עדכונים על מצבו של ליו צ’נג-ג’ון וכיצד נחטף ונורה

(Minghui.org)

ב- 27 לאוקטובר 2003 מר ליו צ’נג-ג’ון הועבר למשרד המינהלה של בית החולים המרכזי שבמחוז ג’ילין, שגם נקרא בית החולים של המשטרה או בית החולים של חינוך מחדש על-ידי עבודה בעיר צ’אנג-צ’ון. בית החולים הזה ידוע ברדיפה והצקה של מתרגלי דאפא. מתרגל דאפא אחר וואנג ג’ווי-מינג, מהעיר טון-הואה גם נלקח והועבר. הוא עונה באופן חמור והתפתחו אצלו בעיות בריאות, הצטברות מים בבית החזה, הוא הועבר בכיסא גלגלים.

למרות שמשפחתו של ליו צ’נג-ג’ון ניסתה את כל שיכלה לעצור את מבצע העברה, רשויות הכלא היו מאד קשוחות בטיפול שלו. בזמן העברתו ירד גשם. משפחת ליו בקשה להצטרף אליו כשהועבר לבית החולים של המשטרה, אבל רשויות הכלא סרבו.

ב-23 למרץ 2002 יום קודם למעצרו הבלתי חוקי של ליו צ’נג-ג’ון הוא טלפן לחבר מתרגל שכבר נאסר, אבל ליו צ’נגג’יון לא ידע זאת. כאשר קלט שמשהו לא בסדר הוא ניתק את שיחת הטלפון בתא הטלפון ממנו טלפן.

יום לאחר מכן טלפן בן-דודו של ליו מאותו תא טלפון, וכתוצאה מכך יכלה המשטרה לאתר את ליו צ’נג-ג’ון. הם הלכו לבית דודתו העיר סונג-יואן, שם היה באותה עת. כאשר הגיעה המשטרה לא היה לו מספיק זמן להימלט, לכן ליו צ’נג-ג’ון הסתתר בין עצי ההסקה. השוטרים לא היו מסוגלים למצוא אותו,ולכן הכו באכזריות את בן-דודו, שלא יכל לעמוד בייסורים וגלה שליו צ’נג-ג’ון הסתתר בערמה של עצי ההסקה. השוטרים שרפו ערמה של עצי הסקה אבל לא יכלו למצוא אותו, ושוב הכו את בן-דודו שציין בלי רצון את ערמת עצי ההסקה שתחתיה הסתתר ליו צ’נג-ג’ון. השוטרים הציתו את העצים על מנת במטרה להכריחו לצאת החוצה, אבל הוא לא יצא. השוטרים פחדו שאם ליו צ’נג-ג’ון יישרף למוות הממונה עליהם יטיל עליהם את האחריות. לכן גררו אותו מחוץ לערמה. פניו, ישבנו, החלק האחורי של ידיו ורגליו יהיו פצועות, במיוחד החלק האחורי של ידיו. השוטרים הפשיטוהו מכל בגדיו חוץ מתחתוניו וקשרו אותו באזיקים. קצין אחד שלף אקדח וירה בו פעמיים בירכו כשהוא צועק " אפוא אתה עומד להתחבא עכשיו? קצין משטרה אחר צרח בהיסטריה "הכו אותו למוות".

השוטרים זרקו את ליו צ’נג-ג’ון למיני-ואן וקשרו אותו באזיקי ידיים למושב האחורי. באמצע הדרך ליעד ארעה תאונה. הקצין שירה בליו צ’נג-ג’ון סבל מ-7 צלעות שבורות,לאחר מכן השוטרים הפיצו שקרים כשהם טוענים שליו צ’נג-ג’ון נאבק כדי להשיג שליטה על הגה המכונית והתקיף את השוטרים. ליו צ’נג-ג’ון נפצע באופן חמור ונקשר באזיקים למושב האחורי, איך יכול היה להיאבק כדי להגיע לגלגל ההגה?.

ב-24 למרץ 2002 נשלח ליו צ’נג-ג’ון לבי"ח של המשטרה במחוז ג’ילין. ידיו נפרשו לצדדים ונקשרו באזיקי ידיים לצדדי המיטה. באפריל, העבריינים שחררו את ידיו מהאזיקים, כאשר קבוצת אנשים ניסתה לצלם אותו במצלמת וידיאו. עיתונאית אחת בקשה מ ליו צ’נג-ג’ון שידגים לה את הפא. כמה מגוחך, אם הם הרשו להבהיר את האמת, למה הם אסרו אותו קודם? ליו צ’נג-ג’ון זיהה את התחבולה שלהם וסירב לשתף פעולה. אולי הם קיוו לצלם אותו כשהוא מדבר בגיבוב מילים ועל ידי כך יפלילו אותו.

לאחר מכן, ראש המחלקה לענייני הכלא בבית-החולים הרגיש ש ליו צ’נג-ג’ון אינו "מתנהג יפה", ושם אזיקים על רגליו. לאחר ה-1 למאי 2003 הועבר ליו צ’נג-ג’ון למרכז המעצר טיה-ביי. המשטרה ניסתה שם להוציא ממנו וידוי, לכן הוא עונה ב-כיסא נמר- במשך 52 יום. שעור האכזריות היה מעבר לכל דמיון.

במשפט הלא חוקי שנערך על ידי הרשויות, 15 מתרגלי דאפא צעקו: " פאלון דאפא הוא דבר טוב"! קולם הדהד בכל אולם המשפטים. הם גררו את המתרגלים לחדר אחורי והכו אותם בצורה פראית ( "מתרגלי פאלון דאפא שבהם מדובר, שכביכול הפריעו לתוכנית טלוויזיה, עמדו איתנים ועברו עינויים בבית-המשפט" נא ראה את הסיפור במלואו ב:

http://www.clearwisdom.net/emh/articles/2002/12/9/29522.html ליו צ’נג-ג’ון נישא לבית המשפט. כמה מהמתרגלים היו חלשים מדי לעמוד על רגליהם ונתמכו על ידי שני קציני משטרה, אבל יושרם וצדקתם גרמו להלם לשטן. קצין משטרה אחד התעלף בבית-המשפט. קהל הצופים היה מורכב ברובו מתובעים כלליים אנשי חוק ועובדי בית-משפט. לאחר שקצין המשטרה שהתעלף נישא מחוץ לאולם, השוטרים החלו להחליף ביניהם את המשמרת כל 5 דקות ויותר מאוחר כל 2 דקות. קציני משטרה חדשים החליפו ברציפות את הישנים, קבוצה אחר קבוצה. הרוע יכל בקושי להחזיק מעמד בשדה הצדק הזה. ליו צ’נג-ג’ון נידון בצורה לא חוקית ל-19 שנות מאסר בכלא, ונשלח לכלא בעיר ג’ילין במחוז ג’ילין, שגם נקרא כלא ג’ילין מס' 2 בעיר ג’ילין.

ב-21 באוקטובר 2003 משפחתו של ליו צ’נג-ג’ון קבלה הודעה האומרת כי הוא מאושפז ובקושי חי. כאשר הם מהרו לבי"ח המרכזי של העיר ג’ילין, מצאו אותו על סף המוות. גופו היה מכוסה בחבלות ופציעות, והוא לא היה מסוגל לזהות כמה מבני משפחתו. הוא אבד כל פעם את ההכרה. כשחזר להכרה דקלם את הפואמה של המורה "מחשבות נכונות ופעולות נכונות",

"המואר הגדול אינו פוחד מסבל
רצונו מחושל מוצק כיהלום
ללא החזקה לחיים או למוות
הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות."

הוא בקש ממשפחתו להתייחס בטוב לב לשכניו האסירים שטפלו בו.

ב-27 לאוקטובר 2003 נשלח ליו צ’נג-ג’ון לבית-החולים המשטרתי במחוז ג’ילין הידוע לשמצה.