(Minghui.org)לאחר הקריאה להגשת התנסויות ל-China Fahui ה-22 באתר מינג-הווי השנה, פניתי למתרגלת המקומית יינג ושאלתי אותה אם יש לה מה לשתף על התנסויות הטיפוח שלה. היא הנידה בראשה ואמרה: "מתרגלים אחרים פעלו הרבה יותר טוב ממני, אני רק מסתובבת ומדברת עם אנשים על פאלון דאפא. כל אחד יכול לעשות את זה, ולא עשיתי שום דבר מיוחד".
יינג כבר בת 83, אבל נראית בסביבות השישים. בריאה ובעלת לב טוב, מספטמבר 2005 היא יוצאת החוצה כמעט כל יום, הולכת או רוכבת על התלת-אופן שלה בסמטאות קטנות, או בכפר. כל שבוע היא עוזרת לעשרה עד שלושים איש לפרוש מארגוני המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).
עודדתי אותה לדבר על התנסויותיה, והנה מה שהיא סיפרה:
***
להפוך לאדם שמח
בינואר 1996 שכנה סיפרה לי על פאלון דאפא. לאחר חמישה חודשים התחלתי לתרגל. הברונכיטיס שלי, כאבי הראש, כאב הגב, והכאבים ברגליים נעלמו. רציתי לספר לאחרים כמה נפלא הוא פאלון דאפא.
לאחר שהמק"ס החלה לדכא את הפאלון גונג ב-1999, מתרגלים מכל רחבי המדינה נעצרו ונאסרו. אף שהייתי כבר גמלאית, נשלחתי בנובמבר 2000 למרכז שטיפת מוח. הייתי עצורה שם חודשיים וכל הזמן הזה הם ניסו לשטוף את מוחי.
הניסיון הזה לא שינה את נחישותי לתרגל פאלון דאפא. להפך, הרגשתי צער כלפי אותם אנשים שהוטעו ורומו על ידי המק"ס. הרגשתי שדחוף שהם ידעו את העובדות הנכונות.
שוטר מחזיר את המפתחות
קיץ אחד, שני אנשים מעיר אחרת באו על אופנוע. האופנוע הפסיק לפעול והם היו מודאגים מאוד. כיוון שזה קרה בקרבת בניין המגורים שלי, ראיתי אותם כשיצאתי החוצה.
אחד מהם שאל: "דודה, יש כאן חנות לתיקון אופנועים?" הבנתי שזו הזדמנות לספר להם על פאלון דאפא והובלתי אותם לחנות במרחק כ-600 מטר ובדרך לשם סיפרתי להם על הפאלון דאפא. הסברתי שהדאפא טוב מאוד, אבל שהמק"ס סיפרה שקרים רבים כדי להשמיץ את שיטת התרגול. הזכרתי להם את הקמפיינים הפוליטיים הקודמים של המק"ס ואמרתי שיום אחד אנשים יבינו את האמת.
כיוון שאנשים נשבעו להקדיש את חייהם למק"ס כשהם הצטרפו לארגוני המפלגה, כל מי שקשור אליהם יעמוד מול ההשלכות. הם הסכימו איתי ופרשו מחברותם בארגוני המק"ס שהם הצטרפו אליהם בעבר.
הצעתי אז: "מה דעתכם לנסות להפעיל את האופנוע עכשיו?"
הם נראו ספקנים אבל ניסו בכל זאת. האופנוע נדלק ללא שום בעיה. שניהם התלהבו ואחד מהם אמר: "האופנוע עובד ולא היה צורך לתקנו! פאלון דאפא באמת מדהים!"
ידעתי שהמאסטר עזר לי.
לספר לאנשים את האמת זה לא תמיד קל. מדי פעם פגשתי אנשים שסירבו לשמוע או אפילו דיווחו עליי למשטרה.
יום אחד כשמתרגלת ואני דיברנו עם אנשים על פאלון דאפא, ואן משטרתי עצר לידינו. אחד השוטרים אמר: "בואו איתנו לתחנת המשטרה", והם התחילו לקחת את התיקים שלנו.
לא פחדתי. הרגשתי שהילדים האלו מעוררי רחמים, אז ביקשתי ממאסטר לי לעזור לי כדי שהם לא יבצעו פשע.
אמרתי להם בחיוך: "ילדים, אתם שוטרים ואתם אמורים לעצור פושעים. אבל הסבתא הזאת ואני איננו אנשים רעים. פאלון דאפא אומר לאנשים להיות טובים וללכת על פי העקרונות 'אמת-חמלה-סובלנות'. בדרך כלל כשאנשים עושים מעשים טובים אז משבחים אותם. על מה אתם עוצרים אותנו?"
שני השוטרים חייכו, וכך גם כמה עוברי אורח שהיו שם.
שוטר אחד אמר: "באנו כי מישהו דיווח (הלשין) עליכן".
"הו, זו אי הבנה. כיוון שאתם עסוקים וגם אנחנו עסוקות, מה דעתכם שנמשיך את יומנו?"
השוטרים הלכו, ושתינו המשכנו ללכת ולספר לאנשים על פאלון גונג. לאחר זמן מה ואן המשטרה חזר. חשבתי: "מה קורה פה?" אחד השוטרים יצא מהוואן ורץ לקראתנו: "שכחתן את המפתחות שלכן ברכב שלנו. איך תחזרו הביתה בלעדיהם?"
השוטרים הבינו את האמת והתחשבו בנו המתרגלות. הודיתי להם והייתי אסירת תודה למאסטר לי.
מנצלת היטב את הזמן שברשותי
בעלי הלך לעולמו לפני שנים רבות. לשניים מילדינו יש עבודה טובה והם עשירים. הם הזמינו אותי לגור איתם. הרגשתי שלגור לבד נותן לי יותר גמישות, וגם יותר זמן לטפח ולהבהיר את האמת, אז הודיתי להם ואמרתי שאמשיך לגור לבדי.
חלק מהשכנים שהם בגילי לא יכלו להבין זאת. אחד מהם שאל: "אם תגורי עם ילדייך הם יבשלו עבורך ויטפלו בך. האם חייך לא יהיו טובים יותר?" רק חייכתי ולא עניתי. אני יודעת שעליי לספר על הדאפא לעוד אנשים כדי שיהיו להם חיים מאושרים יותר. עליי למלא את האחריויות שלי.
לילה אחד חלמתי חלום. כשעברתי ליד בריכה, הדגים עפו החוצה כאילו יש להם כנפיים. הם המשיכו לעוף לתוך ידיי. הם היו רבים כל כך שלא הצלחתי להחזיק את כולם. ידעתי שזהו רמז מהמאסטר שהזמן קצר ועלינו לנצל היטב כל יום ולסייע לו להציל אנשים.
יום הולדתי התקרב. כל שנה ילדיי ומשפחותיהם עשו חגיגה גדולה במסעדה. כל שנה הרגשתי שזה בזבוז של זמן. השנה הייתה לי משאלה – שאף אחד מהם לא יזכור את יום הולדתי. כך אוכל להתמקד בלדבר עם אנשים. האין זו חגיגת יום הולדת טובה יותר?
באותו בוקר ביקשתי מהמאסטר עזרה ויצאתי החוצה. זה היה כאילו שהאנשים שפגשתי חיכו לי כדי לעזור להם לפרוש מארגוני המפלגה, והכול זרם חלק. כשעזרתי לאיש בשם יואן לפרוש מ"החלוצים הצעירים" של המק"ס, נתתי לו שם בדוי ושאלתי: "אתה אוהב את השם הזה?" הוא היה מופתע ואמר: "זהו שמי האמיתי. איך ידעת את זה?"
עניתי: "לא ידעתי, אבל מאסטר לי יודע. פרישה מארגוני המק"ס תביא לך ברכות". שנינו חייכנו.
באותו בוקר עזרתי ל-16 אנשים לוותר על חברותם בארגוני המק"ס, כפול ממה שאני עושה בדרך כלל. ילדיי לא התקשרו עד הערב. בעבר, הם היו מתכננים את זה מספר ימים קודם. אהבתי את יום ההולדת המיוחד הזה והודיתי למאסטר.
"למה את עושה את זה?"
במשך השנים האלה אני יודעת שהמאסטר תמיד עוזר לי ואני אסירת תודה עד מאוד.
לא ידעתי איך להשתמש במחשב, אז נתתי את רשימת האנשים שפרשו מארגוני המק"ס למתרגלת אחרת. פעם אחת הייתי עסוקה. איכשהו היו מים בחדר האמבטיה אבל לא ראיתי את זה. רגליי החליקו ונפלתי אחורה על גבי. ראשי פגע באסלה.
איבדתי הכרה. כששבתי להכרתי לא היה לי מושג כמה זמן שכבתי שם. הזעתי ובגדיי היו רטובים ואז נזכרתי שנפלתי. ראשי כאב והרגשתי כאילו הוא עומד להתפוצץ. לא יכולתי להזיז את ידיי או רגליי ולא הייתי מסוגלת לקום.
כיוון שהייתי האדם היחיד בדירה, צעקתי: "מאסטר, בבקשה עזור לי! מאסטר, בבקשה עזור לי!" בהדרגה יכולתי להזיז את ידיי ורגליי. ראשי הפסיק לכאוב ויכולתי לעמוד. ניגשתי לתמונה של המאסטר והודיתי לו. לאדם רגיל בסביבות גיל 80 נפילה כזאת יכלה להיות קטלנית. אבל אני הייתי בסדר גמור.
החלפתי בגדים והלכתי לביתה של המתרגלת השנייה. השעה הייתה שבע וחצי בבוקר והיא עמדה לצאת לעבודה. זה אומר שמאז הנפילה שלי, איבוד ההכרה, שיבה להכרה, הצלה מצד המאסטר, עד להגעתי לכאן, התהליך כולו ארך רק שעה. זה היה בלתי ייאמן. סיפרתי למתרגלת מה שקרה ושתינו פרצנו בבכי של התרגשות.
כשאני נזכרת במניע הראשוני שלי כשהתחלתי לתרגל, פשוט רציתי חיים בריאים ומאושרים. הייתי אנוכית. הבנתי שמתרגלים הולכים אל מעבר לזה. אנחנו כאן לא רק כדי לטפח את עצמנו, אלא גם כדי לעזור למאסטר להציל אנשים. זה קריטי שנעבור מאנוכיות לחוסר אנוכיות. רק אז נוכל להיות מתרגלים אמיתיים כי בשביל זה אנחנו כאן.
פגשתי פקיד גמלאי בגילי. מוחו היה חד והוא נראה כמו פקיד בכיר בדימוס. בעבר כמה מתרגלים סיפרו לו על הדאפא. הוא שאל אותי שאלה שאמר שתמיד הייתה במחשבתו: “בשביל אדם בשנות ה-80 לחייו כמוך, את אמורה להישאר בבית כדי שילדיך יוכלו לטפל בך. למה את מתרוצצת כך כל יום? אף אחד לא משלם לך פרוטה. להפך, אנשים עלולים לקלל אותך והמשטרה עלולה לעצור אותך. למה את עושה את זה?”
שיננתי כמה מילים של מאסטר לי:
"איננו מבקשים דבר בתמורה ואין אנו רודפים אחרי דבר
זה כדי להציל אותך כשהאסון יגיע" ("הונג יין III" "התבונן בְּרוגע")
אמרתי לו שהמק"ס רימתה ופגעה באנשים במשך עשרות שנים. במהלך הרדיפה נגד הפאלון דאפא, המק"ס המציאה כל מיני סוגי תעמולה ודחפה אנשים לדרך ללא חזרה. “אנחנו, המתרגלים, עושים זאת ב-26 השנים האחרונות כי אנחנו רוצים שאנשים יידעו מה קורה ויעשו את הבחירה הנכונה".
הוא הודה לי שוב ושוב ואמר שמתרגלים עובדים קשה. עניתי: "אין צורך להודות לי. מאסטר לי מבקש מאיתנו להיות אנשים טובים. בבקשה הודה לו".
בהשוואה למתרגלים אחרים, לא עשיתי כל כך הרבה. אין לי שום החזקה לגיל. כל עוד אני עדיין בעולם האנושי הזה, אמשיך לשפר את עצמי ואמשיך לסייע למאסטר להציל אנשים – כי זו שליחותנו.
(התנסות שהוגשה וועידת הפא הסינית ה-22 באתר מינג-הווי)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
