23 ביולי, 1999, סצינה בלתי שכחת בבייג'ינג

(Minghui.org)

רק אחרי שמונה בערב, ב- 22 ביולי 1999, הגענו לאזור העיר התחתית של בייג'ינג משדה התעופה.

הרדיו באוטובוס של שדה התעופה ניגן שוב ושוב מאמר של הטלוויזיה המרכזית של סין לאורך כל הדרך. הגענו לרחוב צ'אנגאן ושאלנו אישה מבוגרת על כיוונים. היא שאלה: "אתם הולכים לכיכר טיאננמן ? יש שם הרבה מתרגלי פאלון גונג".

בערך בתשע בערב, ירדנו מהאוטובוס ב-צ'ידאן ממערב לכיכר טיאננמן . היו שם הרבה מתרגלים ברחוב ורובם לא היו מקומיים. שוטרים עמדו במרחק כל 5 מטרים. קיבלנו את הידיעות מכתבים זרים בבוקר ה-22 ביולי שמתרגלים רבים יגיעו לבייג'ינג.

בעשר בערב פגשנו קבוצת נשים מבוגרות מחבל סוני בבייג'ינג. ביחד הלכנו לנוח בצד הרחוב. בלילה בזמן כשהשוטרים לא היו בתפקיד, הם עברו דרכנו וגערו בנו. הם גילו שאישה אחת העתיקה פתק, השוטר חקר אותה, אח"כ השוטר תפס  בחור צעיר ממונגוליה שהעביר אליה את הפתק, והכה אותו בברוטליות ברחוב צדדי. בגלל שפחדתי שיזהו אותי כמישהו מחוץ לעיר לפי המבטא לא ניסיתי לעזור, לא יכולתי לישון כל הלילה.

בבוקר ה- 23 ביולי לאחר ארוחת בוקר מהירה, עלינו על אוטובוס בדרך 107, עברנו על פארק בייהאי וירדנו מהאוטובוס ליד ג'ונג-נאן-האי.

זה היה בסביבות שמונה וחצי בבוקר וכבר היה די חם, שוטרים חמושים רבים ניצבו בצמתים. כולנו נעצרנו ונשלחנו בניידות משטרה לשער המערבי של פארק בייהאי. השוטרים החלו לספור את האנשים מהפרובינציות השונות. בעשר בבוקר, אוטובוסים ציבוריים רבים הגיעו, כולנו הוכרחנו לעלות האוטובוסים. המשטרה הרביצה באכזריות מתרגלים שסירבו לעלות לאוטובוסים.

האוטובוסים נסעו מחוץ לפארק בייהאי ביחד ופנו לרחוב צ'אנגאן דרך רחוב פובוי, זה היה המקום בו לפני כ-3 חודשים התקיימה עתירה שקטה ונהדרת של ה-"25 באפריל".

התחלנו לקרוא את הלון-יו מ"ג'ואן פאלון" בהרמוניה. הקולות בעלי העוצמה חצו מעבר לחומה האדומה של ג'ונג-נאן-האי והתפשטו למרחקים. בראותי את הסצנה הזאת, וכעדה  למעשה הגבורה של המתרגלים הנהדרים, לא יכולתי לעצור את עצמי מלבכות.

כל כלי התחבורה והולכי הרגל ברחוב צ'אנגאן שמעו את קולותינו ההרמוניים. לעולם לא אשכח את הסצנה המרגשת הזו.

האוטובוס הגיע למרכז הספורט פנגטאי. היו שם כבר בין 5000 ל-7000 מתרגלים. הם קיבלו את המתרגלים שהגיעו בחמימות , תוך התעלמות מדרישתם הקולנית של השוטרים להפסיק. מתוך שיחות עם המתרגלים הבנו שקיימים עוד 10 מרכזי ספורט בבייג'ינג, שם המתרגלים עצורים. כל אחד יכל להחזיק יותר מ-5000 איש. אם נחשב את הסה"כ, היו כ-50,000 איש בכל יום. היו יכולים להיות למעלה מ-400,000 ב-10 ימים. בהתחשב במתרגלים שהגיעו לסביבה של בייג'ינג ולא יכלו להגיע לבייג'ינג היו יכולים להיות עוד 600,000 איש.

במרכז הספורט פנגטאי, ראינו בעינינו, שאישה מבוגרת כבת 80 מחבל סוני, לוותה על-ידי נכדה כשידיה באזיקים.

על חלק מהמתרגלים נערך חיפוש ונמצאו עליהם ספרים של פאלון דאפא. השוטרים הכו את ידיהם באלימות עם הספרים. באותו הזמן הטמפרטורה היתה למעלה מ-40 מעלות צלזיוס

(104 מעלות פרנהייט), וטמפרטורת הדרך היתה קרוב ל-50 מעלות צלזיוס (122 מעלות פרנהייט). למרות שהיה חם אור השמש התפזרה בשל שכבת זיהום האוויר.

כשהשמש הקופחת גרמה לי להרגיש רע ונעלי העור שלי בערו מחום, רציתי ממש לעמוד בחלק האחורי שם לא היה כל-כך חם. אך היו מתרגלים מאחורי, היכן הם יעמדו? אז איזנתי את לבי וברוגע השלמתי עם המצב.

בערך ב- 14:00 נשלחנו למשרד הקישור הפרובינציאלי שלנו בבייג'ינג, שלעתיד הפך למקום המרושע ביותר שבו נערכו רוב השיטות החמורות ביותר של הרדיפה. העברנו שם לילה בחדר קטן ואז בכוח נשלחנו בחזרה לעיר שלנו, להמשך מעצר.

במשך שלוש וחצי שנים מתרגלים רבים המשיכו להיות נחושים באמונותם ולעזור למאסטר בתיקון הפא בעולם האנושי. חווינו סבל רב והפכנו לבשלים יותר. בשחזור השנה ההיא, נראה כאילו זה קרה אתמול. זה היה המעשה הנהדר והנפלא ביותר בחיי ומעבר. הייתי עד לחמלה של המאסטר, הכוח העצמתי של הדאפא, והיופי של המתרגלים.

זה לעולם ישמר בהיסטוריה של היקום ויתעד את המוסריות העצומה של המאסטר, הדאפא והמתרגלים.