זוכרת את המסע שלי לבייג'ינג

(Minghui.org) אחרי שהחל דיכוי הפאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . ביולי 1999 נסעתי לבייג'ינג להסביר את העובדות לאנשים לגבי הרדיפהרדיפהמאז 1999 מתרגלים בסין נאסרים ללא עילה חוקית, מעונים באכזריות ומחלקם אף נקצרים איברים בכפייה בעודם חיים. מס' הקורבנות נאמד במיליונים ולחפש צדק עבור הדאפאדאפאבסינית: "החוק הגדול".. כשהגעתי חזרה הביתה לא יכולתי למצוא מרגוע לנפשי וכאב לי עמוקות לראות שהמאסטר מוכפש בציבור והמתרגלים נרדפים. לפיכך החלטתי לנסוע שוב לבייג'ינג.

כשהגעתי לכיכר טיאננמן, האבטחה הייתה הדוקה ביותר. פגשתי כמה מתרגלים שהציעו שלאמת את הפאפאחוק, עיקרון יכול ללבוש צורות רבות – לא רק ללכת לכיכר.

מלאת השראה קניתי נייר ודבק והתחלתי לתלות מודעות לאורך רחובות ובסמטאות ליד סופרמרקט, עם המסרים: "פאלון דאפא הוא טוב!" "אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!" "החזירו את הצדק לפאלון דאפא!" אנשים רבים עצרו לקרוא אותן. מישהו אפילו קרא אותן בקול רם ושיבח את מאמצינו. איחלתי לו עתיד מזהיר.

בזמן שתליתי מודעות נוספות עצרו אותי שוטרים ונלקחתי לתחנת משטרה. סיפרתי להם ברוגע, שלפני התרגול היו לי מחלות כרוניות רבות, אבל בזכות הדאפא כולן נעלמו. אמרתי להם גם שבזכות תרגול פאלון דאפא הפכתי לאדם טוב יותר שמתייחסת לאחרים עם טוב לב ופועלת ללא אנוכיות. שוטרת אחת התרגשה עד דמעות: "אתם כל כך טובי לב. פאלון דאפא הוא באמת טוב!" היא אפילו הציעה לשוטרים האחרים לשחרר אותי.

לאחר מכן נלקחתי למטה צבאי אזורי בבייג'ינג. דיברתי עם שוטר שענד חרוזי תפילה בודהיסטיים. אמרתי לו: "אני מתרגלת פאלון גונג. שנינו שייכים לאסכולה הבודהיסטית, ומטרות הטיפוח שלנו זהות. כנראה שהפגישה איתך כאן היא קשר גורלי מחיים קודמים שלנו בעבר. אני רוצה שתדע שפאלון דאפא מלמד אנשים להיות טובים!" הוא הקשיב בכבוד, ואמר שינסה להעביר הלאה את המסר.

החזון שראיתי בהיותי במעצר

מאוחר יותר הסיעו אותי חזרה לאזור שלי והוחזקתי שם במרכז מעצרמעצרללא עילה חוקית. יותר מ-20 מתרגלות עמיתות כבר היו במעצר שם. על אף הסביבה הקשה, למדנו יחד את הכתבים, תרגלנו את התרגילים, שיתפנו את ההבנות שלנו ועודדנו זו את זו להשתפר.

בכל בוקר, אפילו עצורות שלא היו מתרגלות פאלון דאפא היו מזכירות לנו: "הגיע הזמן לתרגול קבוצתי". באותם רגעים, יכולנו להרגיש כיצד המחשבות הנכונות של המתרגלות משנות בשקט את הסביבה סביבנו.

יום אחד כל המתרגלות הוכנסו לאולם גדול. הם הכניסו פנימה קבוצת אנשים שרומו על ידי התעמולה נגד הדאפא ופיתחו הבנות מוטעות. הם החלו לנסות "לשנות" אותנו. אבל האמונה שלנו במאסטר לי ובדאפא הייתה בלתי ניתנת לערעור. אחת אחרי השנייה הפרכנו את טענותיהם בצורה רגועה ורציונלית. עד מהרה הם נותרו ללא מילים והלכו לדרכם.

באותו לילה, במצב שבין שינה לערות, ראיתי סצנה יוצאת דופן: מעל כיכר טיאננמן בבייג'ינג, הֲחֵל מחזית במה עם פודיום, שורה אחרי שורה של מושבים חומים זהובים נמתחו כלפי מעלה. כל מושב היה מחובר בחוט מוזהב למיקרופון שעל הבמה. מצאתי עצמי יושבת גבוה מעל, מביטה למטה על הכול.

באותו רגע גבר בגלימה ארוכה יצא מצד ימין של הבמה, התנהגותו חגיגית, מושיט את ידיו ימינה במחווה מכבדת של ברכה. ואז, ממרכז הבמה הופיע המאסטר – שתלמידים אין ספור השתוקקו לראותו.

כשכפות ידיו צמודות זו אל זו מול חזהו, המאסטר בירך אותנו: "שלום לכולכם".

הקול הרועם הדהד ברחבי הכיכר, חימם את ליבם של אין ספור תלמידים. פרצתי בבכי וצעקתי: "המאסטר חזר! המאסטר חזר!".

באותו הזמן, שכבה אחר שכבה של מתרגלים עמיתים על פני השמיים קראו גם הם בדמעות של שמחה: "המאסטר חזר! המאסטר חזר!"

נדמה היה לי ששמעתי את הנהרות והימים, ההרים והמישורים, ואפילו את השמיים עצמם, כולם מהדהדים אותה הקריאה: "המאסטר חזר! המאסטר חזר!"

באותו רגע הבנתי שזהו המאסטר שמעודד את תלמידיו – מאשר שמה שעשינו היה נכון. לא משנה מה הנסיבות, המאסטר תמיד שומר ומגן על תלמידיו.

התמודדתי עם איומים ללא פחד 

יום אחד הסוהרים קראו לנו להיכנס לסדנה. בפנים היו יותר מתריסר שוטרים מצוידים במקלעים, אקדחים ואפילו רימונים. לפתע הרעים קול מעל הרמקול: "הסתדרו במקומות" לאחר מכן שמענו קול של אקדחים נדרכים ומחסניות כדורים נטענות.

באותו רגע, אישה נדחפה לתוך הסדנה מהכניסה הראשית. היא התנדנדה כמה צעדים ונפלה ארצה. היא הייתה מתרגלת עמיתה, ומזכירה לשעבר של מפקד צבאי, שנרדפה באכזריות בשל תרגול פאלון דאפא. פניה היו מכוסות בדם. היא הרימה את ראשה באיטיות מהקרקע והביטה בנו בחיוך רגוע.

שוטר חמוש צעק: "כולכן ראיתן את זה! אם עדיין תסרבו לשתף פעולה ותישארו עקשניות, זו תהיה התוצאה שלכן". האישה נגררה אל מחוץ לסדנה.

זמן קצר לאחר מכן, הקול מהרמקול נתן פקודה נוספת: "התחילו להוציא להורג".

השוטרים הקיפו אותנו במהירות. בזה אחר זה הם כיוונו את נשקיהם כלפי כל מתרגלת. הכרוז המשיך: "הקשיבו היטב! יש לכן חצי שעה לחשוב. כל מי שרוצָה לחיות תצטרך לצעוד קדימה. אחרת, לא יהיה לכן מחר".

החזקנו ידיים ודקלמנו מהרצאתו של המאסטר ב"ג'ואן פאלון":

"הפאלון דאפא שלנו יכול להגן על התלמידים מסטייה. איך להגן? כמטפח ומתרגל אמיתי הפאלון שלנו יגן עליך. השורש שלי נעוץ ביקום. מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי, בפשטות הוא יכול לפגוע ביקום הזה". (הרצאה תשיעית)

באותו רגע הרגשתי ששדה האנרגיה שלנו היה ישר ועוצמתי לאין שיעור – חודר דרך שכבות של אפלה, סוחף על פני הקוסמוס. לאחר חצי שעה, אף לא אחת צעדה קדימה. המאסטר הגדול שלנו חיזק אותנו. הפחד שלנו נעלם. היה רק הדאפא, רק המאסטר, ורק חמלה!

כל מתרגלת החזיקה את המחשבה בלבה: "גם אתם, השוטרים, חיים יקרים שבאתם למען הפא. אנו מקוות שתוכלו להבחין בין טוב לרע, לא תבצעו פשעים נגד הדאפא, ותפצו על טעויותיכם כדי שתוכלו להינצל ולזכות בעתיד מזהיר".

השוטרים הורו לנו לגשת לשולחנות העבודה, שם הונחו נייר ועטים. אף אחת לא כתבה מילה של ויתור על הדאפא. מזימתם המרושעת נכשלה.

במבט לאחור על יותר מ-30 שנות הטיפוח שלי, יש לי את ההבנות הבאות: החמלה והחסד ללא גבול של המאסטר הם מעבר למילים ולא ניתן לשלם עליהם בשום דרך. המאסטר תמיד מגן על תלמידיו ומאיר אותם, נושא סבל ומצוקות עבורנו, ומעודד אותנו לשמור על מחשבות ופעולות נכונות.

תלמידי דאפא צריכים לגלות חמלה כלפי כולם. כל הישויות ראויות להינצל. הקשר בין תלמידי דאפא לבין אלו המשתתפים ברדיפה אינו קשר של רודף וקורבן, אלא כזה המציע גאולה והצלה.

כל עוד אנו שומרים על מחשבות נכונות חזקות וחמלה, אפילו אלו שעושים מעשים רעים יכולים להתרגש ולהחזיר את מצפונם.

כמתרגלי דאפא, עלינו לסלק את ההחזקות האנושיות שלנו, להסיר מחסומים וליצור שלמות מאוחדת. כוחה של אחדות כזו הוא עצום ובלתי ניתן להריסה – הוא יכול לפורר את כל הרוע!