(Minghuui.org) לאחר שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא ב-1996, הבנתי את המטרה האמיתית של החיים: להיטמע לעקרונות של היקום "אמת-חמלה-סובלנות" לחזור לעצמי האמיתי של האדם ולחזור לבית האמיתי.
סבלתי ממחלות רבות כולל ספונדיליטיס מקשחת (דלקת חוליות מקשחת), דלקת מפרקים שגרונית, ניוון שרירים נוירוגני ומחלת לב. חיי היו גרועים ממוות. פעם, רופא אחד אמר לי שספונדיליטיס מקשחת היא כמו סרטן שאדם לא מת ממנה. התחלתי לאגור כדורי שינה כשאני חושבת שאם יום אחד לא אוכל לסבול זאת יותר, אתאבד.
ואז יום אחד בדצמבר 1995, עמיתה לעבודה ראתה כמה שאני סובלת ואמרה: "קיים תרגול צ’יגונג שמשפר את בריאותו של האדם. האם תרצי לנסות אותו?" שאלתי אותה מה זה. היא אמרה שזה נקרא בשם פאלון דאפא ותיארה לי את התרגול. כששמעתי שמעורבת בזה ישיבה במדיטציה אמרתי שלא אוכל לעשות זאת בגלל שיש לי בעיות לשבת ולעמוד. איך אוכל לתרגל? היא המשיכה ואמרה "יש גם ספר. מדוע שלא תקראי את הספר תחילה?"
למחרת היום היא הביאה לי את הספר "ג'ואן פאלון". כשהגעתי הביתה ופתחתי את הספר, הדבר ראשון שראיתי היה התמונה של המאסטר. אמרתי "וואו, האדם הזה נראה כל כך מוכר". קפצתי עם הספר לבית השכנה ושאלתי "האם האיש הזה מוכר לך? השכנה הסכימה ואמרה: הוא די צעיר. היא השיגה גם כן את הספר “ג’ואן פאלון”
עוד באותו יום התחלתי לקורא בו. יומיים לאחר מהן אמרתי לעמיתה שלי בעבודה שאני רוצה לשמור על הספר לעצמי ומה מחירו . היא אמרה לי שיש לה 2 ספרים נוספים: "הפאלון גונג", וספר של התנסויות בטיפוח. אמרתי לה "אני רוצה את כולם. בבקשה תביאי לי אותם".
הבן שלי ואני קראנו את כל הספרים. כשקראנו אמרנו אחד לשני "זה כל כך טוב ואמיתי!"
מהיום שבו התחלתי לקרוא בספר "ג’ואן פאלון", מבלי שארגיש זאת, גופי החל לחוש קל יותר. הגב שלי לא כאב כל כך, ולא צרכתי יותר תרופות. הפסקתי ללכת לבית החולים לטיפולים, זריקות או תרופות. כשסבלתי קודם לכן מכאבים הייתי די עצבנית, וכל פעם שהתרגזתי גבי כאב. אבל לאחר שלמדתי את הפא מצב הרוח שלי השתפר מאוד.
באותה עת, הבן שלי התחיל ללמוד בחטיבת הביניים. יום אחד הגיע הביתה ואמר: אמא, "כל מה שהמאסטר אמר הוא נכון". אחר כך סיפר לי על שלושה אירועים.
האירוע הראשון היה בדרכו חזרה הביתה מבית הספר. לפתע חש שמישהו דוחף אותו לצד הדרך. בדיוק באותו רגע, מכונית חלפה במהירות, אם הוא לא היה נדחף, הוא היה נפגע מהמכונית.
האירוע השני היה, חבר לכיתה הרכיב אותו על האופניים שלו למוזיאון המדע. בדרך רגלו של בני נתפשה בגלגל האופניים. שישה חישורים נשברו אבל רגלו לא נפגעה. הוא סיפר, "כשהייתי קטן, רגלי נתפשה באופניים של אבא שלי ונשארה לי צלקת שיש לי אותה עד היום. הפעם המאסטר בטוח הגן עליי".
כשהאירוע השלישי התרחש הוא בדיוק התכונן לשבת כשחבר לכיתה משך את הכיסא הצידה והוא נפל על הישבן נפילה קשה. כולם צחקו. הוא רק חייך והסתכל על חברו לכיתה כשהוא חושב: תודה רבה.
מישהו שאל אותו, "כולנו צחקנו עליך, אבל אתה רק גם צחקת. האם אתה טיפש?"
הוא חשב, "אינני טיפש", הוא נזכר בעיקרון מהפא, "אין הפסד – אין רווח". ולא חש כל התמרמרות. מה שהתרחש לאחר מכן היה מאוד מעניין. הפעמון צלצל וכולם התיישבו. כעשר דקות לאחר מכן, התלמיד שמשך מתחתיו את הכיסא נפל כשאחת מרגלי הכיסא שלו נשברה! זה היה כיסא ממתכת אבל איכשהו הרגל נשברה, והתלמיד הזה היה חייב לשלם 8 יואן עבור הכיסא. זה התאים למה שהמאסטר אמר בקשר לגמול קארמתי.
ואז בני דחק בי "אמא, בואי נלך לאתר התרגול בסוף השבוע. אני אלך איתך".
בדיוק כך התחלתי לטפח באמת. בני היה צריך לעזור לי פיזית להגיע לאתר התרגול, אבל מהר מאוד התחלתי לנוע בחופשיות. בהתחלה, הייתי מסוגלת לעשות מדיטציה רק למשך 10 דקות. אך זה התקדם ל-20 דקות ול -30 דקות, ואז תוך כמה חודשים הצלחתי לשבת שעה שלמה. פעם ירד שלג כבד והאוטובוסים היו מושבתים. הלכתי ברגל הביתה מאתר התרגול. זה היה דבר שלא יכולתי אפילו לחשוב עליו בעבר. המתרגלות האחרות באתר קיבלו השראה מהשינויים שראו בי. המשפחה שלי, חברות ועמיתות לעבודה גם הם היו עדים לניסים של הדאפא.
הסרת שלטים וסיסמאות משמיצות
כשגיאנג זמין המנהיג הקודם של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתח ברדיפת פאלון דאפא ב20 ביולי 1999, בעלי ניסה לשכנע אותי מתוך פחד להפסיק לתרגל. אמרתי לו "אפילו אם כל האחרים יוותרו ויפסיקו לתרגל, אני לא אפסיק. אתה יודע שחיי ניצלו על ידי המאסטר. עלי ללכת ולהבהיר את האמת לממשלה. מה לא בסדר עם "אמת-חמלה-סובלנות"? למה הם אוסרים זאת?"
והוא אמר "בגילנו את כבר מבינה איך המק"ס פועלת! האם את חושבת שהם יקשיבו לך? איך תוכלי להילחם בהם?"
עניתי לו, "אני לא נלחמת באף אחד. אני רק מספרת את האמת". הוא המשיך לומר כמה דברים רעים. אמרתי לו בתקיפות, "אפילו אם אף אדם בעולם לא היה מתרגל בפאלון דאפא, אני אתרגל. תפסיק לנסות לעצור בעדי". כשראה שהוא לא יכול לשנות את דעתי, הוא נעשה שקט.
הצטרפתי למתרגלים אחרים כדי לחפש צדק לדאפא, כשאנחנו בוחרים דרכים שונות להבהיר את האמת. ככל שהבהרתי בהדרגה את האמת לבעלי, הוא התחיל להבין ולתמוך בדאפא.
נשפטתי באופן לא חוקי וגם בעלי נשלח למחנה עבודה בכפייה. לאחר שחווה את הרדיפה ממקור ראשון, הוא ראה את הטבע הדמוני של המק"ס באופן יותר ברור. הוא אמר לי זאת עוד בהיותו צעיר, ביצועי העבודה שלו היו מצוינים, והבכירים בעבודתו רצו שהוא יצטרף למק"ס. אך אביו, שסבל בעת המהפכה התרבותית, התנגד לכך בתוקף. אך לאחר שהופעל על בעלי לחץ, הוא הצטרף. אביו אמר "יום אחד אתה תצטער על כך". ועכשיו המק"ס אפילו לקחה ממנו את פרנסתו. כשהתחילה התנועה לפרישה מהמק"ס, הוא פרש בהחלטיות.
המשטרה פרסמה מחוץ לביתנו על הקירות כמה סיסמאות משמיצות על הפאלון דאפא, וכרזה מחוץ לביתנו. הם הודבקו במקום גבוה. דיברתי עם בעלי, "בוא ונכסה את הסיסמאות ונוריד הלילה את הכרזה". בלילה יצאנו החוצה וריססנו בצבע את הסיסמאות הרעות, הורדנו את הכרזה וזרקנו אותה לפח.
למחרת הגיעו שוטרים ודרשו לדעת מי הוריד את הכרזה. שאלתי אותם, "האם אתם הייתם אלה שתלו אותם מחוץ לדלת ביתנו? אם תעשו זאת שוב, אתלה כרזה שלנו מעל שלכם. אם אתם מורשים להדביק אותם, כך גם אני. אם אתם חושבים שזה אינו נכון לעשות זאת, אז עליכם לנקות זאת". למחרת בבוקר ראיתי את מנהל השכונה מוביל שלושה אנשים למחוק את הסיסמאות.
עוצמת המחשבות הנכונות מגלה יכולות על-טבעיות
נעצרתי ונשלחתי למחנה מעצר. השוטרים לקחו אותי לבית חולים לבדיקה ואזקו את ידיי. בדרך חזרה הם לא הצליחו לפתוח את האזיקים. שוטר אחד אמר שהוא ילך להשיג מפתח אחר כדי לפתוח את האזיקים. באותו רגע הבנתי שבכלל אין עליי להיות אזוקה. עם מחשבה זו פשוט החלקתי את ידיי מתוך האזיקים. השוטרים היו המומים. מאותו רגע, הם החלו להתנהג אליי ביתר כבוד ולא אזקו אותי יותר.
בפעם אחרת נשלחתי למרכז לשטיפת מוח. זה היה במלון, ושני אנשים השגיחו עלי כל לילה. אחד מהם אפילו הזיז מיטה לפני הדלת כדי למנוע ממני לצאת. הבהרתי להם את האמת. בהתחלה לא רצו להקשיב. בהדרגה החלו להבין למרות שהם דיברו אליי בלחש מתוך פחד. אחד מהם אמר "אנחנו רק עושים את העבודה שלנו. אין לנו ברירה".
ביום התשיעי, חשבתי "פחות או יותר סיימתי להבהיר את האמת כאן, הגיע הזמן לצאת מפה". שלחתי מחשבות נכונות חזקות "בצהרי היום, במהלך הזמן הקבוע לשליחת מחשבות נכונות למתרגלים, תגרמו לאלו המשגיחים עליי להירדם". ביקשתי מהמאסטר שיעזור.
ארוחת הצהרים הייתה מוגשת לרוב בצהריים, אבל ביום ההוא הגעתי מוקדם. לאחר שאכלתי שלחתי מחשבה: "שיירדמו מהר!" וכך גם קרה. הסתכלתי החוצה וכולם הלכו לחדריהם לתנומה. שלחתי מחשבה נוספת "שהלובי יהיה ריק". יצאתי החוצה וראיתי שאין איש בדלפק הקבלה, והדלת הראשית פתוחה! בעזרת המאסטר יצאתי ללא הפרעה ממרכז שטיפת המוח.
היה זמן שבו חיסלתי את קארמת המחלה בעזרת מחשבות נכונות. יום אחד התחלתי לסבול לפתע כאבים חזקים מאוד ברגל. זה נעשה גרוע יותר ויותר, עד כדי כך שאפילו לא הצלחתי ללכת. שני גושים גדולים הופיעו בחלקה העליון של אחת מירכיי. לא עבר זמן רב והן הופיעו על שתיהן. מנקודת מבט רפואית, סביר היה להניח שמדובר בבעיה בלימפה. בהתחלה חשבתי "יצרתי קארמה רבה בתקופות חיים שונות, ויש לי חסרונות רבים בטיפוח. אולי זה היה קארמה שהוסרה". לכן, סבלתי זאת בצורה פאסיבית.
בזמן שלמדתי את הפא, הגעתי להבנה פתאומית. זיהיתי רבות מהחזקות: פחד, התגנדרות (להשוויץ), תחרותיות, רדיפה אחרי אושר וכדומה. הכוחות הישנים השתמשו בהחזקות שלי כדי "לבחון" אותי, להפריע לי, לטמון לי מלכודת כדי שלא אוכל לצאת ולמלא את המוטל עלי כמתרגלת פאלון דאפא. הם ניסו להרוס אותי. לא יכולתי להכיר בהם והיה עלי לשלול אותם לחלוטין.
למחרת היום כשהתעוררתי מהשינה ראיתי שהגושים נעלמו והכל חזר לנורמאלי. עם דמעות בעיניי הודיתי למאסטר.
במשך 29 השנים הדאפא שינה אותי באין ספור דרכים. היום, סוף סוף לקחתי עט בידי וכתבתי את כל זה כדי לאמת את הדאפא באמצעות החוויות האישיות שלי ולהביע את הכרת התודה שלי למורה הרחום והנהדר שלנו.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
קטגוריה: מסעות טיפוח
