מטפחת את עצמי כשרווח אישי מונח על כף המאזניים

(Minghui.org) אני בת 70 כיום. במשך 20 ויותר שנות הטיפוח שלי בפאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . , מאסטר לי טיהר את גופי, סילק את המחלות שלי וניקה את מחשבותיי. אף פעם לא פגשתי את המאסטר, אבל אני מרגישה שהמאסטר איתי, מגן עליי, ונותן לי רמזים כל הזמן. הוא השקיע את כל לבו במתרגלי דאפא. המאסטר שינה אותי מאדם אנוכי לאדם המתחשב קודם כל באחרים. אני אסירת תודה לו, ולחסד ללא גבול והמוסריות האדירה של הדאפאדאפאבסינית: "החוק הגדול".. אני חושבת שהדרך היחידה עבורי לגמול למאסטר היא לטפח את עצמי היטב ולעזור להציל יותר אנשים.

ברצוני לספר למאסטר ולשתף עם מתרגלים עמיתים על שתי התנסויות בטיפוח שלי.

מעיל הנוצות חזר

באמצע ספטמבר 2022 לקחתי שני מעילי פוך לחנות בגדים וביקשתי מהם להכין מעיל פוך בסגנון חדש משני הישנים. שני המעילים היו מלאים בפוך לבן והיו באיכות טובה. אשתו של בעל החנות הוציאה את מילוי הפוך משני המעילים ושקלה אותו. שילמתי להם יותר מ-300 יואן, והם הסכימו שאוכל לאסוף את המעיל החדש תוך עשרה ימים.

לאחר עשרה ימים היו לי כמה סידורים לעשות ולא אספתי את המעיל. כשהלכתי לקחת אותו מהחנות היא הייתה סגורה לרגל החג. לאחר החג הלכתי שוב לקחת אותו וראיתי שחזית החנות השתנתה, ושלט החנות נעלם. לבי צנח. האם אשתו של בעל החנות לקחה את מעילי הפוך ועזבה? התקשרתי למספר הטלפון שעל כרטיס איסוף הבגדים, אך החיוג לא הצליח. באותו רגע הייתי בטוחה שמעילי הפוך אבדו. חשבתי: "עלות שני מעילי הפוך וביצוע השינוי עלו בסיכום 700 או 800 יואן, והם נעלמו פשוט כך? האם עליי לדווח על זה למשטרה? זה יהיה די בעייתי, ולגבי ה-700 או 800 יואן, לאף אחד לא יהיה אכפת. גם אם אמצא את אשתו של בעל החנות, זה לא יהיה טוב בשבילה".

כששוחחתי איתה אז, נודע לי שמשפחתה גרה בכפר וחייהם לא היו קלים. הבהרתי לה את האמת והיא פרשה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וארגוני הנוער שלה. אולי באמת יש לה כמה קשיים. אני מתרגלת, ועליי להתחשב באחרים קודם כשאני עושה דברים. חשבתי לעצמי: "אשכח מזה! אם הם אבדו, יהי כך".

כל דבר שקורה למתרגלים אינו מקרי. אז כשחזרתי הביתה הסתכלתי פנימה ברוגע. מדוע הדבר הזה קרה? איפה טעיתי? אחרי שחיפשתי וחיפשתי, מצאתי. זה כמו מה שהזקנים נהגו לומר על להיות בזבזן והרסני. עדיין ניתן היה ללבוש את שני המעילים האלו, אבל אני רציתי להרוס אותם ואכן כך עשיתי. נוסף על זה, הוצאתי סכום מעל 300 יואן. האם זה לא בזבוז מוגזם? באמת שגיתי. זה היה הלקח. באמת איני יכולה להיות כל כך בזבזנית בעתיד. אף שעדיין הרגשתי חרטה מסוימת בלבי, בהדרגה שחררתי אותה.

עברו יותר משבועיים, כשפסעתי ליד החנות הזו שוב, הסתכלתי והבחנתי ששלט חנות הבגדים היה שם למעלה. נדהמתי וחשבתי: "אלך הביתה ואקח את כרטיס הבגדים כדי לראות אם אוכל לקבל חזרה את המעילים". כשנכנסתי לחנות, ראיתי את מעיל הפוך שלי תלוי שם. שאלתי את אשתו של בעל החנות: "עברתם למקום אחר?"

היא שללה זאת במוחלטות ורק אמרה: "להשיג רישיון חדש יעלה לי יותר מ-1,000 יואן". לא אמרתי דבר יותר. שמחתי שמעיל הפוך שלי חזר. מה שבאמת שייך לי, לא יאבד.

הכסף שהלוויתי לשכנתי לפני 12 שנה...

במשך שנים היו לשכנה שלי ולי הרבה אינטראקציות ועזרנו זו לזו. ב-2011 היא סיפרה לי שהייתה תאונה במשפחתה וביקשה שאלווה לה 15,000 יואן. ללא היסוס משכתי את הכסף מהבנק ונתתי לה בלי לבקש לכתוב שטר חוב. בכלל לא חשבתי אם היא תוכל להחזיר לי אותו, אף שלא הייתה לה פנסיה והיא חיה על הכנסה מועטה. רק חשבתי לעזור לה עם המקרה הדחוף שלה. היא גרה עם אמה, שהייתה בשנות ה-80 לחייה והייתה לה פנסיה שהספיקה בשבילן רק כדי לשרוד.

שנה מאוחר יותר השכנה אמרה: "חסכתי מספיק כסף כדי להחזיר לך, אבל אמי השתמשה בו כדי ללכת לרופאים". עוד שנה חלפה, והיא אמרה לי: "שוב חסכתי מספיק כסף, אבל בני השתמש בו". מאוחר יותר היא התחילה לעשות עסקים, וכשראתה אותי היא אמרה שהיא הלוותה למישהו כסף והיא תחזיר לי אותו שכשתקבל את הכסף חזרה.

כמה שנים חלפו והרגשתי שהיא לא באמת רוצה להחזיר לי את הכסף. בתחילה כעסתי וחשבתי: "איך היא יכולה להיות כזו? היא לא אמרה מילה כנה אחת. בטוח שהיא  לא מוכנה לשלם לי את הכסף". הרגשתי שהיא ניצלה את האמון שחשתי כלפיה ושמתנהגים אליי בבריונות. כשראיתי אותה שוב אפילו לא רציתי לדבר איתה.

אחר כך הבנתי שכמתרגלת עליי ללכת לפי "אמת-חמלה-סובלנות" ותמיד להתחשב קודם באחרים. אולי היא לא שילמה לי את הכסף בחזרה כי באמת היו לה קושי לעשות זאת. אם באמת היה לה כסף והיא פשוט לא רצתה להחזיר לי, אז יכול להיות שאני חייבת לה מחיים קודמים ועכשיו שילמתי לה חזרה את החוב. אם אף אחת מהאפשרויות האלה לא נכונה, אז העיקרון של "אין הפסד, אין רווח" שהמאסטר ציין ב"ג'ואן פאלון" שולט בקרב האנשים. זה גם היה מבחן להחזקה שלי לרווח אישי. כמטפחת, אין עליי להיות כמו אנשים רגילים. אז הנחתי לזה.

כשראיתי אותה שוב, היא סיפרה לי שוב שהיא תשלם את הכסף בזמן מסוים. אמרתי: "אינני רוצה אותו יותר". מאוחר יותר, אותו דבר קרה שוב. היא הבטיחה לי מתי תשלם אך לא עשתה זאת. זה קרה יותר מעשר פעמים. אך ויתרתי לגמרי על העניין ולא חשבתי עליו יותר. כשראיתי אותה שוב, שוחחתי איתה כרגיל, כאילו כלום לא קרה. עשר שנים חלפו ואף פעם לא העברתי עליה ביקורת.

במהלך ראש השנה הסינית 2024 היא באה לביתי כשהיא אוחזת בחבילה עטופה בעיתון. היו בה 18,700 יואן. היא באה להחזיר לי את הכסף. אמרתי: “אינני רוצה את זה יותר", אבל היא התעקשה. כששאלתי למה כל כך הרבה, היא אמרה שזה כולל ריבית על 12 השנים האחרונות. אמרתי לה שאני לא רוצה את הריבית ומעריכה את כוונתה. היא לא הסכימה והתעקשה להשאיר את הכול אצלי. לאחר שעזבה חשבתי: “אמה נפטרה, ועכשיו אין לה פנסיה, היא חיה רק את קצבת ההכנסה הנמוכה שלה, וחיה חיים קשים. אם אחזיר את כל הריבית היא לא תסכים לזה. אז  אחזיר לה רק 2,000 יואן”. כשנתתי לה את 2,000 היואן היא קיבלה אותם בשמחה.

בעבר הבהרתי לה ולבנה את האמת על פאלון דאפא והם פרשו מהמק"ס. אבל עדיין היו בלבה כמה מחסומים נגד פאלון דאפא. לכן ניצלתי את ההזדמנות לתת לה את 2,000 היואן כדי להבהיר את האמת עוד יותר, ואז היא הבינה לגמרי. הרגשתי סיפוק על כך שלא היו לה יותר ספקות מטרידים לגבי פאלון דאפא ועל כך שהייתי מסוגלת לשחרר את ההחזקה שלי לרווח אישי. כששחררתי את ההחזקה, הרווחתי לאחר שהפסדתי. גם אני חוויתי את טבעו היוצא מן הכלל של הדאפא דרך זה.

אני חושבת שזו הייתה תוצאה של החיזוק של המאסטר, וגם מבחן של ההחזקה שלי לרווח אישי. אטפח היטב את לבי, אטפח ואשפר את עצמי ללא הרף בדאפא, אסלק את מנטליות האנוכיות והרווח האישי, ואחזור הביתה עם המאסטר.