(Minghui.org) כדי לעזור לאנשים עם קשר גורלי לדעת את האמת על פאלון דאפא, לראות את היופי בטיפוח בדאפא, ולהתחיל לתרגל, אשתף איך יישבתי באמצעות לימוד הדאפא טינות רבות בחיי, ואיך חינכתי את הבן שלי לפעול על פי עקרונות הדאפא.
להיות אדיב כלפי אמו החורגת
התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. כיוון שלא למדתי היטב את העקרונות באותה תקופה, כשלתי לנהל את יחסיי עם בעלי בצורה ראויה, והוא התגרש ממני. היות שהבית שלנו הוקצה לנו על ידי החברה שלו, לא רבתי איתו, ואפשרתי לו להחזיק בו.
לאחר הגירושים לא הייתי נחושה ולא התקדמתי במרץ בטיפוח. ב-1999 כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) החלה לרדוף את הדאפא, ויתרתי על התרגול בשיטה. ב-2003 חליתי. חזרתי לדאפא, אך עדיין לא הייתי נחושה. במיוחד לא הצלחתי לצאת מהזיכרון של גירושיי ותמיד נטרתי טינה לבעלי לשעבר.
לאחר הגירושים בני גר עם אביו עד שבעלי לשעבר התחתן שוב, ואז בני בא לגור אתי. הוא היה אז בכיתה ד'. הוא לא היה יציב רגשית ושנא את בית הספר. כיוון שהוא היה מרדן והיה לו מזג רע, הגעתי למצב שהייתה מרירה ועייפה מאוד. לעתים קרובות בכיתי וחשבתי שהחיים לא הוגנים. לעתים קרובות חשבתי לנקום בבעלי לשעבר. אפילו אמרתי בכוונה בטלפון כמה דברים לא יפים לאשתו החדשה.
בעלי לשעבר הורעל על ידי התעמולה של "תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן", אז כשהוא גילה שחזרתי לתרגל, הוא דיווח עליי למעסיק שלי. הוא אמר שהוא פוחד שהבן שלנו ייהרג בגללי. אך הבוס שלי ידע את האמת על הדאפא וצידד בי, וטיפל כראוי בתפיסות המוטעות של בעלי. מאז ואילך האנשים במקום עבודתי ידעו שאני מתרגלת דאפא. בהדרגה נעשיתי מודעת שעליי להיות נחושה יותר בטיפוח שלי.
הזכרתי לעצמי שאסור לי לפגוע במוניטין של הדאפא, שעליי ללכת אחר העקרונות 'אמת-חמלה-סובלנות' כדי לאמת את הפא. החלטתי להשתמש בפעולותיי לחשוף את השקרים של המק"ס, לאמת את יופיו של הדאפא, ולהשתמש בעובדות כדי לספר לאנשים שמתרגלים אינם כפי שהם מתוארים בתעמולה בטלוויזיה.
ידעתי ששום דבר אינו מקרי. אולי הייתי חייבת לבעלי לשעבר משהו מחיים קודמים שלי ועכשיו אני משלמת את זה בחזרה. באמצעות תהליך מכאיב מאוד שחררתי בהדרגה את הטינה שרחשתי לבעלי לשעבר ולאשתו החדשה, ובו בזמן הנחיתי את בני לכבד את אביו ולהתייחס יפה לאמו החורגת.
סוף שבוע אחד כשבני היה בבית אביו, הוא התקשר להגיד לי שהוא שוב רב עם אמו החורגת, וזה גרם לאביו לרצות להתגרש ממנה. ידעתי שזה לא בסדר, כי המאסטר אומר לנו להתייחס בטוב לב לכולם. זאת אחריותי לחנך את בני.
כשבני בא הביתה, שאלתי אותו על המצב ואמרתי לו שאין עליו להתחצף למבוגרים ממנו. ואז התקשרתי לאמו החורגת והתנצלתי. הודיתי שלא חינכתי היטב את בני וביקשתי ממנה לא להתייחס אם הוא יהיה גס רוח כלפיה. גם אמרתי שלא הייתי צריכה להרגיז אותה בכוונה קודם לכן. זה נגע מאוד ללבה. בהשראת הדאפא נמנע משבר משפחתי.
כשבני חזר שוב לאביו, הייתי בקשר עם אמו החורגת לעתים קרובות. אמרתי שאני מבינה את קשייה, ואמרתי לה שאם הילד לא מתנהג כראוי, אודה לה אם היא תספר לי. כדי למנוע אי הבנות, ביקשתי ממנה שתמיד תעביר את המסר שלי ישירות לבעלי לשעבר.
ככל שעבר הזמן, הסתדרנו טוב מאוד אחת עם השנייה. כשהיא אושפזה בבית חולים הלך לבקר אותה והודיתי לה על מאמציה עם בני. הפכנו מאויבות לידידות. בעקבות דבריי ומעשיי, בני מסתדר טוב מאוד היום איתה ועם אביו. והם עכשיו גם רואים את היופי של הדאפא. אני רוצה להודות למאסטר על חסד ההצלה הנדיב שלו.
מוציאה את בני מהתקופה המרדנית שלו
קשה להתמודד עם ילדים שהוריהם התגרשו. בני התחיל "להתאהב" כבר בחטיבת הביניים. נמאס לו ללמוד והוא היה חם מזג. הוא אפילו אמר: "למה אני צריך ללכת לבית הספר? אני יכול להסתדר בחיים גם בלי ללכת לבית ספר".
היו לנו קונפליקטים לעתים קרובות. ככל שציוניו היו גרועים יותר, כך מצב רוחו היה ירוד יותר. לפעמים הוא אפילו שבר דברים, ופעמים רבות זה גרם לי לבכות ולהרגיש מדוכאת מאוד. אבל כשהשין-שינג שלי השתפר, כווננתי את חשיבתי ולא התרגזתי בקונפליקטים. לפעמים התנצלתי בפניו.
פעם, לפני שהוא יצא לבית הספר הוא הפך בכעס את שולחן האוכל שלנו. לאחר שהלך ניקיתי בשקט את הבלאגן. כשהוא חזר הביתה מבית הספר אמרתי לו ברוגע: "אני יודעת שזה לא בגלל שלא אכפת לך מהלימודים, אלא כיוון שהיית במצב רוח רע ולכן לא התחשק לך ללמוד. זו אשמתי ולא הייתי צריכה לכעוס. מתרגלים עמיתים אמרו לי שאינני פועלת בהתאם לדרישות המאסטר. לא טיפלתי טוב בדברים, אבל אנסה לפעול טוב יותר בפעם הבאה". הוא הופתע מאוד מתגובתי.
בהדרגה הוא היה מוכן לדבר איתי ולספר לי על בית הספר. ניצלתי את ההזדמנות לספר לו יותר על עקרונות הפא. הוא לא אהב ללמוד, אז לא הכרחתי אותו יותר ולא נדנדתי לו, פשוט בחרתי את הזמן המתאים להנחות אותו. הוא אהב ללכת בסופי שבוע לבית קפה אינטרנטי, אז הצעתי לו שבמקום זה יביא את בני כיתתו לשחק בביתנו, ואני אארח אותם. זה הראה שאני מכבדת אותו ואת חבריו, ועזר לי להבין מיהם חבריו. מאוחר יותר הוא הביא את בני כיתתו אלינו גם כשהיה בחטיבת הביניים, בתיכון, ואפילו במכללה.
בהסכמתו רשמתי אותו לשיעורי הכתיבה והשחייה האהובים עליו כדי לטפח את התעניינותו בלמידה. הדרכתי אותו צעד אחר צעד, ומאוחר יותר רשמתי אותו לשיעורי אנגלית בהנחיית המורה האהוב עליו. אחרי שבני עבר לגור איתי, לעתים קרובות תקשרתי ושיתפתי פעולה עם המורה שלו. בהדרגה ציוניו השתפרו, והוא הצליח להיכנס למחזור בריא בלימודים.
מודרכת על ידי עקרונות הדאפא, גידלתי את בני שבתחילה היה מרדני מאוד, ניהל פרשיות אהבים בטרם עת, ברח מבית הספר, ושלאביו לא הייתה תקווה עבורו, והפכתי אותו לצעיר טוב לב ורגיש שמכבד את הדאפא. לפני בחינת השנה האחרונה שלו בבית הספר, הוא יזם לענוד את הקמע עם הכיתוב “פאלון דאפא זה טוב”. הוא הצליח בצורה יוצאת דופן בבחינה והתקבל לבית ספר תיכון מפורסם, דבר שאף אחד מאיתנו או מהמורים שלו ציפה.
מבהיר את העובדות האמיתיות לבני כיתתו
בני ראה איך תרגול פאלון דאפא שינה את גופי ומחשבתי, ובמיוחד את גישתי כלפי משפחתו החדשה של אביו ואת גישתי כשעבר את התקופה המרדנית שלו. הוא רחש כבוד לדאפא מעומק לבו, וגם תמך מאוד בתרגול הדאפא שלי. לפעמים הייתי מקריאה לו את המאמרים החדשים של המאסטר שחשבתי שיעזרו לטיפוח שלו.
קראתי לו את המאמר החדש של המאסטר שפורסם ב-14 באפריל 2008:
"שלושת הדברים הם מה שתלמידי הדאפא צריכים לעשות כעת היטב. זכויות אדם הן דבר שבני אדם שואפים אליו ומעריכים אותו, בעוד שהמטרה שהמטפחים שמים לעצמם היא להתעלות מעל העולם הזה. על פני השטח תלמידי הדאפא פועלים נגד הרדיפה, אבל למעשה אלה הם מעשים של הצלת אנשים, של הצלת ישויות חיות. "לפיד זכויות האדם" אכן כולל פעולה נגד הרדיפה ועזרה לאנשים לראות מהם פניה האמיתיים של המפלגה המרושעת, אבל הוא לא יכול להחליף את הבהרת האמת המיועדת להצלת אנשים. הכוח המניע של "לפיד זכויות האדם" הוא אנשים רגילים, והוא נוצר כדי לחשוף את הרדיפה של המפלגה המרושעת את האנשים הסינים ולהתנגד לה, כך שהאירוע הזה לא מיועד לתלמידי דאפא. תלמידי הדאפא בסין לא צריכים להפסיק את עבודת הבהרת האמת שלהם כדי להשתתף בקנה מידה גדול." ("יסודות להתקדמות במרץ 3" "הבהרה")
יום אחד כשהוא בא הביתה מבית הספר, הוא היה נרגש ואמר: "היום הגנתי על המוניטין של הדאפא!"
כששאלתי אותו איך, הוא השיב: "מתרגלים שמו עלונים של דאפא בסלי האופניים של תלמידים. במהלך שיעור הלימוד-העצמי תלמידים רבים אמרו שמתרגלים מתנגדים לאולימפיאדה. אמרתי להם שזה לא נכון. אמרתי את זה כיוון שקראתי את המאמר של המאסטר שאומר לא להשתתף ב'צעדת הלפיד לזכויות אדם', כי זהו עניין של אנשים רגילים".
שמחתי מאוד שהוא הצליח להבחין בין נכון ומוטעה. אמרתי: "הצלת את בני כיתתך. בטוח שתבורך!"
"בטוח יש הורה מיוחד מאחוריו!"
בני התקבל לאוניברסיטה שבחר עם ציון יוצא דופן של 94 נקודות, גבוה מהממוצע של שלוש בחינות התרגול הקודמות. לאחר פגישת הורים לבוגרי התיכון, גם אביו וגם המורה בכיתה החליטו בשמחה לפרוש מהמק"ס ושלוחותיה. המורה החליטה לפרוש כי הבינה כמה טוב הוא הדאפא מהדרך שבה ראתה אותי מחנכת את בני.
כיוון שלבני היה חסר בסיס אקדמי מוצק, ציוניו וגישתו ללמידה היו רעועים, ולכן המורה שלו התקשרה אליי לעתים קרובות. בנוסף, מערכת היחסים שלו עם המורה הזאת לא הייתה טובה.
עם התקרבות סיום הלימודים, בית הספר קבע יום לימודים בחוץ. התלמידים היו עסוקים בהתכוננות למבחן, ומכיוון שהיו להם תלונות על המורה בכיתתם, איש לא נרשם לזה. הבן שלי אהב ספורט. הוא עשה עבודה רבה כדי לאפשר לתלמידים שהיו טובים בספורט להשתתף באופן פעיל בתחרות. כתוצאה מכך, כיתתו הצליחה וזכתה בפרסים.
בבוקר טקס חלוקת הפרסים של בית הספר, המורה החליטה שנשיא הכיתה יקבל את הפרס במקום בני, שהיה ראש קבוצת הספורט. בני כעס מאוד כששמע זאת וכשהגיע הביתה הוא היה מדוכא מאוד. לאחר ששמעתי למה הוא כועס, שאלתי אותו: "האם עשית את מה שעשית למען עצמך או למען הכיתה?"
"הוא ענה: "ברור שלמען הכיתה!"
השבתי: "כיוון שזה היה למען הכיתה, האם זה משנה מי מקבל את הפרס?"
בני אמר: "בכל הכיתות האחרות מנהיגי הספורט מקבלים את הפרס, אבל בכיתה שלנו, נשיא הכיתה יקבל את הפרס. אז עכשיו האחרים יחשבו שעשיתי טעות!"
נאנחתי: "בוא אספר לך סיפור". ואז דיברתי איתו על הסיפור המוזכר בספר "ג'ואן פאלון", איך האן שין נשא את ההשפלה של זחילה בין רגליו של מישהו.
הוא אמר בעליזות: "אינני נעלב. אני יודע מה לעשות".
הוא חזר לבית הספר ואמר למורה שלו שהוא מסכים לתת לנשיא הכיתה לקחת את הפרס אחר הצהריים. המורה הופתעה מהשינוי הפתאומי שחל בו. בתום פגישת הורים-מורים, המורה אמרה לי: "בהתחשב בשינוי הפתאומי שלו, ידעתי שבטוח יש הורה מיוחד מאחורי הילד הזה!"
נוסף לזה, בהתחשב בהישגיו יוצאי הדופן בבחינה, היא האמינה באמת ובתמים כמה יוצא דופן הוא הדאפא והסכימה בשמחה לפרוש מק"ס. מאוחר יותר, גם כמה ממוריו האחרים הסכימו לפרוש.
סיכום
אם לא הייתי מתרגלת פאלון דאפא, עדיין הייתי מרירה לגבי הגירושים שלי. אם לא הייתי משתמשת בעקרונות הדאפא כדי להדריך את בני, אביו ואמו החורגת לא היו מאושרים ובני לא היה גדל להיות כל כך בריא, אופטימי וטוב לב. הדאפא הופך אותי לבריאה נפשית ופיזית כאחד, מלמד אותי על מוסריות, ופותר טינות כדי ששתי המשפחות שלנו יוכלו לחיות חיים מאושרים ומספקים. אני באמת אסירת תודה למאסטר ולדאפא!
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
קטגוריה: תובנות בטיפוח
