פחד של ילד

(Minghui.org)

בגלל שהייתי נחוש באמונתי בפאלון דאפא, נלקחתי למפגש שטיפת מוח. באותו יום, בעלי טייל. בבוקר, לקחתי את ילדי בן השנתיים וחצי לגן הילדים. בידיו הזעירות, הוא הפנה את ראשו להביט בעיני ואמר "אימא! בבקשה בואי לקחת אותי מוקדם בערב".

איך הוא ידע שישקרו לאימו והיא תילקח לפגישת שטיפת מוח באותו היום? הוא לא ראה אותי במשך זמן רב לאחר מכן.

באותו הערב, השוטר שעצר אותי מיהר לגן הילדים עם מספר שוטרים. בני מעולם לא ויתר עלי, אך במקום אמו באה אליו קבוצת זרים. הם השתמשו במילים שנשמעות היטב כדי להראות כמי שהגיעו כדי לדאוג לילד. הם השתמשו בצרופי מילים גבוהות כמו "משימה פוליטית", "עבודה נדרשת" וכו'. לא יכולתי לדמיין איך התינוק שלי עומד בתכסיסים שלהם.

במהלך הזמן שהוחזקתי במרכז שטיפת המוח, בעלי שתה כמעט כל יום. בזמן שהיה שתוי, הוא חזר הביתה מאוחר, נוטה לצד זה וזה בזמן שהוא נושא את התינוק הישן על כתפיו. זה היה באמצע הקיץ, ואף אחד עדיין לא עשה לבני אמבטיה. בגדיו הפכו למלוכלכים מאוד.

ניהלתי שביתת רעב למחות נגד האלימות על החופש שלי והחופש של אמונתי. במהלך שביתת הרעב, בני לא יכל לאכול. כשפיתחתי חום ושפעת מהעינויים והתנאים במחלקת שטיפת המוח, בני סבל מחום ושלשולים.

בעלי הביא אותו לבקר אותי. השוטרים במחלת שטיפת המוח אמרו שלא אוכל לקבל מבקרים בגלל שלא ויתרתי על אמונתי בפאלון דאפא. בני ובעלי בכו והיו חייבים לחזור הביתה מבלי לראות אותי. בגלל שלא הסכמתי לוותר על אמונתי באמת, חמלה, סובלנות. משטרו של ג'יאנג גם רדף את משפחתי. כששחררו אותי, חזרתי הביתה וגיליתי שבני עדיין חולה ולוקח תרופות. הוא הפך רזה מאוד.

מאז, כל בוקר לקחתי את בני לגן הילדים. לפני שעזבתי, הוא תפס את רגלי ואמר: "אימא! האם תבואי היום בערב?", רק כשהבטחתי לו שאבוא לקחת אותו הוא חש הקלה ורץ לגן. אם אמרתי שיש לי משהו לעשות ולא אוכל לקחתו, הוא נהיה מפוחד, התחיל לבכות, והחזיק אותי חזק כדי למנוע ממני ללכת.

כמה עצוב שמשטרו של ג'יאנג הקריב ילד נוסף.