הבהרת העובדות ללא פחד במשטרה, במרכז המעצר ובבית הדין לנוכח רדיפה בלתי חוקית

(Minghui.org) ב-19 באפריל 2024 חזרתי הביתה וראיתי כמה שוטרים ממתינים לי בפתח ביתי. פתחתי את הדלת, הכנסתי אותם פנימה והזמנתי אותם לשבת. סיפרתי להם על ההתנסויות שלי בתרגול פאלון גונגפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . . אמרתי להם: "לפאלון גונג אין ארגון ואין סודות".

בזמן שהם חיפשו באופן לא חוקי בביתי, שוטר צעיר שאל אותי: "פרשת לגמלאות ממערכת המשפט. איך זה שאף פעם לא פוטרת? איך זה שאת לא מפחדת?" עניתי: "למה אני צריכה לפחד? אני רק מנסה להיות אדם טוב. ממה יש לפחד?"

אחר כך הם לקחו אותי לתחנת המשטרה ועצרו אותי שם. באותו לילה הבהרתי את האמת לכל שוטר שפגשתי. למחרת בבוקר צעקתי: "פאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!"

מאוחר יותר נלקחתי למחלקת המשטרה הראשית של העיר. כשיצאתי מהמכונית, מפקד תחנת המשטרה דחף אותי באלימות, תפס בצווארוני והרים את ידו כדי לסטור לי. צעקתי: "כולכם, צלמו! הוא עומד להכות אותי". רק אז הוא שחרר. הוחזקתי בחדר נפרד בזמן שחקרו מתרגל אחר. המשכתי לצעוק: "'פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!' תפסיקו לרדוף את פאלון גונג".

במהלך החקירה הבלתי חוקית, אמרתי לשוטר שרצה להכות אותי: "אני אישה בשנות השישים לחיי והייתי פעם שופטת, אבל עדיין רצית להכות אותי. אני יכולה רק לדמיין איך אתה מתייחס לאנשים מן השורה. מי נתן לך את הזכות לרדוף אותנו? איזה חוק מאפשר לך לעשות את זה?" הוא שתק. לאחר מכן, לא משנה מה הוא שאל, פשוט עניתי: "אני לא שייכת לכאן". לבסוף, הוא שאל אם יש לי עוד משהו לומר. אמרתי: "פאלון דאפא הוא שיטה ישרה, של אמת-חמלה-סובלנות. כל דבר שמתנגד לערכים האלה הוא רע".

שוטרת שישבה מאחורי שולחן החקירות שמעה את זה, ניגשה אליי והרימה אגודל למעלה בהערכה. היא אמרה: "את באמת חסרת פחד! מדהים! אה כל כך אמיצה וחכמה". השוטר שחקר אותי אחז בחזהו ונראה כאילו ראשו כואב ושהוא קצר-נשימה. הוא אמר בלחש לשוטרת: "אני יכול לצאת לפני הזמן?" לאחר מכן הוא פנה אליי ואמר: "עבדת במערכת המשפט... אני לא יכול לחקור אותך. זה הכול להיום".

בצהרי יום המחרת, ה-20 באפריל, נלקחתי למרכז מעצר. התא הראשון בו מיקמו אותי היה תא מעצר זמני. כשנכנסתי, האסירה האחראית שאלה על הרקע המשפחתי שלי. אמרתי: "לא ביצעתי שום פשע, אז אין לי מה לומר לך".

סירבתי ללבוש את מדי הכלא, לעבוד במשמרות או לעשות כל מטלה שהוטלה עליי. בכל פעם שהתעוררתי באמצע הלילה, עשיתי את התרגילים. במהלך היום שלחתי מחשבות נכונות בכל שעה. מלבד אכילה ושינה, ביליתי את זמני בתרגילים, בחזרה בעל-פה על הפאפאחוק, עיקרון ובסיפור העובדות האמיתיות על פאלון גונג לאחרים.

האווירה בתא הייתה רגועה יחסית, והאסירה האחראית הייתה אדיבה. אחרי שקיבלתי את רשותה, התחלתי לדבר עם האסירות האחרות בזו אחר זו, להסביר להן את האמת ולעודד אותן לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ומהארגונים המסונפים אליה. כשהגיע זמני לעזוב את התא, כולן התיישבו, ואני עמדתי מולן לספר להם את העובדות על פאלון דאפא. הן מחאו כפיים ושיבחו אותי: "אמרת זאת ממש יפה! ממש יפה".

כשבוע לאחר מכן הועברתי למקום אחר. לפני עזיבתי האסירות נתנו לי תשע נקניקיות, שלוש ביצים ושלוש חבילות של ירקות כבושים. בדרך אמרתי לשוטרים: "אף שאני נמצאת במקום קשה, יהיה לי עתיד מזהיר כי אני אדם טוב. אם אוכל לעורר את טוב ליבם של האנשים סביבי ולעזור להם להיאחז בטוב שבלבם, גם להם יהיה עתיד טוב. משמעות הדבר  שהצלתי אותם. מעשים טובים מביאים גמולים טובים, וסיבה ותוצאה הם אמיתיים".

כשהגעתי לתא השני במתקן המעצרמעצרללא עילה חוקית, שמעתי שוטרת במסדרון אומרת: "שמעתי שמתרגלת פאלון גונג נמצאת כאן. הרשו לי ללכת לראות אותה". היא פרצה בסערה לכיוון הדלת. במקרה עמדתי ליד הדלת, אז שאלתי אותה: "למה את מתנהגת בצורה עוינת כל כך?" הבעת פניה הקשוחה נעלמה מיד, והיא אמרה: "אה, זה כלום, כלום. שמעתי זה עתה שמישהי הייתה חולה ובאתי לבדוק".

היא באה לתא לעתים קרובות. יום אחד שאלתי אותה: "למה את עושה אפליה נגד פאלון גונג?" בפעם השנייה שראיתי אותה, שאלתי אותה שוב: "את עדיין הולכת לעשות אפליה נגד פאלון גונג?" היא השיבה בחיוב. עניתי לה: "אם תמשיכי לעשות זאת, אדווח על כך". היא שתקה.

מאוחר יותר היא הגיעה בלוויית שני שוטרים למסדר שגרתי. אמרתי לה: "זכרי את זה: 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'. זה יביא לך שלום ושלווה ובטיחות". היא ענתה מיד: "אוקיי". בכל פעם שראתה אותי לאחר מכן, היא בירכה אותי בחום. כל שוטר שפגש בי, חייך והנהן לעברי כשראה אותי.

כאשר צוות בית הדין הגיע למסור לי הודעה על המשפט הבלתי חוקי, אמרתי להם: "פאלון גונג משפר את הבריאות והרווחה הנפשית. בתרגול פאלון גונג, אני פועלת על-פי הערכים של 'אמת-חמלה-סובלנות' כדי להיות אדם טוב, לשפר את המוסריות שלי ולטהר את ליבי. לא ביצעתי שום פשע. על איזה פשע יש פה להודות?"

עוזרת השופט ביקשה ממני לחתום על הודעה. רציתי לכתוב עליה: "אמת-חמלה-סובלנות", אבל היא חטפה במהירות את הדף וסירבה לתת לי לכתוב עליו. היא אמרה: "אפילו כאן את מנסה לקדם את הפאלון גונג?" שאלתי אותה: "אז את מודה ש'אמת-חמלה-סובלנות' שייכים לפאלון גונג? אז מה זה אומר על הדיכוי של הפאלון גונג?"

לאחר זמן מה, היא אמרה: "את לא חייבת לתרגל פאלון גונג כדי להיות אדם טוב". עניתי: "אבל הסטנדרטים שונים. אני מקפידה לפעול על-פי 'אמת-חמלה-סובלנות', גם אם משמעות הדבר להיכנס לכלא, לאבד כל דבר בעולם הזה, או אפילו להתמודד עם מוות. אני לא אשקר. אבל מישהו שאינו מתרגל פאלון גונג לא יוכל לעשות זאת".

בפעם השנייה שעוזרת השופט הגיעה למסור את פסק הדין של הערכאה הראשונה, ניסיתי שוב לכתוב: "אמת-חמלה-סובלנות" על קבלת ההודעה. האנשים שהיו איתה התנגדו בתוקף והרימו את קולם. שוטר ממרכז המעצר שמע את המהומה ונכנס לשאול מה קורה. הפעם עוזרת השופט אמרה: "זה בסדר, זה בסדר. תן לה לכתוב את זה".

מאוחר יותר עוזרת השופט הזו אפילו מצאה הזדמנות לשאול אותי על תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן. סיפרתי לה שזה היה אירוע שבוים על ידי המק"ס במטרה להפליל את הפאלון גונג. כמה מרושע זה היה!

אני רואה את שוטרי בטחון הציבור, התובעים והשופטים כאנשים שצריך להציל אותם. מערכת היחסים שלי איתם אינה מערכת היחסים בין נרדפים לרודפים, אלא של ניצולים ומצילים. אני אף פעם לא משתמשת במילה "להאשים". אני פשוט אומרת להם את האמת, מתייחסת אליהם כחברים, ודנה בדברים בצורה רציונלית. ככל ששוחחתי איתם יותר, הם קיבלו בהדרגה את המילים "אמת-חמלה-סובלנות" מבלי להרגיש עצבנות או פחד.

שוטרת אחת מלכתחילה לא אפשרה לי לומר שתרגול פאלון גונג שיפר את בריאותי. אבל מאוחר יותר, היא האמינה בעיקרון הגמול הקארמתי, ואף השתמשה בו כדי לחנך אסירות עצורות. בסופו של דבר, היא מצאה שמתרגלי הפאלון גונג מדהימים, ואמרה שוב ושוב: "אני מקנאה בך! אני מקנאה בך!" היא העריצה כמה קלילה ואנרגטית הייתי, וכמה שמחה ועליזה נשארתי כל יום. בסופו של דבר היא הייתה מסוגלת להקשיב לי בפתיחות מדברת על פאלון גונג, והתמידה לומר: "כל מה שאת אומרת הוא נכון. זה בסדר".

עורך הדין שלי אמר לי: "אני מרגיש כאילו לתובע ולשופט אכפת ממך והם לא באמת רוצים להטיל עלייך גזר דין, אבל יש כוח בלתי נראה כלשהו שמונע מהם לשחרר אותך".

לאחר שהגשתי ערעור, צוות בית הדין של הערכאה השנייה הגיע לבדוק את חומרי התיק. הם שאלו אותי אם הודיתי באשמה וקיבלתי את העונש. עניתי בתקיפות: "לא ביצעתי שום פשע. על איזה פשע צריך להודות פה?" ניסיתי לשתף את האמת על פאלון גונג ועל ההתנסות שלי בתרגול, אבל השופט הפסיק אותי. אמרתי: "אני כלואה כי אני מתרגלת פאלון גונג ופועלת בהתאם ל'אמת-חמלה-סובלנות'. אם אתם לא מרשים לי להזכיר את פאלון גונג או לדבר על 'אמת-חמלה-סובלנות', אז מה עוד יש לומר?" לשופט לא הייתה כל תגובה.

אמרתי: "פאלון גונג מועיל לחברה, לאנשים, למשפחות, וליחידים. הוא מביא רק טוב". אמרתי את זה במשרד לביטחון הציבור, במשרד התביעה ובבית הדין של הערכאה הראשונה, אבל אף אחד מהם לא תיעד את זה. אבל לבסוף זה נכלל במסמך בתוך התיק של הערכאה השנייה.