(Minghui.org) במשך חופשת אוקטובר בת שמונת הימים אמרתי לעמית לעבודה: "אני במצב רוח נוראי, ואפילו קניית בגדים לא מעודדת אותי. שום דבר לא משמח אותי". הופתעתי שאמרתי את זה, כי אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, לעתים רחוקות אני ב"מצב רוח רע".

לפני שהתחלתי לטפח הייתי סטודנט ולפעמים חוויתי "מלנכוליה". אבל לאחר שהתחלתי לתרגל, אפילו כשעברתי מבחנים ומצוקות, כולל הייסורים של הכישלון לעבור אותם, זה לא היה כמו "מצב רוח רע" שאנשים רגילים מרגישים. אז מדוע אני חווה לפתע את הרגשות האנושיים האלו עכשיו? ניסיתי למצוא מה בדיוק שם אותי ב"מצב רוח רע" כזה לאחרונה.

כשחופשת החג החלה, סמכתי על קבלת בונוס הביצועים שלי, דמי החימום והמשכורת שלי החודש. וחישבתי כמה אוכל לחסוך. אבל כשהמשכורת לא הגיעה התאכזבתי.

האפרסקים הצהובים של אבי לא נמכרו, וזה הוסיף ללחץ הכלכלי של משפחתי. מתרגל פאלון דאפא עמית קנה שני ארגזי אפרסקים, אבל לאחר כמה ימים כולם נרקבו. כשהוא סיפר לי על זה הייתי מדוכא. ואז שני אנשים אחרים ששימרו אפרסקים ביטלו את הזמנתם, וזה היווה מכשול עבורנו. לאחר זאת, סבלתי מכאב שיניים ואיבדתי את התיאבון. בקיצור, הכול היה מכשולים, מכות, תסכולים, ספק בעצמי ורגשות שליליים אחרים.

ואז הגיע דיכאון שהוביל אותי להתעסק בצפייה בסרטוני ספורט בטלפון שלי. זה לא רומם את רוחי; להפך, זה דיכא אותי יותר. ניסיתי להתמודד על ידי קניות בקניון וקניית בגדים חדשים, אבל גם זה לא עודד אותי.

רק כששיתפתי את מחשבותיי עם עמית לעבודה הבנתי פתאום שמצב המחשבה הזה חריג. חפרתי פנימה עמוק יותר וגיליתי את שורש הבעיה, הבנתי שמה שבאמת משך אותי למטה לא היו האירועים עצמם, אלא שנשלטתי על ידי אופן החשיבה השלילי, המדכא הזה!

בדרך כלל אני לא מתמקד על האם קיבלתי תשלום או כמה אני יכול לחסוך. אני גם יודע שיש גבול למתי האפרסקים הצהובים של אבי יימכרו וכמה כסף הוא ירוויח – הלחץ נובע מקשר החיבה לאבי. ובאשר להזמנות שבוטלו, אני גם לא דואג בקשר לזה; אני נותן לדברים להתפתח באופן טבעי. אז למה אני מרגיש מדוכא? כל הדברים הקטנים האלו מצטברים, ולפני שאני מצליח להתייחס אליהם עם מחשבות נכונות, האנרגיה השלילית של "אכזבה אנושית" ו"כישלון" כבר התיישבה שם.

לאחר כל כך הרבה שנים של טיפוח, אף שלא תמיד הצלחתי להיות חופשי מצער, שמחה, דאגה או פחד, למדתי להסתכל פנימה כשנתקלתי באתגרים. אני אומד מצבים עם הפא ומסתכל עליהם דרך עקרונות הפא. לעתים רחוקות אני חווה רגשות אנושיים כמו "מצב רוח רע" או "דיכאון", כי עקרונות הפא מנחים אותי, ומראים לי מה לעשות.

בשנים האחרונות אין לי החומר השלילי של "דיכאון" שעלה לאחר כישלונות ומכות. כשהבנתי את זה, מיד הרגשתי שגופי ונפשי צלולים ורעננים, כל הקדרות הנפשית הקודמת נסחפה הלאה!

כשכאב השיניים חזר, כבר לא הסכמתי לשאת אותו בפסיביות. זיהיתי אותו כרדיפה שמטרתה לדכא אותי ולשחוק את המחשבות הנכונות שלי. החלטתי לחזור מאה פעמים על הנוסחה של המחשבות הנכונות, ואכלתי מה שהייתי צריך לאכול. לפני שהספקתי לסיים מאה חזרות,  כאב השיניים נעלם!

הגעתי להבנה שהרגשות השליליים, המדכאים האלו הם ישויות ממשיות – כוחות ה"יִין". הן שוחקות בקלות את כוח הרצון של מטפח, וגורמות לך לשקוע לייאוש, מצב רוח ירוד וספק עצמי. בהדרגה אתה מאבד את היכולת להעלות מחשבות נכונות, וייתכן שאתה עלול אפילו לוותר על עצמך.

ההפרעה הזאת והרדיפה הזאת הן הכי קשות לזיהוי. אם לא מזהים אותן, נלכדים בקלות להגיב למצבים ספציפיים – לפתרון בעיות מיידיות – מבלי לסלק את שורש הבעיה. כשהזדמנות נוספת עולה, הן עלולות לשלוט בך.

טבעו הערמומי של החומר השלילי הזה טמון בכך שהוא צץ כאשר מתרגלים מתמודדים עם מצוקה, ואז הוא מנחית מכה כפולה על כוח רצונם. הטקטיקות שבהן משתמשים הכוחות הישנים כדי לרדוף מתרגלים נועדו גם לשחוק את כוח הרצון שלנו, ולגרום למתרגלים להיות מדוכאים, מדוכדכים, ולהטיל ספק בעצמם ברגעים הקשים והכואבים ביותר, כשהם בקושי יכולים לשאת זאת.

כשלמתרגלים אין מחשבות נכונות, הם עלולים לוותר על עצמם, ולאפשר לרוע לנצח. כשכוח הרצון חלש, לשמור על מחשבות נכונות הוא בעל חשיבות עליונה. המחשבות הנכונות שלנו נובעות מהמאסטר והפא.

זו הבנתי ברמה שלי. בבקשה הצביעו באדיבות על כל דבר שאינו הולם.