(Minghui.org) ברכות למאסטר הנכבד ולמתרגלים עמיתים.
אני כותב בשמחה על חוויות הטיפוח שלי. הפקתי תועלת רבה מהאזנה לאחרים ששיתפו בהתנסויות שלהם בוועידות של פאלון דאפא אירופאיות בעבר – לעיתים התרגשתי עד דמעות – אך תמיד הרגשתי שלי אין שום דבר מעניין לשתף. כך זה היה עד שהסתכלתי פנימה והבנתי שזוהי גישה אנוכית מאוד, שתאמה לחלוטין לדרך האנוכית שבה ראיתי את החיים.
בסביבות 2005 נחשפתי לפאלון דאפא לראשונה דרך שותפים לדירה. בת זוגי דאז, שהיא כיום אשתי, גילתה עניין מיידי והחלה לתרגל. לי לקח מספר שנים, אך בסופו של דבר ביום שנִישאנו – ה-10 ביוני 2012 – אמרתי לאשתי שאני רוצה לקרוא איתה את הספר "ג'ואן פאלון".
מאותו יום ואילך חיי השתנו לחלוטין. תוך חודשים ספורים הצלחתי להיפטר מהרגלים לא בריאים ומהתנהגויות שליליות. התועלת שהפקתי מלימוד הפא באה לידי ביטוי יותר באופיי מאשר במישור הפיזי, שכן תמיד הייתי בריא.
התחלתי לבחון מחדש, מנקודת מבט שונה, רבות מהתנהגויותיי – כַּאֵלו שבעבר ראיתי כנורמליות או אף ראויות לשבח. לראשונה בחיי הרגשתי שמצאתי הדרכה יקרת ערך. תמיד הייתי אדם רוחני מאוד, אך הייתי משוכנע שאין בנמצא דרך שתוכל להתאים לכולם. אחרי הכול הדתות שאחריהן נוהים ההמונים נועדו מלכתחילה עבור ההמונים, וככאלו הן לא יוכלו לעולם להדריך אותי ואת רגשותיי הפנימיים.
הקריאה ב"ג'ואן פאלון" הייתה קשה עבורי בתחילה, אך אשתי עודדה אותי להתמיד. אחרי מספר שבועות הבנתי שמה שעיכב אותי הייתה שכבה של חומר שחור, שהצטברה במשך שנים רבות של חיים בחברה הרגילה. ברגע שהצלחתי לפרוץ את המחסום הזה, מצאתי שלווה עצומה ותחושת שלמות בעת הקריאה.
במהלך השנים השתתפתי בפעילויות שמטרתן לספר לאנשים על פאלון דאפא. גם זה לא היה קל בהתחלה. לא ידעתי בדיוק מה לומר, וחששתי לומר משהו שגוי – משהו שעלול להרחיק אנשים מהדאפא. הקריאה הקבועה בספר ובכתביו של המאסטר גרמה לי להבין עד כמה יקרה הייתה ההזדמנות הזו לשפר את השין-שינג שלי. המאסטר ביקש מאיתנו לסייע לו בהצלת ישויות חיות, וזוהי משימה יקרה מפז עבור כל המתרגלים.
טיפוח במסגרת פרויקט שן יון
בפעם הראשונה שראיתי את "שן יון" עדיין לא התחלתי לתרגל. שן יון אמור היה להגיע לשתי הופעות לפירנצה – העיר בה גרנו, ואשתי סייעה בקידום המופע. אני זוכר שהם לא מכרו את כל הכרטיסים. אני נזכר בדמעות של אשתי, ושהמופע היה עבורי חוויה מדהימה. במהלך ההופעה הרגשתי כאילו אני נישא אל מחוזות רחוקים ומגלה עבר ותרבות מפוארים.
בשנים שלאחר מכן, מילאנו – אחת הערים הגדולות ביותר שלנו – הייתה העיר היחידה באיטליה שאירחה את שן יון. הרעיון מאחורי בחירה זו היה שהתושבים שם עשויים להעריך יותר סוג כזה של מופע. סייעתי בקידום.
אני זוכר בקשיים שהתמודדנו איתם כדי למכור כרטיסים ולמלא את האולם למשך סדרת הופעות של שלושה ימים. באותה תקופה הייתי מתרגל חדש יחסית, אך אני עדיין זוכר את התנהגותם של כמה מהמתרגלים האחרים. הזיכרונות האלו סייעו לי מאוחר יותר כאשר נעשיתי מעורב יותר בקידום המופעים.
התחלתי להיות מעורב באופן פעיל ב-2015, ואני זוכר היטב את הקשיים שהופיעו ממש מההתחלה. בתנו הייתה אז רק קצת יותר מבת שנה. באותה עת לא הבנתי עד הסוף את הנחישות של אשתי, וחשתי שהיא מזניחה את חובותיה כאם. במישור האישי, ללבוש חליפה עסקית היה עבורי מאמץ. כל חיי נמנעתי מלבוש רשמי, אך כעת נאלצתי ללבוש חליפה כדי לקדם את המופע בתיאטראות ובאירועים עסקיים. למרבה המזל, קריאת הפא ביחד יחד עם מתרגלים אחרים סייעה לי להפליא. בפרק זמן קצר יחסית הצלחתי להתגבר על הפחד מאיבוד מוניטין, ולהשתחרר מתחושת חוסר הצדק שחוויתי בעבר.
באחד המופעים במילאנו הייתי חלק מצוות האבטחה כאשר מישהו אמר לי שהלהקה זקוקה בדחיפות לאדם דובר אנגלית, ומיהר לקחת אותי אל מאחורי הקלעים. המופע עמד להתחיל. במקום שררה אפלה מוחלטת, למעט כמה אורות כחולים ונורה אדומה אחת. הסבירו לי בחטף מה עליי לעשות – משימה "קלה מאוד": להחזיק יריעת בד במרכז הבמה, ממש מאחורי המסך, כדי למנוע מעשן לחדור דרך הפתח המרכזי – דבר שהיה הורס את ההפתעה עבור הקהל. המשימה נראתה פשוטה למדי, אלא שעמדתי ממש במרכז הבמה; מאחוריי עמדו הרקדנים ושלחו מחשבות נכונות חזקות לפני עליית המסך, ומלפניי ישבו מאות אנשים ששוחחו ביניהם בעודם תופסים את מקומותיהם. בהישמע צליל הגונג של התזמורת היה עליי להפיל את היריעה לרצפה ולרוץ במהירות דרך העשן אל צד הבמה. ליבי הלם בחוזקה ורגליי רעדו, ועם זאת יכולתי לחוש בכוח עצום התומך בי – אותו כוח עצמו שיהפוך מוכר לי כל כך בשנים שלאחר מכן.
חלפו שנים ואני המשכתי לקחת חלק בפרויקט, כשאני מתמודד ללא הרף עם ההחזקות שלי לנוחות, עם הפחד מאובדן מוניטין, ועם דאגה לאינטרס אישי.
ב-2018 הציעו לי הזדמנות לעבוד מאחורי הקלעים בעיר הולדתי, פירנצה. ידעתי שאם הציעו לי, אז עליי לעשות זאת. הבנתי שככל שהמשימה נראית מרתיעה יותר, כך התועלת המופקת מביצועה גדולה יותר. הבנתי שעליי לקבל בברכה את כל ההזדמנויות הנִקרות בדרכי.
התבהרו לי שני דברים נוספים: הראשון הוא שכאשר מוצעת לנו משימה, לא תמיד אנו מצליחים להבין את משמעותה באופן מיידי. לרוב לא הבנתי מה קורה ברגע האמת, אך בסופו של דבר הכול התבהר. לעיתים קרובות עשיתי טעות כשהסתמכתי על מושגים אנושיים כדי לעבד את הדברים – וזה מעולם לא עבד. המאסטר הוא שמדריך אותנו. עלינו רק להתקדם במרץ ולפעול בהתאם לעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". הלקח השני שלמדתי הוא שאינני יכול לתכנן כל דבר. האסטרטגיה הטובה ביותר להתכונן לשינוי היא לשמור על ראש פתוח, לזכור ששום דבר אינו בלתי אפשרי, ולהשקיע בכך את כל לבי.
ב-2018 נרתמתי בכל כוחי לסייע לשן יון מאחורי הקלעים, מבלי לדעת לְמה לצַפות. במבט לאחור, מה שעזר לי ביותר במהלך אותם רגעים מאתגרים היה טוב הלב יוצא הדופן של צוות ההפקה. אף שנאלצו לעמוד בלוח זמנים צפוף בתיאטראות שלא התאימו באופן מלא לצרכי המופע, והתמודדו עם אין-ספור מכשולים, הם תמיד הצליחו לשמור על רוגע ולמצוא פתרונות.
ההתנסות ההיא עדיין הותירה בי תחושה של טראומה. במשך לילות רבים לאחר מכן, בחלומותיי, שמעתי שצועקים את שמי בקול מאות פעמים במבטא אמריקני. היו אלו 24 שעות של לחץ עצום, בניסיון לחבר את כל החלקים יחד בשפה זרה, עמוסה במונחים טכניים שלא הבנתי – וכל זאת תוך כדי ניהול משימות רבות נוספות הקשורות למופע: פריקת ציוד, הקמה, חזרות, פירוק והעמסה מחדש. בלילה שלפני המופע לא הצלחתי לישון, וכשסוף סוף הגעתי למיטה – 48 שעות מאוחר יותר – קרסתי כשאני מוצף בתשישות ובאושר. ידעתי שנתתי את כל כולי. המאבק שחוויתי נבע מהתמודדות עם ההחזקות שלי עצמי – החזקות שנשחקו אף יותר ממני.
מאז אני לוקח חלק בתמיכה במופעים הרבים של שן יון ברחבי איטליה. מונחים טכניים שנראו פעם בלתי מובנים לחלוטין, הפכו בהדרגה למוכרים, והצלחתי להבין אותם במלואם ולהשתמש בהם. למדתי כה רבות וזכיתי לעבוד בכמה מהתיאטראות היוקרתיים ביותר באיטליה. בכך תרמתי – ולו במעט – להצלחת המופע ולהצלתם של רבבות אנשים.
מאז ומתמיד נהניתי מעבודה ידנית, כך שהתפקיד הזה התאים לי באופן טבעי. לא הייתי מודע לכך קודם לכן, אך זה התברר לי אז. גדלתי במשפחה של נגרים שבה מגיל צעיר, ביחד עם אחי למדנו כיצד לבנות מבני עץ ופריטים אחרים מצפייה בסבים שלי ובאבי. לאחר מכן שהיתי בחו"ל, שם רכשתי את מיומנויות השפה האנגלית שנזקקתי לה כדי לתקשר עם צוות שן יון. מרגע שאמרתי "כן", כל דבר התחבר לִכְדי שלם אחד בנתיב הגורלי.
עד היום שן יון נותר עבורי אתגר מופלא לטיפוח וצמיחה. לא רק שהוא מציף על פני השטח את ההחזקות שלי, זה גם מעניק לי את ההזדמנות הגדולה להגשים את הנדר העתיק שלי לסייע למאסטר.
כיום אני מביט לאחור בחמלה על כל אותן הפעמים בהן התלוננתי בשנים בראשונות ההן. הרגעים האלה שחשפו את היהירות ואת האנוכיות שלי. אני זוכר כיצד כעסתי משום שלא אכלתי או ישנתי מספיק, ואני זוכר כיצד חברי הלהקה עזרו לי לראות את עצמי דרך המעשים שלהם.
ב-2020 הביאה מגפת הקורונה לעצירה מוחלטת של כל הפעילויות. זו הייתה תקופה מוזרה מאוד עבורי, אך מלאה בהזדמנויות לשיפור עצמי, על אף כל זאת. באותה שנה חלק מהמופעים בסיבוב ההופעות באיטליה בוטלו. אני זוכר היטב את העבודה הקשה של צוות מכירות הכרטיסים, שנאלץ להתקשר לקהל הצופים – בזה אחר זה – להחזיר את הכסף או להחליף את הכרטיסים, כדי לוודא שהשיבושים לא ימנעו מהם את ההזדמנות לראות את המופע.
רבים בחרו לשמור ברשותם את הכרטיסים לאורך כל תקופת המגפה, ממש עד אביב 2022 – כאשר התאפשרה חזרת המופעים. עונת התיאטרון באיטליה מסתיימת בדרך כלל בחודש מארס, אך באותה שנה תוכנן סיבוב ההופעות להתחיל בחודש מאי – דבר שעורר חששות בשל הטמפרטורות הגבוהות במקומות שבהם לא הייתה מערכת מיזוג אוויר. כך גם היה המצב בפירנצה, שם הייתה אמורה להקת שן יון להופיע בין ה-25 ל-29 במאי. באותם ימים הטמפרטורות טיפסו מעל 30 מעלות צלזיוס – חום גבוה באופן חריג לעונת האביב. על אף שנשכרו יחידות קירור כדי להוריד את הטמפרטורה בתוך האולם, צופים רבים שישבו ביציעים העליונים עזבו עוד לפני סיום המערכה הראשונה.
ההתנסות הזו גרמה לי להבין שאסור לנו להפסיק לעמוד על המשמר, גם כשאנו סבורים שהשגנו את התוצאה הרצויה. במהלך שלב הקידום, נטיתי לעיתים קרובות לחשוב שהמטרה העיקרית של הפרויקט עבורנו, המתרגלים, היא פשוט למכור כרטיסים – כלומר, אוכל להירגע ברגע שהמכירות יסתיימו. אך הניסיון הוכיח לי, פעם אחר פעם, שאין הדבר כך.
עם זאת, ברמה של טיפוח עצמי האתגר הגדול ביותר שלי היה הפחד מאובדן מוניטין, מה שבא לידי ביטוי בחוסר יכולת לעמוד בהתחייבויות העבודה שלי. אני עובד הן כשכיר בעסק בתחום התיירות והאירוח, והן בשותפות בחווה עם אחי. מצד אחד עמדה בפניי הבעיה של מה לומר למעסיקיי, מצד שני היה אחי, לו הייתי צריך לספק הסבר משכנע.
כשנודע לי בתחילה שהסיור יתקיים בין מאי ליוני, חשבתי מיד שיהיה בלתי אפשרי עבורי לקחת בו חלק. ברגע שחלפה המחשבה הזו בראשי, נזכרתי במילים שאני משנן מדי יום עם משפחתי, מול תמונתו של המאסטר:
"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". (הרצאה תשיעית, "ג'ואן פאלון")
ידעתי שאצטרך להתמודד עם הפסד כספי, בהתחשב בכך שלא אוכל לעבוד. אך מה שהפחיד אותי יותר מכל היו תגובותיהם של אנשים. ההחזקות שלי צפו ועלו על פני השטח, והבנתי שככל שספקות ופחדים חבויים עמוק יותר, כך המצב יהיה קשה יותר.
לאחר ששלחתי מחשבות נכונות, שוחחתי עם המעסיק שלי. עמדה לנגד עיניי מטרה אחת בלבד: להבטיח שלא תעלה בדעתו ולו המחשבה השלילית הקלה ביותר, כלפי שן יון או הדאפא. הבעתי את בקשתי, כשאני מרגיע אותו – וגם את עצמי – בכך שכאשר אחזור, אפצה על הזמן החסר באמצעות שעות נוספות. כמו כן ציינתי שאוכל לחזור מוקדם יותר במידת הצורך. להפתעתי הרבה, הוא שמח לאפשר לי לצאת.
העניינים היו מורכבים יותר מול אחי, מול משפחתי ומול משפחתה של אשתי – שכן גם אשתי הצטרפה לסיור. הייתה לנו ילדה קטנה, וכולם היו מודעים למצבנו הכלכלי.
בזמן שאשתי ואני היינו בסיור, ההורים היו אמורים לטפל בבתנו. ראיתי בכך הזדמנות נפלאה עבורם לבלות זמן עם נכדתם, אך הם היו מפוחדים ומודאגים. אחרי מספר עימותים סוערים, הצלחתי להבין אותם, וגישתי הפכה אדיבה ואמפתית יותר.
אשתי ואני דנו כמה פעמים בשאלה מהו המהלך הנכון ביותר. האם נוכל אולי להשתתף רק בחלק מהסיבוב? האם נוכל להישאר בבית בתורנות כדי לטפל בבתנו? ידעתי שהפתרון טמון בפא.
באותו רגע הרגשתי שעליי לעצום את עיניי ולבצע "קפיצה של אמונה". וכך עשיתי. החלטנו להשאיר את בתנו אצל בני משפחתנו ולהצטרף לסיבוב ההופעות המלא.
הסיבוב נחל הצלחה אדירה. לראשונה, כל המופעים היו סולד-אאוט והקהל החל להבין את ערכו האמיתי של המופע המרהיב הזה.
העונה הבאה החלה שוב באביב, אך חודשיים מוקדם יותר מאשר בשנה הקודמת. בשל אילוצי לוחות זמנים, לא ניתן היה לחזור למתכונת החורפית הרגילה. ושוב, על אף מחויבויותיי המקצועיות, עצמתי עיניים והשלכתי עצמי לתוך סיבוב הופעות ארוך אף יותר.
אולם הפעם הפחד כבר נעלם, וחוויתי גאווה עצומה על היותי חלק מחוויה תיאטרלית זו, שזוכה למוניטין הולך וגובר. קשה לתאר במילים את התחושות שחווים במהלך הסיור לצד האמנים של שן יון – הרקדנים והמוסיקאים. זה מעט כמו להיכנס לתוך קפסולת זמן-מרחב, שבה הזמן והמרחב מקבלים ממד חדש, והכול נע ביחד בהרמוניה לעבר מטרה אחת: הצלת ישויות חיות.
הסיורים באיטליה זוכים כעת להצלחה רבה, ומעבר למסע האישי שלי, אני רואה שזה נובע גם מהמתרגלים הרבים אשר, כמוני, צמחו לצד הפרויקט הזה – כשהם מסלקים את ההחזקות שלהם ומשקיעים בו את כל לבם. העומס הוא תמיד רב, והפרעות אורבות מעבר לפינה – במיוחד כעת, כאשר תשומת הלב הבין-לאומית חושפת את היקף הניסיונות של המפלגה הקומוניסטית הסינית להכפיש את שן יון ולמנוע מאנשים לצפות במופע.
כמתרגלים בתקופת תיקון הפא, עלינו לשאוף להשתפר במהירות ולהשיג בהירות רבה יותר ויותר לגבי המשימה שלנו.
במבט לאחור על כל השנים הללו, ברורה לי כעת התועלת העצומה שהפקתי מהסיוע לשן יון. באמצעות הקשיים הרבים עמם התמודדתי הצלחתי לשפר את אופיי, ולתקשר בצורה ברורה יותר עם האנשים שפגשתי. באופן מדהים, המצב הכלכלי שלי השתפר משמעותית. בעבודתי הרגילה חשתי לא פעם בעזרתו של המאסטר – כאילו הוא דואג לי ולסובבים אותי.
אך הגמול הגדול ביותר היה ההזדמנות לעבוד בצמוד לאמנים המופלאים של שן יון – צעירים ונחושים כל כך. הם היוו עבורי מקור השראה אדיר. התמודדנו עם מכשולים וכישלונות, אך קמנו מחדש והמראנו לגבהים חדשים.
במבט לעתיד, אני מודע לכך שמצפים לי אתגרים חדשים, אך כעת אני יודע מה עליי לעשות: לגלות אומץ ולהשקיע את לבי להתגבר על המכשולים. אני מבין שכל כאב קל שאני חש הוא למעשה החזקה שמסולקת, ודבר זה מביא עמו גמול לאין שיעור.
אלו הן ההתנסויות שלי על בסיס תהליך הטיפוח האישי. אנא ציינו אם הבנה כלשהי שלי אינה תואמת את הפא.
תודה לך המאסטר. תודה לכם עמיתיי המתרגלים.
[הוצג בוועידת הפא האירופית 2026]
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
