(Minghui.org)כמטפחת פאלון דאפא הגעתי להבנה שההחזקה האנושית של תרעומת לא יכולה להיות מסולקת רק על ידי נשיאת סבל פסיבית אך ללא שום הקרבה. רק כשבאמת מוותרים על ההחזקה לא יהיה לה מקום להסתתר. בינתיים גם ממשיכים לסלק אנוכיות. רק בדרך זו אפשר באמת להשתפר ולהשתנות.
מאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא, אמר:
"יש ויתור בתוך סובלנות. היכולת לוותר היא ההתרוממות בטיפוח-תרגול". ("יסודות להתקדמות במרץ" "ללא החסרה")
"טיפוח-תרגול חייב להיעשות באמצעות קשיים כדי לבחון אם תוכל להיפרד או לייחס פחות חשיבות לשבעת הרגשות ושש התשוקות". ("ג’ואן פאלון" הרצאה רביעית "שיפור השין-שינג")
בעבר, כשפיתחתי תרעומת, שיננתי שוב ושוב את:
"אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר". ("יסודות להתקדמות במרץ" "מצבים")
גם שלחתי מחשבות נכונות להשמיד ולהתכחש לתרעומת הזאת. לאחר תקופת מה הרגשתי שהתרעומת נעלמת. זה עבד כל פעם שהתרעומת שלי עלתה שוב, והרגשתי טוב למדיי לגבי זה. אך התרעומת הזו צצה שוב כשניסיתי להתגבר על מבחני שין-שינג גדולים. באותו זמן היה לי קשה לשמור על השין-שינג. אבל מאז טיפחתי במשך שנים רבות, אז עכשיו אני מבינה מיד שאני מטפחת ורוצה רק ללכת לפי המאסטר. אז הסתכלתי פנימה ללא תנאי.
גיליתי שלפעמים להסתכל פנימה קל יותר לומר מאשר לעשות! בקיץ שעבר היה חם והמזגן הודלק בחדרי. אף שהיה חם כל כך בעלי התעקש להשתמש במים חמים לשטוף את ידיו ופניו. כשפתח את המים החמים הדוד נדלק ועשה רעש. התלוננתי: "המזגן דלוק ואתה לובש גופייה ומכנסיים קצרים, אך משתמש במים חמים לכל דבר, זה לא בזבוז?" הוא כעס והשיב: "זה לא עניינך! אני פשוט רוצה להשתמש במים חמים, אז מה!" אף שכעסתי מאוד, שתקתי. אם הייתי ממשיכה להתווכח אתו היה פורץ ריב. אז אמרתי לעצמי שעליי לשאת זאת.
אך הייתי מלאת טינה. כשראיתי שהוא משתמש שוב במים החמים, לא הצלחתי לעצור בעצמי והתפרצתי: "אתה פותח את המים החמים לרחוץ את ידיך, אבל לפני שהמים חמים כבר סיימת לרחוץ אותן. אז למעשה לא השתמשת במים חמים. אז אתה לא מבזבז מים חמים וגז?" הוא התרגז מאוד: "אמרתי לך שזה לא עניינך!"
דברים קטנים כאלו המשיכו לקרות. הגבתי פשוט בכך שנשאתי את זה, אך מבלי דעת נתתי לתרעומת להצטבר. עם הזמן, הבנתי שמשהו לא בסדר. האם אני באמת מטפחת? אף שנשאתי זאת, נעשיתי יותר ממורמרת. ככל שהייתה לי יותר תרעומת כלפיו, כך הוא עצבן אותי יותר. נעשיתי ערנית, נרגעתי, והסתכלתי פנימה. אני מטפחת והוא אדם רגיל. מעשיו ודבריו כוונו להחזקה שלי. לא הבנתי את זה והגבתי בתרעומת. אפילו הפסקתי לדבר אליו – התנהגתי בדיוק כמו אדם רגיל. למה קשה כל כך לסלק תרעומת? שלחתי מחשבות נכונות, התאמנתי בסובלנות והסתכלתי פנימה. מצב הטיפוח שלי השתפר לתקופת מה, אך ההחזקה והתרעומת המשיכו לעלות מאוחר יותר בעת קונפליקטים.
מה היה שורש התרעומת? האמנתי בחוזקה שבהחלט אוכל להסיר את ההחזקה הזאת. אך לא הבנתי לגמרי את עיקרון הפא כי לא למדתי את הפא היטב ולא הגעתי לרמה גבוהה יותר של הבנה. לא אמור להיות לי אכפת ממה שבעלי עושה ואני לא אמורה לשפוט אם הוא צודק או טועה. אני לא אמורה אפילו לחשוב עליו ולא להאשים אותו או לשנוא אותו. מה שאני צריכה זה רק להסתכל פנימה ולטפח את עצמי. אני צריכה לוותר על הטינה כלפי בעלי מעומק לבי, ולשמור שלבי לא יזוז – להיות כמו ארהאט, לחייך ולא משנה מה קורה!
עכשיו אני שואפת ללכת אחר הסטנדרט הזה בחיי היום יום ובהדרגה אני מרגישה רגועה יותר. אני כבר לא מתעצבנת כשבעלי פותח את המים החמים ומדליק את דוד המים. גם התקשורת בינינו השתפרה. הוא גם ראה את פניי המחויכות ונעשה נינוח יותר גם כן. הוא התחיל לעזור בעבודות הבית, אף שאף פעם לא ביקשתי ממנו עזרה בעבר. הופתעתי כשהבנתי שהתרעומת העקשנית נעלמה. עכשיו אני מרגישה רגועה הרבה יותר.
כשלמדתי את הרצאות המאסטר ב"יסודות להתקדמות במרץ" נתקלתי במילים הבאות:
"יש ויתור בתוך סובלנות. היכולת לוותר היא ההתרוממות בטיפוח-תרגול." ("יסודות להתקדמות במרץ" "ללא החסרה")
כשקראתי את המשפט הזה, גודל הכתב של המילה "ויתור" הופיע לי בגדול ובולט מאוד. הבנתי שהמאסטר נותן לי רמז לעזור לי להבין את המשמעות של "ויתור". שיננתי את המשפט הזה של הפא לעתים קרובות, אבל התייחסתי רק ל"סובלנות" והתעלמתי מהחשיבות של "ויתור". "ויתור" הוא תנאי מוקדם ומהותי. רק כשאפשר לוותר, נוכל להבין באמת את המשמעות האמיתית של סובלנות והשתפרות. זה בדיוק מה שעברתי במשך התהליך הנוכחי של סילוק תרעומת. זהו תהליך של ויתור.
כשחשבתי על זה, לפתע הרגשתי שעיניי הוארו, כאילו המאסטר פתח חלון להראות לי את הפלא שהתקיים ברגע זה. ספקות ושאלות במשך יותר מעשרים שנה של טיפוח נעשו ברורים. באותו רגע, עכשיו אני גם שמחה וגם עצובה. העצב הוא על זה שלא למדתי את הפא היטב ולכן לא הבנתי את הפא היטב, ולא טיפחתי לרמה ההולמת. האספקט הטוב הוא שהמאסטר ראה שהייתה לי הנחישות לסלק את התרעומת וסידר נתיב טיפוח שאיפשר לי להבין את עיקרון הפא ברמה גבוהה יותר.
הגעתי להבנה שכשבאמת הקשבתי למה שהמאסטר מלמד, כשבאמת הסתכלתי פנימה וויתרתי על התלונות, המאסטר עזר לי להתעורר לפא ברמה גבוהה יותר. נוסף על כך, אני גם מרגישה שיכולתי גדלה, ואני שוב חווה את הכאב והאושר בטיפוח, שזה נהדר ויוצא מן הכלל. כל צעד של השתפרות שמתרגל דאפא עושה בטיפוח זה בזכות הגנתו החומלת של המאסטר.
המאסטר לימד (הונג יין):
"מי מעז לוותר על לב האדם הרגיל"
"אדם רגיל רק רוצה להיות בן-אלמוות,
מאחורי המסתורין והפלא יש עצב.
לטפח את הלב, לנתק את התשוקות, לסלק את ההחזקות,
אבוד בתוך הקשיים – מאשים את השמים הכחולים
כשקראתי שוב את השיר הזה, קבלתי הבנה חדשה".
בורכתי מאוד להיות מסוגלת לעשות פריצות דרך כאלה בטיפוח, אפילו אחרי 26 שנים! תודה לך, מאסטר, על הגנתך והארתך החומלת! אני גם רוצה להודות לאלו שגרמו לי "צרות", כולל בעלי.
אנא הצביעו באדיבות על כל מה שאינו ראוי.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
קטגוריה: שיפור אישי
