לקחים שלמדתי לגבי סילוק קארמה

(Minghui.org) צפיתי במתרגלי פאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . רבים מתמודדים עם סילוק קארמה בצורה של תסמיני מחלה. היו שצלחו את האתגרים הללו, אך חלקם לא צלחו אותם ואיבדו את חייהם. מתרגלת בשם יאן עברה גם כן דרך כל זה. בכל פעם שאני שומעת שמתרגל חווה סילוק קארמה עקב מחלה רצינית, אני חושבת עליה והייתי רוצה לשתף את סיפורה.

לפני שהחלה הרדיפה, יאן הייתה הרוסה כאשר בעלה ובנה מתו. מאוחר יותר היא נישאה למתרגל פאלון דאפא, ארגנה מחדש את חייה וטיפחה בחריצות.

לפני כמה שנים, מתרגל בשם ג'ין סיפר לי שהוא ראה את יאן יום קודם לכן ושהיא סובלת מבעיות בריאות קשות. היא דיממה מאוד במשך יותר משלושה שבועות והייתה חלשה וחיוורת מאוד. היא לא יכלה לעמוד ונאלצה לזחול לשירותים. בעלה הלך לעבודה מוקדם בבוקר וחזר הביתה מאוחר בכל ערב. יאן הייתה חלשה מכדי לבשל, כך שלא אכלה עד שבעלה חזר הביתה. היו לה רק מעט מים קרים לשתות.

ג'ין אמר שהוא מודאג לגבי יאן. כששמעתי על כך, הייתי במצוקה ודאגתי. גם כעסתי על בעלה של יאן, שלא העניק לה את הטיפול שהייתה זקוקה לו.

מספר ימים לאחר מכן, ג'ין ביקר שוב את יאן וחזר עם חדשות טובות, שיאן בסדר. "זה היה ממש על הקצה", אמר ג'ין. "לא נעים לי לחשוב מה היה יכול לקרות אם המאסטר לא היה מגן עליה". אף שלא הכרנו את פרטי החוויה הקשה של יאן, נשמנו לרווחה.

כמה שנים לאחר מכן, אשתו של ג'ין עברה קארמת מחלה. הלכתי לביתם עם כמה מתרגלים אחרים כדי ללמוד את הפא יחד ולשלוח מחשבות נכונות, וראיתי שם את יאן ובעלה.

אחרי שלמדנו את הפא, בעלה של יאן שיתף: "כאשר יאן התמודדה עם קארמת מחלה באותה שנה, לא הקדשתי לה כל תשומת לב במשך יותר מ-40 יום. פשוט עשיתי דברים כרגיל, והיא עברה את זה בכוחות עצמה". זה החזיר  לי מיד את הטינה כלפי בעלה של יאן.

"יאן עברה את זה, מה שהראה שיש לה שִׁיִן-שינג גבוה", אמרתי. "אבל זה לא אומר שמה שעשית היה נכון. כבעלה, למה לא עזרת לה בתקופה כה קשה?" לא יכולתי לעצור את עצמי ונשמעתי מוטרדת.

"אם אני לא הייתי מרגישה טוב, בעלי היה מבשל כל מה שהייתי רוצה והיה דואג לי. אבל אתה התנהגת כאילו זה לא עניינך. אם הייתי גרה קרוב יותר, הייתי דוחקת ביאן להתגרש ממך, או עוזרת לה ליישר אותך".

אמרתי דברים רבים שעצרתי בתוך לבי במשך כל אותן שנים. נראה היה שסוף סוף הייתה לי הזדמנות לפרוק את הכעס שלי כלפי בעלה של יאן. כשבעה מתרגלים היו נוכחים, כולל יאן ובעלה וגם ג'ין ואשתו. כולם היו המומים, מאחר שאף אחד מהם לא ציפה שאגיד דברים כאלה. פגשתי את בעלה של יאן רק כמה פעמים, ולא היינו כל כך קרובים.

ג'ין שבר את הדממה המביכה בכך שקרא לכולם לאכול צהריים. אכלנו בדממה. עדיין הרגשתי זועמת ושאלתי את יאן: "מי במשפחה שלכם עושה את מטלות הבית?" לא יכולתי להתאפק עוד.

"בעלי עושה עכשיו את כל הכביסה והבישול. אני עצמי לא צריכה לעשות הרבה", היא השיבה.

"זה כבר הרבה יותר טוב", אמרתי. עם זאת, משהו עדיין נתקע לי בגרון, משהו שהייתי חייבת לומר.

הסתכלתי על בעלה של יאן ואמרתי: "כשיאן לא יכלה לקום, אפילו לא טרחת לבשל לה או לטפל בה. כל מה שעשית, זה היה לקנות כמה סופגניות וקצת לחם. אם אתה לא יכול להיות שם בשביל המשפחה שלך ברגעים הקשים ביותר, מה אתה שווה?" הייתי כל כך במצוקה בשביל יאן שבקושי יכולתי לשלוט ברגשותיי.

ג'ין התערב: "מה שאספר עכשיו עלול להכעיס אותך עוד יותר. כשהלכתי באותו הזמן לראות את יאן, לא ראיתי אוכל בבית, אז הלכתי לחנות הקרובה וקניתי סופגניות ולחם".

כולם צחקו וגם אני. עדיין הייתי חצי כועסת, חצי משועשעת, ולא ידעתי מה לומר.

ואז יאן הוסיפה: "תני לי לספר לך משהו שיגרום לך לכעוס עוד יותר. אמי שמעה שאני מדממת מאוד, אז היא קנתה לי קילוגרם של סוכר חום, ואמרה שזה שיקוי לדם. באותו יום בעלי היה בבית. בבוקר, הוא הכין שתי קערות של מים עם סוכר חום, אחת לכל אחד מאיתנו. אחרי שהוא שתה את הקערה שלו, הוא אמר שיש לזה טעם טוב כל כך, שהוא שתה קערה אחר קערה עד שכל הסוכר החום נגמר לחלוטין. הוא אמר לי לא לדאוג כי הוא יקנה לי עוד, אבל הוא עדיין לא קנה לי כלום".

כשיאן סיפרה לנו את זה, ראיתי שהיא לא הייתה נסערת כלל, כאילו היא מספרת לנו סיפור מצחיק. לא היו לה תלונות כלפי בעלה על שלא דאג לה בזמן שהיא הרגישה חולה. אבל אני ביליתי את כל היום בתחושה של זעם בעבורה.

מאוחר יותר, שיתפתי את סיפורה של יאן עם מתרגל אחר. מה שהמתרגל אמר הדהים אותי:

"בזמן שעברה מבחן של חיים ומוות, ליאן לא הייתה החזקה כלשהי לתלות, טינה או רצון לטפל במחלה. היא הצליחה לנצח ולהתגבר על המכשולים בזכות אמונתה האיתנה במאסטר ובדאפא, והיא טיפחה את עצמה. יכול להיות שאפילו בעלה, ששתה את כל מי הסוכר החום, הלך לפי התוכנית של המאסטר, וזה גרם לה אפילו לא לחשוב על לחדש הדם שלה באמצעות סוכר חום".

כשבחנתי את עצמי, הבנתי שלא התנהגתי כמו מטפחת פאלון דאפא כ"שהתיצבתי" לצד יאן. השתמשתי ברגש אנושי ובהיגיון אנושי. אם המצב היה מטופל באופן שאני רואה בו "טוב" – אם היו מטפלים ביאן כמו במטופלת והיא הייתה מקבלת אוכל טוב – האם זה היה עדיף? חשיבה אלוהית היא הפוכה מהאופן שבו בני אדם חושבים.

כאשר דיברתי שוב ושוב בגסות רוח לבעלה של יאן, הוא אף פעם לא השיב משהו בחזרה, לא הוציא מילה ולא התעצבן. הוא פשוט הקשיב ונשא את זה בשקט. עכשיו הבנתי שהשין-שינג שלו גבוה הרבה יותר משלי. הוא לא האשים אותי או התלונן עליי – הוא היה באמת סובלני כלפיי.

יתר על כן, הוא לא הוטרד כשראה איך יאן מסלקת את הקארמה. הוא היה מסוגל לשחרר לחלוטין את המושגים האנושיים ולהמשיך לעשות את מה שהוא צריך לעשות. האם זה לא הראה את אמונתו האיתנה במאסטרמאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא ובדאפא?

אחרי שחשבתי על זה לעומק, הבנתי שאני זו שלא פעלה בהתאם לפא. לאורך התהליך כולו, נותרתי ממוקדת על פני השטח של העניין, רואה את הנושא דרך עיני אדם רגיל. זה גם הראה את המנטליות הווכחנית שלי, את הטינה ואת הרגש האנושי שלי למען מתרגלים. זו אני שנכשלה במבחן. זה היה שיעור גדול עבורי.

נזכרתי גם במתרגלת מבוגרת אחת שהייתה אלמנה ללא ילדים. היא לקתה בשבץ מוחי וחצי מגופה היה משותק. זה היה חורף, והיא גרה לבד בבית עם קומה אחת. לקח לה שעתיים להתלבש בבוקר. לאחר מכן, כדי שהבית לא יהיה קר באופן בלתי נסבל, היא נאלצה להביא בעצמה עצי הסקה ופחם שאוחסנו בחוץ. אם היא לא הייתה מבשלת לעצמה, לא היה לה מה לאכול. היא לא יכלה להרים אחת מזרועותיה כדי לבצע את התרגילים, אז היא ביקשה ממתרגל עמית לתקוע מסמר בקיר ולקשור אליו חבל. כך היא הצליחה לבצע את התרגיל השני כשהיא משתמשת בזרוע הבריאה לכרוך את ידה השנייה סביב החבל. לא היה לה אף אחד שיעזור לה. רק בזכות אמונתה האיתנה בפא, מצבה המשיך להשתפר, והיא החלימה תוך שבועיים.

לפני מספר שנים, חוויתי דימום ממושך. אף שזה לא היה בכמות רבה כל כך, זה התמיד. הכרתי אישה שאינה מתרגלת שהיו לה שרירנים ברחם והיא סבלה מאותם תסמינים ותהיתי אם גם לי יש אותה בעיה. לפעמים בלילה, בדקתי את בטני כדי לאתר גושים. יום אחד הבנתי פתאום כמה אני מגוחכת: אפילו כשאדם רגיל מדקלם בחריצות "פאלון דאפא זה טוב", הגידול שלו אולי ייעלם. כמטפחת דאפא, איך יכול גידול להופיע פתאום? מחלות של אנשים רגילים לא אמורות להיות קשורות אליי. עם המחשבה האיתנה הזו, הדימום הפסיק למחרת היום. הדאפא הוא פלאי.

אני מכירה מתרגלים רבים שהתמודדו עם סילוק קארמה בצורה של תסמיני מחלה חמורים. שמתי לב שאלו שעוברים בהצלחה את הקשיים האלה, מאמינים בנחישות במאסטר ובפא. הם מסוגלים להתמקד בהסתכלות פנימה, לסלק מושגים אנושיים של מחלה, ולא מתייחסים לעצמם כאל חולים. מצד שני, אלו שמתייחסים לעצמם כאל חולים, אף שהם אולי יגידו שהם "שוללים את הרדיפה של הכוחות הישנים" ו"מסרבים להכיר בכך כמחלה", אך במציאות הם אינם מצליחים להניח את המחשבה הזו כלל. במיוחד אלו שמבקשים מבני משפחותיהם לטפל בהם. להם בדרך כלל קשה מאוד לעבור את המבחן, במיוחד במצבים של חיים ומוות.

שלילת הרדיפה של הכוחות הישנים דורשת התבוננות פנימה וסילוק מושגים אנושיים ומילים ריקות. רק עם טיפוח אמיתי אפשר לעבור את סילוק הקארמה בהצלחה.

[מאמרים בהם מתרגלים משתפים את הבנותיהם משקפים בדרך כלל תפיסה אישית בנקודת זמן מסוימת, בהתבסס על מצב הטיפוח שלהם, והם מוצעים ברוח המאפשרת התרוממות הדדית].