כל ההחזקות והמושגים המוטעים נובעים מאנוכיות (חלק שני)

(Minghui.org)

לחלק הראשון

4. נושאים ביטחוניים

מטפחים רבים דנו בנושא זה לעומקו. הייתי רוצה לחלוק כמה שיעורים רציניים שלמדתי כדי שמטפחים אחרים יוכלו ללמוד מהם.

בעת שעבדתי במקום שבו מכינים חומרי הבהרת אמת, פיתחתי מושג עיקש וקיצוני—חשבתי שזהו מושג אנושי להשתמש באמצעים שבהם משתמשים אנשים רגילים להגן על ביטחונם. חשבתי שכל עוד אני מזהה שמה שאני עושה זה הדבר הכי נכון ,אם אני לא מפחד להיות בסכנה, אני לא אהיה בסכנה. במה החשיבה שלי הייתה שונה מאלו שחשבו שמחלותיהם ירפאו כל עוד הם מתרגלים פאלון גונג?

מחשבותיי זוהמו אף יותר על ידי ההחזקה שלי לנלהבות יתר ולהתפארות. חשתי מרוצה מעצמי על כך שעשיתי דברים שמטפחים אחרים לא העזו לעשות. לומר זאת בפשטות, הייתי מאד קשור לעצמי ולא הייתי מסוגל לקפוץ מחוץ לגבולות תחושת האנוכיות שלי. לא הייתי אחראי לעמיתי המטפחים.

על תלמיד דאפא לשים את הפא במקום ראשון בכל דבר שהוא עושה.

"כשאתה אומד כל דבר עליך להתחשב קודם כל בפא. אתם זוכרים שאני אומר לכם משפט לעתים קרובות שתלמיד דאפא חושב ראשית על האחרים בכל דבר שהוא עושה." ("הרצאת פא בועידת הפא בבוסטון 2002").

כמובן, בשעה שהרוע יכל לנצל את הפערים שבי, היו לי גם בעיות בהיבטים אחרים של טבע הלב שלי. כאשר נעצרתי על ידי המשטרה, מטפחים אחרים הושפעו גם כן. חלק נעצרו. מטפח אחד אפילו נהרג כשנפל מבניין בזמן שניסה לברוח משבי בידי המשטרה. למדתי כמה שיעורים רציניים. מה שקרה היה חלק מהסידור של הכוחות הישנים. אבל מצד שני, איני יכול לומר שאין לזה קשר להשמטה מצדי. העובדה שההחזקות שלי התאימו לסידורים של הכוחות הישנים גם תרמה למה שקרה.

מה שאנחנו עושים הוא הדבר הנכון ביותר. אנחנו צריכים לעשות דברים בפתיחות ובאופן גלוי. למעשה, מטפחים מסוימים באמת ניהלו את עצמם יפה מאד. הם יכולים לאמת את הפא בציבור והם חיים בסביבה שיחסית חופשית מלחץ. זהו שיקוף של מצב הטיפוח שהם הגיעו אליו. אבל כאשר זה מגיע לעבודה במקומות בהם מכינים חומרי הבהרת אמת, או באים במגע עם מטפחים אחרים, אנחנו נתקלים במטפחים שנמצאים במצבי טיפוח שונים וברמות שונות. המון גורמים מסובכים מעורבים. תחת נסיבות מסוג זה עלינו לנהל את עצמנו בדרך של מחשבה נכונה וללא השמטה כשזה נוגע לנושאי בטיחות, כדי למנוע גרימת הפסדים לדאפא. מצד שני כולנו יודעים שהנושאים הבטיחותיים שאנו מתמודדים עמם אינם לגמרי אנושיים. אם נשים דגש רק על שיטות מסוימות שאנו משתמשים בהן לעשות דברים, זה לא יעבוד. בשבילנו הדרך היחידה לנהל את נושאי הבטיחות ברמה יסודית היא להיות מושלמים וחסרי השמטות בכל היבט של השין- שינג שלנו.

5. נושאים טכניים

"זה ברור מהי נקודת הפתיחה שלנו. המהות של מה שאתה עושה כמטפח היא שיפור עצמך וטיפוח עצמך, ובמהלך הרדיפה הזו חשיפת הרוע, הבאת הרדיפה את סופה, ודחיית סידורי הכוחות הישנים. כך שהרבה דברים שאתם עושים נראים כדברים שאנשים רגילים עושים, אבל הטבע הבסיסי שלהם שונה. ההבדל הבסיסי הוא שהמטרה הסופית שלנו ונקודת הפתיחה שלנו שונות משלהם. אנחנו רק משתמשים באמצעים רגילים בחברה הרגילה. החברה הרגילה גם היא רמה שהפא יצר למען הגזע האנושי, כך שברמה הזו אנו מאמתים את הפא על ידי שימוש בתרבות שהפא יצר בשביל האנשים הרגילים ובצורות המגוונות שבהן היא יכולה להתקיים. אני לא חושב שיש משהו מוטעה בדברים האלו." ("לימוד הפא בכנס בונקובר, קנדה, ב 2003" )

כשאנחנו נתקלים בנושאים טכניים ספציפיים בזמן שמאמתים את הפא, אנחנו בהחלט יכולים להיות בטוחים שיש דברים שאנו צריכים לשפר. הפרעות מרושעות אכן קיימות. אבל אם יש לנו מחשבות נכונות שאין בהן שום השמטה, אנחנו בהחלט יכולים לחסל את ההפרעות. כאשר נושאים מסוימים עולים, הם לעיתים קרובות נראים כמקריים בלבד ומיוחסים לכאורה לחוסר שלנו בידע טכני. אבל אנחנו לא יכולים לתת להופעה על פני השטח להסתיר את העובדה שאנחנו צריכים לשפר את עצמנו. אנחנו לא יכולים להשתמש בידע טכני בלבד כדי לפתור נושאים טכניים. זה נכון שבעיות מסוימות יכולות להיפתר על ידי עזרה מאחרים. אבל אני מרגיש שכאשר הדבר נוגע לבעיה של השין- שינג של האדם עצמו, אף אחד אחר לא יכול לעזור לו לפתור אותן.

אם מטפח לא יכול לקשר את העבודה שלו עם הטיפוח, לא משנה כמה ידע טכני יש לו, אם הוא לא מסוגל לחפש פנימה כאשר הוא נתקל בבעיות ועדיין משתמש בחשיבה אנושית כדי לחשוב על בעיות, מה שהוא יודע זה רק הידע הטכני של אנשים רגילים והוא בשום אופן לא יכול להגיע למצב של אלוהות ולהיות בעל חוכמה גדולה של אלוהות. במצב מסוג זה, הוא יכול רק להשיג תוצאות מוגבלות, שכן ככל שהרמה של אדם גבוהה יותר, כך יש לו יותר יכולות. לכולנו ברור העניין שאם אנחנו עושים משהו עם הכוונה של להשלים דבר מה, אנחנו לא מנהלים טיפוח ולא יכולים לאמת את הפא. אם אנחנו באמת עושים דברים עם מחשבה נכונה, עם מחשבה טהורה של טיפוח, עם החמלה של הצעת הצלה לכל היצורים החיים, איך יכולות להיות בעיות טכניות כלשהן שאנו לא יכולים לפתור?

6. החזקה לרדיפה אחרי תוצאות

לאחרונה הגשתי כמה מאמרים לאתר קלירוויזדום. לקח לי זמן רב לכתוב את המאמרים האלו, אבל אף אחד מהם לא פורסם. אז קראתי מאמרים בקלירוויזדום שהיו על נושאים דומים לאלו שכתבתי אבל לא היו מפורטים וממוקדים כמו שלי. הייתי נסער למדי והרגשתי אומלל במשך זמן רב. הרגשתי שהשקעתי כל כך הרבה אנרגיה בכתיבת המאמרים האלה אבל המאמצים בוזבזו לשווא. הרגשתי שכיוון המאמרים האלו לא פורסמו, לא השגתי שום תוצאה. מחשבות דומות רבות העסיקו את מחשבתי. אך כשנרגעתי וחשבתי על הדברים שוב, שאלתי את עצמי : "האם המאמרים שהאחרים כתבו לא השיגו גם כן את התוצאה של לזעזע את הרשע? האם המאמרים האלו שכתבו מטפחים אחרים פורסמו כיוון שהיו טהורים יותר ונכונים יותר משלי? האם אינני עדיין קשור לתחושת העצמי שלי , כאשר אני להוט לראות את הדברים שאני עושה משיגים תוצאות מוחשיות? האם זה לא בגלל שאני מרגיש שאני צריך לקבל גמול על המאמצים שעשיתי? האם עדיין היה לי אכפת כל כך מהתוצאות אם מטפחים אחרים היו עושים זאת?" נוכחתי שהסיבה שאנחנו לא יכולים להניח לדברים מסוימים היא שאנחנו קשורים לתחושת העצמי שלנו.

"לא משנה מי עושה את העבודה, זה מפיץ את הדאפא. לא חשוב אם אתה או מישהו אחר עושה את זה. אם הלב הזה שלכם לא יסולק, האם תיקחו אותו לעולמות שמימיים ותתחרו עם הבודהות? אף אחד לא יכול לקחת את הדאפא על עצמו. סלקו את הלב הלא מאוזן ההוא! כשאתם לא מסוגלים להתגבר על משהו בלבכם, האם זה לא נגרם על-ידי ההחזקה שלכם?" ("סילוק נוסף של החזקות")

"אם יש לך רעיון טוב, חשבת עליו, זה היותך אחראי כלפי הדאפא ואין זה חשוב אם הדעה שלך, הרעיון שלךמאומצים או לא. אם התוצאה שמשיגים עם הרעיון של מישהו אחר היא זהה, ואתה לא החזקת בגישתך, להפך, הסכמת עם האחרים, לא משנה אם אמרת את הרעיון שלך או לא, האלוהויות יכולות לראות: תסתכלו, אין לו את הלב של ההחזקה והוא יכול להיות כל-כך רחב-אופקים וסובלני. על מה האלוהויות מסתכלות? האין זה בדיוק מה שהן מסתכלות עליו? כשאתה מתעקש להדגיש את עצמך, אתה בעצם חופר לתוך קרן של פר והאלוהויות שמסתכלות מלמעלה לא סובלות את זה. למרות שאתם כל הזמן אומרים שזה לטובת הדאפא וש"הדרך שלי יותר טובה" והיא יכולה להשיג מטרה מסוימת - אולי זה באמת כך, אבל לא צריכות להיות לנו יותר מדי החזקות כמו שיש לאנשים רגילים. אם אתה באמת יכול להשיג את זה, כל האלוהויות יגידו: "האדם הזה באמת יוצא מן הכלל." ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפייה, ארה"ב בשנת 2002")

"…אבל השיפור האמיתי נעוץ בוויתור ולא בהשגה." ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפייה, ארה"ב בשנת 2002")

7. מנגנון בלתי ניתן להריסה של היקום החדש

המאסטר אמר שהיקום במהותו מורכב מאנרגיה, ואנרגיה מתכלה ויש ליצור אותה. ההבנה שלי היא שביקום הישן, התכלות ויצירת האנרגיה מוגבלות לתחומיו של כל גוף אינדיבידואלי. זה משום שביסודם הם לא יכולים לקפוץ אל מחוץ לגבולות של עצמם. יום אחד הם יכלו את כל האנרגיה של עצמם ובסוף יהרסו. אך ביקום החדש, האנרגיה של כל גוף אינדיבידואלי נוצרת לא רק על ידי הגופים האינדיבידואליים עצמם, אלא גם על ידי גופים אחרים. כל חלקיק יתרום ויצור אנרגיה בשביל אחרים. זה משום שכל גוף קיים אך ורק למענם של אחרים, ורק כך זה יישאר במצב הרמוני ובלתי ניתן להריסה.

אם חלקיק דאפא יכול באמת לעשות היטב את שלושת הדברים שמאסטר לי ביקש מאתנו לעשות, הוא יכול לוותר על האנוכיות שלו במידה האפשרית הרבה ביותר ולהשיג את המצב שבו כל מחשבה שלו טהורה. כאשר זה קורה, הוא באופן טבעי יוכל להתנגד לחלוטין לכל הסידורים של הכוחות הישנים ובאמת יהיה אחראי לכל היסודות הצדיקים אשר בתוך הקוסמוס. הכוחות הישנים הציגו את כל היסודות הרעים בתיקון הפא הזה.

"זאת אומרת שהשחיתות של כל היצורים החיים והמצב הלא טוב שכל החיים יכולים להראות בתקופת תיקון הפא, באים לידי ביטוי באופן מרוכז במערכת השלמה של הכוח הישן שמשפיע על תיקון הפא" ("הרצאת פא בועידת הפא הבינלאומית בוושינגטון די.סי.", ה- 21 ביולי 2001)

כאשר אנחנו משתמשים בדרישות הפא כדי לפרוץ דרך כל זה ולהציל יצורים חיים, אנחנו יוצרים את העתיד של קוסמוס שמסוגל לאזן הכל.

מאסטר לי הציב דרישות מאד מחמירות לגבינו במובן הזה.

"תלמידי דאפא רבים ישיגו את הסטטוס של ישויות עצומות בעתיד, והם יכילו יצורים חיים רבים, אפילו יצורים חיים חסרי גבולות. כך שאם הסטנדרט שלך מונמך, אז הרמה הזו של הקוסמוס לא תחזיק מעמד לאורך זמן והרמה של הרקיע הזה לא תחזיק לאורך זמן, כך שאתה חייב לעמוד בסטנדרט" ("לימוד הפא בועידה בוונקובר, קנדה ב-2003" )

אני מקווה שכל אחד מאתנו חלקיקי דאפא מסוגל לזהות בבירור את האחריות המקודשת שלנו ולהשתמש במחשבות הטהורות ביותר שלנו כדי למלא את נדרינו כבדי המשקל. בואו נמלא את האחריות שאותה יש לנו את הזכות לשאת, לא נאכזב את היצורים החיים בקוסמוס שתלו בנו תקווה, ולא נשיב ריקם את כל מה שהמאסטר עשה עבורנו, דברים שלעולם לא ניתן יהיה לתאר אותם ודברים שלעולם לא נוכל לגמול עליהם.