(Minghui.org)

כתבתו של  פרנסקו סיצ'י

בייג'ינג - כפי שניתן ללמוד בנקל מההיסטוריה, מלחמות הן בהחלט נוראיות, אולם מגפות עשויות להיות גרועות יותר. לא כך קרה בעבר בסין, בה הוגבלו מגפות גדולות באמצעות הפצה יעילה של מידע לציבור וטיפול רפואי הולם. באירופה היה הסיפור שונה, כאשר הרגה מגפת ה-"המוות השחור" בערך 23 מיליון אנשים, תוצאה חמורה בהרבה מכל מלחמה בזמנים ההם.

סין בחודשים האחרונים נראתה כמי ששכחה את לקחי ההיסטוריה, כשבחנה את השיקולים בעד ונגד פרסום המידע, בנוגע לתסמונת הנשימתית החמורה (SARS), המחלה החדשה המטילה אימה על אנשי העולם.

ביום חמישי שעבר, דיווח ג'ון פומפרט (Pomfret) בוושינגטון פוסט: "פקידים סיניים לא הביעו כל חרטה בנוגע לאופן בו התמודדו עם ההתפרצות. בפגישה בדלתיים סגורות שהתקיימה בשבוע שעבר עם עורכים בכירים, שלל ליי יולאן, סגן מושל פרובינצית גואנג-דונג, את מדיניות המידע החופשי של מדינות אחרות ושל הונג קונג השכנה.

[...]

בעולם בעל תקשורת ענפה כל כך, לא ניתן לדכא מידע בנוגע למחלה כמו SARS, משום שבמוקדם או במאוחר יגיעו אנשים שנדבקו למדינות בהן יש חופש יחסי של עיתונות, שיתחילו לחקור את מקור המחלה.

דלקת ריאות חדשה זו מעלה את אותם הפחדים שחווינו עם האיידס. היא חדשה, אין לה כל חיסון, והיא הרגה קצת פחות מ-100 אנשים עד היום. היא מתפשטת במהירות, כנראה באמצעות התעטשויות והשתעלויות, למרות שייתכן שיש דרכים נוספות של הדבקה. החוסר במידע אמין בנוגע ל-SARS, והקלות של ההתפשטות שלה, מזכירים באופן מטריד את "המוות השחור", המחלה שעדיין פוקדת את העולם המערבי, כמה מאות שנים לאחר שיאה.

הפחד הסיני הגלוי מחשיפה מוחלטת של מידע בנוגע ל-SARS, שארגון הבריאות העולמי (WHO) מאמין שהחלה בפואושאן, גואנג-דונג, וההתפשטות המהירה של מקרי המחלה בכל העולם, פגעו באופן חמור באמינות של בייג'ינג. ההשלכות של איבוד אמינות זה יהיו אדירות. הדבר יכה בכלכלה הסינית, לא רק משום שאנשי עסקים יחששו לנסוע לגואנג-דונג, אלא משום שקיים חשד שאם העזה בייג'ינג לנסות ולהסתיר דבר שכזה, למרות שברור שלא היה לה כל סיכוי לכך, היא עשויה לשקר אף בנושאים אחרים, שניתן להסתיר ביתר קלות. ידרשו לפחות מספר חודשים עד שיוכלו הפקידים הרשמיים לאושש את אמינותם, וידרשו מספר שנים לשיקום יחסי הציבור. השקעות ופיקדונות בסין עשויים לצנוח בחודשים הקרובים. הנפילה תהיה אפילו חמורה יותר, אם יעבור העולם התאוששות כלכלית, שתציע הזדמנויות השקעה סבירות אחרות, במדינות בעלות ממשלות פתוחות יותר.

מצב זה יצר כוחות שגרמו לממשלה הסינית, הרגישה לתדמיתה, לפרסם ביום חמישי שעבר התנצלות גלויה חסרת תקדים לעולם. "היום, אנחנו מתנצלים בפני כולם", אמר לי לימינג, ראש המרכז לבקרת מחלות של סין. "רשויות הבריאות שלנו ותקשורת ההמונים סובלות משיתוף פעולה עלוב. לא הצלחנו לרכז את כוחותינו, על מנת לעזור לספק לכולם נתונים מדעיים, ולאפשר להמונים לקבל סוג כזה של מידע".

בחזית הפוליטית, האשימו בשבועיים האחרונים כוחות אנטי סינים בטייוואן את השלטונות הסיניים, בכך שהסתירו את המחלה ותרמו באופן משמעותי להפצת ה-SARS. בייג'ינג העניקה למעשה חינם כלי נשק פוליטי לטאיפה, באמצעות השתיקה שלה בנוגע להתפשטות ה-SARS.

[...]

ההחלטה הייתה אמורה להיות קלה עבור בייג'ינג. ברגע שארגון הבריאות העולמי ביקש שיותר לו לחקור את המחלה, הוא היה צריך להיות מוזמן ולקבל גישה מלאה לאזורים הנגועים, בייחוד גואנג-דונג. היה צריך גם לאפשר לו לדבר באופן חופשי לתקשורת בעולם (ובסין) בנוגע ל-SARS. הדבר היה ללא ספק מחזק את האמינות של סין, שהלכה והתחזקה עד אז, כחברה אחראית בקהילה הבינלאומית.

אולם החוקים הפנימיים של סין בנוגע למגיפות, קובעים שניתן לפרסם מידע בציבור רק לאחר קבלת אישור מגבוה. והמנהיגים היו עסוקים מדי בסדר היום הפוליטי שלהם מכדי לעסוק בדרישת ארגון הבריאות העולמי לחקור את המחלה בגואנג-דונג, הרחוקה מבייג'ינג. עבור נושאים רגישים כמו מגיפה פוטנציאלית, צריכים המנהיגים רגישי-התדמית של סין קונסנסוס. למערכת הפוליטית הסינית אין למעשה את התנאים ההכרחיים, היכולים לאפשר לפקידי בריאות להתבטא, מבלי להיות מצונזרים על-ידי התקשורת, הנשלטת ע"י המדינה, או להיות נתונים לענישה ישירה מבייג'ינג. אם פקיד רשמי בוחר לדבר כאדם פרטי בנושא רגיש כמו ה-SARS, הוא מחסל בדרך כלל את הקריירה בפוליטית שלו ומסתכן במאסר. למעשה אפילו אם מוכחת ההחלטה כנכונה, יכולים האויבים הפוליטיים של האדם לתקוף אותו, ולהאשים אותו בבגידה באחדות המפלגה, הנתפסת בבייג'ינג כעומדת בבסיס היציבות הלאומית.

לכן האירה פרשת ה-SARS את עיני העולם, ואפשרה לכולם לראות את הפגם המהותי במערכת הפוליטית הסינית. מערכת זו מחכה עדיין לרפורמה כללית, כפי שעבר המשק הכלכלי. האשם העיקרי בשגיאת ה-SARS של סין הוא החוסר ברפורמות פוליטיות, שהיה צריך ללוות את השינויים המהירים בכלכלה הסינית. הכלכלה הסינית עשויה לא לשרוד מגפה נוספת. אם הכלכלה תקרוס, סביר להניח שהמערכת הפוליטית תקרוס בעקבותיה.

http://www.atimes.com/atimes/China/ED08Ad03.html