרת סבלנות. המשכתי לשאול את עצמי ממה אני כל כך חרדה?
אחרי שהסתכלתי פנימה, גיליתי שעדיין יש לי החזקה להשגת תוצאות. רציתי הצלחה מהירה. על פני השטח, עשיתי קידום שן יון, אבל במציאות זה עדיין היה מעורבב עם מושגים אנושיים וחשיבה אנושית. ברגע שזיהיתי זאת דרשתי מעצמי להתאמץ לשחרר את ההחזקה שלי לתוצאות, ובמקום זאת להתמקד לעשות היטב מה שאני צריכה לעשות. במקביל הגדלתי את משך הזמן בו שלחתי מחשבות נכונות.
החברה שלי עברה ארגון מחדש ופוטרתי מעבודתי. שילמו לי משכורת של כמה חודשי עבודה. אנשים רבים ריחמו עליי כי איבדתי את עבודתי, אבל המחשבה הראשונה שלי הייתה של הכרת תודה, כיוון שכעת יכולתי לעסוק בקידום שן יון במשרה מלאה. תודה רבה, מאסטר. כמו כן, בדיוק באותה תקופה בעלי מצא עבודה חדשה, דבר שהקל במידה מסוימת על הלחץ הכלכלי במשפחתנו ואפשר לי להתמקד עוד יותר בקידום שן יון.
ההתנסות הזו גרמה לי להבין שדברים רבים הנראים גרוע אינם בהכרח רעים כלל. כאשר הצלחתי לשחרר את תחושת ההפסד האישי, יכולתי לראות את הסידורים מלאי החמלה שהמאסטר תכנן עבורי. היה לי יותר זמן ללמוד את הפא ואף יכולתי להצטרף מדי יום לשליחת מחשבות נכונות מחוץ לשגרירות סין. שמרתי על הלך מחשבה רגוע, וכאשר נתקלתי בקשיים לא התלוננתי ולא הגבתי באופן שלילי. במקום זאת, התמקדתי בדרישות מהמטפח ועשיתי היטב את שלושת הדברים.
בזכות המאמצים המשותפים של מתרגלים בדנמרק ושל מתרגלים עמיתים שהגיעו ממדינות אחרות כדי לסייע, ההופעות של שן יון התקיימו סוף סוף בהצלחה. כשראיתי אנשים נכנסים לאולם התיאטרון, צופים במופעים המרהיבים של שן יון, מתרגשים מהיופי של שן יון ומשבחים אותו מכל הלב – לא שמעתי ולו צופה אחד מראה סימן כלשהו לכך שהושפע מהדיווחים השליליים של המק"ס או של התקשורת – חשתי עמוקות את חמלתו העצומה של המאסטר בהצלת ישויות חיות. כמו כן חשתי גאווה על כך שנפלה בחלקי ההזדמנות לקחת חלק בקידום שן יון.
לאורך כל התהליך הזה, השתחררתי מהחזקות רבות. כשנתקלתי בקשיים בעבר, נפלתי בקלות למצב של פחד ורצון לברוח. כעת, בזכות הטיפוח הפכתי לחזקה הרבה יותר. אני אוקיר כל הזדמנות להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות, אעריך את הזמן המוגבל העומד לרשותי לטיפוח, אעבוד קשה כדי לבצע את שלושת הדברים היטב, אטפח את עצמי היטב אציל עוד אנשים ולא אאכזב את הצלתו המלאה בחמלה והמדוקדקת של המאסטר, והציפיות של הישויות החיות.
כל מה ששיתפתי הם חלק מהתנסויות הטיפוח שלי בשלב הזה. אם יש משהו שאינו בהתאם לפא, אנא ציינו זאת בבקשה.
תודה לך, המאסטר. תודה לכם, עמיתיי המתרגלים.
[הוצג בוועידת הפא האירופית 2026]
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved