רשימה חלקית של הזוועות שבוצעו במחנה עבודה מס' 1 לנשים במחוז שאן-דונג – עינויים פיזיים ונפשיים אכזריים ועבודת פרך

(Minghui.org)

על פי נתונים חלקיים, בתקופה שבין ה- 20 ביולי 1999 ועד לכתיבת המאמר, אומתו פרטי מותן מעינויים של 30 מתרגלות דאפא ונספרו יותר מ- 300 מקרים של מתרגלות שנשפטו באופן בלתי חוקי לפרקי מאסר (שמשכם על פי רוב כ- 3 שנים) במחנה העבודה בכפייה בעיר וויפאנג, מחוז שאן-דונג. עד היום, בין כל מקרי המוות שאומתו, של כל מתרגלי הפאלון גונג בכל רחבי סין, בעיר וויפאנג נספר המספר הגבוה ביותר בהשוואה לשאר המחוזות. מבין יותר מ- 100 מתרגלות דאפא שכלואות באופן בלתי חוקי במחנות העבודה בכפייה, חלק נשלחו למחנה העבודה מס' 1 לנשים במחוז שאן-דונג,  שעבור המתרגלות שסבלו, ועדיין סובלות, מהזוועות המחרידות ביותר, הוא מוכר גם בכינויו "גיהנום על פני האדמה".

במאמר זה יפורט מקבץ חלקי של הזוועות שבוצעו במחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג. המקבץ מכיל שמות של מספר מתרגלות דאפא שעדיין כלואות במחנה.

עובדות הרדיפה נגד מתרגלות הדאפא במחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג, מחוז שאן-דונג

מאז ה- 20 ביולי 1999, מחנה עבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג שבמחוז שאן-דונג התחיל לכלוא באופן בלתי חוקי את מתרגלות הדאפא. מאז תחילת אוקטובר 2000 מתרגלות דאפא רבות שהגיעו לבייג'ינג כדי לעתור למען הפאלון דאפא הוחזרו לוויפאנג ונכלאו במחנה העבודה מס' 1 לנשים. בתקופה מסויימת נכלאו במחנה העבודה הזה בו זמנית יותר מ- 800 מתרגלות דאפא. לפיכך המחנה הרחיב את צוות המשמעת (מענים שנשכרו במיוחד לצורך העניין) מארבע מחלקות משמעת לחמש, וכל אחת מהמחלקות היתה נתונה לפיקודה של השפלה והמושחתת ביותר מבין שומרות המשמעת של המחלקה. במשך ארבעת השנים האחרונות ג'יאנג לי-האנג, מפקד מחנה העבודה, ניהל את חמשת המפקדות של מחלקות העינויים ומובילי עינויים רבים נוספים ברדיפת מתרגלות הדאפא שכלואות במחנה באופן בלתי חוקי. שמותיהן של מפקדות מחלקות העינויים: וואנג שוג'ן, סון יו-הואה וג'או ג'יה (המפקדות הקודמות והמפקדת הנוכחית של המחלקה הראשונה), שוי רוויג'וי (מפקדת המחלקה השנייה), יאנג אן-רונג (מפקדת המחלקה הרביעית) וניו שוה-ליאן (מפקדת המחלקה החמישית). הן עינו בעצמן את מתרגלות הדאפא, פיזית ונפשית, וגם הינחו את הכפופים להן ואת "משתפי הפעולה" לעשות זאת. ["משתפי פעולה" הם מתרגלי דאפא לשעבר שנכנעו לעינויים האכזריים, וויתרו על אמונתם בפאלון דאפא וכעת הם עובדים במחנות העבודה ומענים את מתרגלי הדאפא בתמורה לכסף או לקיצור תקופת מאסרם].

האוסף החלקי של עובדות הרדיפה שמפורט בהמשך מציין רק דוגמאות לזוועות הרבות שביצע הסגל במחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג. מקורות בסין מציינים שמחנות העבודה ממשיכים לתכנן שיטות עינויים אכזריות עוד יותר והם משתמשים בהן בתדירות שגוברת באופן מדאיג. עובדות העינויים שסופקו ע"י המחבר מלוות בהסבר מפורט על העינוי במקרים שבהם הוא זמין.

1. עינויים גופניים

1.1 כפיית תנוחות מכאיבות במשך פרקי זמן ממושכים: לוח ישיבה

במשך זמן ממושך, החל מאוקטובר 2000, מתרגלות הדאפא במחנה העבודה מס' 1 לנשים נאלצו להתעורר בשעה 5 בבוקר ולא הותר להן ללכת לישון עד אחרי חצות. כל יום הן נאלצו לשבת ללא הפסקה וללא תזוזה על ספסלים נוקשים, כשידיהן מונחות שטוחות על ברכיהן וגבם ניצב לקרקע. כל מי שנמנמה או דיברה במהלך העינוי סבלה מייד ממכות ומבעיטות אכזריות של שותפותיה לחדר.

[לוח ישיבה: כל יום, הקורבנות היו מניחים את הידיים על הירכיים ובמשך 18 שעות הם היו יושבים עם גב זקוף על ספסל. זה נמשך יותר מ- 50 יום. רשויות מחנה העבודה אפילו הגבילו את זמני השימוש בחדרי השירותים. כתוצאה מפרקי הזמן הממושכים שבהם ישבו הקורבנות על הספסל הנוקשה נוצרו בישבניהם פצעים גדולים ומאוד מכאיבים. בגלל הכאב הקורבות אפילו לא הצליחו להטיל את מימיהם בצורה תקינה. מחנה העבודה היה לח מאוד והשוטרים לא איפשרו לקורבנות להינות מאיוורור או ממעט אור שמש. כיוון שהקורבנות נכלאו בתנאים האלו זמן ממושך, בכל גופם הופיעו פצעי גרדת רבים שמאוד הכאיבו וגירדו (קישור למקרי העינויים)].

1.2 צעידה כפוייה וממושכת

מתרגלות הדאפא שלא וויתרו על אמונתן למרות העונש "לוח ישיבה" ומתרגלות נחושות נוספות נאלצו לצעוד ללא עצירה במשך עשר שעות, או שהן סבלו ממכות אכזריות. כל מי שסירבה לציית היתה נגררת ל"תאים קטנים" נפרדים שם היא היתה סובלת בסתר מעינויים מוגברים.

[כליאה בתאים קטנים: תא קטן הוא חדר שגודלו פחות מ- 3 מטרים ריבועיים. אין בו חלונות, מיטה, מים או שירותים. הקורבן נעול בתא הקטן מספר חודשים ועליו לאכול, לישון ולהטיל את צרכיו באותו אזור קטן. כיוון שגובהו של התא הוא פחות ממטר וחצי, אין אפשרות לעמוד בו זקוף. כדי להכביד על הייסורים, פעמים רבות השומרים כובלים את הקורבן באזיקים לדלת הקטנה של התא כך שהוא לא יכול לישון במשך ימים רבים. מעבר לכך, התא הקטן מאוד לח ולא נכנס אליו אור שמש. בשעות הלילה מסתובבות בו חולדות. הצחנה בתא הקטן כל כך חמורה שקשה לנשום בו (קישור למקרה העינויים).

1.3 כפיית תנוחות מכאיבות במשך פרקי זמן ממושכים: עמידה וכפיפה בזווית ישרה

מחנה העבודה מס' 1 שכר שומרים גברים רבים כדי לסייע בעינויים. השומרים האלו היו מאלצים את מתרגלות הדאפא לעמוד במשך כל היום עם פנים אל קיר, כשכל הזמן הזה האף שלהן היה נלחץ אל הקיר. פעמים רבות מתרגלות הדאפא המבוגרות היו מתמוטטות מהתנוחה הזו וכתוצאה מכך הן היו סובלות גם מקללות וממכות. פעמים רבות מתרגלות הדאפא גם נאלצו להתכופף במשך זמן ממושך.

[עמידה כפוייה במשך זמן ממושך: הקורבן נאלץ לעמוד, כשפניו אל הקיר, במשך כל היום, בדרך כלל מעלות השחר ועד לחצות הלילה. פעמים רבות העונש הזה משולב עם מניעת אוכל, מים, שינה ושימוש בשירותים. ההתעללות הזו נמשכת בדרך כלל מספר ימים. אם הקורבן אינו מסוגל לעמוד ללא ניע הוא יוכה בצורה חמורה. לפעמים, לאחר מכן, השומרים יאכילו בכפייה את הקורבנות בתרופות].

[כפיפה כפוייה בזווית ישרה במשך זמן ממושך: זה אומר שהקורבן נאלץ להתכופף לזמן ממושך על משטח רצפה שגודלו 30X30 ס"מ. הראש חייב להיות מורם ולרגל אסור לחרוג מחוץ לגבולות המסומנים. אחרת, הקורבן יספוג מכות, בעיטות, ימשכו את שערותיו ויסתרו על פניו. על פי רוב, הקורבן יזיע בכל גופו לאחר שהתכופף במשך 2 – 3 דקות. אך השומרים אילצו את הקורבנות להתכופף זקופים במשך 16 – 17 שעות. (קישור למקרה עינויים: גב' האו איירונג)].

1.4 חבלות גופניות: כוויות מקטורת נגד יתושים

לעיתים קרובות השומרים היו חורכים את מתרגלות הדאפא בגבן בעזרת קטורת נגד יתושים (קטורת יתושים שבזמן הבעירה מפיצה עשן מיוחד שהורג את היתושים) כך שגב המתרגלת היה מתכסה בכיב כתוצאה מהכוויות החמורות.

[כוויות: השוטרים השתמשו בסיגריות, מציתים וקטורת נגד יתושים כדי לחרוך את האצבעות, הבהונות, הפנים, הפטמות, איברי המין וחלקים נוספים של גוף המתרגל. בזמן שחרכו אותם השוטרים היו אומרים: "אפסיק כשתוותר על הפאלון גונג." (קישור למקרי עינויים באמצעות כוויות סיגריות: מר פו הונג-ווי  וגב' ג'או פנגינג)].

1.5 תלייה במהופך

המתרגלות שהיו מתעוררות ב- 4 לפנות בוקר כדי לתרגל את תרגילי הפאלון גונג היו נענשות באמצעות תלייה במהופך. השוטרים היו קושרים את רגליהן יחדיו, כורחים את ידיהן מאחורי הגב ותולים אותן במהופך בין השעות 4 – 6 לפנות בוקר. פעמים רבות ההתעללות הזו נמשכה לילות רבים. חלק מהמתרגלות היו נתלות הפוכות לסירוגין במשך 6 חודשים.

1.6 חשיפה לקור מקפיא

בימי החורף, חלק מהמתרגלות הופשטו מבגדיהן והגפיים שלהן נקשרו למיטה כשראשן נתלה מעבר לקצה המיטה. לאחר מכן השומרים היו פותחים את כל החלונות בחדר ועוזבים את המתרגלת בקור המקפיא.

1.7 מתיחת האיברים לארבעה כיוונים מנוגדים

הסגל המושחת היה קושר את שתי הידיים של המתרגלת לרגלי המיטה, פורש את הרגליים וקושר אותן למשען הרגל של המיטה כך שהקרסוליים היו תלויים על משען הרגל. זה נעשה כך שהרגליים לא יכלו לגעת במיטה. לאחר מכן הם היו קושרים את אחד הקצוות של הסדין למותניה ואת הקצה השני שלו למיטה אחרת וכך הרימו את מותניה של המתרגלת באוויר. באופן זה, גופה נמתח בחוזקה לארבעה כיוונים מנוגדים, כמו יריעה של תוף. זה עינוי אכזרי במיוחד.

1.8 חריצת שורש כף היד וטיפוח המוגלה בפצעים

הסגל המושחת היה יוצר חריצים לכל אורך שורש כף היד של מתרגלות הדאפא ומאלץ אותן לשטוף ולצחצח את הפצעים, דבר שגרם לפצעים להתנפח ולהתכסות במוגלה. מתרגלות רבות נשארו עם צלקות טבעתיות ברורות בשורש כך היד שלהן, נושאות עימן עדות אילמת לעינוי הסדיסטי הזה.

1.9 מכות אכזריות

באמצעות התמריץ של הפחתת תקופת המאסר, השוטרים במחנה העבודה עודדו את השותפות לחדר של מתרגלות הדאפא להתבונן ולקחת חלק בעינוי המתרגלות. השותפות לחדר במחנה העבודה מס' 1 לנשים מומחיות בהכאות אכזריות. הן סותרות למתרגלות בפנים, בועטות בהן בבטן התחתונה, חובטות בהן בחזה, מכות את ראשיהם עם המרפקים ומשתמשות בנעלי העור שלהן כדי למעוך ולשפשף את רגליהן היחפות של המתרגלות. לעיתים 8 או 9 שותפות מושחתות לחדר היו מחליפות ביניהן תורות בהכאה פראית של המתרגלת במשך כל הלילה. כולן השתמשו במכשירי עינויים שונים. חלקן השתמשו במקלות במבוק כדי להצליף במתרגלות; חלקן השתמשו בסוליית הנעל כדי לסטור למתרגלות; חלקן השתמשו בציפורניהן כדי לצבוט את המתרגלות; חלקן השתמשו בכפות רגליהן כדי לבעוט; חלקן השתמשו בכף היד כדי לחבוט וחלק השתמשו בכפות ידיהן כדי לסטור. השוטרים הפחיתו פרק זמן ארוך יותר מתקופות המאסר אם השותפות לחדר היו מגבירות את מידת האכזריות. השוטרים גם היכו בעצמם את מתרגלות הדאפא. ב- 27 באוקטובר 2000, עם עלות השחר, כל מתרגלות הדאפא שהיו כלואות במחלקה החמישית פתחו במחאה קבוצתית ודרשו את שחרורן המיידי והבלתי מותנה. מפקדת המחלקה החמישית, ניו שוה-ליאן, ציוותה על שומרי המשמעת לשפוך מים לתוך התאים עד שהם יהפכו לבורות מים. במקביל, היא הורתה לשוטרים גברים רבים להכות את מתרגלות הדאפא מהמחלקה החמישית. בסביבות השעה 19:00 הגיע למחנה העבודה צוות נוסף שהחריף את האלימות נגד יותר ממאה מתרגלות הדאפא שבמחלקה החמישית. הרכבים המשטרתיים וצוותי המצליפים המשוריינים הקיפו את המבנה כשיותר מ- 20 שוטרים משולהבים וכבדים, בהנהגתה של וניו שוה-ליאן, התפרצו למסדרון והתחילו לחשמל את מתרגלות הדאפא בעזרת אלות חשמליות. כשניו והשוטרים המשולהבים גררו את מתרגלות הדאפא על הריצפה תוך משיכה בשערותיהן, שוטרים גברים אחרים חבטו במתרגלות שהיו שרועות על הריצפה וחנקו אותן עד שהן איבדו את הכרתן.

1.10 שימוש באלות חשמליות

השוטרים במחנה העבודה מס' 1 לנשים היו מחשמלים את מתרגלות הדאפא באמצעות מספר אלות חשמליות במשך שעות רבות. המענים השפלים ביותר מבין כל שומרי המשמעת היו בעלה של המפקדת ניו שוה-ליאן מהמחלקה החמישית ובעלה של השומרת המשמעתית ג'אנג. הבעלים של שתיהן הם שוטרים במחנה העבודה ולשניהם יש הנעה סדיסטית כשהם מכוונים לכפות ידיהם של המתרגלות, לסוליות כף הרגל שלהן ולקצה העליון של הראש [אזורים רגישים במיוחד]. שלפוחיות גדולות כיסו את הזרועות של מתרגלות רבות וגרמו להן לכאבי תופת. אחרי שהשלפוחיות התפוצצו הפצעים היו מתמלאים מוגלה, דבר שהגביר את עוצמת הכאב. מתרגלת מבוגרת הוכרעה מהכאב.

[שימוש באלות חשמליות: אלות חשמליות מוכרות גם כמקלות בקר. זה אמצעי העינויים שנעשה בו השימוש הרב ביותר ע"י כוחות המשטרה נגד מתרגלי הפאלון גונג. קרה שמתרגלים חושמלו ע"י 12 אלות חשמליות בו זמנית, במתח של 30,000 וולט, לעיתים קרובות במשך מספר שעות. אינספור מתרגלים סבלו מכוויות בבשר ולחלקם היו אזניים, ידיים וכפות רגליים חרוכים מהזעזועים החשמליים. השוטרים חשמלו את עינייהם של המתרגלים, את פטמותיהם ואת איברי מינם. השוטרים גם דחפו את האלות האלו לתוך פיותיהם של המתרגלים ולנרתיקיהן של המתרגלות כדי לחשמל אותם. מתרגלי פאלון גונג רבים נהרגו כתוצאה מהשימוש באלות החשמליות. ראה את איור מספר 6 במאמר "Illustrations of Torture Methods Used in Chinese Detention Centers and Forced Labor Camps, Part 1"]

1.11 נעילה בחדר קטן

שומרי המשמעת נעלו את המתרגלות הנחושות בכליאה מבודדת ב"תא קטן" במשך זמן ממושך. חלקן ננעלו ב"תא הקטן" במשך חודשים. ב- 27 ביולי 2000, יותר מ- 40 מתרגלות דאפא במחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג שבמחוז שאן-דונג נגררו ל"תאים קטנים" נפרדים.

[נעילה בתא קטן: הצינוק, שעורר גינויים רבים ברחבי העולם, הוא בין האמצעים האכזריים ביותר שמיושמים נגד מתרגלי הפאלון גונג. בסין, נגד מתרגלי הפאלון גונג, השוטרים משתמשים בשיטות עינויים אכזריות אף יותר מהצינוק הרגיל. כליאה ב"תא קטן" זה רק סוג אחד מבין הסוגים של הכליאה בצינוק. "תא קטן" הוא חדר שגודלו פחות מ-3 מטרים ריבועיים. אין בו חלון, מיטה, מים או שירותים. הקורבן ננעל בתא קטן במשך חודשים ועליו לאכול, לישון ולהטיל את צרכיו באותו אזור מצומצם. כיוון שגובהו של החדר הוא פחות ממטר וחצי, אין אפשרות לעמוד בו זקוף. כדי להכביד על הייסורים, לעיתים קרובות השומרים קושרים באזיקים את הקורבנות לדלת התא כך שימים רבים הקורבן אינו יכול לישון. מעבר לכך, התא הקטן מאוד לח ואור שמש לא נכנס אליו. בשעות הלילה מסתובבות בו חולדות. הסירחון בתא הקטן כל כך חמור שקשה לנשום בו. ראה איורים 11 ו- 12 ב"Illustrations of Torture Methods Used in Chinese Detention Centers and Forced Labor Camps, Part 1." " וב- (Link to a torture case)]

1.12 הענשה באמצעות האכלה בכפייה

כשמתרגלות הדאפא במחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג פתחו בשביתות רעב, שומרי המשמעת עינו אותן באמצעות האכלה בכפייה. בדרך כלל שני שוטרים צבאיים סחבו את המתרגלת מקצה אחד של המסדרון לקצה השני. לאחר מכן הם היו בועטים בה, מפילים אותה לריצפה ולוחצים את כף רגלם כנגד צלעותיה כשבמקביל, שוטרים אחרים היו פותחים את פיה. לחילופין, הם היו מחדירים בכוח צינורית נוקשה, שחורה, עשוייה גומי, מצחינה ורחבה לתוך אפה. כמעט אצל כל הקורבנות הדם היה זורם מחוץ לאף ולגרון וגרם להן לבכות מייסורים. זעקות הכאב המחרידות והרעש של האלות החשמליות נשמעו במסדרונות במשך כל היום. כדי להסתיר את הפשעים, השומרים היו משדרים מוסיקה עלובה בעוצמה המירבית. חלק מהמתרגלות עונו באמצעות ההענישה של אכילה בכפייה במשך תקופה של שישה חודשים.

[ענישה באמצעות האכלה בכפייה: זו שיטת עינוי נוספת שהמשטרה משתמשת בה בתדירות גבוהה נגד המתרגלים וזה הגורם המשמעותי ביותר למקרי המוות של מתרגלי הפאלון גונג. כמעט כל מתרגל פאלון גונג שפתח בשביתת רעב במעצרו הכפוי סבל מהאכלה כפוייה. אפילו מתרגלים רבים שלא שבתו רעב עונו באמצעות השיטה הזו.

המטרה של השוטרים בהאכלה בכפייה אינה להזין את המתרגל אלא להעניש אותו ולגרום לסבל כה רב שהוא יוותר על תרגול הפאלון גונג. למען מטרה זו, השוטרים השתמשו במגוון אמצעים כדי לגרום לכאבי תופת ולפציעות. בכללם:

הכנסה והוצאה של צינורית ההאכלה באופן חוזר ונשנה: בדרך כלל, כדי להאכיל בכפייה, השוטרים משתמשים בצינורית שמוחדרת דרך האף של המתרגל. פעמים רבות, אפילו כשהצינורית כבר בפנים, השוטרים היו מוציאים ומכניסים אותה שוב. זה עלול לחזור על עצמו פעמים רבות. מתרגלים רבים נהרגו מצינוריות שניקבו את ריאותיהם.

השארת צינוריות ההאכלה בתוך הבטן: זו דרך נוספת לגרום לכאב. מתרגלים שמעונים בדרך זו בדרך כלל קשורים באזיקים.

שבירת שיניים כדי להאכיל בכפייה: כדי לאלץ את המתרגלים לפתוח את פיהם השוטרים משתמשים באלימות האכזרית ביותר, שוברים את השיניים, מרטשים את השפתיים ואפילו יוצרים חורים בלחי של המתרגל.

האכלה בכפייה במי מלח רוויים: זה גרם לכאב עצום במעיים. מתרגלים רבים נהרגו מזה כתוצאה מהתייבשות.

האכלה בכפייה בחומץ/משקאות משכרים: מספר מתרגלי פאלון גונג נהרגו מזה.

האכלה בכפייה בשמן פלפל חריף / שמן חרדל / מים רותחים: זה גרם לכוויות ולכאב עז בושט, בבטן ובמעיים.

האכלה בכפייה בשתן / צואה.

(קישור למקרה עינויים: גב' גואו הונג-יו)]

1.13 הזרקות כפויות של תרופות בעלות רעלניות עצבית

מספר מתרגלות דאפא נחושות נאלצו לקבל זריקות של תרופות שפוגעות במערכת העצב המרכזית. לאחר מכן, הם התחילו להזיל ריר ופניהם התעוותו. חלק מהמתרגלות נהרגו לאחר שנאלצו לקבל זריקות של התרופות האלו (קישור למקרה עינויים)

1.14 קשירה לכיסא למשך ימים

כיוון שגב' ג'אי ג'ין-פינג היתה מאוד נחושה בטיפוח בפאלון גונג, המפקדת ניו שוה-ליאן מהמחלקה החמישית  מילאה את פיה בסמרטוט וקשרה אותה לכיסא תספורות למשך יומיים. זה דומה לעינוי "ישיבה על כיסא ברזל".

[ישיבה מאולצת לזמן ממושך: הקורבן נאלץ לשבת דומם במשך זמן ממושך, לעיתים קרובות במשך ימים רבים. הרבה פעמים העונש הזה משולב עם מניעת מזון, מים, שינה ושימוש בשירותים. העינוי הזה עלול לגרום לזרימת דם דלילה באיברים הנמוכים, נמק בישבן ופגיעה עצבית מהמותניים ומטה. קיימות מספר וריאציות לעינוי ובכללן:

ישיבה על כיסא ברזל: הקורבן נכבל באזיקים לכיסא עשוי חוטי ברזל למשך יותר משבוע. חוטי הברזל פוגעים בישבנו של הקורבן. ראה את האיור ב"Iron Chair Device Used by Jiang Zemin's Regime to Torture Practitioners."

ישיבה על לוח: הקורבן נאלץ לשבת על לוחות עץ מחוספסים.

ישיבה על לוח משולש: ישיבה על לוח ברזל עם קצוות וחריצים חדים. פעמים רבות זה גרם לדימום ולמוגלה בירכיו של המתרגל. ראה איור 5 במאמר "Illustrations of Torture Methods Used in Chinese Detention Centers and Forced Labor Camps, Part 1"].

1.5 מניעת שינה

כדי לשבור את כוח הרצון של המתרגלות הסגל מונע מהן שינה, או שהוא מאפשר להן לישון רק שלוש או ארבע שעות בכל לילה. גב' סון מינג-שיאנג היא מתרגלת מאוד נחושה ובאחד המקרים נשללה ממנה השינה במשך שלושה ימים רצופים.

[מניעת הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים: השוטרים ניצלו כל צורך או תחושה פיזיולוגית בסיסית כדי לענות את מתרגלי הפאלון גונג. כל מי שלא מציית יוכה באכזריות. דוגמאות נפוצות של שלילת הצרכים הפזיולוגיים הבסיסיים של מתרגלי הפאלון גונג כוללות מניעת שינה, מזון, מים שימוש בשירותים, בתחבושות היגייניות, במקלחות והחלפת הלבוש לבגדים נקיים; איסור על קשר עין ושיחה; העמסה ברעשים צורמים ומחרישי אוזניים, וחשיפת המתרגלים לאור מסנוור.]

1.6 הגבלת השימוש בתאי השירותים

כדי למנוע ממתרגלות דאפא שכלואות בתאים שונים לערוך שיחות בשירותים, הסגל של מחנה העבודה קבע לוחות זמנים מחמירים לשימוש בשירותים. כל תא יכול להשתמש בשירותים פעמיים בשעות הבוקר, אחר הצהריים והערב. כל אחת חייבת לדווח מראש אם היא מעוניינית להשתמש בכל אחת מהפסקות השירותים האלו או שלא יותר לה להשתמש בשירותים בשעה שנקבעה אפילו אם תצטרך אותם בדחיפות. כל תא של מתרגלות חייב להסתדר בשורה כדי ללכת לשירותים. הסגל יקלל את כולן אם השורה קצת לא מסודרת. מתוך חשש לגרימת חוסר נוחות לאחרות, מתרגלות רבות בחרו להגביל את צריכת המזון והמים שלהן בכדי לצמצם את הצורך להשתמש בשירותים. תחת המצוקה והלחץ היומיומים, מתרגלות רבות התחילו לסבול מהפרעות בתחום הזה. אין שימוש בשירותים בשעות הלילה. כל מי שצריכה לשירותים משתמשת בדלי פלסטיק גדול שנמצא בתא ומכיל צואה ושתן וגורם לצחנה בלתי נסבלת בחדר.

2. עינויים נפשיים

כשמתרגלת פאלון גונג חדשה מגיעה למחנה עבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג קודם כל צוות המשמעת יעביר אותה למפגשי שטיפת מוח כפויים. אם היא מסרבת לוותר על הפאלון גונג הם יבקשו ממשתפי הפעולה לעזור למאמצי שטיפת המוח הכפוייה. בדרך כלל הם ירכיבו צוותים של שני משתפי פעולה שמחליפים ביניהם תורות בשטיפת המוח של מתרגלת דאפא. לעיתים הם ירכיבו צוותים של שלושה, ארבעה או אפילו שישה משתפי פעולה שמחליפים ביניהם תורות בהשגחה ובמניעת שינה ממתרגלת דאפא אחת. אם היא מסרבת לוותר על הפאלון גונג בכתב היא תבודד לחלוטין ממתרגלות הדאפא האחרות או שהיא תוחזק ערה עד חצות או אפילו עד 3 לפנות בוקר, ויעירו אותה שוב בשעה 5 בבוקר. מספר מתרגלות דאפא נאלצו לחתום במצב של מודעות חלקית כתוצאה ממניעת שינה על כתב התחייבות שנכתב מבעוד מועד לפיו הן מוותרות על הפאלון גונג. לאחר מכן הן יאלצו לצפות בסרטי וידאו ובחומרי הסברה שמשמיצים את הפאלון גונג. כך משתפי הפעולה האלו היו מושכים את המתרגלות שרק הגיעו עמוק יותר ויותר למעמקי הגיהנום עד שגם הן הפכו למשתפות פעולה מושחתות שכבר לא מנהלות את עצמן לפי אמת חמלה וסובלנות.

בכל פעם שמשודר בטלוויזיה סיקור חדשותי או ראיון שמשמיץ את הפאלון גונג, הצוות היה מחזיר בשעה מוקדמת יותר את כל מתרגלות הדאפא מעבודת הפרך שלהן ומאלץ אותן לצפות בתוכנית. לאחר מכן הן נאלצו לכתוב "דו"ח שיתוף בהתנסויות" כדי להביע את הסכמתן לתוכנית הטלוויזיה שמקורה בהונאה. בנוסף, מחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג פרסם ירחון פנימי, שין-יואן, מתוך כוונה להשמיץ את הפאלון גונג ולערער את אמונתן של מתרגלות הדאפא. כדי לעודד את משתפות הפעולה לכתוב מאמרים שמשמיצים את הפאלון גונג בירחון שין-יואן, מחנה העבודה בכפייה תיגמל את מי שכתבה מאמר מהסוג הזה בהפחתה של יום אחד מתקופת מאסרה. מאז נובמבר 2000, בעת ביקורו הראשון של "צוות ההרצאות של מחנה העבודה מאסאנג'יאה" אשר נוהל ע"י ג'ו שיו-ג'י, עוזר לשעבר של מנהל בית ספר יסודי בלתי מוכר בעיר ג'יוטאי, מחוז ג'ילין, מחנה העבודה בכפייה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג אירגן שקרנים דומים שיבואו וירמו את מתרגלות הדאפא.

מחנה העבודה בכפייה שלל במכוון את זכויות הביקור של בני המשפחה של מתרגלות הדאפא. הם אסרו על מתרגלות נחושות לפגוש את משפחתן במהלך שעות הביקורים, מתוך תקווה לשבור את רצונן. גם החופש ליצור קשר עם העולם החיצון באמצעות הדואר נשלל ממתרגלות הפאלון גונג. כל מתרגלת יכולה לשלוח למשפחתה רק מכתב אחד בשבוע. הן לא יכולות לסגור את המעטפות כיוון שהשוטרים צריכים לקרוא את המכתבים כדי לוודא שבמכתב לא נרשם שום מידע בלתי רצוי. השוטרים גם בודקים את כל הדואר שמגיע למתרגלות הדאפא לפני שהן יכולות לקרוא אותו. מתרגלות הדאפא האיתנות לא יכולות לשלוח או לקבל שום מכתב.

3. עבודת פרך

[עבדות במחנות העבודה: מחנה העבודה הוא מנגנון של רודנות קולקטיבית. מבלי לדאוג למקורות ולזמינות של מתרגלי הפאלון גונג כעבדים, כוח העבודה השבוי מובל לקצה גבול יכולתו, תוך התעלמות ממחלותיו של המתרגל הכלוא, ממגבלותיו הנובעות מהאלימות שספג או מהעייפות שנובעת מהתנאים הקשים מנשוא. אין עניין בתנאי המחייה במחנות העבודה בכפייה ובמרכזי המעצר כיוון שכל שיפור בתנאים יצמצם את נתח הרווחים. אל מתרגלי הדאפא שכלואים באופן בלתי חוקי פשוט מתייחסים כאל חפצים שצריך לסחוט מהם את כמות העבודה המירבית, עד שהם ישוחררו כשיהיו במצב של חצי מתים ויוחלפו במתרגלים חדשים].

כדי להשיג את ההכנסה והבונוסים המירביים מייצור סחורות ליצוא, מחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וויפאנג העביד בפרך את מתרגלות הדאפא באורח יומיומי במשך שעות ממושכות. מתרגלות הדאפא מקובצות כמו עדר במחסנים או שהן נשארות בתאיהן כדי לבצע עבודה מאומצת בתנאי עבדות במשך שעות ארוכות. מדי יום העירו את מתרגלות הדאפא בשעה 5:30 בבוקר והן נאלצו לעבוד ללא הפסקה עד השעה 10:30 בלילה, 11 או אפילו עד חצות. המתרגלות קיבלו רק חצי שעת הפסקה לארוחת הבוקר, לארוחת הצוהריים ולארוחת הערב. פעמים רבות, כדי לסיים את אספקת ההזמנות לייצוא סחורות מחנה העבודה אילץ את מתרגלות הדאפא לעבוד במהלך הלילה, וכך הן עבדו בפרך בממוצע כ- 13 עד 16 שעות מדי יום. מתרגלות הדאפא מנוצלות כעבדים עד מעבר לגבול יכולתן. בכל פעם שהתשישות גורמת להן להאט את קצב העבודה השוטרים מקללים אותן בזעף. אפילו בחורות צעירות נאלצו להמשיך בעבודה המאומצת גם אחרי שהן החווירו ועברו את גבול הסיבולת הפיזית. מילוי עפרונות זו מלאכה מעייפת ומלכלכת. אפילו נשים מבוגרות בשנות ה- 50 וה- 60 לחייהן חייבות לסחוב קופסאות ששוקלות בערך 27 ק"ג. גם למתרגלות שאלרגיות לעופרת או ללקטרופין אין שום הפסקה. המחסן של מחלקה 5 ממוקם במרתף שאין בו חלונות. המחסן כל כך חשוך שנדרשת תאורה מלאכותית גם במהלך היום. מתרגלות הדאפא נאלצות לצייר על בקבוקי זכוכית עם דיו שמכיל את החומר בנזן (נוזל חסר צבע, מתנדף בקלות, דליק ורעיל) למרות שהמחסן אינו מאוורר ומאוד לא מתאים לחשיפה לבנזן. הבנזן הרעיל פוגע בחומרה בגוף האנושי. למרות שהחשיפה לבנזן גרמה למתרגלות הדאפא לבחילות, הקאות, אובדן התאבון וסבל מעייפות, השוטרים התעקשו לאלץ את המתרגלות לעבוד עבודה מאומצת במשך שעות ממושכות, גם את המתרגלות ששבתו רעב. האטת קצב העבודה גורמת לפגיעה ולגלוג מידיים מהשוטרים.

לאחר שמתרגלות הדאפא משתחררות מהעבודה המפרכת בשעה 11 בלילה או בחצות הן נאלצות לכתוב דיווח על עצמן. חלק מהמתרגלות צריכות להישאר ערות עד 1 או 2 בלילה כדי לסיים את הדיווח. מספר מתרגלות מבוגרות בשנות ה- 60 לחייהן מתמודדות עם קושי עצום בחייהן כעבדים. מתרגלות הדאפא מתמוטטות לעיתים קרובות במחסן או בתאיהן כתוצאה מאפיסת הכוחות.

מחנה העבודה הרוויח סכומי עתק מעבודתן של מתרגלות הדאפא. השוטרים זכו למענקים ולפרסים על תפקידם כנוגשי עבדים. תוך שנתיים, מחנה עבודה מס' 1 לנשים הרוויח רווח נכבד משיעבוד המתרגלות ומסחיטת כספים בכל דרך שעולה על דעתם. בעזרת הכסף הזה, הוקמו במחנה מבני משרדים חדשניים, מרכז מבקרים וחדר קיטור גדול.

העינויים הפיזיים האכזריים, הלחץ העצום והעבודת הכפייה המפרכת גרמו לחלק ממתרגלות הדאפא להתמוטטות נפשית. בגלל הפיקוח ההדוק על זרימת המידע בסין, קשה להשיג נתונים מלאים. רק במחלקה החמישית של מחנה העבודה מס' 1 לנשים בעיר וייפאנג שלוש מתרגלות דאפא סבלו מהתמוטטות נפשית חמורה.