(Minghui.Org) ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!
אני מתרגלת בדאפא קרוב ל-30 שנה. עם הגעתו לסיום של תיקון הפא, הטיפוח שלנו נכנס לשלב מיוחד והאתגרים שלנו נעשים קשים ומהירים יותר. אני מרגישה שדרכתי במקום בטיפוח, ושלא הצלחתי לפרוץ דרך המחסומים. אפילו לא הצלחתי לזַמֵן מספיק אנרגיה כדי להבהיר את האמת ביעילות. אבל תמיד הזכרתי לעצמי שאני מתרגלת דאפא.
אני תמיד שואלת את עצמי אם יש לי מספיק מחשבות נכונות ואם הגעתי לסטנדרטים של הדאפא. היום, בוועידה האינטרנטית הזו, אני רוצה לשתף את ההתנסויות ואת המצוקות שחוויתי בטיפוח שלי.
להסתכל פנימה ולסלק קנאה
לאחר ששוחררתי מהכלא, הקדשתי את עצמי במהרה להבהרת האמת ועבודה בפרויקטים של דאפא עם עוד מתרגלת. בתקופה הזו ראיתי שהיו לה החסרות רבות.
ללמוד מהחסרותיו של מתרגל אחר
נראה היה שהמתרגלת הזו לא מטפחת בנחישות. לעתים קרובות היא העבירה ביקורת על מתרגלים מאחורי גבם. כשלא הגבתי לרכילות שלה, היא הייתה עוברת לגישה אחרת ומסיתה אותי להעביר ביקורת על אחרים, ואז שמחה לאיד כשעשיתי זאת. כשביקשתי ממנה ללכת כי הייתה לי עבודה בפרויקט אחר שהיו לו דרישות בטיחות גבוהות יותר, היא מצאה תירוצים להתנגד.
הרבה פעמים היא חיקתה את התנהגותי כי נראיתי צעירה יותר ואנרגטית יותר ממתרגלים אחרים בגילי. ההשוואות החוזרות ונשנות שלה אליי הראו שיש לה החזקה לקנאה.
פעם אמרתי לה שהיא לא נראית ידידותית כמו אדם רגיל כי תמיד יש לה פנים חמוצות. הרגשתי שהיא תמיד הסתכלה על אנשים בצורה מוזרה. פעם אחת לאחר שהעברתי עליה ביקורת, לא התייחסתי לרגשותיה, אף ששמעתי אותה מדחיקה בכי בזמן ששלחנו מחשבות נכונות. לא חשבתי על זה יותר מדי, כי לאחר שליחת המחשבות הנכונות היא חייכה כתמיד.
אף שלפעמים ניסיתי להוציא אותה מהפרויקט היא התעקשה לבוא איתי. שמרתי אותה בסביבה, אבל הרגשתי זלזול כלפיה. פעם, לאחר שסיימנו פרויקט חשוב ביחד, היו לי כמה מצוקות גדולות בזו אחר זו. מעניין שנראה שהיא דווקא חיה חיים מאושרים עם משפחתה.
התגברתי על המצוקות, אבל לא הצלחתי לפתור את מה שהשתבש בטיפוח שלי. כאילו להוסיף מלח על פצעיי, היא אמרה: "את לא הצלחת להבין מדוע קיבלת את המצוקות האלו, נכון?" היא אמרה זאת באיטיות ובסרקסטיות, כאילו ידעה את התשובות אך לא רצתה לספר לי. התנהגותה החלה להשפיע עליי, אז התחלתי לדחות אותה. נראה היה שהיא משתתפת בעבודת דאפא רק למען הרווח האישי שלה וההשתפרות שלה. אפילו התחלתי לתהות אם היא אחת מהמתרגלים האלה שהכוחות הישנים מנהלים אותם. מאדם כזה צריך לשמור מרחק.
מה שעשתה גרם לי להרגיש שהכוחות הישנים שלחו אותה להפריע לטיפוח שלי. היא השתמשה בי כדי שזה יראה כאילו היא עושה עבודת דאפא ומשתפרת בטיפוח. החלטתי שאתרחק ממנה. באופן אירוני, ככל שניסיתי להתרחק ממנה, כך נראה שכולם חושבים שאני מדירה אותה ומתייחסת אליה בבריונות. מתרגלים אחרים החלו להעביר עליי ביקורת, בעוד שהיא הרוויחה גם דֶה וגם הכרה מאחרים בשל כך.
הסתכלות פנימה
מאז ואילך התמלאתי במחשבות שליליות על המתרגלת הזאת, וכבר לא הייתי בקשר איתה בפתיחות לב. ידעתי שעליי להסתכל פנימה אך לא הצלחתי להקדיש את לבי לכך. לא ידעתי מה לחפש. אז מחשבתי הייתה מבולבלת, וזה לכשעצמו, כפי שמתרגלת אחת אמרה לי, היה התבטאות של קנאה.
במשך שנים רבות רמת הטיפוח שלי לא השתפרה הרבה, לא הצלחתי באמת להבין את הפא. לאחר הרדיפה, התחלתי להבין שהטיפוח שלי צריך לעבור טרנספורמציה שלמה, ושאינני יכולה להמשיך כמו קודם. ניסיתי את מיטבי לעשות את מה שהמאסטר ביקש.
התחלתי להשתתף בלימוד פא קבוצתי לעתים קרובות יותר. עזרתי למתרגלים אחרים שהיו בקשיים. אך ברגע שחזרתי הביתה המחשבות השליליות חזרו ולא הצלחתי להתגבר עליהן. עדיין טיפחתי עם חצי לב. תהיתי אם זה אפקט ישיר של קנאה. נראה היה שאני בדרך ללא מוצא.
למתרגלת הזו הייתה החזקה של קנאה. אך למרות הביקורת שלי היא טיפחה את עצמה בשקט וניסתה להשתפר בסבלנות. אני לעומת זאת, התנהגתי כמו מי שתואר בסיפור "גניבת צ'י" בספר "ג'ואן פאלון". עיגנתי בתוכי רק כעס ואנרגיה שלילית והפכתי את זה ל"שק גדול של צ'י", וחשבתי שהשתפרתי וקיבלתי גונג. אהבתי להתפאר בפניה, אבל התלוננתי על הקנאה שלה כלפיי.
תמיד חשתי שנעשה לי עוול והאשמתי אחרים שהם חוצפנים, והעברתי עליהם ביקורת על שאינם מתנהגים כמו מטפח. למעשה, עשיתי מעצמי צחוק. ידעתי מהם הגורמים לבעיה שלי אך לא רציתי להודות בהם. אפילו ניסיתי להסתיר אותם כך שאוכל לשמור על מוניטין טוב של להיות מטפחת "נהדרת" העומדת איתן בטוב וברע.
הקנאה מטבעה מזיקה גם לך וגם לאחרים. אך במקרה שלי היא פגעה בי והועילה למתרגלת האחרת. בגלל חוסר האיזון והבוז שלי כלפי אחרים, נתתי פרצה לרוע ולישויות שליליות שיצרו הפרעה עבורי.
לעתים קרובות תהיתי האם באמת נמנעתי מלרכל על אנשים? כשזה באמת נוגע לי, אני גם כן מרכלת. היה ברור שנכשלתי לעמוד בסטנדרטים של הדאפא למטפח.
כשהמתרגלת הזו הבהירה את האמת היא דיברה בלי כוונה כמו אדם רגיל, אך אני העברתי עליה בתוכי ביקורת עם כוונה, כדי להרגיש כמה אני בסדר וטהורה כשאני עושה עבודת דאפא. לא אהבתי שהיא התעלמה ממני כשניסיתי להרחיק אותה. בהסתכלות פנימה, גם לא אהבתי להקשיב לאחרים, אלא אם האדם היה נעלה בהרבה או בעל הישגים גבוהים בטיפוח. לא אהבתי שהיא רצתה להיות לידי; לא רציתי שהיא תלמד ממני ותתעלה עליי בטיפוח.
לסלק את הקנאה
בהסתכלות פנימה, הבנתי שהייתי קנאית וגם יהירה. אם היהירות חמורה היא מאפשרת למחשבות דמוניות לעלות, והיא גרמה לי להאמין שאני מעל כולם, ולכן זלזלתי בהם. בגלל יהירותי לא השוויתי את עצמי עם אנשים אחרים, ואף הבעתי שאננות להשוואות כאלה. בהשפעת תרבות המפלגה המרושעת הסתרתי את ההחזקות שלי ונמנעתי להתמודד עם המושגים שלי, וכך איבדתי הזדמנויות רבות לטפח כראוי. כמעט הרסתי את הטיפוח שלי ואת עצמי.
התנשאתי על המתרגלת הזאת ופגעתי בה. היה אכפת לי רק מכך שהיא לא הפגינה שום חמלה כלפיי כשסבלתי. אם לא הייתי מתנשאת עליה, אולי היא הייתה מתנהגת אחרת.
קנאה היא שד. היא משמשת לעתים קרובות את הכוחות הישנים כדי להפריע לטיפוח שלנו, לבודד מתרגלים עמיתים ולהפריד בינם, ולחתור תחת תיקון הפא והצלתנו את הישויות החיות. חייבים להשמידה לחלוטין, והיום אני מסוגלת לסלק אותה.
מתרגלת את התרגילים מוקדם בבוקר לאחר שנעשיתי לא אנוכית
סימן אחד לירידה ברצון שלי להתמיד בטיפוח הוא שלא הצלחתי לעמוד בתרגול התרגילים כל בוקר. לפני 1999 טיפחתי בנחישות ותמיד תרגלתי את התרגילים בחוץ, גשם או שמש, במקומות שאנשים מסביב יכולים לראות אותי.
בשנתיים האחרונות הרפיתי בטיפוח. זמן רב לא התחשק לי לתרגל את התרגילים בבוקר, ועשיתי אותם רק מסיבות בריאותיות. ידעתי שרמת הטיפוח שלי ירדה משמעותית, אבל לא היה לי כוח לשנות את המצב הזה ובחוסר אונים וראיתי את גופי מזדקן.
יום אחד הלכתי עם אשה בשנות ה-60 לחייה בדרך לרכבת המהירה. מישהו שאל אותי לגילי. כשאמרתו לו, הוא הביט בי ואמר שאיני נראית בגילי. חשבתי שהוא התכוון שאני נראית צעירה יותר. אבל הוא אמר לאשה שאני נראית הרבה יותר מבוגרת ממנה. הוא התעלם ממני ושוחח בעליזות עם האשה השנייה. הרגשתי כל כך מדוכאת, אבל גם הייתי מודעת היטב שמשהו לא בסדר בטיפוח שלי. מיד ידעתי שאני צריכה להמשיך בתרגול התרגילים.
עשיתי את המדיטציה למשך זמן הרבה יותר ארוך. לאחר מכן הייתי כאובה כל כך והרגשתי שרגליי נוקשות שהייתי צריכה לנוע ולהרפות את השרירים כמו אדם רגיל. גם הרגשתי אי נוחות בכל גופי ונאלצתי לשכב ולנוח. עקב ההחזקה שלי לשאננות, תרגול הבוקר שלי ארך רק יומיים.
בשנתיים האחרונות הלכתי לישון מאוחר וקמתי מאוחר. אך הטיפוח שלי עדיין לא היה טוב. אז שיניתי את הרגלי השינה שלי, הלכתי לישון מוקדם כדי שאצליח לקום מוקדם. אך הבעיה שלי לא נפתרה והתעוררתי אפילו מאוחר יותר. הייתי חסרת אונים ולא ידעתי מה לעשות.
כששוחחנו על בעיות בטיפוח, הסכמנו שרבים מאיתנו המתרגלים עדיין לא באמת נטמעו בפא ולא הפכו לחסרי אנוכיות. מסיבה זו פרויקטים רבים, כולל תרגול הבוקר של התרגילים, לא הגיעו לתוצאות הרצויות.
הצלת אנשים בחמלה וטוב לב יכולה להיעשות רק כשאנחנו הולכים לפי דרישות המאסטר כדי להפוך לחסרי אנוכיות, וכשאנחנו באופן מהותי פורצים דרך הסידורים של הכוחות הישנים. נסים יכולים לקרות ברגע שהמחשבה של "חוסר אנוכיות" נמצאת שם. למחרת בבוקר התעוררתי באופן טבעי ב-3:00 לפנות בוקר ללא כל מחשבות או חששות לגבי אי נוחות, וסיימתי את חמשת הסטים של התרגילים.
עקב האחריות להצלת ישויות חיות, מאז ואילך הצלחתי לתרגל בבוקר באופן קבוע, חוץ ממקרים בהם מחשבות שליליות הפריעו לי מאוד. בסופו של דבר הצלחתי להתגבר על הבעיה הזו ולראות דברים מנקודת מבט של הפא.
סיכום
התרגשתי עד דמעות מסצנה בסרטון שבה המאסטר הסתובב בין המתרגלים כדי לתקן את תנועות התרגול שלהם. ברוב הזמן, מחשבותיי הופרעו על ידי כוחות ישנים מממדים אחרים, במיוחד כשמחשבתי לא הייתה במצב טוב. לא טיפחתי בחריצות, אבל עדיין הצלחתי לשמור על המחשבה שאני מתרגלת דאפא. כשהסתכלתי על המאסטר בזמן שהדריך מתרגלים אחרים בסרטון, חיזקתי את מחשבותיי הנכונות שלא אאכזב את המאסטר!
יש לי עדיין דברים רבים לעשות ויש החסרות רבות לתקן. יש תחומים רבים בהם אני מפגרת מאחור וצריכה לשפר. רק דרך תרגול נחוש ועקבי אצליח לעמוד בהתאם לציפיות של המאסטר.
תודה לך, מאסטר!
(התנסות שנבחרה ל- China Fahui ה-22 באתר מינג-הווי)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
