(Minghui.org) כשבני היה צעיר, הוא היה פרוע ומלא ברעיונות. הייתה לו השפעה חזקה על חבריו, בדומה מאוד לאחי בצעירותו. מגן הילדים לבית הספר היסודי היה קשה למוריו לטפל בו. היה לו דמיון פרוע והוא לימד ילדים אחרים לשחק במשחקים מסוכנים. כמה מהורי הילדים היו מחכים לי לעתים קרובות בסיום הלימודים כדי להתלונן בפניי. בעלי עבד בעיר אחרת בזמן ההוא, מה שגרם לי להיות מותשת ולא להיות בטוחה איך לטפל בילד. הוא נענש לעיתים קרובות על ידי המורה וסבל רבות. במשך שנים רבות חייתי בחרדה.

למעשה, הבן שלי הוא טוב לב מטבעו. אבל יש לו עודף אנרגיה, וקושי בשליטה העצמית. ניסיתי לחפש דרך מתאימה להתפתחות של בני. קראתי כמה ספרים על פסיכולוגיית הילד למדתי גם מהשגיאות של הוריי ושל המורים כלפי אחי הצעיר.

במאמציי להדריך את בני, טיפחתי את התעניינותו בספורט ובקריאה וסיפרתי לו סיפורים. זה עזר לו להשיג תוצאות מסוימות, אבל בה בעת נוספה בעיה: הוא חיקה את הסיפורים. למשל, לאחר שקרא את הסיפור של הקיסר צ’ין, הוא הוביל את כל הכיתה לשחק את "איחוד ששת הממלכות" וכל הכיתה הייתה בכאוס כשקבוצות הילדים נלחמו אלה באלה. אין ספור בעיות היו צריכות להיפתר כל יום, ואני איבדתי את סבלנותי לעיתים קרובות, צעקתי עליו והכיתי אותו. בשלב מסוים, מערכת היחסים שלנו הייתה מתוחה מאוד.

למזלי התחלתי ללמוד פאלון דאפא בתקופה קשה זו. הבנתי שההחזקה שלי לבני חזקה מאוד, ושלהחזקה הזו הייתה השפעה הפוכה על היחסים שלנו. לאחר שהבנתי את הבעיה שלי, דיברתי עם בני בכנות. התנצלתי בפניו ואמרתי לו שבעתיד אתנהג לפי "אמת-חמלה-סובלנות", וביקשתי ממנו שישים לב ושיזכיר לי.

כל יום הקשבתי להקלטה של לימודי המאסטר בג’י-נאן. גם בעלי ובני הקשיבו, אבל לא ידעתי זאת. פעם בני אמר לי: "אמא, תחזירי את הקלטת אחורה". שאלתי אותו מדוע. והוא ענה לי: "עדיין לא הבנתי את הקטע על התרבות הפרהיסטורית". התברר שהוא הקשיב כל הזמן הזה.

לבני היו כמה מכשולים בהבנה של הדאפא, אבל הוא מאמין מאוד במה שהמאסטר מלמד. כשהיה בשנה הראשונה של חטיבת הביניים, הוא קיבץ יחד כמה מבני כיתתו שהוריהם מתרגלי פאלון דאפא ואמר להם: "אנחנו ילדים של מתרגלים ובעתיד עלינו להיות שונים מאחרים".

יום אחד, כשהיה היה בכיתה השלישית בחטיבת הביניים, הוא אמר לי: "אמא את זוכרת איך התייחסת אליי לפני שהתחלת לתרגל בפאלון דאפא?" עניתי לו: "כן, אלמלא הדאפא היינו נהפכים לאויבים מזה זמן רב!"

מאז שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא הוא היה בריא. הוא אף פעם לא היה בבית חולים. כשהתחיל ללמוד בתיכון הוא היה בגובה 1.83 מטר. יום אחד הוא קיבל חום גבוה. הוא האמין שכמתרגלת פאלון דאפא יש לי אנרגיה, אז הוא ביקש שאישן לצידו, ואכן הוא קם למחרת בריא.

לאחר שהרדיפה החלה בשנת 1999, הוא מעולם לא הטיל ספק או התלבט באמונתו בדאפא. כשהבהרתי את האמת, כל אימת שהייתי זקוקה לעזרתו הוא היה נותן לי את מלוא העזרה והתמיכה. הוא גם הבהיר את האמת לחבריו וחברי כיתתו ושיכנע אותם לפרוש מחברותם במפלגה הקומוניסטית הסינית וארגוני הנוער שלה.