בדרך נס כף ידי התאוששה לאחר שנמחצה במכונה להכנת נודלס

(Minghuu.org) בחורף 2019 מפעל עיבוד המזון שלי היה עסוק מאוד, עם הרבה מאוד הזמנות שהגיעו לפני השנה החדשה הסינית. כדי לענות על הביקוש עזרתי בהפעלת מכונה אוטומטית להכנת אטריות (נודלס).

בעת שעבדתי הגיע הספק שמספק לנו ביצים. המשכתי בהכנת האטריות עם ידי השמאלית, ואת היד הימנית הכנסתי לכיסי כדי לחפש כסף קטן כדי לשלם עבור הביצים. 

בזמן שדעתי הוסחה, כף ידי השמאלית נתפשה בגלגלת המכונה להכנת האטריות. הכאב היה חזק מאוד, ואני צעקתי לעזרה, אבל הסיבוב המהיר של הגלגלת לא הפסיק והמשיך לרסק את כף ידי. עד שהעובדים האחרים קלטו, והפסיקו את עבודת המכונה, כף ידי השמאלית הייתה לכודה בגלגלת זמן מה.

כשכף ידי הוצאה מהמכונה, זה היה מראה נורא. העור של גב כף היד, מפרק כף היד עד לאצבעות נעלם לחלוטין, עד לחשיפת העצמות. והייתה שלולית דם על הרצפה.

בעלי והעובדים רצו לקחת אותי מיד לבית החולים. הרגעתי את מחשבתי ואמרתי בלב למאסטר לי "מאסטרמאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא התלמידה שלך חייבת לעבור את המבחן הזה".

אבל עדיין היו מחשבות אנושיות שצצו בראשי. למשל, הושפעתי על ידי משפחתי וחשבתי שיותר טוב שאלך לבית החולים כדי שינקו את המקום הפגוע. לאחר שהרופא והאחות ביצעו את הניקוי, ביקשתי ללכת הביתה, אך הן הרופא הן בני משפחתי לא הסכימו לכך.

ביומי השלישי בבית החולים, חשבתי "אני מתרגלת, והמאסטר משגיח עליי. אני חייבת ללכת הביתה". הוצאתי את המחט מידי השמאלית ואת שאר הצינורות והחוטים שהיו מחוברים לגופיי. רציתי ללכת הביתה, אבל בני משפחתי דאגו בקשר ליד שלי. התחננתי למאסטר שיחזק אותי, אך זה לא פעל.

הבנתי אז שאני לא בהרמוניה עם בני משפחתי, וכשאמי שמעה שידי עלולה להיקטע, לחץ הדם שלה עלה והיא רותקה למיטתה.

הפא של המאסטר עלה במוחי:

"בכל התהליך של הוראת הפָא והעברת שיטת התרגול נהגתי על-פי העיקרון של להיות אחראי כלפי החברה ואחראי כלפי המתרגלים. התוצאות שקיבלנו טובות וגם ההשפעה על כל החברה די טובה." ("ג‘ואן פאלון") 

ההתנהגות שלי לא צריכה להשפיע לרעה, וגם לא צריכה לגרום לאנשים להבין לא נכון את הדאפאדאפאבסינית: "החוק הגדול".. אני צריכה להיות אחראית כלפי המשפחה שלי, וגם כלפי הרופא והאחות.

אמרתי לאחות, "תזריקי לי את הזריקה עכשיו, אבל אני חייבת ללכת הביתה היום".

בעלי שאל "מדוע את רוצה רוצה ללכת הביתה? המשפחה שלך כאן. מי עוד חסר לך?"

בכיתי ואמרתי: "אני מתגעגעת למאסטר!"

בעלי ענה לי: "בסדר, אקח אותך הביתה".

הרופא הגיע לדבר איתי ושאל איזו ערובה יש לי שאבריא בבית. הבהרתי לו את העובדות לגבי הדאפא. הוא טיפל בי לפני שהתחלתי לטפח, והכרתי גם את אביו שהיה גם הוא רופא. דיברתי איתו על מה שהמאסטר אמר:

"אתם יודעים שמה שבאמת גורם לאנשים לחלות הוא 70 אחוז פסיכולוגי ו-30 אחוז פיזיולוגי"  ("ג‘ואן פאלון")

הזכרתי לרופא שהיה לי עקמומיות מולדת של עמוד השדרה, שהוא בעצמו איבחן, ושאביו טיפל בי בהפרעת טסיות-דם אבל ללא הועיל. בכל אופן, שתי המחלות נעלמו לאחר שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא. אז אמרתי לו כשאלך הביתה אתרגל את תרגילי הדאפא וידי תחלים בקרוב.

לאחר שהרופא ראה שאני כה נחושה והחלטית הוא שיחרר אותי לאחר שחתמתי על ניירת השחרור מבית החולים. בבית, בעלי זעם. הוא זרק בזעם את הצלחות, הקערות והספלים שעל שולחן האוכל. קרובי משפחתי הגיעו וניסו לשכנע אותי לחזור לבית החולים, אך אני לא התרגשתי. כשאחי ראה שאני לא זזה מדעתי, הוא הלך לבקש את עזרת מתרגלת עמיתה, הגב’ הו. גב’ הו טלפנה אלי ושאלה אותי: " האם את מרגישה שאת כשירה לחלוטין?" שאלתה העירה בי משהו והתחלתי לחפש פנימה. לפני התאונה, הייתי קשורה לעבודה והזנחתי את לימוד הפאפאחוק, עיקרון והתרגול, דבר שנוצל על ידי הכוחות הישנים וגרם למצוקה הזו.

כשניסיתי לעורר את מצפונם של אנשים, לא טיפחתי את אופן הדיבור שלי והייתה לי מנטליות של התפארות. היו לי שלוש תאונות עם הרכב אך יצאתי ללא פגע, לכן הזכרתי אותן לעיתים תכופות וההתפארות שלי התנפחה. לאחר שהתחלתי לטפח, לא נזקקתי אף פעם לאשפוז בבית החולים, אז התרברבתי בזה לעתים קרובות, גם בפני בני משפחתי.   המאסטר אמר:

"ההחזקה של ההתלהבות, בנוסף למנטליות ההתפארות, מנוצלות בקלות הרבה ביותר על-ידי הלב הדמוני."  ("יסודות להתקדמות במרץ")

אף פעם לא תהיתי אם בני משפחתי היו מסוגלים לקבל את מה שאמרתי או לא, רציתי רק לאמת את עצמי וחסַר לי טוב לב. אפילו אילצתי את בתי לעבור לגור עם המחותנים שלה ולא הרשיתי לה לבשל עבורי.

כשחיפשתי פנימה, נעשיתי שקטה יותר. ביקשתי מהמאסטר חיזוק כדי שאצא מהצרה הזאת ואוכל לשלול את האשליה שהיד שלי מעוותת.

ישבתי על מיטתי בתנוחת המדיטציה. עצמתי את עיניי בריכוז ללא שמץ של הסחת הדעת, ובליבי קראתי, "מאסטר! תלמידתך עשתה משהו לא בסדר. פצעתי את ידי בעולם האנושי. יש עוד דברים רבים שעל תלמידתך לעשות כדי לאמת את הפא. מאסטר, בבקשה חזק את תלמידתך ועזור לידי לחזור להיות כפי שהייתה".

ואז הופיעה במוחי סצנה: המאסטר, גבוה ומפואר ואני עומדת לפניו כשידי לחוצות מול החזה בתנוחת הֶה-שְה. לא הגעתי אפילו לגובה רגליו המקופלות של המאסטר והבנתי שאני רק חלקיק קטנטן של היקום, ושכוחו של המאסטר הוא בלתי מוגבל. ואז נרגעתי מיד.

בלילה, כשכל בני משפחתי הלכו לישון, הורדתי את הגזה מידי וראיתי שהיד נפוחה. הבנתי שהמאסטר עוזר לי. בשוכבי במיטה שיננתי את החלק מהפואמה של המאסטר,

"..... כל מחסום ומחסום צריך לעבור..." ("הונג יין"  "לחשל את הלב ואת הרצון).

עכשיו הייתי כבולה על ידי בני משפחתי שנשלטו על ידי סנטימנטליות.  רציתי לחתוך את רגש הסנטימנטליות עם חרב החוכמה ולעקור את הסנטימנט ביני לבין ילדיי, בעלי והוריי, כל אחד ואחד מהם.

כשחשבתי על זאת, חשתי שכל גופי מוקף באנרגיה. יכולתי לחוש את המאסטר ואת העמיתות המתרגלות ששלחו מחשבות נכונות עבורי לחזק אותי. כתוצאה, הסביבה שלי גם השתנתה, ובני משפחתי לא ניסו להכריח אותי לעשות את מה שהם רצו שאעשה.

אבל זה לא היה כה פשוט כפי שחשבתי. כל אחת מפרקי אצבעותיי היו נפוחות ונוזל צהבהב נזל מהפציעה. העור על כף ידי היה כהה כפחם, וכשהזזתי את אצבעותיי, פרקי אצבעותיי זבו דם.

לאחר שבתי חזרה מעבודתה, היא שאלה אותי בדאגה "האם זה כואב? האם האצבעות שוב דיממו?" ואז טלפנה לרופא בלי שתאפשר לי לשמוע את השיחה.

בלילה ההחזקות שלי צפו ועלו והתרגשתי בעליל. בחלום המאסטר נתן לי רמז: שתי חברות לכיתה לשעבר באו לתת לי זריקה. בדיוק אז הגאזה מידי נפלה, וידי הייתה כמו חדשה. כרעתי ברך ואמרתי להן "המאסטר של הדאפא ריפא את זה. האם אתן עדיין חושבות שאני זקוקה לזריקה?"

חוק הבודהא הוא כל יכול, כוחו המופלא של המאסטר הוא חסר גבולות. כיצד יכולתי להתרגש מהחזקות אנושיות? עליי לתקן את יחסיי עם אנשים רגילים. ההתנהגות שלהן כוונה להחזקות שלי, שאותן עליי לסלק.

המשכתי לשנן את הפא ולמדתי את ההרצאות החדשות של המאסטר באופן אינטנסיבי. ניסיתי לדאוג לעצמי ללא עזרה כמיטב יכולתי, עבדתי על השין-שינג שלי, וטיפלתי בנושאים השונים בהתבסס על הפא.

למדתי את הפא בבוקר ויצאתי החוצה אחר הצהרים כדי להבהיר את העובדות לאנשים ולהעיר את מצפונם. קבעתי לעצמי לוח זמנים עמוס.

הרופא הזהיר אותי שאף פעם לא אתן לידי הפצועה לבוא במגע עם מים, אבל אני זכרתי את מילות המורה,

"משום שכאנשים עם גונג אמיתי ואנרגיה, אין צורך להקרין אותו בכוונה. אתם תשאירו אנרגיה בכל דבר בו תיגעו והוא יזהר." ("ג‘ואן פאלון")

לפני השנה החדשה הסינית, כיבסתי את בגדיי ואת הווילונות וניקיתי את הבית. קצת יותר 40 יום לאחר התאונה כבר הייתי מסוגלת להשתמש בשתי ידיי ולהכין כיסונים (דמפלינג), בניגוד מוחלט למה שהרופא אמר, שהיה שלעולם לא אוכל לעשות זאת כי כי תהיה לי נכות לצמיתות.

אבל תחת הדרכתו של המאסטר וטיפוח בדאפא, ידי חזרה למצבה הנורמלי ותפקדה במלואה. מלבד צלקת בגב היד, אף אחד לא יכול היה להבחין בשום דבר מבלי להסתכל מקרוב. ההחלמה שלי אימתה את הכוח של הדאפא ושינתה את גישתם של האנשים כלפי הדאפא. 

בפעם האחרונה שהלכתי לבית החולים כדי שיוציאו לי את התפרים, אני אימתי את הכוח היוצא דופן של הדאפא מול הרופא והאחות. אפילו עזרתי לאחות לפרוש מליגת הנוער ומהחלוצים הצעירים, שניים מהארגונים של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

כשאנשי הכפר שלי ראו אותי, הם אמרו שפאלון דאפא באמת מופלא. אחדים מהם החזיקו את ידי ורצו לשמוע על זה. לפני התאונה שלי הייתי צריכה ללכת אליהם כדי למסור להם חומרי מידע על הדאפא. עכשיו הם באו אלי לקבל את חומרי המידע.

אני מוקירה באמת את המאסטר ואת הדאפא שנתנו לי יד חדשה, כמו כן את ההזדמנות להפוך דבר רע לדבר טוב. רק על ידי טיפוח יציב והתקדמות בכל צעד בטיפוח העתידי שלי אהיה ראויה לתואר תלמידת פאלון דאפא.

פנים פצועות מזכוכיות חזרו בן לילה למצב נורמלי

אחי נהג בטנדר כדי לאסוף סחורה ואני ישבתי לידו, כשלפתע אמר לי שהוא מאבד את השליטה על הגה הרכב. לפני שהספקתי לומר לו לומר "פאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . טוב" התנגשנו ברכב אחר. 

באופן אינסטינקטיבי אחי משך בחוזקה את ההגה לצד השמאלי כדי להימנע מהתנגשות מהרכב שממול, אבל הרכב התנגש בצד השמאלי, בדלת הצד של הנוסע ליד הנהג. המכונית שלנו התהפכה על צידה, כשאני נמצאת למטה ואחי למעלה. חתיכות זכוכית שבורות היו תקועות בפנים שלי.

עד מהרה שמעתי רעש מכיוון קהל האנשים שהתאספו מסביבנו, ואדם אחד אמר "האדם מלמעלה בסדר, אבל זה שלמטה כנראה מת".

כשאחי ניסה לצאת מהרכב, דם שזב מראשו טפטף לפנים שלי. גם אני נאבקתי כדי לצאת החוצה מהרכב. ראשי חש כה כבד, ופניי היו מכוסות בדם ושברי זכוכית. המשכתי לדקלם בשקט "פאלון דאפא טוב! אמת-חמלה-סובלנות טובים!"

מישהו שגר בקרבת מקום לקח אותנו לבית החולים. הרופאה בדקה אותי ואמרה "העיניים שלך כל כך בהירות, את בסדר. את יכולה ללכת הביתה להתקלח".

לאחר שחזרתי הביתה, בתי עזרה לי להוציא את שברי הזכוכית מפניי. גם שערי נחתך מהזכוכיות, אז היא עזרה לי לסדר אותו.

למחרת היום, לאחר שהתעוררתי, עמדתי לפני הראי וראיתי שפניי בסדר. רק כשבחנתי בחינה מדוקדקת (מול הראי) יכולתי לראות שהעור שרוט, מלבד זאת הפנים נראו ללא דופי.

אחרי ארוחת הצהריים המשכתי לשׁוּק כדי להבהיר את האמת לאנשים. בעלי הזמין רכב חילוץ שיעביר את הטנדר שלנו למוסך לתיקונים. המכונאי התבונן במקום שניזוק ואמר "נראה שהנהג יצא ללא פגע, אבל מה עם האדם שישב בכיסא שליד הנהג?"

אדם שהלך עם בעלי שאל "האם אשתך באמת ישבה שם? היא לבטח נפגעה באופן רציני. באיזה בית חולים היא מאושפזת? בוא נלך לבקר אותה".

כשבעלי אמר לו שהלכתי לשׁוּק, לא הוא ולא המכונאי האמינו לו. ואז בעלי התקשר אליי כדי שאספר להם היכן אני.

לאנשים היה קשה להאמין שאני בסדר לאחר שהייתי מעורבת בתאונה רצינית כזו. זה קרה רק משום שהמאסטר הגן עליי. 

הדאפא מופלא ונפלא, כוחו הוא כל יכול. אלו הם רק כמה דוגמאות לכוחו של הדאפא בעולם האנושי. הדאפא יכול להביא מזל טוב לבני האדם, אבל היכולת הגדולה ביותר של הדאפא היא לעזור לאנשים לחזור למקור האמיתי שלהם.