(Minghui.org) מורשת תרבותית מכילה את חוכמתם של אבות אבותינו ומציגה בפנינו איך התפתחה החברה האנושית. היא מספקת מקור עשיר לדורות הבאים להבין את ההיסטוריה שלנו על כל החוכמה העמוקה שלה. לכן הגנה על מורשת תרבותית היא חשובה מאוד, כך שנוכל להעביר הלאה ולשמר תרבות מסורתית.

קרבות קשים נערכו כדי לשמר ממצאי תרבות ששרדו. חלק מהם מתוארים כאן למטה.

הצלת אוצרות לאומיים מהלובר

ב-1940 היטלר הורה לכבוש את פריז. מיליוני פריזאים ברחו ופריז נותרה לפתע ריקה. ג'ק ג'וג'רד, אוצר הלובר, היה נחוש להציל כמה שיותר אוצרות תרבות. הוא ארז 1,862 קופסאות של אוצרות יקרי ערך, כולל "שלושת האוצרות של הלובר" ("המונה ליזה", "אלת הניצחון המכונפת", ו"ונוס ממילו"), כמו גם 4,000 קופסאות של ממצאים אמנותיים. 203 משאיות העבירו את האוצרות בין לילה להחביאם בטירות שונות.

ביום שהאוסף האחרון עזב את הלובר, הנאצים כבשו את פריז ותוכניתו של היטלר "להשתלט על הלובר" נכשלה. הפרק המרגש הזה בהיסטוריה שימש לאחר מכן לסרט "פרנקופוניה".

צ'יאנג קָאי-שֶק הציל מחורבן אוצרות סיניים לאומיים

בינואר 1933, הצבא היפני פרץ דרך מעבר שנחאי (הידוע גם כ"שנחאי גואן", אחד המעברים הראשיים בחומה הסינית). צ'יאנג קאי-שק היה מנהיג צבאי ופוליטי וראש המפלגה הלאומנית של סין (הקואומינטאנג) שנלחם בפולשים היפנים ומאוחר יותר במפלגה הקומוניסטית הסינית במשך מלחמת האזרחים בסין. הוא הגן חזק על המורשת התרבותית הלאומית. במשך ההפצצה היפנית הוא הורה לאנשיו להעביר אלפי ממצאים היסטוריים תרבותיים למקום בטוח.

ב-5 בפברואר 1933, בלילה אפל וסוער, נאכף משטר צבאי לפתע ב"עיר האסורה". שיירה של אלפי תיבות עץ אטומות לוו בשקט אל מחוץ לעיר דרך מעבר שן-וו-מן ("שער היכולת השמימית"). המלווים היו לבושים לגמרי בשחור וחיילים ושוטרים חמושים שמרו על השיירה. כך החל המעבר הלאומי הגדול והמוצלח ביותר של שרידי תרבות, שהיו לו השלכות היסטוריות עמוקות על ההיסטוריה הסינית.

מאוחר יותר, שתי רכבות עמוסות ב-19,557 קופסאות של אוצרות לאומיים עקפו את טיאן-ג'ין, ואז נסעו על קו פינג-האן, קו לונג-האי, וקו ג'ין-פו עד שהגיעו לשנחאי. המשימה הזאת של העברת אוצרות לאומיים יקרי ערך, כולל סט שלם של "סי-קו צ'ואן-שו" (אוסף שלם בארבעה ארכיונים – אוסף נרחב של מלגות סיניות מהעת העתיקה ועד המאה ה-18 – הקליגרפיה המקורית "שלג מהיר ודואר שמש" מאת וונג שי-ג'י הנכבד משושלת ג'ין, כרוב מאבן ירקן וברקת, ועוד יצירות קליגרפיה עתיקות, ציורים וחפצים יקרי ערך.

המפלגה הלאומנית של סין השקיעה רבות באספקה צבאית עבור המלחמה נגד הפולשים היפנים, אז כספים ותחבורה היו נדירים. למרות זאת, צ'יאנג קאי-שק אישר בעצמו הקצאת נשק להעברת האוצרות הלאומיים לכמה מקומות בסצ'ואן ובגווי-ג'ואו שבדרום מערב סין.

במהלך חלק מהמסע נאלצו להעביר את האוצרות למשאיות כשעברו בנתיב הראשי מסצ'ואן לשא-אן-שי, וכל משאית יכלה לשאת רק כ-20 ארגזים. המסע היה קשה במיוחד עקב כבישים פגומים וגשרים שבורים.

המסע המפרך להעברת ממצאים ארכיאולוגיים של תרבות למערב סין

לאחר שהמלחמה האנטי יפנית הסתיימה, פרצה מלחמת אזרחים בין המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) שבתמיכה סובייטית לבין הממשלה הלאומנית בראשות צ'יאנג קאי-שק.

ב-1948 כשצ'יאנג קאי-שק תיכנן לסגת לטייוואן, הוא עשה שני דברים נבונים הקשורים למורשת של תרבות סין. הראשון היה להטיס את יצירות המופת של מחקרים סינים לטייוואן. השני היה להעביר אוצרות לאומיים מסין לטייוואן.

האוצרות הלאומיים מסין הועברו חמש פעמים מ-21 בדצמבר 1948 עד 9 בדצמבר 1949. שלוש הפעמים הראשונות בסירה, והפעמיים הנותרות במטוס. צ'יאנג קאי-שק הורה שהאוצרות יועברו במהירות האפשרית, לא משנה מהי העלות. לבסוף לאחר קשיים לא מוסברים 680,000 יצירות מהאוצר הלאומי הועברו מסין לארמון המוזיאון הלאומי בטאיפיי.

ב-9 בדצמבר 1949 ג'אנג דא-צ'יאן, מאסטר גדול של ציור סיני מסורתי, מיהר לשדה התעופה שין-ג'ין שבצ'נג-דו במכונית של פקיד רם דרג. הוא לקח אתו 78 רפרודוקציות של ציורי קיר של דון הואנג מהאוסף הפרטי שלו. אך המטוס כבר היה עמוס מדיי ולא ניתן היה לאפשר תוספת משקל של יצירות האמנות.

מתוך ייאוש, האנג לי-וו, סגן שר החינוך של הממשלה הלאומית, נפטר מרצונו משלוש מזוודותיו שכללו את כל חסכונותיו של בערך עשרים טאל זהב נדירים, כדי לפנות במטוס מקום לציורי הקיר. הוא עשה זאת בתנאי שג'אנג דא-צ'יאן יתרום את ציורי הקיר למדינה אחרי שיגיע לטייוואן. ג'אנג דא-צ'יאן הסכים וקיים את הבטחתו.

 ציור קיר של דון הואנג שנשמר

אף ששרידי תרבות יכולים להיות שבירים ופגיעים, אף אחד מהאוצרות שנלקחו מהעיר האסורה לא נשבר או נפגם לאחר סיום המסע הארוך והמסוכן, כאילו אלוהויות הגנו עליהם.

נא ג'י-ליאנג, אחד מקבוצת הצוותים הראשונה מהעיר האסורה שעזר ללוות את האוצרות הלאומיים, נזכר: "רק לאחר שהייתי עד איך הצלחנו תמיד לצאת משם בשלום בדיוק ברגע שהאויב הפציץ, ושרדנו ללא פגע – אפילו כשהמשאית שלנו התהפכה והסירה התהפכה – התחלתי להאמין שלכל החפצים העתיקים האלה יש נשמה ותבונה".

את הספר: "Guarding the National Treasures of the Forbidden City for Seventy Year", הוא כתב מאוחר יותר. 

מ-1961 עד 1962 כמה מהאוצרות הלאומיים שהועברו לטייוואן על ידי צ'יאנג קאי-שק הוצגו בחמש ערים בארה"ב כולל וושינגטון הבירה בפני 470,000 מבקרים.

לצ'יאנג קאי-שק מגיע קרדיט רב על תרומתו הגדולה בשמירת שרידי תרבות ללא פגע, על אף השפעות המלחמה הקטסטרופליות. אבל האוצרות שנשארו בסין, כולל יצירות של אמנים לאומיים וממצאי תרבות ארכיאולוגים, סבלו חורבן הרסני במשך "מהפכת התרבות" (1966-1976) בידי המשמרות האדומים של מאו.

המק"ס הרסה אינספור אוצרות לאומיים

כשהאוצרות הלאומיים שצ'יאנג קאי-שק הציל הוצגו לאנשים בארה"ב, משטר המק"ס בסין הביא הרס וחורבן על התרבות המסורתית של סין.

העיתון "The People’s Daily" פרסם ב-1 ליוני 1966 מאמר מערכת בשם: "לטאטא את כל המפלצות והשדים", שיצא בסיסמה של "ביטול ארבעת הישנים" (רעיונות ישנים, תרבות עתיקה, מנהגים ישנים, והרגלים ישנים) ששימשו את המעמדות המנצלים, והצהיר שהן מטרות עיקריות של "מהפכת התרבות".

ב-18 באוגוסט מאו קיבל את פניהם של נציגי "המשמרות האדומים" ב[כיכר] טיאננמן. "המשמרות האדומים" בבייג'ינג החלו לנפץ את "ארבעת הישנים", מה שהביא לחורבן והרס מיידים של מקדשים בודהיסטים וטאואיסטים, פסלי בודהא, אתרים היסטוריים, יצירות קליגרפיה מסורתיות, ציורים ועתיקות.

 מטרת "הרס ארבעת הישנים" חסר התקדים של המק"ס כוון להרוס את התרבות הסינית המסורתית.

ההערכה היא שיותר מ-10 מיליון בתים ברחבי סין עברו חיפוש ונבזזו. אין-ספור אוצרות, קליגרפיות וציורים, ספרים, כלים, קישוטים, וספרים עתיקים נופצו לרסיסים או נשרפו לאפר.

מתוך 6,843 שרידי תרבות ואתרים היסטוריים הרשומים במחקר שפורסם ב-1958 בסקר של Beijing Cultural Relics Survey, 4,933 נהרסו לחלוטין במשך אוגוסט וספטמבר 1966.

נוסף על כך, קברו של קונפוציוס בפרובינציית שאן-דונג נחפר ושרידיו פוזרו. יותר מ-5,300 יצירות של ספרים עתיקים, קליגרפיות וציורים, שרידי תרבות לאומיים ממדרגה ראשונה, ואנדרטאות אבן הקשורים לקונפוציוס נהרסו גם כן.

אפילו הבניינים העתיקים שנשאו את הזיכרונות של הזמנים העתיקים לא נחסכו. בבייג'ינג, קירות העיר הפנימיים והחיצוניים נהרסו, והושארו רק ארבעה שערים – טיאננמן, ג'נג-יאנג-מן, דה-שנג-מן ויונג-דינג-מן. הקירות והבניינים האלו שרדו מלחמות אזרחים ותהפוכות חברתיות רבות מאז שושלת ליאו לפני קרוב ל-1,000 שנים, ונהרסו על ידי אכזריות המק"ס.

"מהפכת התרבות" של המק"ס כרתה את שורשי התרבות הסינית המסורתית, והביאה להתנוונות גדולה של הציוויליזציה הלאומית, הנמשכת עד היום.

שנה לאחר תחילתה של "מהפכת התרבות" נאם צ'יאנג קאי-שק ב"טקס הזיכרון ליום הולדתו של האב המייסד ויום התחייה התרבותית" ב-12 בנובמבר 1967. הוא אמר: "הטבע הדמוני המרושע של שודדי המק"ס הוא בניגוד מוחלט לשלושת העקרונות שלנו למען העם (לאומיות, דמוקרטיה, פרנסת האנשים) המתבססים על התרבות הסינית המסורתית וערכיה! המק"ס מנסה להשמיד את התרבות המסורתית בת 5,000 השנה של סין המושרשת עמוק בלבנו, על ידי הרס נואש של האתיקה התרבותית, הדמוקרטיה והמדע שלנו, המבוססים על התרבות המסורתית. 'מהפכת התרבות' כביכול אינה יותר מאשר 'כיסוי שטחי' לפשעים ההרסניים שלה נגד התרבות המסורתית. כיום סין הפכה לכלא ענק בו יחסים נורמליים בין אב לבן, בין בעל ואישה... נחשבים לבוגדניים ונמצאים תחת בקורת כל הזמן".

צ'יאנג קאי-שק האמין שקומוניזם, כאויב הגדול ביותר של האנושות, לבסוף ימות. ב-1972 הוא חזה במדויק שהמדינות הקומוניסטיות באירופה יתפרקו ב-1990, ושהמק"ס תתפרק מאוחר יותר. והוא האמין שמה שבאמת יציל את סין ויביס את השדים של הקומוניזם היא התרבות הסינית הנטועה בלבבות העם הסיני במשך דורות.

צ'יאנג קאי-שק אמר בנאומו: "אף אחד יכול להרוס את התרבות הסינית! מה שבסוף ישמיד את שקרי השודדים והגנבים הקומוניסטים טמון בצדקתם של 'הטבע הלאומי הבלתי תלוי והיכולת הבלתי תלויה' המתבטאים בתרבות הסינית שלנו!"

צ'יאנג קאי-שק, אשתו סונג מיי-לינג ובנם צ'יאנג צ'ינג-קואו מבקרים בתערוכת אוצר לאומי בנאן-ג'ינג ב-1947

הגנה מול הרס

ישנה אמרה שבעיר האסורה בבייג'ינג "יש ארמונות אך לא אוצרות", ואילו בעיר האסורה בטאיפיי "יש אוצרות אך לא ארמונות". המשמעות היא שאף שהעיר האסורה בשני המקומות מציגה את התרבות העתיקה והמרהיבה של סין, למק"ס ולמפלגה הלאומית של סין יש גישות שונות לחלוטין כלפי תרבות ושרידי תרבות.

מוזיאון הארמון הלאומי בטאיפיי שומר היטב על שרידי התרבות של סין, ויש לו תקנות קפדניות איך לטפל בהם. בכל הזזה של כתב, שנים או שלושה אנשים צריכים להיות נוכחים וכל התהליך מתועד ומוקלט בווידאו.

מנגד, שרידי התרבות בעיר האסורה בבייג'ינג מטופלים ברשלנות, וכתוצאה מכך נגרם נזק. שרידי תרבות שניזוקו, כולל מחיצת עץ האלגום האדומה מהאוסף של שושלת צ'ינג, כלי פולחן משושלת מינג מדרגה ראשונה, וצלחת פורצלן בצורת חמנייה עם זיגוג ירוק מדרגה ראשונה משושלת סונג. באופן לא ייאמן, מחלקת הארמון אף זרקה קופסה של יותר מתריסר פסלוני בודהא יקרי ערך לפסולת. אנשים האחראים על סילוק האשפה מצאו את פסלוני הבודהא ומאוחר יותר החזירו אותם למוזיאון הארמון.

נאמר שבין 2000 ו-2007 מוזיאון הארמון בבייג'ינג איבד לצמיתות יותר מ-100 ספרים עתיקים נדירים, כולל מהדורות חרוטות משושלת מינג.

מדוע המק"ס רוצה להרוס את התרבות המסורתית?

סין הייתה ידועה כ"שן-ג'ואו" (תרבות שמימית), והתרבות הסינית המסורתית נחשבה כתרבות בהשראה שמימית שהוענקה על ידי אלוהויות. מאמינים שהסימניות הסיניות המסורתיות הומצאו על ידי ישויות שמימיות, והן קשורות לתפיסות וערכים מוסריים סינים עתיקים.

נאמר שחכם הקליגרפיה וואנג שי-ג'י משושלת ג'ין המזרחית (303-361 לספירה) בילה מספר שנים בתרגול כתיבת הסימנייה “永” (נצח). הסימנייה הזאת מכילה את כל שמונה המשיכות [המכחול] הבסיסיות בסגנון הקליגרפיה "קאי". נאמר שטאואיסט בהר טיאן-טאי הראה לו איך לכתוב זאת. בתרגול כתיבת סימנייה זו, וונג התמחה במיומנויות החשובות ביותר של הקליגרפיה הסינית. הטאואיסט גם אמר לו שעליו תמיד לשמור על מחשבה טהורה ואצילה כשהוא מתאמן בקליגרפיה. אחרי שנים של מאמץ בלתי נלאה, וונג הפך למאסטר הקליגרפיה הגדול ביותר בסין.

בהמשך הסיפור, וונג נהג להתאמן בכתיבה ליד אגם קטן, וכשסיים הוא שטף את מכחולו ואבן הדיו שלו באגם. עם הזמן, המים בכל האגם הפכו שחורים והוא נקרא "אגם הדיו".

קליגרפיה וציור עתיקים דרשו שימת לב ל"שניהם צורה ורוח". אמנים הדגישו את חשיבות הטיפוח תרגול והאמינו ב"הרמוניה בין האדם והטבע". בדיוק בגלל תחומים כאלו של הארה שיצירותיהם הפכו להיות כל כך מלאות חיים ובעלות משמעות נצחית. יצירות אלה הזכירו לדורות הבאים על הקשר בין האדם והאלוהי, כדי שאנשים לא ישכחו מאיפה באו, ולא יאבדו במבוך העולם הגשמי.

עדיין, המק"ס לא חוסכת מאמצים להרוס מורשת תרבותית ואת המהות של תרבות סין המסורתית. הסיבה היסודית היא שהמק"ס מקדמת את המרקסיזם והאתאיזם, שהם מנוגדים לחלוטין לתרבות הסינית המסורתית ולערכיה.

לאורך כל המהלכים הפוליטיים החוזרים ונשנים שלה, המק"ס השתמשה בכל מיני טריקים מרושעים, מעשי טבח אכזריים, הרס אמונות דתיות, רדיפת האינטלקטואלים ששמרו על צדק ומצפון, והריסה של תרבות סינית מסורתית – כולל מקדשים עתיקים, שרידי תרבות, יצירות קליגרפיה, ציורים, ועתיקות. מטרתה הסופית של המק"ס היא לשלוט בעולם כולו, לנתק את הקשר בין האדם לאלוהי, ולדחוף את האנושות לתהום מסוכנת.

חשוב ביותר שאנשים יהיו מודעים לחלוטין לטבע המרושע של המק"ס. זה יאפשר להם לפרוץ את ההשפעה שלה ולהבין את החשיבות שבהחייאת התרבות הסינית המסורתית ובהליכה לפי ערכי המוסר שלה, צדק, הגינות, נדיבות ואמינות. כל זה יבטיח עתיד מזהיר לאנושות.