(Minghui.org) קפצתי במהירות במעלה המדרגות לבית הכרכרות ואז רצתי לבית הראשי. טיפסתי לרכס הגג ואז קפצתי מטה לתוך מחסן נטוש סמוך... אחר כך קפצתי מעל שני בתים בני קומה אחת ושני קירות ונמלטתי בהצלחה. באותה תקופה הייתי בת יותר משבעים. בזמן שטיפסתי על הבתים, טיפסתי לראשי גגות וקפצתי מעל הרכסים, הרגשתי נתמכת על ידי גל אנרגיה. ידעתי שהמאסטר הגן עליי מפני סכנה.
השוטרים קפצו מעל הקיר ונכנסו לחצר – נראה שהם הניחו שאני מסתתרת שם. הם חיפשו בכל מקום אך לא הצליחו למצוא אותי. הם הביטו זה בזה ולא הבינו מה קרה. אחד מהם אמר: "האם הזקנה הזאת יכולה לעוף, או שהיא נעלמה לתוך האדמה?"
(קטע מתוך המאמר)
* * * * *
תיקון הפא קרוב לסיומו, וכל מטפח מגשים את הנדר הפרהיסטורי שלו. אני כותבת את המאמר הזה לספר למאסטר ולמתרגלים עמיתים על התקדמות הטיפוח שלי.
1. מקבלת את הפא, עדה לנסים
ב-13 במארס 1996 לאחר שחיכיתי אין-ספור עידנים והתגלגלתי חיים אחר חיים, סוף סוף התחלתי ללמוד את כתבי הפאלון דאפא – זה היה יום שטוף שמש.
משנות עבודתי המוקדמות ועד פרישתי חוויתי את הקמפיין "הקפיצה הגדולה קדימה" ב-1958 ואת אסונות הטבע ב-1960. היו לי הורים מבוגרים וילדים צעירים לתמוך בהם, ופעמים רבות היינו רעבים. כדי להחמיר את המצב, מקום עבודתי מיקם אותי בפס הייצור והייתי צריכה לייצר פרודוקטים במכונות ישנות. עבדתי 12 שעות ביום בשתי משמרות. אם מכונה התקלקלה נאלצתי לחכות עד שתתוקן כדי להמשיך לעבוד, אז לפעמים עבדתי 16 שעות ביום. פיתחתי לחץ דם גבוה, מחלת לב, חרדה, דלקת סינוסים מכאיבה, דלקת פרקים ותזוזה חריגה כלפי מטה של הקיבה. הפכתי לעור ועצמות, ואושפזתי פעמים רבות כל שנה. נאבקתי להישאר בחיים.
בוקר אחד במרץ 1996 בעלי ביקש ממני לבוא איתו. אחזתי בו והלכנו לאט לכיכר. שמענו מוסיקה נעימה ועקבנו אחר הצליל, וראינו מתרגלים מבצעים תרגילים באופן מסודר, כשהם עוקבים אחר ההוראות שבמוסיקה. עמדנו מאחוריהם וחיקינו את תנועותיהם. כמעט מיידית הרגשתי זרם חמים עובר בגופי וחשתי נוחות חסרת תקדים, כאילו משהו שכבל אותי במשך עשרות שנים נפל מגופי. לאחר שסיימנו את התרגילים אמרתי לבעלי: "התרגול הזה מדהים! בוא נחזור לכאן מחר".
למחרת הלכנו מוקדם לכיכר ומתרגל לימד אותנו את התנועות שלב אחר שלב. לאחר שלמדנו את התרגילים, הייתי מלאת שמחה ולא ניתן לתאר את הכבוד שרחשתי כלפי מאסטר הונג ג'י. קניתי שני ספרים של "ג'ואן פאלון" ותמונה של מאסטר לי. כל יום כשהיה לי זמן למדתי את הפא ותרגלתי את התרגילים.
יום אחד כשתרגלתי את התרגיל החמישי, ברגע שנכנסתי למצב שקט, הרגשתי בבירור ענן לבן מרחף לתוך גופי. ואז שמעתי את לבי דופק מהר כל כך כאילו הוא עומד לפרוץ החוצה, אך לא היה שום כאב או חוסר נוחות. ואז הרגשתי את הענן הלבן מרחף החוצה שוב. בעלי אמר שהגוף הוא כמו יקום קטן וייתכן שהענן הלבן הוא הפא-שן של המאסטר המנקה את גופי בממד אחר.
בפעם נוספת, לאחר שסיימתי את ארבעת התרגילים הראשונים ונשכבתי על המיטה, שוב הרגשתי ענן לבן מרחף לתוך גופי. לא יכולתי לזוז; הצלחתי רק להזיז את רגליי מצד לצד ולמתוח את האצבעות. בדיוק כשחוויתי את הרגע הפלאי הזה, הענן הלבן ריחף ויצא. אמרתי לבעלי: "המאסטר שוב ניקה את גופי. הפעם הוא ניקה את מוחי. עכשיו אני יכולה ללכת בקלות – זה מרגיש כאילו מישהו דוחף אותי מאחור". בעלי סיפר אז לי על חוויה פלאית שלו: "כשאני קורא את "ג'ואן פאלון" אני רואה אנשים קטנים מעל כל סימנייה. חלקם בירוק בהיר, חלקם באדום בהיר, חלק בכחול בהיר, וחלק בצהוב בהיר. מדהים! באמת מדהים!" שנינו הוצפנו בהתרגשות ושמחה. היינו אסירי תודה באופן יוצא דופן למאסטר והיה לנו הכבוד הרב ביותר לדאפא.
הלכנו כל סוף שבוע לכיכר לתרגל עם מאות מתרגלים. ברמקול בחזית ביקשו ממתרגלים להתכונן לתרגילים. לאחר שהתכוננתי, הסתכלתי למעלה וראיתי את הפא-שן של המאסטר שהיה גבוה מאוד, וישב ברגליים משוכלות עשרות מטרים מעל האדמה. הבטתי בו, והוא חייך והנהן לעברי. הייתי מאושרת; אפי עקצץ, ודמעות של אושר זלגו על פניי. ניגבתי את הדמעות והבטתי מעלה שוב, והמאסטר הנהן לעברי שוב. קראתי: "מאסטר! מאסטר!" והוא הנהן לעברי פעם נוספת.
באותו רגע מוסיקת התרגילים החלה להתנגן מהרמקול והתחלנו לתרגל. עצמתי את עיניי וראיתי את הפא-שן של המאסטר יושב באוויר, שומר עלינו. נזכרתי במשפט שהמאסטר אמר:
"למורה יש פא-שן שבוודאות יגן עליו בשקט". ("יסודות להתקדמות במרץ" "להתקבל כתלמיד אצל המורה")
בהרגישי את חמלתו האדירה של המאסטר דמעות של התרגשות מילאו את עיניי. באותו הרגע, נראה שאפילו השיער על גופי כאילו צומח, נהיה גדול ועבה, וגופי הפך גבוה בצורה יוצאת דופן. הממד הזה נעשה קטן מדי עבורי והייתי צריכה לכופף את ראשי קדימה. כשעשיתי את התרגילים, ידיי נעו אוטומטית עם המנגנונים שהמאסטר התקין בי. לאחר התרגילים, הפא-שן של המאסטר עזב בשקט. זו הייתה החוויה האישית שלי על הפלא והעוצמה של פאלון דאפא.
2. העתירה השקטה ב-25 באפריל והעתירה לאחר ה-20 ביולי
ב-11 באפריל 1999 מזכיר הוועדה הפוליטית-משפטית של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הה זואו-שיו, פרסם מאמר מכפיש על הפאלון גונג (פאלון דאפא) בכתב עת לאומי שפורסם על ידי בית הספר לחינוך של אוניברסיטת טיאן-ג'ין. מתרגלים הלכו לדבר איתו על השיטה, ויותר מ-40 מתרגלים נעצרו. לשאר המתרגלים נאמר על ידי פקידי ממשל שהבעיה יכולה להיפתר רק אם הם ילכו לבייג'ינג. ב-25 באפריל מתרגלי פאלון גונג מרחבי המדינה הלכו למשרד התביעה הלאומי בבייג'ינג כדי לעתור למען העצורים. מתרגלים רבים נשארו מחוץ למשרד. הם חיכו בשקט והמשטרה לא הייתה צריכה לשמור על הסדר. ראש הממשלה דאז נפגש עם מספר מתרגלים והורה ללשכת הביטחון הציבורי של טיאן-ג'ין לשחרר את המתרגלים העצורים. באותו ערב המתרגלים הלכו משם בשקט, ולא השאירו אחריהם אפילו פיסת אשפה אחת.
העתירה ב-25 באפריל זכתה לשבחי הקהילה הבין-לאומית כעתירה השלווה והרציונלית ביותר בהיסטוריה הסינית האחרונה. אך המנהיג הסיני דאז ג'יאנג דזה-מין, מיתג את האירוע הזה כ"התקפה על ג'ונג-נאן-האי (הממשלה המרכזית)" ופתח ברדיפה כוללת נגד הפאלון גונג ב-20 ביולי באותה שנה. מאז ואילך, שוטרים ופקידי ציבור עקבו אחר מתרגלים באתרי התרגול ברחבי המדינה ועקבו אחריהם. חלק מהם אפילו עקבו אחר המתרגלים עד ביתם.
לפני ה-25 באפריל 1999 היו בעיר שלי עשרות אתרי תרגול. בתוך ומחוץ לעיר, מוסיקת התרגילים נשמעה בכל מקום. ואז הגיע ה-20 ביולי 1999. כלי התקשורת של המק"ס, כולל הטלוויזיה, הרדיו, ועוד כלי תקשורת, פלטו שקרים על פאלון גונג יום ולילה כדי לרמות את הציבור. הרדיפה השתוללה עד כדי כך שנוסעים עברו בדיקות קפדניות במרכזי תחבורה ראשיים ותחנות מרכזיות.
ב-22 ביולי 1999 בעלי ואני הלכנו לבירת המחוז לעתור. באמצע הדרך המשטרה עצרה את האוטובוס, והורתה לכולם לרדת כדי לתשאל אותם. אמרתי לבעלי: "יש להם כוונות רעות, אל תרד". לפתע שמעתי קול: "שניכם, תירגעו ושבו בשקט".
אף אחד לא דחק בנו לרדת מהאוטובוס. לאחר מכן הבנתי שהמאסטר הניח סביבנו חומת מגן שהגנה עלינו שלא יראו אותנו. פתחתי את החלון וראיתי שהשוטרים הניחו תמונת פורטרט של המאסטר על האדמה, ואמרו לנוסעים שרצו לעלות לאוטובוס לדרוך על התמונה ולקלל כדי שיורשו לעלות חזרה. היו שם כעשרה אנשים שלא עלו כי הם סירבו לעשות כך.
בעלי ואני הגענו לבניין ממשלת המחוז. שוטרים חמושים עמדו על המשמר משני צידי הכניסה ומנעו מאיתנו להיכנס. בעלי סיפר לשוטרים מהו פאלון גונג. השוטרים אמרו: "לכו מיד. אם תעברו אותנו תיעצרו. אנחנו ממלאים פקודות". בנקודה הגבוהה ביותר במתחם הממשל המחוזי, שלושה רמקולים שידרו שוב ושוב הודעה של המשרד לענייני פנים שפאלון דאפא הוא אסור. המוני שוטרים חמושים מיהרו אלינו עם מגינים בידיהם וגרשו מתרגלים. סירנות משטרה צרחו ויצרו אווירה מפחידה. בעלי ואני חזרנו הביתה באותו יום.
לאחר כישלוננו לעתור בבירת המחוז, המשטרה המקומית ופקידי ממשל החלו לעקוב אחרינו מקרוב. אמרתי לבעלי: "תישאר בבית, אני אלך לבייג'ינג – לך יש יותר השפעה בקרב המתרגלים מאשר לי, והשוטרים ירגישו פחות מאוימים כשיראו שאתה בבית". הוא הסכים.
ב-17 לאוקטובר 1999 כמה מתרגלים עמיתים ואני נסענו ברכבת לבייג'ינג. כשהגענו למשרד העתירות הלאומי של בייג'ינג, הצוות שם הוחלף על ידי שוטרים. הם שאלו מאיזו מחוז באנו, ואמרו: "היכנסו למכונית, נלך למקום שיכול לפתור את הבעיה הזאת". הם לקחו אותנו למשרד הקישור המחוזי שלנו בבייג'ינג, והמשטרה המקומית שלנו לקחה אותנו חזרה הביתה וכלאה אותנו במרכז מעצר למשך שבועיים.
במשרד הקישור, אחד מאנשי הצוות אמר: "למה באתם לבייג'ינג, בזבזתם את כל הכסף והזמן כדי לסבול? המאסטר שלכם עושה כסף במכירת ספרים, ויצא לחו"ל כדי ליהנות מהחיים והשאיר את כולכם כאן". אמרתי: "המאסטר שלי יצא לחו"ל בהזמנת אחרים כדי להפיץ את השיטה ולעזור לעוד אנשים לטפח. אם הוא היה רוצה להתעשר, הוא לא היה צריך למכור ספרים; הוא רק היה צריך לבקש מכל אחד לתת לו יואן אחד, ועם יותר מ-100 מיליון מתרגלים, הוא היה הופך מייד למולטי מיליונר. הוא לא לקח שום כסף ממני; הוא רק מלמד אותי לטפח את לבי ומחשבתי ולהיעשות אדם טוב יותר".
3. מאמתת את הפא
להציל אחרים
ב-1 באוקטובר 2000 הלכתי לבייג'ינג לעתור שוב. הפעם היינו ארבעה עשר מתרגלים. נשארנו בזוגות כדי לתמוך זה בזה. כשהגענו לפינה הדרום מערבית של כיכר טיאננמן, ראינו יותר מ-100 שוטרים מגיעים לכיכר מהפינה הדרום מזרחית, עם אלות חשמליות בידיהם.
האצנו את הקצב ורצנו לכיכר טיאננמן היכן שאלפי מתרגלים מרחבי המדינה התאספו. היו שם גם שוטרים חמושים בגדים אזרחיים ושוטרים רגילים. הכיכר הפכה לשדה קרב בין הטוב והרוע. הצטרפנו למתרגלים וצעקנו: "פאלון דאפא הוא טוב, פאלון דאפא הוא ישר, השיבו את סביבת הטיפוח שלנו, החזירו את המוניטין של מאסטר לי הונג-ג'י!”
השוטרים הכו את המתרגלים באלות חשמליות. פניהם של חלק מהמתרגלים היו חבולות ונפוחות והם לא יכלו לראות לאן הם הולכים, אז הם לא הצליחו לברוח. נאבקתי בין הקהל כדי להגיע לשוטרים וצעקתי להם להפסיק את האלימות. לפני שהספקתי לסיים לדבר, אחד מהם נתן לי אגרוף בפנים ולא יכולתי לראות. הרגשתי את האלות החשמליות והאגרופים מכים ללא הרף בראשי ובגבי.
בדיוק כשהרגשתי שאינני יכולה להחזיק מעמד יותר, מתרגל צעיר תפס בזרועי ואמר: “תמשיכי לעמוד, אל תיפלי, אחרת ירמסו אותך למוות!” הוא המשיך לצעוק את המשפטים שלנו. השוטרים הכו אותנו באכזריות רבה יותר. איבדתי את הכרתי לזמן מה, רוחי עזבה את גופי וריחפה באוויר. הסתכלתי למטה על כיכר טיאננמן, וראיתי כל כך הרבה אנשים. המתרגלים דחפו קדימה כמו גלים, ולא הפסיקו לצעוק את המשפטים. קולותיהם היו מחרישי אוזניים והדהדו לתוך השמים. המשטרה האיצה את המעצרים. המתרגלים נאחזו זה בזה ומנעו מהמשטרה לבצע מעצרים. הקרב בין טוב לרע הוא באמת מרהיב ומעבר לכל תיאור.
המתרגל הצעיר המשיך לאחוז בזרועי כל הזמן בזמן שהשוטרים הכו אותו באלות חשמליות ללא הפסק. בראותי כמה הוא סובל, רוחי שבה לגופי הפיזי והתחלתי שוב לצעוק את המשפטים שלנו.
המשטרה לקחה אותנו לחצר סמוכה שכבר הייתה מלאה בעותרים, כולם עמדו זקופים וצועקו את המשפטים בקול רם. כששוטר משך אותי החוצה מהמכונית, שמעתי שוטר אחר לוחש לו: “מישהו מצלם את החצר". השוטר מיד רץ לשם. התרעתי במהירות את המתרגל שלידי: “המשטרה רודפת אחרי האדם שמצלם". המתרגל צעק על האדם שצילם: “המשטרה בדרך אליך, ברח!” האדם שצילם נעלם לפני שהמשטרה הספיקה להגיע אליו.
מדוע השוטרים מפחדים שיצולמו? מפני שאת הדברים האפלים שהם עשו לא ניתן היה לחשוף לאור יום. הם פחדו שאנשים ידעו את האמת.
אוטובוס גדול הגיע לחצר ועד מהרה התמלא במתרגלים. נלקחנו למרכזי מעצר ובתי כלא סמוכים. בכל פעם שהאוטובוס הגיע למקום מסוים, היה שם שלט שאמר: “מלא". מסביבות השעה 11:00 בבוקר עד 18:00 בערב לקחו אותנו למספר מקומות אבל הם כולם היו מלאים, אז האוטובוס חזר לבייג'ינג. המתרגל ואני נכלאנו במרכז המעצר של מחוז שי-צ'נג.
שמחה לעזור לאחרים
במרכז המעצר סיפרה לי המתרגלת ג'אנג, תושבת בייג'ינג, כמה סיפורים.
בבייג'ינג הייתה משפחה בת חמש נפשות שתרגלה פאלון גונג, זוג מבוגר, בנם, כלתם ונכדם. ערב אחד הזוג המבוגר יצא החוצה להבהיר את האמת, וראה מתרגלים שאינם מהעיר שבאו לבייגי'נג לעתור וישנו בצידי המדרכות או בתעלות. עצובים מהמראות שראו, הזוג המבוגר התקשר למחרת לבנם וכלתם להציע שימכרו את אחת הדירות שלהם כדי לעזור למתרגלים שממחוזות אחרים. הכלה התנדבה למכור את דירתם החדשה, ואמרה שזו הדירה ששווה הכי הרבה. הזוג המבוגר לקח חלק מהכסף מהמכירה ועבר ממקום למקום למצוא את המתרגלים האלו ולעזור להם באוכל ולינה.
סיפור נוסף עסק במתרגלת ממחוז אחר שבעלה עבד בבייג'ינג. כשהגיעה לבקר אותו, היא ראתה מתרגלים מחוץ לעיר אוכלים לחם מעופש ושותים מי ברז במהלך שהותם בבייג'ינג. היא חזרה כדי להתפטר מעבודתה, ופתחה מסעדה בבייג'ינג. במהלך היום היא סיפקה מרק חם ולחם למתרגלים ללא תשלום. בערב היא הזיזה את השולחנות והספסלים הצידה כדי לפנות מקום מנוחה למתרגלים. כשנודע לה שחדרה נמצא ליד אולם הכנסים שבו עצרה המשטרה למעלה מ-200 מתרגלים, היא הביאה להם מיד בקבוקי מים ומזון.
ג'אנג גם סיפרה לי שהיא נעצרה כבר שבע פעמים. היא תשתחרר תוך 15 יום ומתרגלת אחרת תבוא לתפוס את מקומה כדי שמתרגלים הגרים מחוץ לעיר לא יוכנסו שם. הפקידים במרכז המעצר הפיצו כתבים מזויפים וגרמו לאנשים להתחזות למתרגלים כדי לערער את הפא. המתרגלים בבייג'ינג לא רצו שמתרגלים ממקומות אחרים ירומו, אז הם עשו משמרות להיכלא במרכז המעצר הזה ולתפוס את המקום.
למשמע הסיפורים האלו התרגשתי כל כך. באותו לילה חלמתי שהמאסטר ירד מהשמים ונעמד מולי. המאסטר שאל אותי: "מהו בודהא?" עניתי: "המגן של היקום". המאסטר הנהן והושיט לי טופס בחינה מקופל. לקחתי אותו, אבל לא היה לי זמן להסתכל בו לפני שהתעוררתי.
כמה ימים לאחר מכן המשטרה העבירה אותי ועוד מתרגלים אחרים חזרה למרכז המעצר המקומי שלנו. דנו אותי לשנת עבודה בכפייה, אך מחנה העבודה בכפייה סירב לקבל אותי כי נכשלתי בבחינה הגופנית. במקום לשחרר אותי הביתה, המשטרה השאירה אותי במרכז המעצר המקומי כי סירבתי לוותר על אמונתי.
אמונה נחושה בפאלון דאפא
במרכז המעצר המקומי סיפרתי למתרגלות את הסיפורים ששמעת כשהייתי עצורה בבייג'ינג. אחת המתרגלות אמרה בדמעות: "המתרגלים בבייג'ינג פעלו כל כך טוב. אחרי שנשוחרר עלינו להדביק את הקצב".
יום אחד כתריסר מאיתנו תרגלנו את התרגילים והשומר דיווח עלינו למנהל. המנהל זעם. היה אז חורף קר ביותר, מים קפאו מיד בחוץ, אבל המנהל הורה לנו להסיר את המעילים העבים שלנו ואת הנעליים, והותיר אותנו יחפות בבגדים תחתונים בחצר. עמדנו במשך שלוש שעות, ואף אחת מאיתנו לא הרגישה קור. השומרים היו המומים. כולנו הבנו שהמאסטר החומל נשא עבורנו את הכאב והגן עלינו.
השומרים ניסו הכול כדי לכפות עליי לוותר על הפאלון גונג. יום אחד המנהל אמר לי: "הממונה על בנך חוקר אם את עדיין מתרגלת פאלון גונג; אם את מתרגלת, בנך לא יקבל את הקידום".
התעלמתי ממנו ואמרתי שתרגול פאלון גונג שומר אותי בריאה, ואף פעם לא חליתי או הלכתי לבית חולים או גרמתי צרות לעמיתיי לעבודה ולמשפחה שלי. הוא המשיך ואמר שאני צריכה לדאוג לקריירה של הבן שלי. חשבתי: “ראשי ומזכירי המק"ס עוזרים לשחיתות שלה. עדיף שבני לא יקודם לתפקידים האלה". לבי היה מלא בפאלון דאפא, וכל הטריקים שלהם נכשלו.
עושה את מיטבי לעזור למתרגלים
הסיפורים חסרי האנוכיות ששמעתי במרכז המעצר בבייג'ינג ריגשו אותי עמוקות והעניקו לי השראה. חשבתי לעצמי שיום אחד אני בעצמי אעזור לאחרים ללא היסוס באופן חסר אנוכיות.
בינואר 2003 שוחררתי ממרכז המעצר המקומי. בחודש מארס שמעתי שהמשטרה הרסה מספר אתרי הפקת חומרי מידע גדולים. מתרגלים לא יכלו יותר לקרוא את "שבועון מינג-הווי".
כשראיתי שמתרגלים דואגים, החלטתי להקים אתר הפקת חומרים. הכרתי מתרגלת צעירה שטיפחה היטב ושביתה היה ממוקם במקום נוח. שוחחתי איתה על הרעיון. היא אמרה שאין לה כסף כי מקום העבודה שלה פשט את הרגל. אמרתי שהיא יכולה להציע את המקום ואני אספק את הכסף. קנינו מכונת צילום וציוד נחוץ אחר. גם מצאנו כמה חומרי מידע והתחלנו להדפיסם ולספק את החומרים למתרגלים מקומיים. מאוחר יותר קנינו עוד מכונת צילום. מטעמי ביטחון נסענו מחוץ לעיר כדי לרכוש את הציוד. מתרגלת נוספת ואני קנינו יחד מכונית ב-70,000 יואן, ומצאנו מתרגל עם רישיון נהיגה שיעביר את החומרים.
ב-2004 תכננתי ובניתי אתר לייצור חומרים בחדר מבודד בביתי. מתרגל לימד אותי להשתמש במחשב, ומצא עבורי חומרים במחשב כדי שאדפיס אותם. אתר הייצור הקטן צויד בהדרגה במלואו בכל הדברים הדרושים, ושלטתי בטכניקות ייצור שונות. עכשיו אני יכולה להפיק ספרי דאפא, "שבועון מינג-הווי", חוברות, קמעות, כרטיסים, תקליטורים וקמעות ירקן מגולפים, כולם באיכות מעולה הדומה לסטנדרטים מקצועיים. כל מה שמתרגלים נזקקו לו למטרת הצלת אנשים, לא משנה מהיכן הם היו, התגברתי על הקשיים והשלמתי עבודה איכותית בזמן. לפעמים עבדתי כל הלילה, אבל למחרת הייתי עדיין מלאת אנרגיה.
בתהליך ייצור החומרים התרחשו נסים. המאסטר נתן לי חוכמה ואפשר לי, אישה מבוגרת בשנות ה-70 לחייה עם השכלה של בי"ס יסודי בלבד, ללמוד ולשלוט במהירות במיומנויות הקשורות למחשב. בימי הקיץ החמים, כשעבדתי בחדר מחניק ומאוורר בצורה גרועה ללא ציוד קירור, לא הרגשתי מחניק כלל; בריזה עדינה נשבה לעתים קרובות על פניי. יום אחד תכננתי להדפיס 100 עמודי חומרים, ולקחתי באקראי ערמת דפים ושמתי אותה במכונת הצילום. לאחר שהדפסתי אותם ספרתי אותם, והיו שם בדיוק 100 עמודים. ניסים מסוג זה התרחשו לעתים קרובות למדי. המאסטר ראה שאני מוצפת בעבודה ועזר לי לשפר את יעילות העבודה שלי. עזרתי למתרגלים שגרו רחוק להקים אתרי הפקת חומרים וסיפקתי להם תמיכה כספית.
בעלה של מתרגלת נעצר עקב אי ויתור על אמונתו. היא ושני ילדיה פחדו להישאר בביתם ופנו אליי לעזרה. ידעתי שאני חייבת לעזור להם. נזכרתי במתרגלת שהיו לה שני דונם של אדמה חקלאית עם כמה בתים עליה, וסידרתי שהמתרגלת ושני ילדיה ישהו זמנית באחד מבתי החווה. כיוון שלא רציתי שהם יצאו החוצה, הכנתי להם כל מה שהם היו צריכים.
כשמתרגלת ובעלה ברחו מהמשטרה היא שברה את רגלה. הזוג הגיע לעיירה שלנו, ומתרגל מקומי דאג להם לדיור ולצרכיהם היומיומיים. עזרנו לשבץ בעבודה כמה מתרגלות צעירות או בגיל העמידה שהגיעו מחוץ לעיר במפעל לעיבוד מזון בבעלות של מתרגל. מתרגלים צעירים שובצו במפעל לעיבוד קמח, שנוהל גם הוא על ידי מתרגל. עזרנו גם למספר מתרגלות למצוא מקומות לינה ומקומות עבודה.
4. טיפוח יציב בעיצומה של רדיפה
להציל אנשים בשעה שאני חסרת-כל
יום אחד באוקטובר 2013 מתרגלת הביאה מדפסת לביתי, אמרה כמה מילים והלכה. שלוש דקות לאחר מכן, מספר שוטרים בלבוש אזרחי התפרצו לביתי בשעה שהנחתי את המדפסת בצד. אחד מהם בא אליי ואמר בזחיחות: "מה יש לך להגיד עכשיו?" והתכוון שהם תפסו אותי על חם.
חייכתי, הרמתי את המדפסת עד בית החזה, ואמרתי: "למען עתיד טוב יותר לכולם, זו שליחותי". קבוצה של אנשים מהוועדה הפוליטית-משפטית, "משרד 610", חטיבת הביטחון הלאומי, ותחנת המשטרה המקומית באו לחצר עם כוונה לעצור אותי. הובלתי את כולם מחוץ לחצר, נעמדתי בשער, רגל אחת בפנים ואחת בחוץ, אחזתי בדלת, וסיפרתי בקול רם להם, לשכנים ולעוברי האורח, את האמת על הרדיפה נגד הפאלון גונג.
תוך כדי דיבור, טרקתי את הדלת וסגרתי אותה, נועלת את השוטרים בחוץ, ואמרתי לבעלי שרעד מפחד: "אני צריכה לצאת מפה".
קפצתי במהירות במעלה המדרגות לבית הכרכרות ואז רצתי לבית הראשי. טיפסתי אל רכס הגג, אחר כך קפצתי למטה למחסן נטוש סמוך; טיפסתי על גגו, הלכתי לאורך הרכס וירדתי אל המרזבים; אחר כך קפצתי מעל שני בתים בני קומה אחת ושני קירות ונמלטתי בהצלחה. באותה תקופה הייתי בת יותר משבעים. בזמן שטיפסתי על הבתים, טיפסתי על גגות וקפצתי מעל הרכסים, הרגשתי נתמכת על ידי גל אנרגיה. ידעתי שהמאסטר מגן עליי מפני סכנה.
השוטרים קפצו מעל הקיר ונכנסו לחצר – נראה שהם הניחו שאני מסתתרת שם. הם חיפשו בכל מקום אך לא הצליחו למצוא אותי. הם הביטו זה בזה ולא הבינו מה קרה. אחד מהם אמר: " האם הזקנה הזאת יכולה לעוף, או שהיא נעלמה לתוך האדמה?"
לאחר שעזבתי את הבית, שהיתי במשך יומיים אצל מתרגל. כיוון שהמשטרה חיפשה אחריי והוציאו צו מעצר שפורסם באתרים שונים, נאלצתי לעזוב את ביתו של המתרגל ולצאת מהעיר.
מתרגל מצא לי תעסוקה באתר הפקת חומרים בטוח הממוקם תחת האדמה. היו שם שבע מדפסות צבעוניות המורכבות מחלקים שמישים שחולצו ממכונות מקולקלות, ושלושה מחשבים ניידים ישנים. המתרגל הזה היה מיומן מאוד. זה היה באוקטובר, הזמן להכין לוחות שנה של מינג-הווי לשנה החדשה. כל יום למדתי את הפא, תרגלתי את התרגילים, הכנתי לוחות שנה, הדפסתי חומרי מידע, ושיתפתי רעיונות עם המתרגל.
המדפסות הצבעוניות עבדו לאט אך ההדפסות היו ברורות ומלאות חיים. כל יום הדלקתי את המדפסת הראשונה ואתחלתי אותה, והמשכתי למדפסת הבאה ועשיתי את אותו הדבר. בזמן שהגדרתי את ההדפסה למדפסת השביעית, המדפסת הראשונה סיימה להדפיס. ואז התחלתי שוב מהראשונה וחוזר חלילה. כשכל ההדפסים היו מוכנים, המתרגל התקשר למתרגלים אחרים לבוא לאסוף את ההדפסים להרכיב אותם ללוחות שנה ולחלק אותם.
כשדצמבר הגיע הפסקנו לייצר לוחות שנה. המתרגלים, בידיעה שאני מתגעגעת הביתה, מצאו לי בית בן שתי קומות שנבנה על ידי מתרגל חזרה בבית. לאחר שחזרתי הביתה, ראיתי שהבית גדול מספיק כדי להכין שלטים. היו שמונה תבניות של כרזות; הארוכים יותר היו באורך של כ-1.6 מטרים וברוחב של 30 סנטימטרים; הקצרים יותר היו באורך של כ-1.2 מטרים. מתרגל רכש את הבד והדפיס את הכרזות. הכרזות המוכנות נתלו על עצים ועמודי חשמל. גם הוספנו עוד מדפסות, מחשבים ומכונות חריטה לקמעות ירקן כדי לייצר ולספק למתרגלים מקומיים סוגים אחרים של פריטי הבהרת אמת.
תביעה נגד ג'יאנג דזה-מין
ב-2015 המתרגלים החלו להגיש תלונות ותביעות נגד מנהיג המק"ס לשעבר ג'יאנג דזה-מין, על ניצול לרעה של כוחו ופתיחת הרדיפה נגד הפאלון גונג בסין. ג'יאנג תכנן להכחיד את הפאלון גונג תוך שלושה חודשים והורה: “להרוס את המוניטין שלהם, להרוס אותם כלכלית ולחסל אותם פיזית". החוקים שלא נאמרו היו: “מקרי מוות של מתרגלים כלואים ייחשבו כהתאבדויות, וגופות יישרפו ללא חקירה".
מתרגלים רבים מתו, נפצעו או נעשו נכים; נכלאו ונשלחו למחנות עבודה בכפייה; נעצרו ונכלאו לתקופות ממושכות. ואף יותר מתרגלים נאלצו להימלט מבתיהם ולאבד את מקום עבודתם; משפחותיהם נקרעו לגזרים. והגרוע מכך, איבריהם של מספר לא ידוע של מתרגלים נקצרו למטרת השתלות, והמתרגלים מתו בתהליך.
מכיוון שבאותה תקופה הייתי חסרת כל ומבוקשת על ידי המשטרה, ביקשתי ממתרגל למסור את מכתבי התלונה שלי. כל שש תלונותיי לא הגיעו לבית המשפט העממי העליון ולמשרד התביעה העממי העליון —חלקן אבדו בסניף הדואר, אחרות אבדו בשדה התעופה. לאחר שחיפשתי פנימה ולמדתי את הפא, הבנתי שעליי למלא את אחריותי בעצמי; אם אחרים עושים במקומי אז זה לא נחשב לטיפוח שלי. הדפסתי עותק נוסף ומסרתי אותו באופן אישי לסניף הדואר הקרוב ביותר. כמה שעות לאחר מכן, בדקתי את המחשב שלי וראיתי שהוא הגיע למרכז הפצה מקומי. כמה שעות לאחר מכן בדקתי שוב והוא הגיע למיקום אחר. למחרת בשעה 16:00 הוא הגיע לבייג'ינג. בסביבות השעה 17:00 דוור בשם לי מסר אותו למשרד התביעה העממי העליון. הרגשתי הקלה.
עוד מספר מתרגלים גם לא הצליחו למסור את מכתבי התלונה שלהם לאחר מספר ניסיונות. מאוחר יותר נודע לי שאנחנו יכולים גם לשלוח להם את המכתב במייל במקום למסור אותו פיזית. מתרגל נוסף ואני התייעצנו עם מתרגל צעיר כיצד לעשות זאת. לאחר מכן עזרנו למתרגלים סביבנו לכתוב ולהקליד את מכתביהם ושלחנו אותם בדוא"ל. שיטה זו בטוחה הרבה יותר מאשר ללכת לסניפי דואר. בסופו של דבר, כל מתרגל מקומי תבע את ג'יאנג, ובנוסף גם שלחו למשרד התביעה העממי העליון ולבית המשפט העממי העליון תלונות על הרשויות שהיו מעורבות במעצר של מתרגלים שהגישו תלונות בשמותיהם האמיתיים.
שלחתי מכתב תלונה גם לוועדה המרכזית לפיקוח משמעתי. התוכן היה כך:
“התחלתי לתרגל פאלון גונג כדי להירפא ממחלות, ואכן השגתי בריאות טובה. אני שואפת להיות אדם טוב על ידי התאמה לעקרונות "אמת-חמלה-סובלנות"; כאשר מתעוררים קונפליקטים, אני נותנת עדיפות לאחרים ומהרהרת במעשיי שלי. כתוצאה מכך, אני חוסכת בהוצאות רפואיות, יש לי משפחה מאושרת ואני מסתדרת עם שכניי. לרוע המזל, ג'יאנג דזה-מין נחוש למגר שיטה נפלאה שכזאת.
“לאחר שהחלה רדיפת הפאלון גונג, החזקתי באמונתי, לא נרתעתי מהאלימות, וחשפתי את הרדיפה בפני מכריי. קיוויתי שהם יוכלו להבחין בין טוב לרע, ולהתייחס למתרגלי פאלון גונג בטוב לב, כדי שיבורכו ויהיה להם עתיד בהיר. כל דבריי ומעשיי מתאימים לסעיפי החוקה 35 ו-36, הקובעים את חופש הביטוי, הפרסום והאמונה. מעשיי לפיכך אינם מפרים שום חוק וכוונתם טובה.
“כיוון שג'יאנג פתח ברדיפה, בגילי המבוגר אני חסרת כל וסבלתי מכאב בל יתואר. בעלי בן ה-80 ראה שוב ושוב סצנות מפחידות וחי בפחד במשך שנים. הוא השתגע בהדרגה, ואיבד שליטה על יציאותיו, מה שמדאיג אותי מאוד.
“אני מבקשת מהוועדה המרכזית לפיקוח משמעת להתייחס לענייני, ובהתאם לחוקה, לבטל את ההרשעה שלא כדין ואת צו המעצר נגדי, ולאפשר לי לחזור הביתה להתאחד עם משפחתי ולטפל בבעלי. אני מבקשת מהוועדה לשקן את מעמד השיטה, לשקם את חפותם של פאלון דאפא והמאסטר לי הונג-ג'י, להשיב את חופש האמונה, ולהביא את ג'יאנג דזה-מין לדין".
הוועדה המרכזית לפיקוח משמעת שלחה את מכתבי לוועדה המחוזית המקומית. נציב הוועדה אמר לשני ילדיי שהוא יגרום להם לאבד את מקום עבודתם אם לא יחזירו אותי הביתה.
עם החזקה למשפחה, חזרתי הביתה למען ילדיי. הרשויות הכניסו אותי לכלא שין-שיאנג. סירבתי להקשיב לשיחות שטיפת המוח שלהם, והם התחילו להתעלל בי מילולית ולהשמיץ אותי. הם מנעו שלוש פעמים את ביקורי המשפחה שלי.
5. להגן על הדאפא
לא אדם רגיל
כשהרדיפה החלה ביולי 1999, יותר מ-100 מיליון מתרגלים לא האמינו. עתרתי בבירת המחוז ובבייג'ינג מתוך החזקה חזקה למאבק. שש עשרה שנים מאוחר יותר, בשנת 2015, הגשתי תביעה נגד ג'יאנג, ותהיתי מדוע הוא נתן הוראות אכזריות כל כך לחסל מתרגלים ולגרום להם לפשיטת רגל. הייתה בי תחושת שנאה גדולה.
ב-26 שנות המאמץ לסיים את הרדיפה תוך כדי עשיית שלושת הדברים היטב, הבנתי שמה שגורם לי להמשיך היא אמונה חזקה, הפא, המחשבות הנכונות, וההיגיון והחוכמה מהפא. עליי לסלק את המושגים האנושיים שלי כדי שהעצמי המטופח שלי יוכל להשמיד באמצעות מחשבות נכונות את הכוחות הישנים, ישויות מרושעות, וגורמים מושחתים שביקום.
ליצור גוף אחד כדי להשמיד את הרשע
הקרב הגדול הזה בין טוב לרע הגיע לשלב הסופי, והרוע עכשיו מכוון למאסטר בארה"ב. עם זאת, אנחנו כבר לא מי שהיינו לפני 26 שנה כשהרדיפה החלה; אנו כבר לא נושאים שנאה בליבנו ורוצים להילחם כמו קומוניסטים במהפכה. אנחנו שומרים על חמלה ומחשבות נכונות וזוכרים שאנחנו מטפחי דאפא.
כשמתרגלים מחוץ לסין התייחסו לתחילת הרדיפה ב-20 ביולי, הם דיברו אל פוליטיקאים ומנהיגים זרים, ומחו בשקט מול שגרירויות סין. רוחם הבלתי מעורערת במשך השנים, לא משנה מה מזג האוויר, מסירותם להגן על הדאפא, ומאמציהם להקל את לחץ הרדיפה על מתרגלים בסין הם באמת מרשימים.
בקרב הזה בין טוב לרע מחוץ לסין, למתרגלים בסין יש אחריות גדולה אף יותר לשלוח מחשבות נכונות בכל כוחנו, כי שורש הרדיפה הזאת נמצא בבייג'ינג. הרשע שולח לא הרף אנרגיות אפלות מבייג'ינג לארה"ב. לכן זה לא מספיק שרק נתגבר על ההחזקות האנושיות שלנו ונפעל היטב; עלינו גם ליצור גוף אחד עם מתרגלים אחרים.
יש שלושה עד חמישה מתרגלים שמשתתפים בקבוצת לימוד פא. לפני שאנחנו לומדים את הפא, אנחנו שולחים קודם מחשבות נכונות. אנחנו שולחים מחשבות נכונות ארבע פעמים ביום, וממקדים את מחשבותינו בתביעות שהוגשו מחוץ לסין. הוספנו שעה נוספת ביום רק לשליחת מחשבות נכונות. להשמיד את הרוע זה להציל אנשים. כאשר סוכני המק"ס התוקפים ברשעות את הדאפא, בממדים אחרים זה מתבטא כקרב עז בין הישר למרושע.
לאחר שקראתי את המאמר של המאסטר "המצוקות שהשיטה הרוחנית שלנו עומדת בפניהן" תהיתי מדוע המאסטר הכ- יכול צריך להתמודד עם לחץ עצום שכזה. המאסטר סובל עבורנו, ועבור כל הישויות החיות ביקום. החסד שהמאסטר העניק לנו הוא ללא גבול. המאסטר לימד אותנו את הדאפא, ומאפשר לנו לטהר את עצמנו ולהתרומם על ידי היטמעות בפא. איך נוכל לגמול למאסטר?
עלינו לשחרר לחלוטין את ההחזקות האנושיות, להסיר את כל המושגים האנושיים, ולוותר על ההחזקה לנוחות, כדי שנוכל להקדיש יותר זמן ואנרגיה לנצח את הקרב בתיקון הפא, ולאמת את הפא. נוכיח את עצמנו כחלקיקים של הפא ונהפוך למגינים של האלמנטים החיוביים ביקום.
הזמן שנותר מוגבל, אך נמשיך לעשות את שלושת הדברים היטב. ננצל את הזמן להבהיר את האמת למשפחותינו, לעמיתנו לעבודה, לחברים ולעוברי אורח. נלמד את הפא בנחישות ונלך בנתיב שהמאסטר סידר עבורנו, ונשוב אתו הביתה.
(התנסות שנבחרה לוועידת ה- China Fahuiה-22 באתר מינג-הווי)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
