כלא יאנצ'ינג מבצע פשעים נוראים ע"י הפשטת מתרגלות, חישמול איברי המין שלהן, וסחיטת כספים

(Minghui.org)

הגורל שלי שנקבע מראש להשיג את הדאפא קרה ב-1997 והתחלתי לתרגל פאלון גונג. בעבר,  היו לי הרבה מחלות רציניות והחלמתי מכולן לאחר שהתחלתי לתרגל. בגלל שסירבתי לוותר על תרגול הפאלון גונג, בנובמבר 1999, נחטפתי ע"י הממשל של העיר המקומית ונשלחתי למרכז שטיפת מוח ל-10 ימים. הוטל עליי גם קנס של 550 יואן [500 יואן היא המשכורת החודשית של עובד עירוני]

באוגוסט 2000, הלכתי לבייג'ינג לעתור בהתאם לזכותי בחוק. על זה נאסרתי, ומאוחר יותר נשלחתי לעיר מגוריי והייתי עצורה שם שלא כחוק במרכז מעצר, למשך 25 יום. נקנסתי ע"י מרכז המעצר בעוד 600 יואן לפני שנשלחתי למרכז שטיפת המוח ולא שוחררתי עד ששילמתי עוד 500 יואן.

בינואר 2001, הלכתי לבייג'ינג לאמת את הדאפא. נעצרתי בכיכר טיאננמן, ונאסרתי בכלא   יאנצ'ינג. מאחר שהתנגדתי בתקיפות לרדיפה המרושעת וסירבתי לספר את שמי, כמה שוטרים   החליטו להכות אותי מכות קשות. הם סטרו לי, גרמו לי לכוויות עם סיגריה דלוקה וליטפו את שדיי. התנהגותם היתה אכזרית וגסה. השוטרים הפושעים האלו הכריחו אותי להוריד את מעילי כדי שיוכלו לענות אותי עם אלה חשמלית. הם צעקו ללא בושה: "את מעל  50 עכשיו, אם היית עוד בשנות ה-30 שלך, היינו מורידים את כל בגדייך". ביום השני, השוטרים הפשיטו שתי מתרגלות פאלון גונג לא-נשואות והשתמשו באלה חשמלית על איברי המין שלהן. שתי המתרגלות בכו לאחר שהגיעו חזרה לתאים וסיפרו למתרגלים החברים את מה שקרה. פתחנו בשביתת רעב קבוצתית כדי למחות על ההתנהגות הפושעת הזאת של השוטרים. מאוחר יותר ארבעה מתרגלים בכירים ואני שוחררנו, אולם, פרטים לגבי שאר המתרגלים לא ידועים לי.

באוגוסט 2001, 5 מתרגלים וגם אני, שוב הלכנו לבייג'ינג לאמת את הדאפא. נעצרנו בכיכר טיאננמן ונשלחנו חזרה לעיר מגורינו. נעצרנו במרכז מעצר למשך 3 וחצי חודשים. שבתתי רעב כדי למחות בשקט על המעצר הלא חוקי, וביקשתי את שחרורי ללא תנאי. ראש מרכז המעצר, ג'או אנשוא, הסית את המשועבדים שלו להאכיל אותי בכפייה, ולהעניש אותי בכל מיני שיטות עינויים אכזריות. הסבל של הטקטיקות האלו גרם לגופי רעידות אלימות. לאחר שהזריקו לי סמים לא ידועים לתוכי, הם ניסו לאסור אותי במחנה העבודה בכפייה שיג'יאג'ואנג, אך מחנה העבודה לא הסכים לקבל אותי. השוטרים במרכז המעצר עדיין לא  רצו לשחרר אותי, וכלאו אותי במרכז שטיפת מוח ל-3 ימים נוספים. עד שלא ראו שאני עם נשמתי האחרונה לא קראו למשפחתי לבוא לקחת אותי הביתה.

במרץ 2002, כמה חודשים לאחר חזרתי הביתה, נחטפתי מביתי ע"י משרד ה-610 [סוכנות שנוצרה במיוחד כדי לרדוף את הפאלון גונג עם סמכויות בלתי מוגבלות מעבר לכל רמה  של מנהלה במפלגה ומעל כל מערכות השיפוט והפוליטיקה] ביתי נשדד, וחפצים אישיים הוחרמו.  באותו הזמן, הבכירים המושחתים האלו של משרד ה610 גנבו את חסכונותיי של 3000 יואן מביתי, וניסו לשמור אותם. בעזרת משפחתי ואנשים טובי לב בעלי חוש צדק, 2500 יואן הושגו מחדש לאחר מאמץ רב. אני שוב נכלאתי שלא כחוק במרכז שטיפת מוח.

בשיעורי שטיפת המוח, משתפי פעולה [מתרגלי פאלון גונג לשעבר שתעו בדרכם בגלל שטיפות   מוח ועינויים] ניסו להכריח אותי ע"י טקטיקות צבועות. כשראו שהטקטיקות שלהם  לא מזיזות את ליבי, הם שינו את פניהם והחלו לתקוף ולקלל אותי. זה היה ניסיונם לאלץ אותי לכתוב את הצהרת החרטה [בהצהרת החרטה הזו המתרגל מוכרח להודות בחרטה על תרגול הפאלון גונג, להבטיח לוותר על פאלון גונג, ולעולם לא להתרועע עם מתרגלים אחרים או ללכת לבייג'ינג לעתור לפאלון גונג.] כדי להגיד שאפסיק לטפח פאלון גונג.

סירבתי, ונכלאתי בתא נפרד, לבד. זו לא רק הייתי אני שסבלה את זה. כל מתרגל שסירב לכתוב את הצהרת החרטה נכלא בתא נפרד, לבד. בעזרת מאמצי משפחתי, קרובים וחברים לשחרורי,    שוחררתי חודש מאוחר יותר. בגלל שמשפחתי לא מתרגלת פאלון גונג, הם פחדו שמרכז שטיפת המוח יסרב לשחרר אותי, אז הם שילמו 300 יואן בשביל "הוצאות מחייה".

בעלי אינו מתרגל, אבל הוא בעל חוש צדק מפותח מאד. הוא סיפר לאנשים שרדפו אותי:  "אישתי תמיד היתה חולה והיתה צריכה לקחת הרבה תרופות לפני שתרגלה פאלון גונג. זה גרם למצב הפיננסי של משפחתי להיות קשה מאד. היא החלימה מכל המחלות שלה לאחר שהחלה לתרגל פאלון גונג ויכלה לעבוד בשדה כל יום. אולם, היא נעצרה פעמים רבות על אמירת מילות אמת שבאו מהלב שלה." בעלי גם אמר: "זה בסדר אם אתם מבקשים ממני לשלם הוצאות מחייה כדי לקחתה הביתה. אם אתה רוצה שאשכנע אותה לכתוב התחייבות להפסיק לתרגל פאלון גונג, לא אוכל לעשות את זה, וגם לא אעשה דבר שכזה."