מהי חמלה אמיתית (שָן) – עם הערה של המאסטר: "תיקון הפא והטיפוח-תרגול"

(Minghui.org)

בהבהרת המצב האמיתי בזמן האחרון, כאשר אנחנו מציינים את העיקרון השמימי "מעשה טוב זוכה בגמול טוב, מעשה רע זוכה בגמול רע" בעלונים ובעיתונים כדי ליידע את אנשי העולם, יש אנשים שמרגישים מאוד לא נוח, ואפילו מציעים לנו להוציא את זה. כחלקיקים שתוקנו בתיקון הפא, איך עלינו להתייחס לזה?

"מעשה טוב זוכה בגמול טוב" היה תמיד עיקרון שמימי, רק שהאנשים שהתעוותו לא מאמינים בו. כשאנשים שלא מאמינים בו מרגישים לא נוח, זה בטוח שהעיקרון הזה מנגח את החלק שלהם שהתעוות. לא משנה אם הם יסכימו לקבל את העיקרון הזה באותו הרגע או לא, זה ישאיר עליהם רושם חזק וזה טוב בשביל עתידם כיצורים חיים. בהסתכלות מעבר לנושא הספציפי הזה, התעוררתי לזה שעלינו לתקן מושגים מעוותים והשקפות מעוותות.

בכל המעשים של הבהרת המצב האמיתי וסילוק הרוע, עלינו לאמוד את הכל עם הדאפא. הדאפא הוא הקריטריון הראשוני שלנו ואין עלינו ללכת בעקבות ההרגשות של האדם הרגיל. במקום העבודה, בחברה, אפילו במשפחה, לפעמים אנחנו מסגלים עצמנו לאנשים רגילים כדי להיות לכאורה "אדם טוב". אבל המאסטר אומר:

"אמרנו שלא משנה עד כמה הערכים המוסריים של האנשים השתנו, התכונה הזאת של היקום, ג'ן-שן-רן, לא תשתנה אף פעם. אם מישהו אומר שאתה טוב, ייתכן שאתה לא בהכרח טוב באמת; אם מישהו אומר שאתה רע, אתה לא בהכרח רע באמת. זה משום שהקריטריונים שמודדים אתם טוב או רע התעוותו כולם. רק מי שמתאים לתכונה הזאת של היקום הוא אדם טוב. זה הקריטריון היחיד שקובע אם אדם טוב או רע וזה מוכר על ידי היקום. לא משנה כמה גדולים השינויים שהחברה האנושית עברה, רמת המוסר של האנושות התדרדרה מאוד, ערכי המוסר מתדרדרים באופן יומיומי והרווחים הפכו למוטיבציה היחידה – אבל השינויים ביקום אינם קורים בהתאם לשינויים במין האנושי. כמטפח אדם לא יכול לנהל את עצמו לפי הקריטריונים של אנשים רגילים. אם אתה עושה דברים לפי איך שאנשים רגילים עושים דברים – זה בהחלט לא ילך. כשאנשים רגילים אומרים שזה טוב ייתכן שזה לא טוב; כשאנשים רגילים אומרים שזה רע, ייתכן גם שזה לא רע. בזמן הזה כשערכי המוסר התדרדרו, אם תגיד למישהו שהוא עושה משהו רע הוא לא יאמין לכך! כמתרגל על אדם לאמוד דברים לפי תכונת היקום, רק אז אפשר לזהות מה באמת טוב ומה באמת רע." ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג")

אם כך מהי חמלה אמיתית?

ב"ג'ואן פאלון" יש סיפור על אישה מבוגרת שמטפחת בדאפא שנפגעה על-ידי מכונית כשחצתה את הכביש. האישה אמרה:

" 'לא קרה שום דבר. אתה יכול לנסוע'. היא ניערה את האבק מבגדיה ועזבה עם בעלה". "אפילו האנשים המשקיפים מהצד חשבו שזה מוזר שהאישה המבוגרת לא סחטה אותו וביקשה ממנו כסף. בימינו, ערכי המוסר של האנושות התעוותו".

על פני השטח, האנשים המשקיפים מהצד נראים כאילו הם עוזרים לאישה הזקנה ונלחמים באי צדק. למעשה זהו סוג של "טוב לב" מעוות. אנשים בדרך כלל מחשיבים דרכי חשיבה רבות שלהם, שהן מעוותות באופן שקשה להבחין בו – כנכונות. כתלמיד דאפא, איך אפשר שנתאים עצמנו למנטליות המעוותת! עלינו לנקות אותה וליישר אותה באופן פעיל באמצעות החמלה האדירה האמיתית.

מקרה אחד עשה עלי רושם חזק. יום אחד, בזמן הנהיגה, נכנסתי במכונית שלפני ברמזור בלי כוונה. האיש כעס, ביקש ממני את מספר הטלפון ובדק את החלק האחורי של המכונית שלו בדקדקנות. היו שם כמה שקעים עמוקים. האוטו שלו גבוה מאוד ולא יכול להיות שהם מהמכונית שלי. אם זה היה כמו פעם, הייתי מסכים לפצות אותו על כל ההפסדים שלו למרות שאין זו אשמתי. הייתי מתייחס לזה כתשלום חוב קארמתי. אבל חשבתי לעצמי, האם זה באמת טוב בשבילו אם אעשה את זה? כיוון שראיתי את הלב שלי שעושה חשבון בשביל עצמי, חשבתי בלבי עם מחשבה נכונה חזקה: אם זו הקארמה שלי, אני מוכן לשאת את כל מה שאני חייב, אבל אינני מרשה שייקח ממני כסף במרמה ללא סיבה, כי זה לא טוב בשבילו. בניגוד לציפייתי הוא בא ואמר לי: "השקעים הם ממכונית אחרת ולא קשורים אליך. אני חושב שאין בעיה." הוא הציג את עצמו בפניי ולחץ את ידי בידידות. אולי הצד הנדיב שלו הבין שהתכוונתי לטובתו בכנות.

הבנתי עמוקות שבכל דיבור ובכל התנהגות שלנו עלינו לקחת אחריות על היצורים החיים, על החברה ועל כל הגורמים החיוביים. איננו יכולים לגרום לכך שישויות יְיָצרו קארמה בגלל הטעויות שלנו, כי בחברה האנושית של העתיד לא צריכות להיות מחשבות מעוותות. חמלה אמיתית היא התחשבות באחרים בלי שום מחשבה אנוכית, התחשבות בנצח של החיים של האדם שמדובר בו, של כל היצורים החיים ושל היקום. תחת ההשפעה של כוח החמלה הזה כל מכשול וכל חוסר חמלה יומסו, כל עיוות יתוקן וכל אי הבנה תהפוך להבנה. לכן כשאנחנו מבהירים את המצב האמיתי ומספרים את העובדות, אנחנו צריכים באותו הזמן לעורר את מחשבת החמלה של אנשי העולם ולהציג להם את עקרונות הפא האדירים שמאחורי כל זה.

_______________________________________________________________

תיקון הפא והטיפוח-תרגול

מאמר זה מדבר בברור על הדרך להתייחסות לנושאים של תיקון הפא והטיפוח-תרגול. לגבי תלמיד דאפא הדברים שונים בתהליך תיקון הפא מהטיפוח-תרגול האישי שבעבר. כשאנחנו ניצבים מול פגיעה לא הגיונית, רדיפה של הדאפא, אי צדק שמונחת עלינו בכוח, איננו יכולים להתייחס אליהם כמו קודם בטיפוח-תרגול האישי ולקבל את כולם – זה בגלל שתלמידי הדאפא נמצאים עתה בתקופת תיקון הפא. אם הבעיה לא נובעת מהחזקות ומטעויות של הפרט, אלו הם וודאי הפרעה וביצוע מעשה רע על ידי הרוע.

אבל אנחנו עדיין בתהליך הטיפוח-תרגול ונשארו לנו עדיין הלבבות האחרונים של האדם הרגיל. כשהבעיות צצות עלינו קודם כל לבדוק אם אנחנו צודקים או טועים. אם מגלים שאלה הם הפרעה וערעור, אז עלינו להיות כמה שיותר רגועים ורחומים כלפי האדם עצמו בהתייחסות שלנו לבעיה, כי כשהרוע מנצל את האדם, האדם עצמו בדרך כלל לא יודע (למרות שאלה שמנוצלים הם בדרך כלל אנשים עם מחשבות לא טובות או יוצרים מחשבות רעות). בהתייחס להפרעות מצד הרוע של ממדים אחרים, יש לחסל אותן באמצעות מחשבה נכונה ברצינות.

לי הונג-ג'י

8 ביולי 2001

_____________________________________________________________

עודכן לאחרונה: פברואר 2014