מתרגל דאפא שורד בדרך נס מפגיעה על ידי משאית, מחלים במהרה

(Minghui.org)

בסביבות השעה 6:00, בבוקר יום ה-14 לאוגוסט 1996, רכבתי על אופני לפארק כדי לתרגל כרגיל. התקרבתי להצטלבות ופתאום הופיעה מולי משאית וכבר היה מאוחר מכדי לזוז מהדרך. הדבר האחרון שאני זוכר הוא שהרכב האיץ לעברי; לא שמעתי את צליל הפגיעה ואיני יודע כיצד נחתתי.

אחרי זמן מה, כשחזרתי להכרתי, הרגשתי שמישהו אוחז בי. [הם שמו אותי במשאית] היד של האדם הזה כיסתה את הפצע שעל מצחי והוא קרא לי. פתחתי לאט את עיני ונזכרתי במה שקרה כרגע. מיד חשבתי: "אני מתרגל של פאלון דאפא ותלמיד של מאסטר לי. אני צריך להיות בסדר." הנהג רצה מאוד לקחת אותי לבית החולים. אמרתי לו: "זה בסדר, אני לא צריך ללכת."

כשקפצתי מחוץ למשאית, ראיתי שהשמשה הקדמית של המשאית נהרסה וזכוכית מנופצת הייתה מפוזרת בכל מקום. סימני ההחלקה נמשכו בערך 15 מטר. אחרי כן, נאמר לי על ידי מישהו שצפה באירוע שכוח הפגיעה השליך אותי 3.5 מטר באוויר ואז נפלתי לתוך גדת הנהר העשויה מאבנים. הצופים מהצד חשבו כולם שאני חייב להיות מת. הפצעים העידו על כך שהשמשה הקדמית הכתה בראשי והחלק הקדמי של המשאית הכה בצד השמאלי שלי ובחזי והפגוש הקדמי הכה את רגלי השמאלית. זה ברור שהמשאית נעה ממש מהר.

נופפתי לנהג ואמרתי, "אתה יכול ללכת." הוא עמד שם חסר מילים כאילו לא שמע אותי. בזמן שרכבתי על אופני לפארק שמעתי את העומדים מהצד אומרים מאחורי: "הנהג הזה היה מאוד בר מזל היום. הוא פגש אדם טוב. אבל איך האדם הזה יכל עדיין ללכת?" לא זיהיתי את פניו של הנהג, גם לא ידעתי את מספר לוחית הזיהוי שלו. למעשה לא הייתי צריך לדעת.

כשהגעתי לפארק, כמה מתרגלים ואני הלכנו לבית של מתרגל אחר והשתמשו במי מלח לנקות את הפצעים. רק אז גילינו שהיה לי חתך מעל הגבה השמאלית שלי שהיה באורך של סנטימטר ובעומק של 4 מ"מ. היה גם שטף דם מקומי בקוטר של 7 ס"מ בעורפי. רגלי השמאלית הייתה נפוחה והצד השמאלי של חזי כאב. באותו רגע היו לי קשיים ללכת. למרות שנראה שרגלי הימנית בסדר, היא התחילה לכאוב גם כן. בסביבות השעה 17:00 שטף הדם שבראשי נעלם לגמרי. ביום שאחריו, החתך בצד השמאלי של המצח שלי הבריא בעצמו עד הצהרים. רגלי הימנית הפסיקה לכאוב ויכלתי ללכת שוב.

מאוחר יותר, קרובי, חברי, עמיתי והאחראים במקום עבודתי באו לבקר אותי. ביום השני אחרי התאונה חזרתי ללימוד הפא ותרגול התרגילים. למרות שהנפיחות והכאב המשיכו ברגלי השמאלית, הפצעים מהם סבלתי נרפאו מהר מהרגיל. זמן קצר אחרי כן, הבראתי לגמרי. זו באמת עדות לכוח המופלא של הדאפא.