חמש מתרגלות דאפא נאלצו לקפוץ אל מותן בכלא דבל בעיר שניאג שבמחוז ליונינג

(Minghui.org)

מקורות מידע חשפו שלאחרונה, מספר מתרגלות פאלון גונג נפטרו מפאת הרדיפה הברוטלית, שהתחוללה בכלא דאבאי ,שנמצא בעיר שניאנג, בפרובינציית ליונינג.

המידע חושף שחמש מתרגלות הוכרחו לקפוץ מגג הבניין וכתוצאה מכך מתו; שלוש מהן נפטרו ב- 23 לאוגוסט ושתיים ב- 13 לספטמבר.

בנוסף לכך נחשף שהרוע השתמש בכל האמצעים שהיו לרשותו בכדי למנוע מהמידע הזה להתפשט, ואטם את פיותהם של המתרגלים שיודעים את האמת.

רקע למידע הנ"ל:

כלא דאבי ( שכולל בתוכו תאי מעצר גם לנשים וגם לגברים ) רודף באכזריות את מתרגלי הפאלון גונג מאז חודש מאי 2002. הרדיפה היא חמורה ביותר במיוחד כלפי אותם מתרגלים שאיתנים באמונתם. כאשר מעשיו של הרוע נחשפו באתר קלירוויזדום, לא רק שטבע הרוע של הסוהרים לא השתנה, אלא הם העצימו עד מאוד את רדיפת המתרגלים על מנת לכסות עוד יותר את האמת ולא לאפשר לה לצאת לאור. המידע על הרדיפה נחסם ע"י הרמות הגבוהות והנמוכות של הכלא. בנוסף הם הנהיגו חוקים שאוסרים על אסירים לשוחח עם מתרגלי פאלון גונג ומפגשי משפחות האסירים הפליליים עם האסירים עצמם היו מתועדות למניעת הדלפות. למעט האנשים שהיו משגיחים על מתרגלי הפאלון גונג אף מגע נוסף עימם לא היה מותר. אפילו קשר עין היה אסור בתכלית האיסור.

מתקיימים כמה איסורי "לא" על מתרגלי הפאלון גונג : לא- למכתבים למשפחות המתרגלים, לא-לשיחות טלפון, לא- לביקורים, לא-לדיווחים על עובדות העינויים, לא-לביקורים מצד מעסיקים או מצד מנהל הכלא (שהיה נוהג לעבור בין האסירים), לא-לדיווחים על אירועים שונים. שוטר אחד אמר בעבר: " אנו לא נשאיר למתרגלי הפאלון גונג עילה לתביעות ולא מרחב לחיפוש צדק. אני לא ארשה לכם לדבר ולכתוב או להתראות עם אנשים אחרים. גם כאשר אתם מתים, לא ארשה להפיץ את סיבת המוות ובנוסף אני לא אאפשר למשפחותיכם לראות את גופותכם. אנו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחנו כאשר מדובר על מתרגלי פאלון גונג. אל תצפו לצאת מכאן בחיים אלא אם תוותרו על אמונותכם. לא נותרה לי ברירה אלא לעשות כן שכן אחרת ג'יאנג לא ישלם לנו את משכורותנו".

משטרת הכלא רווית הרוע שלחה פעם מתרגלים שמהם פחדה לכלא של בית החולים.

ישנו חדר מיוחד בבית החולים שבו מיטה מחוטי ברזל. הם היו קושרים את ידי המתרגלים, רגליהם וגופם למיטה. הם לא אישרו למתרגלים להשתמש בנוחיות ושבועות שלמים המתרגלים הוכרחו לשכב בשתן ובצואה של עצמם. כאשר חייהם של המתרגלים היו בסכנה או שהיו עומדים להתעלף, הם היו נשלחים לחדרי ריתוק קפדניים ביותר.