(Minghui.org) ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!
מסע הטיפוח שלי באנגליה החל בתחילת 2010 כשפגשתי מתרגלי פאלון דאפא מול שגרירות סין בלונדון. אני רוצה לשתף כמה מחוויותיי מהמחאה השקטה הזאת.
התגברות על קשיים שונים
לפני שהגעתי לאנגליה לא הכרתי מתרגלים אחרים שם וגם לא ידעתי היכן למצוא אותם. יום אחד לפתע הבחנתי במתרגלים שתרגלו את התרגילים מול השגרירות הסינית. התרגשתי כל כך שמיד רצתי אליהם, נעמדתי מאחוריהם והצטרפתי אליהם. הרגשתי כאילו השתחררתי פתאום מהסביבה האינטנסיבית, המפחידה, והמדכאת בסין. זה היה כאילו שהזמן חזר לזמן שלפני הרדיפה של המפלגה הקומוניסטית הסינית נגד הפאלון דאפא, כשמתרגלים יכלו לתרגל בחוץ בגלוי. הרגשתי רגוע ושמח בצורה יוצאת דופן. הבנתי יותר לעומק כמה יקר-ערך היה התרגול הקבוצתי בסין.
לאחר שיצרתי קשר עם המתרגלים, התחלתי להשתתף במשמרות המחאה מול השגרירות הסינית. זה היה פרויקט הבהרת האמת הראשון שלי מאז שעברתי לחו"ל.
מכשולים מבחינת התחבורה
כיוון שרק הגעתי לאנגליה, הכול היה לי חדש מאוד ולא מוכר. לא דיברתי את השפה והסביבה לא הייתה מוכרת לי, אז לא הייתי בטוח היכן אני נמצא. התחבורה הייתה אתגר גדול.
אחרי שהתחלתי להתנדב מול השגרירות הסינית, מתרגל הראה לי איך להגיע לשם ממקום שהותי. שיננתי את מפת התחנות של הרכבת התחתית ואיפה תחנות המעבר, במחשבה שאוכל להגיע בקלות לשגרירות לבדי. במהרה נתקלתי שלא כצפוי במצב מיוחד.
זה קרה מיד לאחר שהתחלתי להתנדב בשגרירות. בוקר אחד קצת אחרי חמש, לפני שהשחר עלה, הייתי בדרך לשגרירות הסינית למשמרת שלי בשעה שש. כשעברתי מפני הקרקע אל התת קרקע, משהו לא צפוי קרה. בדרך כלל יכולתי ללכת ישירות מפנים התחנה לתחנת המעבר, אבל באותו יום המעבר הפנימי היה סגור, וזה אילץ את הנוסעים לצאת לתחנה שעל פני הקרקע, ואז להיכנס שוב לתחנה התת קרקעית.
כיוון שרק למדתי לעבור בתוך התחנה, הייתי קצת מתוח למצוא את עצמי פתאום בתחנה הזאת ודאגתי שאאחר למשמרת שלי. לא הייתה לי ברירה אלא ללכת בעקבות ההמון החוצה לתחנה שעל פני הקרקע. בנקודה זו, האנשים החלו להתפזר לכיוונים שונים. עדיין היה חשוך מאוד ולא ידעתי לאן ללכת. לא יכולתי לבקש עזרה כי לא דיברתי אנגלית.
לאחר שהיססתי לרגע הלכתי אחרי כמה אנשים. לאחר שהלכתי זמן מה, ראיתי את שלט הכניסה לתחנה התחתית ונשמתי לרווחה, שמחתי, ובאותו זמן הרגשתי תחושה פליאה. הבנתי שהמאסטר בוודאי הבחין בקושי שלי ועזר לי, והוביל אותי למצוא את הנתיב הנכון. אני מכיר תודה לעומק על עזרתו החומלת של המאסטר.
בכמה השנים הראשונות לבואי לאנגליה עברתי ממקום למקום מספר פעמים מסיבות שונות. כל פעם שעברתי למקום חדש, הייתי צריך להסתגל למסלולי תחבורה חדשים.
לפעמים הרכבת התחתית לא פעלה או שפספסתי את התחנה שלי, או נסעתי בכיוון הנגדי וכו'.
לדוגמה, פעם אחרי שסיימתי את המשמרת שלי מיהרתי הביתה כי הייתי צריך לשירותים, אבל פספסתי את התחנה שבה הייתי אמור לרדת. לא ידעתי אז איך למצוא את הרכבת חזרה. לא יכולתי לעשות שיחות טלפון עקב חוסר קליטה ברכבת התחתית ולא ידעתי איך לשאול. הרגשתי נורא והוצפתי ברגשות שליליים כמו כעס, חוסר סבלנות ואי שביעות רצון, אני אפילו לא זוכר איך הגעתי הביתה.
על אף זאת, לא החמצתי את המשמרות שלי מול שגרירות סין. אולי המאסטר ראה שלא הצלחתי להתעורר למשהו אך שעדיין יש לי הלב להציל אנשים. יום אחד, לפתע הפא של המאסטר הופיע במחשבתי:
"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם – טוב או רע – הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח". ("יסודות להתקדמות במרץ 3" "לוועידת הפא של שיקאגו")
קלטתי שהחוויות הלא נעימות האלה קרו כדי לקדם אותי ולעזור לי להשתפר. איך אטפח ללא מבחנים וקשיים? אפילו לפי הגיון של אנשים רגילים, אם אוכל ללמוד מכל התנסות, אדע מה לעשות בפעם הבאה. האין דבר רע הופך לדבר טוב במקרה כזה?
אכן, המאסטר פתח את חוכמתי. במהרה למדתי לקרוא את מפות הרכבת התחתית ולנווט דרך הרכבת התחתית, האוטובוסים, ואמצעי תחבורה אחרים. בכל פעם שנתקלתי בשיבושים הצלחתי לרוב להתמודד איתם מבלי לאבד סבלנות. במיוחד במשך קידום ה"שן יון", הייתי צריך לנסוע למיקומים שונים רבים. כיוון שיכולתי לנווט ברכבת התחתית בכוחות עצמי, הצלחתי למצוא את נקודת המפגש בקלות.
מבחני שין-שינג בקניית כרטיסים לרכבת התחתית
כדי להשתמש ברכבת התחתית צריך לרכוש כרטיסים. בתי הגיעה זה עתה לאנגליה ללמוד. ללא חשבון בנק, נאלצתי לבקש ממנה כסף. הייתי צריך להתמודד עם נושא תעריפי התחבורה להגיע למקומות הפעילות. כל פעם הרהרתי אם ללכת או לא. בייחוד כשרק הגעתי, כל פעם שהוצאתי כסף, תמיד חישבתי בראש כמה כל דבר עולה ביואן סיני.
כרטיס חודשי היה עולה לי יותר ממאה פאונד, שזה יותר מ-1,000 יואן. עבורי זה הרבה כסף. בסין נסיעה במונית בעיר עולה רק חמישה יואן, אך לא לקחתי מוניות בדרך כלל. המשכתי לחשוב על כמה יעלה תעריף חודשי ברכבת התחתית. יום אחד כשלמדתי את הפא נתקלתי בזה:
"אני מקווה שבתוך הסביבה החדשה שלכם עדיין תעשו עבודה טובה עם מה שתלמידי הדאפא צריכים לעשות. עדיין תעשו עבודה טובה עם מה שתלמידי הדאפא צריכים לעשות. לא משנה היכן אתה, אתה תמיד תלמיד דאפא". ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005")
הבנתי שהמאסטר מעורר אותי לדעת מה לעשות. כמתרגל עליי ללכת אחר הוראות המאסטר ולעשות מה שמתרגל צריך לעשות בכל מקום בו אני נמצא. הייתי די בר מזל לבוא לחו"ל. בהשוואה לסין, הסביבה כאן הרבה יותר רגועה. יש כבר פרויקטים מוכנים של דאפא שאפשר לעבוד בהם הזקוקים מאוד לכוח אדם. איך אני יכול לא לעשות זאת? אם אישאר בבית ולא אעשה דבר, האם אני עדיין מתרגל פאלון דאפא?
אז הפסקתי להסס, שחררתי את ההחזקה שלי לאינטרס אישי, והחלטתי לקנות כרטיס נסיעה חודשי. למרות שמחירי הרכבת התחתית גבוהים יותר ממחירי האוטובוס, הרכבת התחתית מהירה יותר, אני מגיע בזמן, ואני מקבל נסיעות אוטובוס חינם עם כרטיס הרכבת התחתית. שוחחתי עם בתי על כרטיס הנסיעה. היא תמכה בי מאוד וקנתה לי כרטיס. למעשה אני חי די בצמצום. בסין הטופו היה זול מאוד ואכלתי אותו לעתים קרובות. אבל לאחר שבאתי לאנגליה הטופו הפך למותרות עבורי. קופסה של טופו במכולת סינית עולה ליש"ט (פאונד) אחת ולא קניתי את זה זמן רב.
לטפח בכל מזג אוויר
במשך השנים, במשמרות מול השגרירות הסינית חוויתי מגוון רחב של תנאי מזג אוויר. בקור המקפיא או בחום הלוהט, ברוח או בגשם, בכל פעם שתורי הגיע הלכתי ללא היסוס.
פעם בראש השנה החדשה ירד שלג כבד והייתי במשמרת מול השגרירות הסינית. הבטתי בפתיתי השלג הרוקדים ברחבי השמים והרגשתי צביטה של רגשות מעורבים. כיליד צפון מזרח סין, פתיתי שלג אינם דבר חדש עבורי. אבל המראה החזיר זיכרונות מחיי בסין, כשמתרגלים התאספו בחוץ לתרגול קבוצתי אפילו בימים שהשלג ירד. אף שזו הייתה תופעה שכיחה אז, ידעתי כמה יקרי ערך היו הרגעים האלו.
אותו יום היה יום חג, זמן לאנשים לנוח, להירגע בחיק חברים ומשפחה. אך אני עמדתי לבדי ברחוב תחת שלג כבד. מדוע? כי ידעתי שזה כדי להראות לעולם שאנשים חפים מפשע נרדפים על ידי המק"ס, לקרוא לקץ הרדיפה, והחשוב ביותר: להציל את אנשי העולם. זוהי האחריות והשליחות של המתרגלים להציל ישויות חיות.
מזג האוויר בלונדון משתנה במהירות, וגשם יכול לרדת תוך רגע. פעמים רבות הוא מלווה ברוח. גם כשלבשתי מעיל גשם, נעליי ומכנסיי נרטבו לפעמים לאחר שעות שעמדתי בגשם השוטף, וזה לא נוח בצורה שקשה לתאר. אם הטמפרטורות היו נמוכות, קפאתי עד העצם. אם להישאר במשמרת או לא הפך למבחן שין-שינג.
השגרירות הסינית נראית קרה יותר מכל מקום אחר. בחורף המקפיא, גם כשלבשתי שני מעילי חורף עדיין היה לי קר מאוד. ידיי קפאו גם כשלבשתי כפפות. כשעמדתי שם ותרגלתי את התרגילים כשאני קפוא עד העצם, נזכרתי בדבריי המאסטר:
"חשבתי כך: "אתה קר, ואתה קר כלפי, האם אתה רוצה להקפיא אותי? אני קר יותר ממך ואני אקפיא אותך!" ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")
חשבתי לעצמי: "קור, איני מפחד ממך. אולי קר לך, אבל לי לא".
כשמזג האוויר חם מאוד, זה מרגיש כמו לעלות באש. גם תחת שמשייה אני מזיע בכל הגוף כשאני מתרגל את התרגילים. חשבתי על מה שהמאסטר אמר:
"אם אתה גורם לי להיות חם, אני הופך את זה וגורם לזה שיהיה לך חם, עד שלא תוכל לסבול מהחום." ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")
חשבתי: "אנשים רגילים לא יכולים לשאת קור, חום, עייפות, את זה או את זה... האם זה לא עניין אנושי? האם איננו אמורים לצאת מהאנושיות באמצעות טיפוח?"
המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":
"כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא". ("ג’ואן פאלון")
דחפתי את עצמי ליישם מחשבה נכונה בתנאי מזג אוויר קשים שונים כדי לדבוק במשימה מול השגרירות הסינית.
נוסף למבחנים השונים שהזכרתי כאן, היו גם מבחנים בתחומים אחרים. לדוגמה, כשלראשונה התחלתי לשבת במדיטציה במשמרת מול השגרירות הסינית, שתי רגליי כאבו מסיבה כלשהי באופן שלא ייאמן. דקה אחת הרגישה כמו נצח. כשעשיתי את המדיטציה במשך שעה בבית רגליי כאבו אמנם, אך לא כך. אז חזרתי במחשבתי על הפא והשתמשתי בכל מיני שיטות שהצלחתי לחשוב עליהן כדי לשאת את הכאב במשך שעה.
לפעמים חוויתי סילוק קארמה עם סימפטומים פיזיים כמו נזלת, כאבי ראש וכאבים בכל הגוף. הייתי מסוחרר כשהלכתי, אבל עדיין התעקשתי לעשות את המשמרות שלי מול שגרירות סין.
הבהרת העובדות לסינים
הבהרת אמת להצלת ישויות חיות זה אחד משלושת הדברים שהמאסטר מבקש מאיתנו לעשות. הבהרת אמת לאנשים מסין חשובה במיוחד. פעילים למען דמוקרטיה בסין עורכים לרוב הפגנות מול השגרירות הסינית. כשאני במשמרת אני מבהיר את האמת לאלו שמגיעים לפני תחילת האירועים שלהם.
יום אחד ראיתי בחור סיני צעיר עומד לפני המצגת שלנו וניגשתי לברכו לשלום. התברר שהוא משתתף באירוע. שאלתי אותו כמה זמן הוא כבר באנגליה, הוא ענה: "כמה חודשים". שאלתי: "שמעת על פאלון דאפא?" הוא אמר ששמע אבל אינו יודע על זה הרבה. סיפרתי לו על פאלון דאפא, על הרדיפה שמנהלת המק"ס, ועל קצירת האיברים בכפייה שהיא מבצעת.
כשדיברתי, ראיתי שהוא מקשיב בתשומת לב והנהן בהסכמה. דיברתי הרבה וראיתי שהוא מבין. ואז עברתי לייעץ לו לפרוש מהמק"ס וסניפיה, ואמרתי לו שהטוב מתוגמל בטוב והרוע פוגש בגמול רע. הוא הסכים ונתן לי את שם משפחתו. הצעתי לו שם בדוי והוא הסכים מיד.
אף שהסינים האלו מסין מתנגדים לשלטון המפלגה, רבים מהם לא יודעים על הדאפא. אולי המאסטר סידר שאבהיר להם את האמת כשאנחנו נפגשים כאן. ניסיתי לדבר עם כמה שיותר סינים, בהתחלה על הדברים הבסיסיים ואז על פרישה. כמה אנשים הזדהו לעומק עם האמת ופרשו מהמק"ס מיד. אחרים חושבים שהם כבר יודעים הכול ולא צריכים לשמוע. ויש כאלה שעדיין מסרבים להקשיב. לא נתתי לזה להרתיע אותי והמשכתי לחפש את אלו עם הקשרים הגורליים ולהבהיר להם את האמת.
בשיחות עם האנשים שפגשתי נודע לי שחלק מהם הצליחו לפרוץ דרך צנזורת המידע (חומת האש של האינטרנט) של המק"ס בסין. הם צפו במדיה שלנו ובסרטונים שמתרגלים הפיקו, וקיבלו הבנה מסוימת לגבי האמת. קל לשכנע אנשים אלה לפרוש מהמק"ס כשמדברים איתם פנים אל פנים. חלק פורשים מהמק"ס און ליין בעצמם. הגעתי להבנה שמתרגלי הדאפא הם ישות אחת. המדיה שלנו משחקת תפקיד חיוני בהצלת אנשים. חלק מהמשתתפים הקבועים בפעילות [למען דמוקרטיה] אמרו לי: "הנה אתם פה שוב. אתם באמת יוצאים מן הכלל!".
לפעמים אני פוגש סינים שבאים לשגרירות לבקש ויזות. כשהם מבקשים ממני הנחיות, אני במהירות מבהיר להם את האמת על פאלון דאפא ועוזר להם לפרוש מארגוני המק"ס. סינים רבים עוברים ליד לוחות התצוגה שלנו ורואים אותנו. גם אם הם לא עוצרים להאזין או לקבל את העלונים שלנו, העובדה שהם רואים אותנו עומדים שם בהתמדה אומרת הרבה.
הכרה ותמיכה מצד האנשים
אנחנו ממשיכים את המחאות השקטות מול שגרירות סין יום אחר יום, שנה אחר שנה, יותר משני עשורים. הפכנו לחלק מהותי מהסצנה היומית שם. אכן, אין-ספור כלי תחבורה עברו לידנו במשך השנים, אין-ספור אנשים באוטובוסים תיירותיים ראו אותנו, אין-ספור עוברי אורח עצרו לקרוא את לוחות התצוגה שלנו, ואין-ספור אנשים חתמו על העצומה שלנו. ויש רבים אחרים המביעים בשקט את דאגתם כלפינו דרך פעולותיהם.
אתן לכם שתי דוגמאות. אחת שהשאירה אותי עם רושם עמוק וריגשה אותי ביותר הייתה כששוטר בריטי היה במשמרת שמירה לפני השגרירות הסינית הציע לי כוס קפה. זה היה בוקר קר בינואר והיו שם שני שוטרים בריטים במשמרת בחזית השגרירות. עמדתי שם ותרגלתי את התרגילים כשאחד מהם פנה אליי ובירך אותי ב"בוקר טוב!" ואז הוא קנה שתי כוסות קפה בבית הקפה RIBA שמאחוריי והציע לי כוס אחת. הודיתי לו. המחווה שלו הייתה אולי טבעית, אבל זה ממש הפתיע אותי כי רק הגעתי לאנגליה. אף פעם לא ציפיתי משוטר בריטי להתייחס אלינו כל כך באדיבות. ההבדל בין המשטרה הסינית והבריטית הוא כמו בין לילה ליום. התרגשתי עמוקות.
פעם עשיתי מדיטציה כשירד גשם, ואשה התקרבה עם רכבה, יצאה ממנו ופנתה אליי, והגישה לי שטר של עשרה פאונד. הודיתי לה אך סירבתי. הצבעתי על המקום בו היו העלונים ואמרתי לה שהיא יכולה לקחת אחד. היא ניגשה ולקחה אחד ושמה את השטר בתיבת המידע שלנו. היא החוותה אל הקופסא וחייכה אליי בשמחה. התרגשתי מאוד מכנותה אבל התביישתי. שאלתי את עצמי למה לא עמדתי והגשתי לה את העלון? התברר שדאגתי שאם אקום, מזרון המדיטציה שלי יירטב. הרגשתי אשמה גדולה על המחשבה האנוכית הזאת!
פעם, לאחר מדיטציה, הבחנתי לפתע במזון שהונח לידי. קופסאות של פירות וכריכים. ביום גשום אחד ניתנה לי מטרייה. יש אנשים שצילמו אותנו ופרסמו את התמונות במדיה חברתית. ה"RIBA" מאחורינו נתן לנו להשתמש בשירותים שלהם ללא תשלום. הצוות שם היה חברותי מאוד ואפילו הציע לנו להיכנס פנימה כשגשום. חלק מהאנשים דיברו אליי. אף שלא יכולתי להבין מה הם אומרים, התרשמתי מהבעותיהם ושפת גופם שהם ידעו על הרשע של המק"ס ותמכו בנו. היו עוד הרבה דוגמאות, רבות מלציין. האנשים האלו היו אדיבים כלפי המתרגלים ובחרו לעצמם עתיד בהיר.
הזמן עף, ועשור חלף כהרף עין. דרך הפרויקט הזה חישלתי את עצמי. בהסתכלות לאחור על המסע, אני מרגיש לעומק שזה הפא של המאסטר שהנחה אותי בכל מבחן וקושי, ושחמלתו של המאסטר עזרה לי להמשיך להתקדם. אני אסיר תודה על כל מה שהמאסטר עשה למעני! אני גם מבין שלפרויקט הזה, כמו לכל האחרים שמבהירים את האמת ומאמתים את הפא, יש את אישורו של המאסטר. כל עוד אנחנו מתייחסים לעצמנו כמטפחים כשאנחנו לוקחים חלק ואף פעם לא שוכחים לטפח את עצמנו, אנחנו יכולים לשחק את התפקיד שלנו בהצלת ישויות חיות.
אני מצטט בכבוד מהוראת המאסטר:
"מתרגל: בבקשה ספר לנו עוד על החשיבות של עתירה ושליחת מחשבות נכונות מול הקונסוליות והשגרירויות. אנו מתרגלים מולן מדי יום, ברוח או בגשם. למרות שהתנאים קשים, כולנו נחושים מאוד".
המאסטר: ...."הקונסוליות והשגרירויות במדינות שונות הן מקומות שאליהם יכולים ללכת הסינים שגרים מחוץ לסין כדי לבטא את דעותיהם. כמובן שאתם יכולים ללכת לשם. גם שם יש אנשים שיכולים להינצל. אז יש לכך משמעות רבה. בנוסף, את כל מה שאתם עושים שם אנשי העולם יכולים לראות. אבל עבור תלמידי הדאפא זה באמת מאמץ. החורף קר מאוד בצפון, והרוחות בו מקפיאות עצמות, אך תלמידי הדאפא עדיין מתמידים במאמציהם. הם מדהימים, באמת מדהימים! כל אחד הולך בנתיב שלו של אימות הפא. גם התלמידים האלה הולכים במסלול שלהם של אימות הפא". ("הוראת הפא בוועידת הפא של מערב ארה"ב ב-2004")
אם יש משהו שאינו בהתאם לפא, אני מבקש בכנות ממתרגלים לתקן אותי!
תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
