פרשנות: מצפוני אינו מאפשר לי לשמור עוד על שתיקה

(Minghui.org)

(דו דאובין הוא סופר מפרובינציית הובאיי, סין אשר פרסם מאמרים רבים בחו"ל בשנים האחרונות והגיב על המצב הפוליטי הנוכחי בסין)

בערך לפני ארבע שנים, נהגתי לאכול צהריים עם סגן מנהל מיזם ארצי, שהיה אחראי על ענייני המפלגה ( אנא אפשרו לי לא להזכיר את שמו כאן, על מנת לחסוך לו בעיות לא נחוצות עקב האווירה הפוליטית בסין). ישנם למעלה מ- 1000 עובדים במיזם שלו, וביניהם שלושה מתרגלי פאלון גונג. הוא מונה לטפל בנושא הפאלון גונג במיזם ולתקשר באופן ישיר עם "משרד 610" במחלקה הפוליטית והמשפטית. אחד מהדברים להם הוא היה אחרי היה למנוע מהם לצאת ולעתור.

במידה והם יצליחו לברוח, התפקיד שלו היה להחזיר אותם ו"לטפל" בהם כראוי. בהתחלה הוא לא התייחס לכך ברצינות ומכוון שלא רצה לפגוע באנשים, הוא בעיקר "חינך אותם בצורה ביקורתית" וניסה לשכנע אותם. שלושת מתרגלי הפאלון גונג הצליחו לצאת פעמיים, על כך הוא ספג ביקורת רצינית וניתנה לו אזהרה נוקשה. בפגישה, ראש הועדה המוניציפאלית המפלגתית הזהיר אותו שאם עוד פעם במידה ומתרגלי הפאלון גונג יצליחו לצאת פעם נוספת, אפילו אם רק אחד מהם, הוא יועבר מתפקידו.

מכוון שסגן זה הינו אדם צעיר, הוא לא רצה לחבל בקריירה שלו, ולא רצה להראות רע במקום העבודה שלו, עדיין היו לו שאיפות שרצה להגשים. אבל איך הוא יכול לוודא שהם לא יחמקו החוצה שוב? הוא אמר לנו: "הגעתי להחלטה, אמרתי להם ולכפופים לי אם הם יצאו החוצה, לא משנה מי, אני אמסמר את רגליו ללוח עץ". דבריו גרמו לשערי לסמור אמרתי לו "האם זו הדרך הנכונה לעשות דברים? זה לא חוקי". הוא אמר "למי איכפת". מכוון שהיינו חברים לספסל הלימודים הכרתי אותו די טוב. הוא בא מרקע כפרי והיה באופן יחסי אדם טוב וישר. המשכתי ושאלתי אותו מדוע הוא מתייחס לאנשים בצורה כזו. הוא ענה "אין לי ברירה, זה נכפה עליי".

בערך בתקופת הזמן שלפני פסטיבל האביב לפני שלוש שנים, רדיפת הפאלון גונג הוחמרה בכל הארץ. ממנו וממקורות נוספים למדתי שמחלקות ברמות שונות אימצו מדיניות שליטה צמודה על מנת למנוע ממתרגלי פאלון גונג לצאת ולעתור בזמן הפסטיבל. בתקופה זו הוא היה בתקופה קריטית לקידום, ואם משהו ישתבש למעלה מ- 10 שנים של עבודה קשה יהפכו ללא כלום. בזמן שאכלנו בחוץ, אם מישהו היה מזמין אותו למשחק מאוג'ונג, הוא היה מסרב בטענה שעליו להיות בעבודה על מנת לשמור על מתרגלי פאלון גונג.

דאגתי שמא הוא יתייחס בצורה לא חוקית למתרגלים אלו, אבל התקשיתי לומר את דאגתי במילים. אז שאלתי אותו בדרך עקיפה: "האם אתה יכול להרוג אותם?" "לא! כל עוד הם לא בורחים", שאלתי אותו שוב: "האם הם פוחדים ממות?" "הם כל כך עקשנים, הם אפילו אינם מפחדים מהמוות" הוא ענה: "זה נכון, הם אינם מפחדים אפילו מהמוות, ממה עוד יש להם לפחד? אתה יודע לאלו שלא מפחדים מהמוות אפילו אלים ושדים יתרחקו קצת. מקום העבודה שלך אינו ארגון פוליטי לכן אין עליך להחמיר עמם. עליך להיות זהיר אחרת הם יחכו לזמנם וידרשו ממך את אשר אתה חייב להם. אל תיקח שום סיכונים. אם באיזשהו מקרה מצבם הקשה ישתנה הם עשויים לבוא לישב את החשבון איתך, תצטרך לקחת את מלוא האחריות. אתה מציית לסמכויות הגבוהות בצורה כל כך מדויקת רק למען משרה נמוכה, מי יבוא לקחת אחריות במקומך כאשר הדברים ישתנו? לכן הקשב לי, רחם על אנשים כאשר אתה יכול, ואל תגרום להם סבל רב מידי". הוא השתתק לזמן ממושך כאשר סיימתי את דברי, איני יודע אם דברי השפיעו, אבל לאחר מכן נושא הפאלון גונג לא הוזכר עוד.

אלמלא הייתי שומע זאת במו אוזניי מעולם לא הייתי מאמין שזה אפשרי שאדם בעל טבע טוב וישר יוכרח לאמץ גישה אכזרית ועינויים כלפי אנשים שרק רוצים לצאת ולעתור. רק בגלל התנסות זו ומכוון שראיתי כל כך הרבה חושך במערכת המשפט כאשר אני קורא את החומר הבא אני מאמין שהכל נכון:

"ב- 20 ליולי 1999 בחצות, החל המעצר הכלל ארצי של מתרגלי הפאלון גונג". "עד לרגע זה אומתו 754 מתרגלים שעונו למוות, רבים מהם מתו מרצח אכזרי במחנות עבודה ובתי סוהר. עקב חסימת האינפורמציה הקפדנית של משטרו של ג'יאנג זמין, מקרים אלו הם אך קצה הקרחון". "ג'יאנג זמין מעסיק את הצבא והמשטרה בהכאת מתרגלי פאלון גונג לאור יום, כולל גם אנשים מבוגרים, נשים, נשים בהריון וילדים... לפי נתונים לא שלמים, מספר מתרגלי הפאלון גונג אשר סבל מרדיפה בתקופה זו (כולל להיות מפוזר על ידי המשטרה, הכאה, מעצר בלתי חוקי, חקירות וכולי) מסתכם ביותר מ- 300,000 איש.

האם 754 האנשים ביצעו עבירה כלשהי? אפילו אם הם ביצעו עברות, האם היה עליהם לקבל ייחס כה בלתי אנושי? אני יכול לומר בוודאות שרובם היו חפים מפשע, והם היו קורבנות של עלילה פוליטית. "משרד 610" אינו יכול להתחמק מהאחריות לכך שאנשים אלו מתו מוות כה טרגית מתחת לאפנו כמו סון ג'יגאנג**. לפי אותו מקור מידע "משרד 610" מוציא לפועל את המדיניות הזו ברדיפת מתרגלי הפאלון גונג : "הכפישו את המוניטין שלהם, הרסו אותם כלכלית, והשמידו אותם פיסית". לאחר מכן הם הוסיפו עוד חוקים ספציפיים "שום חוק אינו מסדיר את הטיפול במתרגלי פאלון גונג", ו"מוות של מתרגל פאלון גונג מהכאה הוא כלום ויחשב כהתאבדות; הגופה תישרף מיד מבלי לחקור את זהות האיש". אנשים כמונו שמכירים את מה שקרה בזמן "המהפכה התרבותית" והיחס הלא אנושי שאנשים חוו בתנועה לשליטה בילודה, כמו "אם אתה רואה אדם שותה רעל על מנת להתאבד אל תיקח את הבקבוק ממנו בכוח; אם אתה רואה אדם שמנסה להתאבד על די כך שהוא תולה את עצמו, אל תעזור לו להתיר את החבל", לכולנו יש סיבה להאמין שהאמור לעיל אכן נכון.

במהלך ארבע השנים האחרונות, מכוון שהאמנתי בצורה חד צדדית לתעמולה של הממשלה שתקפה את פאלון גונג ומכוון שנקטתי בגישה לא מודאגת לגבי נושא הפאלון גונג, לא הקדשתי תשומת לב רבה לסבל הלא אנושי שמתרגלי פאלון גונג חוו ושמרתי על שתיקה בזמן שהם נרדפו- מה שאומר שבאופן עקיף בחרתי לשתף פעולה עם השלטון האוטוקרטי. היום לפתע אני רואה את מצבם הטרגי; אני רואה שרוע אדיר הפך למציאות ועדיין מתרחב. אני מזועזע ומצפוני וליבי מלאים אשמה.

אני מרגיש שעליי לשבור את שתיקתי ואני רוצה לעתור בקול רם למעגלים האינטלקטואלים ולאנשים אשר באינטרנט: אנשים סינים בעלי לב טוב שעדיין שומרים על שתיקה, התעוררו! בזמן שאתם שומרים על שתיקה, רוחם של הנאצים חזרה ועשקה את כוחה של הממשלה שלנו, ורוצחת את בני עמכם באמצעים הלא אנושיים ביותר. זה הזמן שניקח יוזמה! זה הזמן שנציע לקורבנות את ידינו העוזרות! השמיעו את תמיכתכם לאותם חסרי המזל שיש להם את אותם זכויות האזרח כמו לנו! אצרו "לא" לחיה הענקית, וזהו זמן טוב שנסיים את חוסר הצדק הזה.

"משרד 610" היא ישות שנוצרה במיוחד כדי לרדוף את הפאלון גונג. עם כוח אבסולוטי על כל הרמות של הניהול במפלגה וכל המערכות הפוליטיות והמשפטיות האחרות.

* מר סון ג'יגאנג, לא מתרגל פאלון גונג, היה מעצב אופנה שנעצר רק בגלל שלא היה לו את תעודת הזהות שלו. לאחר מכן מר סון הוכה ועונה בתחנת המשטרה מסיבות לא ידועות. כאשר חברים של מר סון חיפשו לאחר מכן את מקום הימצאו, נאמר להם שהוא נשלח לבית החולים. המסמכים הרפואיים הראו שהוא היה "רגוע" כאשר הגיע וישן במשך כל הזמן שהיה בבית החולים. אולם, למחרת נאמר לחבריו של מר סון שהוא "מת מהתקף לב". כאשר כמה כתבים אמיצים שמעו על הסיפור הזה, הם ניהלו חקירה בפרופיל נמוך תוך סיכון עצמי גבוהה. לאחר הנתיחה שלאחר המוות נקבע שהוא נהרג כתוצאה מפגיעות פנימיות קשות שנרגמו מהכאה קשה במהלך 72 השעות האחרונות. היו גם סימני כווית על כתפיו וברכיו. לאחר שהסיפור יצא לאור המשטרה המקומית הכחישה זאת לחלוטין. אולם לאחר שהסיפור הופץ באינטרנט, הרבה אנשים פרסמו את סיפוריהם האישיים על חברי משפחה וחברים שנאנסו, הוכו ונרצחו בהחזקת במשטרה. המקרה של מר סון היה בברור רק קצה הקרחון.