תלמיד מצטיין בן-תשע בסין: "הוכרחתי לעזוב את בית-ספר ולעזוב את הבית"

(Minghui.org)

סופר על ידי הילד ונכתב על ידי אמו

אני ילד בן תשע מסין הצפונית. אני אמור להיות בבית-ספר עכשיו, אבל בגלל שאבא ואימא התעקשו לתרגל פאלון דאפא, הפכנו לחסרי בית. אני מאמין שלכולכם יש ילדות שראויה לזכירה, אבל הילדות שלי מלאה בעצב.

לפני ה-20 ביולי 1999, הייתה לי משפחה מלאה באושר עם אבא, אימא, אחותי ואני.

אחותי הייתה בחטיבת הביניים ואני הייתי תלמיד בית ספר יסודי. גם אימא וגם אבא היו מהנדסים בכירים. אחרי היום הנורא ההוא, השלווה וההרמוניה שבביתנו הוחלפה על ידי הטרדות בלתי פוסקות מבחוץ.

אבא ואימא מעולם לא הסכימו לוותר על זכותם מלידה לתרגל פאלון דאפא. הם היו תחת   לחץ מתמיד ממקום עבודתם, כמו למשל, הם התבקשו לכתוב הצהרות המסכימות לכך שלעולם לא יתרגלו שוב פאלון דאפא ולהופיע בטלוויזיה כדי להכריז על עמדתם בציבור. הם היו תחת השגחה רצופה בעבודה.

נסיעות מחוץ לעיר לא באו בחשבון; אפילו אחרי העבודה, בדקו היכן הם עם טלפונים סלולאריים, במיוחד בכמה תאריכים רגישים; היה צריך להודיע על טיולים בסופי שבוע מראש כך שניתן יהיה לאתר את מיקומם בעזרת טלפון, והם לא הורשו לבקר את סבא וסבתא שלי, אפילו לא בחגים.

לילה אחד ביוני 2001, קבוצה של שוטרים ניסתה לעצור את אבי באופן בלתי חוקי. הם השתמשו בכוח כדי להיכנס לביתנו ועקלו רכוש פרטי שלנו בשווי של שלושים אלף דולר בלי שום סיבה. מאז אותו יום, אבא לא העז לבוא הביתה. הם אספו בסביבות  200 שוטרים כדי לשמור על כל דרך אפשרית שמחברת את ביתנו עם ערים אחרות; הם גם נהגו במשך הלילה לביתה של דודתי, היכן שמשפחתה של דודתי וסבא וסבתא שלי גרים. הם טיפסו על הגדר ונכנסו אל תוך הבית, אבל עדיין לא יכלו למצוא את אבי. זה מאוד הפריע לכל מי שגר בבית הזה. אז, הם נסעו כמה מאות קילומטרים לבית של ההורים של אימא שלי וניסו   להכריח את הסבא והסבתא שלי (שניהם היו כמעט בני שמונים) להסגיר את חותנם, אבל ללא הצלחה. ביודעם שמשפחת בתם היחידה שקועה בצרות כה עמוקות, הם דאגו לנו כל יום מאז. הם לא שמעו מאתנו כבר מעל לשנה.

מאז שאבי עזב את הבית, המשטרה שמרה על אמי יום ולילה. פעם אחת, כשהיא ליוותה אותי בדרכי לבית-ספר, אימא ערכה שיחת טלפון שתוחקרה ונבחנה שוב ושוב. המשטרה לחצה על אמי בדרכים רבות, הגיעה למשרדה בכל שעה שחפצה והפחידה אותה בכל מני שיטות. לא היה לה שום חופש אישי בכלל. לבסוף, היא לא יכלה לסבול זאת עוד, השאירה את אחותי בבית לבדה ולקחה אותי אתה לעזוב את הבית ולהימנע מרדיפה.

אבא, אימא ואני הפכנו לחסרי בית לתקופה של כבר יותר משנה. נאלצתי להיפרד מאחותי, מורתי, חברי לכיתה והחברים שלי. אחותי בבית לבד וכל יום מצפה שנחזור.

אין לנו אף מקום מהימן להישאר בו. במשך לילות רבים, שלושתנו ישנו על רצפת בטון, מחבקים אחד את השני; אני תמיד רועד מהקור המחלחל.

קרובי המשפחה שלנו: דודותיי, דודיי וסבתי, שהרוויחו מתרגול פאלון גונג, לא מעזים אפילו להזכיר פאלון גונג מאז הדיכוי המרושע והאכזרי. דודתי השלישית נעצרה ונשלחה למחנה עבודה ומאוחר יותר נשפטה לשלוש שנים בכלא. אחד מדודני הוכנס למחנה עבודה לעבור שטיפת מוח. דודתי הזקנה וסבתי הוכרחו לעזוב את בתיהן ולעזוב ממקום למקום כדי להימנע מרדיפה ומעצר שרירותי. סבתי החלשה והמסכנה לא יכלה לסבול את חיי הרחוב   והעצב של אי היכולת להיות עם משפחתה. היא נפטרה, רחוק מהבית, לבד, עם חרטות כה עמוקות. אף אחד משלושים הצאצאים שלה לא יכל להיות אתה כשעזבה את העולם הזה.

איך הייתי רוצה לחזור שוב לבית-ספר! כשעזבתי את בית-ספר, המורה שלי אמרה לי בפרטיות שמביאים לי מתנה כי קיבלתי את הציונים הגבוהים ביותר בבחינה הסופית שלי. אני רוצה ללכת לבית-ספר! אני רוצה לסיים את החינוך שלי! אני מתגעגע לאחותי ואני רוצה להתאחד אתה! אני רוצה ללכת הביתה! אני רוצה שתחנת המשטרה תחזיר את כל הדברים שלנו! אני מתגעגע לכל הקרובים שלי, למורתי, לחברי כיתתי ולחברים שלי! מתי אני אוכל לחזור הביתה? מתי אני אוכל לראות את הקרובים שלי?

בסין, אני לא היחיד שהוכרח לעזוב את בית ספר, לעזוב את הבית ולאבד את יקירי לבו. מיליוני משפחות בסין נמצאות באותה הסירה כמונו! אנא הושיטו יד; עזרו להציל את האנשים האלה שמשאלתם היחידה היא להיות אנשים טובים! זו בקשה לעזרה מלבי!

* * * *

בני, אפילו לא בן תשע, הוא תרגל אתנו פאלון גונג מאז 1999. במשך מספר השנים האלה שעדיין חיינו בבית, הוא השתמש במחשב כדי לייצר כל מני חומרים הקשורים להבהרת האמת לגבי פאלון דאפא. הדברים שהוכנו על-ידי ידיו הקטנות של ג'ימי הם לאינספור. בזמן שג'ימי ייצר את כל הדברים האלה, הוא תמיד רצה להקשיב למורה מרצה על הפא. בכל פעם שהיינו פחות עסוקים, הוא תמיד ביקש מאתנו לקרוא את הג'ואן פאלון או את ההרצאות האחרות של המורה למענו. הוא קיבל רק שנה אחת של חינוך בבית ספר יסודי, למרות זאת הוא כבר יכול לקרוא את כל ספרי המורה בעצמו. הוא באמת יכול להרגיע את לבו וללמוד את החוק של היקום. הוא יכול לדקלם את שיריו של המורה והרצאותיו. הוא לעיתים קרובות מצטרף אלינו בלהיטות לעשות כל מני עבודות בשביל פאלון דאפא.

בזמן שלחצו עלינו ודכאו אותנו, ג'ימי הקטן סרב בעקשנות לשתף פעולה עם המדכאים. בזמן ששוטטנו, כל לבו ונפשו היו ממוקדים על הבהרת האמת לגבי פאלון דאפא. הוא קם מעט אחרי חמש בכל בוקר והלך למיטה בסביבות תשע או עשר. בחלק מהימים, הוא עבד בשקט מול המחשב אפילו למשך עשר שעות; בימים אחרים, הוא היה הולך חמש עשרה קילומטרים אתנו לאזורים הכפריים כדי לעשות כל מני עבודות בשביל פאלון דאפא, כמו שימוש באטבים עשויים ביד כדי להציב שלטים בכל מקום, או לתלות כרזות. בארבעת החודשים האחרונים, מכיוון שלא היה לנו מקום קבוע להישאר בו, ג'ימי דיבר איתי פעמים רבות בפרטיות על כמה הוא מקווה שיהיה לו מחשב במטרה שיוכל לקרוא את מאמריו החדשים של המורה ומאמרים אחרים ברשת. הוא אמר: "אני יכול גם להכין כמה עלוני מידע, תקליטורים וחוברות לגבי דאפא. הו, כמה אני רוצה שכולם ידעו את האמת על פאלון דאפא!"

הערת שוליים: במאבק לדכא את פאלון דאפא, המשטרה תפסה בסופו של דבר את שלושת החברים במשפחה שבמאמר זה. מקום הימצאם עדיין אינו ידוע.