כמה מחשבות בנוגע לשיפור סביבת הטיפוח המקומית שלנו

(Minghui.org)

כשכמה מתרגלים העלו את נושא הבעיות בסביבה המקומית שלנו, חיפשתי את טעויותיהם של המתרגלים האחרים. בפרט, לאחר שהערכתי את הנושא החלטתי שזה נבע מטעויותיהם של כמה מהמתרגלים האחראיים. אך כשבהדרגה הבחנתי בפערים שבאופן החשיבה שלי, המאסטר התחיל לתת לי רמזים והברקות.

באמצעות לימוד חוזר של הפא הבנתי את הדברים הבאים:

1. כשלמישהו יש כוונה לסייע למתרגל אחר, יש בזה פן חיובי כיוון שהמתרגלים צריכים לדרוש מעצמם לעמוד באמות המידה של מתרגלים ולעזור ולהזכיר אחד לשני כדי שנוכל להתרומם ביחד. אך אם מישהו מסתמך על זה כדי לשפר את הסביבה, זו עלולה להיות החזקה של הסתכלות החוצה. אם זה הופך להרגל נפוץ, תהיה למתרגלים נטייה לא להסתכל פנימה.

2. אם למישהו יש החזקה למציאת נקודות הכשל של האחרים, זה כנראה נובע מהמנטליות של ההתפארות. במיוחד אם הכוונות הטובות בטון הדיבור של האדם הולכות ופוחתות יתכן שצצה התשוקה שלו לתחרות, או שהוא מרגיש שהרמה שלו גבוהה יותר. אם הכוונות הטובות של האדם הופכות לביקורתיות כלפי האחרים, יתכן שהכוחות הישנים משפיעים עליו, כיוון שטבעם של הכוחות הישנים הוא להאשים ולהטיח ביקורת. הכוחות הישנים מעוניינים רק לשמור ולהשיג לעצמם, את מה שהם רוצים. כלומר, הם אנוכיים.

3. אם באמת למתרגל האחר יש בעיות, יתכן שהן נובעות מההחזקות שלו, מהקארמה, מרמת הטיפוח שלו או מהרגליו. בתקופת תיקון הפא, יתכן גם שזה נובע מהפרעותיהם של הכוחות הישנים או מכך שהכוחות הישנים משתמשים בהחזקותיו של המתרגל ובקארמה שלו כדי לרדוף אותו. אם המתרגל הנידון אינו מסתכל פנימה ולא מטפח את עצמו, מאמציהם של המתרגלים האחרים לעזור לו עשויים להפוך לצורה של כפייה. בסופו של דבר, זה עלול להביא לחוסר אמון בקרב המתרגלים ולהפריע לתיקון הפא. מצד שני, יתכן שאין שום בעיה עם המתרגל שבנידון וכל הסיפור הזה נובע מאי הבנה או שזו בעיה של הצופה בלבד.

4. אם למתרגל יש בעיות אך הוא לא מעוניין לרומם את עצמו אז הוא הופך בעצמו לבעיה. ככל שהוא מנסה יותר התוצאות שהוא משיג גרועות יותר. זה עלול להשפיע גם על הטיפוח של אחרים ואף על הסביבה כולה. באמצעות לימוד הפא, הבנתי שהתקדמות כשלם, לא תלויה רק בכך שהמתרגלים יזכירו אחד לשני, אלא שחשוב אף יותר, שכל אדם ישפר את עצמו שוב ושוב. במקביל, עלינו לנסות להבין את המתרגלים האחרים מנקודת מבט חיובית, לסמוך עליהם ולהתייחס אליהם בלב רחום. אלו שמקבלים תזכורת מאחרים צריכים לטפל בה כיאות. על שני הצדדים להסתכל על מתן האיזכור ועל קבלתו כעל הטיפוח של עצמם ולא להסתכל עליהם כעל טיפוח של אחרים או כעל פקודות מאחרים.

עם הבנה זו, אתחיל בכך שאסתכל על עצמי כשאתקל בבעיה כלשהיא. אסתכל פנימה ביסודיות ואטפח את עצמי עם הכנות העמוקה שנדרשת בכדי להיפטר מהחזקות בסיסיות. כמו כן, אבדוק את טון הדיבור, המנטליות, הכוונה והסבלנות שיש לי כשאני מתמודד עם מתרגלים עמיתים. אשקול את ההשפעה שיש למעשי ולדבריי על תיקון הפא כולו ועל הסביבה המקומית בכללותה. כשנדרש להעלות הצעות למתרגל, צריך להשתדל לשמור על מצב בו נזכיר לו עם כוונות טהורות. אם הוא יכול לקבל את זה והוא מעוניין לדון בזה עוד, אנחנו יכולים לדון בכך בצורה מעמיקה יותר ובפחות הסתייגות. אם נפעל כך, נגלה פעמים רבות שעלינו לטפח ולהתנתק מה"עקשנות" שלנו ושחוסר אמון נגרם פעמים רבות מאי הבנות שלנו עצמנו.

לבסוף, כדי לסיים את המאמר, אנא אפשרו לי להפנות למילותיו של המאסטר בסעיף "אנשים עם טבע מולד גדול" בהרצאה התשיעית שבג'ואן פאלון. המאסטר אמר:

"אמרנו גם שאם כל אחד מאיתנו מטפח פנימה, בוחן את השין-שינג של עצמו כדי למצוא את הסיבות למה שלא עשינו היטב, כדי לעשות טוב יותר בפעם הבאה ומתחשב קודם באחרים לפני שהוא עושה משהו, החברה האנושית תהיה טובה יותר והערכים המוסריים יחזרו לסטנדרט הגבוה. התרבות הרוחנית גם היא תשתפר וכך גם הביטחון הציבורי. אולי לא תהיה משטרה".

הרשום מעלה מבוסס על הבנותי. אנא ציינו את החסר.