(Minghui.org) לאחרונה היה לי כאב שיניים עמום בצד הימני העליון. לפעמים השיניים כאבו ולפעמים לא. הכאב הופעל כשאכלתי אוכל קר או חם, או שהרוח נגעה בעצבים. גם לא העזתי ללעוס חזק.
שללתי את צורת הרדיפה הזאת וחשבתי: "אם לא פעלתי היטב בכל מובן, ולא הייתי בהתאם לפא, אתקן זאת בטיפוח. אף אחד אינו ראוי להפריע לי או לרדוף אותי". שלחתי מחשבות נכונות אבל המצב לא השתפר. הסתכלתי שוב פנימה וחשבתי שייתכן שכאב השיניים קשור לטיפוח הדיבור שלי. הסתכלתי על כמה מהמילים והמעשים שלי, אבל לא הרגשתי שפגעתי באחרים.
כאבי שיניים אינם אסונות, אבל הם מאוד לא נעימים. חיזקתי את לימוד הפא שלי, אך הכאב נשאר. בלילה שלפני האחרון, לפני שהלכתי לישון ביקשתי מהמורה: "מאסטר, איני מצליח למצוא את הדרך הנכונה להסתכל פנימה. איני יודע היכן אני צריך לתקן את עצמי. בבקשה הדרך אותי".
באותו לילה הוארתי על ידי חלום. הייתי בתיאטרון ועמדתי על הבמה עם עוד שני אנשים. בקהל, קרוב לעשרים איש עמדו בשתי שורות פונים זה אל זה. אלו בקהל ואלו שעל הבמה התחילו לעשות מה שחשבתי שהיה התרגיל הראשון של פאלון דאפא, עוקבים אחר המוסיקה. אך לאחר זמן מה הבחנתי שהמוסיקה אינה מוסיקת התרגילים של פאלון דאפא ושהמתרגלים בקהל לא עושים את התרגיל הראשון. הם מתחו את זרועותיהם בצורה אופקית בתנועות מדויקות והניעו אותן אחורה וקדימה. ואז הם מתחו את זרועותיהם ישר מעל ראשיהם וזרקו אותן מטה בתנועות מדויקות מאוד. הופתעתי לראות אותם. הבטתי בשני האנשים האחרים שהיו על הבמה, וגם הם שינו את תנועותיהם ותנוחותיהם לפי המוסיקה.
התעוררתי ופקחתי את עיניי: "אה, זה היה חלום". תהיתי מה קורה פה, וחשבתי שבטח המאסטר מאיר אותי דרך החלום. הסתכלתי פנימה. לפעמים ראיתי מתרגלים אחרים עושים דברים שאינם בהתאם לפא, ולפעמים כשלתי להזכיר להם בזמן. לפעמים העלמתי עין. בייחוד כשהצבעתי על דברים למתרגלים אחרים והם לא השתנו, זה גרם לי להחליט שבפעם הבאה לא אומר דבר. כשהסתכלתי על זה זה היה ממש חסר רגישות, והבנתי שזו בעיה בטיפוח שלי ועליי לתקן אותה.
קמתי מוקדם ואכלתי ארוחת בוקר, ואז הלכתי לבקר מתרגל שחשבתי שיש לו בעיה בטיפוח. למדנו יחד את הפא, התחברנו, ותיקנו את עצמנו. שנינו השתפרנו על פי הפא. מה שמופלא יותר הוא שכאב השיניים שלי נעלם. תודה לך, מאסטר רחום, על שעוררת אותי לזה.
התקרית חלפה, ובתוך התהליך סידרתי את הטיפוח שלי. טיפוח בדאפא דורש להתחשב קודם באחרים. הסירוב שלי לדבר היה למעשה מסיבות אנוכיות. פשוט פחדתי שהאדם שאדבר אליו לא יבין או יקבל זאת, ופחדתי שאם אדבר בצורה לא נכונה זה ישפיע על הטיפוח שלי. לומר זאת ישירות, גוננתי על עצמי.
המאסטר אמר:
"כאשר אדם מדבר לאדם אחר, אם הוא מצביע על ההחסרות של האדם השני, או אומר לו משהו, בלי לחבר לזה אף אחד מהמושגים שלו, אז האדם השני יתרגש עד דמעות". ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור")
אני רחוק מלעמוד בדרישות הדאפא, אך אני רוצה לטפח את עצמי באמת.
זו הבנתי בשלב הזה. אם יש משהו שאינו בהתאם לפא, בבקשה תקנו אותי.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
קטגוריה: שיפור אישי
