(Minghui.org)
ברכות מורה נכבד, ברכות מתרגלים עמיתים!
לפני שהתחלתי לטפח בפאלון דאפא, היה לי כיב בתריסריון שהפריע לי לעתים קרובות, במיוחד כשהייתי עוברת כל מיני מצוקות. עברתי טיפול, אבל זה לא נעלם לחלוטין. הייתה גם גלאוקומה בעין הימנית, והתפתחות ראשונית של סרטן עור בפנים. אחרי שהתחלתי לטפח בפאלון דאפא, כל זה הפסיק להפריע לי. הפסקתי לשים לב למה שהיה על העור, וזה התחיל לקטון בהדרגה. הסימן לא נעלם לגמרי, אבל זה כבר לא הפריע לי. אני יודעת שהמאסטר הרחום טיהר את גופי. תודה לך, מאסטר!
קבלת הפא
התחלתי לטפח בפאלון דאפא ב-2015, כשמלאו לי 78 שנים. שני מתרגלים הגיעו למועדון הקשישים שלנו וסיפרו לנו על השיטה הנפלאה של טיפוח עצמי לפי פאלון דאפא. הם הראו לנו את התרגילים והרגשתי את זרימת האנרגיה כבר מההתחלה. הם שלחו לי במייל קישור לספר "ג'ואן פאלון", שנראה לי עמוק ונגיש כאחת, וקראתי אותו במהירות. רציתי לקנות אותו. אחרי שקראתי את הספר ועשיתי את התרגילים, אמרתי לעצמי שזאת הדרך שלי. אבל, התבלבלתי מהעובדה שיש בספר הרבה דברים שלא דומים ליהדות, שבה האמנתי ושכבר נכנסה לנשמתי. זה הותיר אותי עם פיצול מסוים בנשמה. אבל, בהדרגה הגיעה הבנה שפאלון דאפא הוא ההוראה הגבוהה ביותר מכל התורות בעולם, והדאפא מילא את כל הווייתי. שמעתי שלכל אדם יש יעוד משלו בעולם הזה, אבל לא ידעתי מהו היעוד שלי. אבל בשלב מסוים הבנתי פתאום שהיעוד שלי הוא להיות תלמידת דאפא. אני האדם המאושר ביותר ביקום, כי קיבלתי את הפא.
לימוד הפא בקבוצה
התחלתי להשתתף בלימוד קבוצתי של הפא פנים אל פנים. התחלתי גם לקרוא את ההרצאות האחרות של המאסטר בעצמי. עשינו ביחד גם את התרגילים. המתרגלים הביאו לי מחשב והתקינו לי סוננט. אבל התנגדתי הרבה זמן ולא רציתי להיכנס לסוננט, כי מעולם לא השתמשתי במחשב ופחדתי. חוץ מזה, התרגלתי לקרוא לבד, ולא הבנתי למה רצוי לקרוא ביחד. אבל המתרגלים הסבירו לי בסובלנות רבה, ועודדו אותי לעשות זאת. ואז פתאום הבנתי שיש בי עקשנות ואנוכיות, והתחלתי ללמוד את הפא ביחד עם כולם בסוננט.
בהרצאה ראשונה ב"ג'ואן פאלון", המאסטר מלמד:
"אספר לך על עיקרון אמיתי אחד: כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות."
לאורך הטיפוח שלי, המתרגלים סביבי גילו טקט, סובלנות, חמלה ועזרה. תודה על הכול וסלחו לי. תודה לך, מאסטר!
קארמת מחלה
התחלתי לצאת לרחוב עם מתרגלים מקומיים כדי לספר לאנשים את האמת על הרדיפה של תלמידי הדאפא בסין. אספנו חתימות לעצומה נגד הרדיפה. ואז התחלתי לעשות את זה בעצמי, ומיד הכוחות הישנים החלו ליצור עבורי מכשולים, או שאולי המאסטר בחן אותי כדי לראות אם אני יכולה להפוך לתלמידת דאפא. הרגל השמאלית שלי, ממש למטה, התחילה לכאוב עד כדי כך שבקושי יכולתי לזוז, או לטפס לדירה שלי בקומה רביעית (אין מעלית בבניין). בני הפציר בי שוב ושוב ללכת לבית חולים. הוא אמר ששם יעשו לי אבחון מהיר. אבל סירבתי. ביקשתי שלא יתערב, ואמרתי שהכול יהיה בסדר. האמנתי בכל נשמתי שהמאסטר לידי, ושאם מחשבותיי יהיו נכונות, אוכל להתגבר על המבחנים.
בתקופה הזאת ההכרה שלי לא הייתה צלולה. הייתה לי שליטה גרועה בעצמי, ויום אחד זרקתי שקית מפתחות, טלפון וארנק למיכל האשפה במקום את שקית האשפה. כשגיליתי את זה התחלתי לחזור במחשבה על דברי המאסטר מהרצאה ראשונה ב"ג'ואן פאלון":
"יש עיקרון ביקום הזה שנקרא "אין הפסד – אין רווח". כדי להרוויח על האדם להפסיד."
ופתאום ראיתי ענף יבש וארוך שהיה מונח ליד מיכל האשפה. בעזרתו הצלחתי לשלוף את החבילה הזאת. תודה למאסטר על העזרה!
למרות הכאב העז ברגל, המשכתי לצאת לרחוב ולהבהיר לאנשים את האמת. הבנתי שהכאב הזה הוא אשליה. זה היה מבחן של אמונה במאסטר, וכמה איתנה ובלתי מעורערת אני יכולה להיות. נזכרתי שאני צריכה בדחיפות להציל ישויות חיות, ושום דבר לא יכול לעצור אותי. בכל פעם שחזרתי הביתה, עליתי שוב לקומה רביעית. זה נמשך יותר מחודש. לאורך כל הכאב הזה, היה לי רצון עז להיפטר ממנו, אבל שחררתי את הרצון הזה בהסתמך על המאסטר והדאפא, ורק לאחר מכן הכאב החל לסגת, ולפתע נעלם לחלוטין. אפילו לא שמתי לב איך זה קרה. תודה לך, מאסטר רחום!
אבל המבחן הבא כבר חיכה לי. כשהתחלתי להגיע לפעילות מול השגרירות הסינית ולהחזיק שלטים, ממש אחרי כמה דקות, הייתה לי הרגשה כאילו עוקרים לי את הציפורניים. הכאב היה חזק מאוד, והיה לי קשה מאוד לסבול את זה. זה קרה כל פעם שהגעתי לשגרירות, ונמשך עד שחזרתי הביתה. הרגשתי שזה קורה מתוך סולידריות עם המתרגלים בסין, כלומר שאני צריכה לחוות לפחות קצת מהכאב שהמתרגלים בסין עוברים. ואם אקח חלק מהכאב על עצמי, אז זה עשוי להיות קל יותר למתרגלים בסין. אבל אז אותו דבר התחיל כשיצאתי לרחוב להבהיר את האמת, והיה נמשך עד שהייתי חוזרת הביתה. אמרתי לעצמי: אם אלו הכוחות הישנים, אז אני לא אכיר בהם, ולא אשנה את המסלול המתוכנן, אבל אם זה תשלום קארמה, אז זה אומר שכך זה צריך להיות, ואני אחזיק מעמד ואמשיך להבהיר את האמת, ובינתיים הגוף יתנקה.
מתוך הרצאה שנייה ב"ג'ואן פאלון":
"כיוון שאנחנו מובילים אתכם אל הדרך האמיתית, במשך טיפוח השה-ג'יאן-פא אנחנו מטהרים, מטהרים ומטהרים עבורך ללא הרף את הגוף, עד שהוא יוחלף לגמרי על ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה".
כל זה נמשך הרבה מאוד זמן, אבל שמרתי מחשבות נכונות בראש, ופתאום גיליתי שהכאב נעלם.
בשנת 2017 השתתפתי בוועידת הדאפא בניו יורק. כשחזרתי הביתה, התחילו לי כאבים עזים במפרק הירך של רגל שמאל. הכאבים נמשכו חצי שנה. לפעמים הרגשתי שמפרק הירך שלי עומד להישבר. אבל למרות הכאב העז, המשכתי לצאת להבהיר את האמת, גם את המבחן הזה הצלחתי לעבור בזכות המאסטר. במשך השנים היו לי מבחנים שונים, ובכל פעם המאסטר הרחום הציל אותי. תודה לך, מאסטר!
הבהרת אמת
מתוך " לימוד הפא בוועידה של 2007 בניו יורק":
"כרגע, דבר אחד חשוב שיש להתייחס אליו הוא הנושא כיצד להציל יותר יצורים חיים, וזה משהו שתלמידי הדאפא צריכים להשיג במהלך התהליך הנוכחי שלהם של הגעה לשלמות. זוהי המשימה של תלמידי הדאפא, חובה שלא ניתן להתחמק ממנה, משהו שהם חייבים לעשות וחייבים להשלים."
סיפרתי במועדון הקשישים שלנו על רדיפת המתרגלים בסין, וכמעט כולם חתמו על העצומה. וגם סיפרתי לכל הדיירים בבניין שבו אני גרה, וכולם חתמו על העצומה. לפני שאני יוצאת להבהיר את האמת, אני שולחת מחשבות נכונות ומבקשת מהמאסטר לשלוח אליי אנשים עם קשר גורלי. כשאני חוזרת, אני מודה למאסטר, כי המאסטר מציל ואנחנו רק עוזרים.
תוך כדי הבהרת האמת, ראיתי כמה אנשים טובים יש. הם חותמים על העצומה ואומרים תודה. אבל יש רבים המסרבים מסיבות שונות. למשל: אני ממהר, זה לא מעניין אותי, אני לא אחתום אבל אתפלל עבורם. למדתי לא להיעלב, לא להתמכר לרגשות ולא לשפוט אנשים לפי התשובות שלהם, אלא פשוט לעשות את זה בחמלה. למרבה הצער, זה לא תמיד מצליח לי. אבל מי שלא חותם על העצומה, מקבל הבהרת אמת. כשאני יוצאת החוצה, אני בוחרת מסלול שעובר ליד בנקים, מסעדות, תחנות אוטובוס, חנויות, בתי קפה, חניונים וכו', כלומר מקומות שבהם יש הרבה אנשים. יש כאן מבקרים רבים, לא רק מהעיר שלנו.
במקרים שבהם אדם כבר עשה קניות, ומכניס אותם לרכב, אני מדברת איתו. או שמישהו יושב ברכב ומחכה למישהו, הוא לא ממהר והוא מקשיב לי. יש מקרים שבהם הורים מאפשרים לילדיהם לחתום על העצומה. היה למשל מקרה כזה: נהג ישב במכונית ולידו ילד כבן שמונה. כשסיפרתי על הרדיפה, האב חתם על העצומה, וגם הילד רצה לחתום עליה. האב שאל: אתה מבין על מה מדובר? הילד ענה שהוא מבין. האב אמר: "מה הבנת?". הילד חזר על מה שאמרתי, ואז אביו הרשה לו לחתום. היו מקרים מעניינים שבהם ילדים עזרו להוריהם לחתום על העצומה, וחתמו עליה בעצמם.
אחרי שקראתי את הספר "רוח הרפאים של הקומוניזם שולטת בעולמנו ואת הספר "המטרה הסופית של הקומוניזם", אני מספרת על מה שקורה בסין עם עוד יותר הבנה פנימית. אבל לפעמים עדיין יש בי את הרצון שיחתמו על העצומה. לדוגמה, כאשר נותרות בדף שורה או שתיים ריקות ואני לא רואה אף אחד ברחוב סביבי, ופתאום מישהו הולך לקראתי, אני מבהירה לו האמת, ובפנים יש לי את הרצון, אני בהחלט רוצה שהוא יחתום. עם זאת אני מבינה שהוא לא יחתום, ואולי אפילו לא ייקח את העלון, וזה מה שקורה. אני מרגיעה את עצמי ואומרת: "תיפטרי מההחזקה. אולי תפגשי אותו שוב. איפה המחשבות הנכונות שלך?".
מתוך הונג יין 2 , "הֱיֵה רציונלי, התעורר":
"נוח לרגע לבחינה עצמית, הוסף מחשבות נכונות
נתח בבהירות את ההחסרות, התקדם שוב במרץ."
כמובן שבתהליך הטיפוח העצמי מצאתי בתוכי החזקות רבות וסנטימנטים רבים שעדיין לא סולקו. חלקם חשבתי שסילקתי, אבל הם מופיעים שוב. למשל: רצון לנוחות, החזקה למאכלים מסוימים, הרצון להתפאר, חוסר חמלה, פחדים שעולים תוך כדי עיסוקי היום-יום. פעם היה מקרה: התקרבתי לרכב שבו ישבו אישה וצעיר. ברגע שהתחלתי להבהיר את האמת, האישה יצאה מהרכב, לקחה ממני את העלון, קרעה אותו והחזירה לי. בתגובה לכך נתתי לה את האינסרט. היא קרעה אותו גם, החזירה לי, ואמרה שאני מיסיונרית. ואז היא הלכה לחנות והצעיר נשאר במכונית. החלון במכונית היה פתוח. כעסתי מאוד על ההתנהגות שלה, באותו רגע לא הצלחתי להתמודד עם הכעס, שגבר עליי. קרעתי את העלון הקרוע לחתיכות קטנות אפילו יותר, וזרקתי לתוך המכונית דרך החלון הפתוח. הצעיר קפץ מהמכונית וזרק עליי את הכול. באותו רגע הכול התבהר לי. מה אני עושה?! אני מתרגלת דאפא! יש הרבה מכוניות מסביב, וכולם יכולים לראות. אספתי את כל זה בשקט והלכתי. בלב עלתה לי מחשבה אחת: פגעתי במוניטין של הדאפא! התהלכתי זמן מה, לא ניגשתי לאף אחד. ניסיתי לעשות סדר במחשבות, וחשבתי רק מה לעשות עכשיו? איך להתנהג אחרי דבר כזה? כשחזרתי הביתה חשבתי כל הזמן על מה שעשיתי. הבנתי שפגעתי במוניטין של הדאפא ועליי לתקן את זה. איכשהו לתקן את המצב. הייתה מרירות בנפשי. ואז הבנתי שאני חייבת איכשהו לפגוש את האנשים האלה שוב ולבקש סליחה. אבל איך? פניתי למאסטר לעזרה.
בהרצאה רביעית ב"ג'ואן פאלון" המאסטר מלמד:
"במהלך תהליך ההפיכה של הקארמה, כדי שתוכל לנהל את עצמך היטב וכדי שלא יופיעו מצבים כמו אצל אנשים רגילים העושים את הדברים גרוע, אתה צריך תמיד לשמור על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אם לפתע תיתקל בבעיה, תוכל לטפל בה היטב. כשאתה תמיד שומר על לב של טוּב לב וחמלה, כשתתעורר לפתע בעיה יהיה לך זמן ומרחב למתן את העימות ולחשוב. "
המאסטר עזר לי! למחרת כשיצאתי שוב להבהיר את האמת, ראיתי את אותה מכונית, ואת אותו צעיר עם שתי נשים צעירות וילד קטן. ניגשתי לצעיר ואמרתי: "שלום, אני רוצה להתנצל בפניך על התנהגותי אתמול, ולדבר איתך". הם ענו "אנחנו לא רוצים לדבר איתך".באותו רגע אמו יצאה מהחנות ופניתי אליה: "סלחי לי בבקשה. אני מבקשת ממך להקשיב לי, ואז תוכלו להחליט איך להגיב למה שאספר. אני מבקשת מכם להקשיב." כשהיא שמעה על מה שקורה בסין, היא אמרה שעכשיו היא מבקשת ממני סליחה. היא חתמה על העצומה, ואז חתמו גם בנה ושתי הנשים. הם הבינו את האמת. ואז הבן שלה הלך אחריי הרבה זמן, וכשפניתי לאנשים הוא אמר להם: תחתמו על העצומה, זה חשוב. אני כבר חתמתי".
זה היה כל כך נפלא שהצלחתי לתקן את מעשיי, וכל כך מהר, כבר למחרת. תודה לך, מאסטר יקר!
היו הרבה מקרים מעניינים ומאלפים במהלך השנים של הבהרת האמת. אבל לא אוכל לספר כאן על כולם.
גוף אחד של מתרגלים
כשהגעתי לראשונה למפגש הארצי עם המתרגלים בעיינות, הרגשתי אבודה. לא ידעתי עברית ולא היה לי קל לקרוא בקבוצה כל כך גדולה, ואפילו לא הצלחתי להבין את המשמעות של מה שקראתי. אבל אז הבנתי שכולם מנסים לעזור לי. הרגשתי את החמלה ואת האנרגיה של המתרגלים. מתרגל אחד הצביע לי על הטעויות בתרגילים, אחר הסביר משהו. באותה תקופה היה לי קשה לשבת על הרצפה בישיבה מזרחית. אבל בפעם הראשונה שהגעתי לעיינות הצלחתי לשבת שעה שלמה בתרגיל החמישי בישיבה מזרחית בזכות האנרגיה של המתרגלים. ואז, לאחר זמן מה יכולתי לשבת שעה שלמה בתנוחת חצי לוטוס. כשנסעתי לוועידת הפא בניו יורק עם קבוצת המתרגלים ב-2017, מתרגלת שחלקה אתי חדר הושיבה אותי בתנוחת הלוטוס המלאה למשך דקה אחת וחוויתי אושר מדהים. אבל הצלחתי לשבת בלוטוס מלא לבד רק אחרי 11 חודשים. בגיל 81. כל זה הפך לאפשרי רק הודות לאנרגיה העוצמתית של מתרגלי הדאפא, לגוף האחד החזק שלנו. לסיכום, כפי שציינתי, בוועידה ב-2017 ראיתי את המאסטר בפעם הראשונה, השתתפתי בצעדה בפעם הראשונה, עשיתי תרגילים עם כולם. הייתי יחד עם מתרגלים במשך כל כך הרבה ימים. היינו בתוך הפא. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי מספר כה גדול של מתרגלים מכל העולם. ממש יוצא מהכלל! אני נחושה להתקדם בטיפוח שלי במרץ, להמשיך לעזור למאסטר להציל ישויות חיות. תודה לך, מאסטר כביר ורחום, ותודה לכם מתרגלים עמיתים!
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
קטגוריה: מסעות טיפוח
