יוקו קנקו מספרת אודות 548 הימים שבילתה כחטופה בשבי של תומכי ג'יאנג זמין ומשטרו (חלק ראשון)

(Minghui.org)

ב-24 במאי, נסעתי עם 2 מתרגלי פאלון דאפא נוספים מיפן לבייג'ין לעתור בכיכר טינאן מאן. נעצרנו, בסביבות 11 בבוקר בדרכינו לשם, כשחילקנו חומר להבהרת האמת לאנשים שהסתובבו ברחובות ובאזור מגורים. המשטרה לקחה את שני האזרחים היפנים באותו הערב וסגרה אותי לבד במרתף, כיון שאני אזרחית סינית. שלושה שוטרם השגיחו עלי.

עם שיבתה ליפן התקבלה יוקו קנקו על-ידי בעלה ועל-ידי מתרגלים ורואיינה על ידי כלי התקשורת

לאחר ששבה לביתה בניגטה, צולמה משפחתה היפנית, משמאל לימין: אם בעלה, סבתא בת 90 ויוקו ובעלה

ביום שבו נעצרתי, היה חם מאוד בביג'ין , כ36- 35 מעלות (96 מעלות פרנהייט) אבל בלילה היה קר מאוד. לבשתי בגד קיצי, חולצה בעלת שרוולים קצרים וחצאית קיצית. המשטרה לא הרשתה לי ללבוש גרביים והכריחה אותי לעמוד יחפה על הבטון הקר. למרות שהשוטרים לבשו את המעילים המרופדים שלהם הם התלוננו על הקור. הם סירבו להקשיב לניסיונותיי להבהיר להם את  האמת אודות רדיפת הפאלון גונג וקיללו אותי והעליבו אותי. הם כלאו אותי במרתף עד למחרת בצוהריים. באותו הערב הם שלחו אותי לכלא.  הם גילו שאני סובלת מלחץ דם גבוה העולה על 200, שזה הרבה מעל סטנדרט הקבלה שלהם. בשל העניין הפוליטי סביב העובדה שאני מתרגלת פאלון דאפא ובעלי יפני הם הלכו לבקש אישור מהממונה כדי לכלוא אותי. הם כבלו את רגלי ואת ידיי ולקחו אותי לבית-החולים המיועד "בית-החולים מעינות מרפא" . כשהגענו לבית-החולים, הם כפתו את ידיי וקרסוליי למיטה והזריקו לי בכוח סמים בלתי מזוהים. אמרתי להם שפאלון דאפא נרדף בסין. אחד המשגיחים אמר: " קחו את מיטת הפאלון גונג המיוחדת החוצה ונראה אם היא כל-כך טובה כמו שהיא חושבת שהיא." מיטת הפאלון גונג היא מיטה מיוחדת לעינויים. זהו לוח עץ ברוחב  מטר ושלושים ובאורך של מטר ושמונים, בעל ארבע רגליים. רצועות רבות ממוסמרות ללוח. 4 או 5 שוטים כפתו אותי ברצועות למיטה מהקרסוליים ועד לכתפיים. הם פסעו על המיטה כדי לוודא שהרצועות מהודקות היטב והידקו אותן עוד יותר ואז אמרו: " האם את לא מתרגלת דאפא האם את לא מסוגלת לסבול? המסטר שלך אדיב מדי איתך אז אני נותן לך ליהנות לסבול!"  אז הם כבלו את ידיי לרגלי המיטה  וזה הכאיב מאוד. הפנים שלי התעוותו מכאב. לא יכולתי להזיז את גופי.  הייתי קשורה בתנוחה הזו שלושה ימים תמימים וכמעט שאבדתי את הכרתי. הם חיברו אלי מד לחץ דם כי הם פחדו שאמות מעינויים. מאוחר יותר הם ראו שאני  כמעט מתה והוציאו אותי מהמיטה.

הם אמרו לי בסרקאזם :" נשלח אותך למקום נהדר." הם שלחו אותי לבית-החולים של בייג'ינג, שם הם מענים מתרגלי פאלון דאפא אף ביתר אכזריות.

כשהגעתי, אמרה לי המשטרה:" אנחנו נעזור לך ליהנות הנאה שלמה משהייתך!" שבתתי רעב כל אותו הזמן. הם כפתו אותי למיטה והחדירו לי צינור לקיבה דרך האף, והאכילו אותי בכוח. סירבתי לקבל מזון בכוח. הם מתחו את גופי וכפתו אותי בידיי ובקרסוליי למיטה. מאחר שגופי נמתח עד קצה היכולת פרקי ידיי דיממו.  כשהם עינו אותי הם אמרו:"כך לא מתייחסים לבני אדם, כך הורגים חזיר. "  בנוסף לכל זה היה לי צינור באף וקטטר, כדי שלא אאלץ לרדת מהמיטה  ללכת לשירותים.  הייתי במחזור, אז הם קרעו את בגדיי התחתונים והכריחו אותי לשבת על סדין פלסטיק. בחום של חודש יוני, במזג האוויר של בייג'ין  הייתי ספוגה בזיעה, בדם ובאוכל שנזל מצינור ההאכלה. לא יכולתי לזוז יותר, כי הייתי כפותה למיטה כ-20 יום  ללא טיפול ומבלי שנתנו להתרחץ. כל הרופאים והאחיות התעלמו ממני, בשל הריח המצחין. אחד השוטרים אמר לי :" אם תבטיחי שלא תתרגלי יותר פאלון גונג אי אשלח אותך חזרה ליפן!"  שאלתי אותו :"מה לא בסדר בפאלון גונג? אתה חוטא בכך שאתה רודף כך את הפאלון גונג.  אתה חייב לתת לי לחזור ליפן ללא כל תנאי.! אני לא יכולה לוותר על הפאלון גונג!" הייתי חלשה מאוד.  הם ידעו שבעלי אזרח יפני  ולא העזו להרוג אותי. כשהם שיחררו אותי לבסוף מהמיטה, לא יכולתי לקום בכוחות עצמי. גבי היה במצב כה נורא עד שלא יכולתי ללכת. הם עצרו אותי שוב ודנו אותי ל-18 חודש במחנה עבודה בכפייה.

כ-4 או 5 שוטרים ניסו להכריח אותי לשים את תביעת האצבע שלי על טופס לשם הליכי הכניסה למחנה העבודה. אמרתי בקול רם:" אני חפה מפשע ואתם פוגעים בזכויות האדם ובחופש האמונה שלי! פאלון גונג הוא נפלא!"  נאבקתי כחצי שעה, אבל הם השיגו לבסוף את תביעת האצבע לי. אמרתי להם שאתבע אותם ושאיני מקבלת את כל מה שהם הכריחו אותי לעשות. הם דחפו אותי כנגד הקיר, בשעה ששוטרים אחדים בעטו בי , הכו אותי חשמלו את צווארי וצילמו אותי.

לא יכולתי ללכת בכוחות עצמי ולחץ הדם שלי היה כה גבוה עד שמחנה העבודה סרב לקבל אותי, אז לקחו אותי חזרה לכלא. מחנה העבודה סרב לקבל אותי שלוש פעמים ואני עמדתי על כך שעלי להשתחרר בהתאם לתקנות שלהם. אבל המשטרה פנתה לדרג גבוה יותר לקבלת "התר" וכפתה על מחנה העבודה לקבל אותי.

השעה היתה מאוחרת כשהגעתי למחנה העבודה. הם הכריחו אותי לעמוד בפרוזדור ולא הרשו לי לישון. הייתי חלשה מכדי לעמוד, אז המשטרה ביקשה ממני להשתופף. לא יכולתי אפילו להשתופף, אז הם מצאו מישהו שישגיח עלי. הם הניחו לי לישון לאחר המתנה ממושכת, אבל העירו אותי מוקדם בבוקר לפני שהאחרים התעוררו וביקשו ממני שוב להשתופף. אחר-כך , כשראו שאני באמת גוססת הם שלחו אותי לבית-החולים טיאנטאנג'ה.

עכשיו כשאני בבית, רגלי עדיין פצועה מהבעיטות שנתנו לי לפני 18 חודשים. זרועי הימנית לא החלימה לגמרי ואיני מסוגלת להניע אותה כרגיל.

המשך יבוא...