למתרגלים המרגישים מנומנמים במהלך לימוד הפא

17/01/2004 | אתר מינג-הווי

(Minghui.org)

נתקלתי במתרגל שהיה במצב טיפוח לא טוב והוא אמר שהוא מרגיש מנומנם מרגע שהוא מתחיל לקרוא את ספרי הדאפא, ושהמצב הזה נמשך כבר זמן רב למדי. אחרי ששמעתי את זה הרגשתי צורך לשתף בהבנתי הרדודה, בתקווה שזה יעזור לאותם מתרגלים עמיתים הנתקלים גם הם בהפרעה מהסוג הזה. אם במאמר הזה מופיע משהו שאינו הולם אנא ציינו זאת בחמלה.

מחשבותיהם של חלק מהאנשים צלולות מאוד כשהם עושים דברים מסוימים, אך ברגע שהם מרימים את ספרי הדאפא הם מרגישים מנומנמים. כשהם מתחילים לשלוח מחשבות נכונות הם מרגישים רדומים. יש מתרגלים שמבינים את המצב הזה עם מושגים אנושיים, והם חושבים שהם פשוט לא ישנו מספיק ושהמצב ישתפר אם הם יישנו יותר. אבל הם לא שמים לב שפעמים רבות הם מרגישים עייפות אפילו אם ישנו שמונה או עשר שעות בכל יום, וזה יוצר גישה פאסיבית ופסימית. אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס לקושי הזה מנקודת המבט של הפא. המורה לי דיבר בבירור על הבעיה הזו במספר מקרים:

המאסטר אמר ב"Teachings at the Conference of Changchun Assistants

"האם אינך מרגיש מנומנם מיד כשאתה קורא את הספר, או נעשה רדום בכל פעם שאתה לומד את הפא? תנו לי לומר לכם שאלה הן אלוהויות ברמה של הממד האנושי הזה. אם אינך יכול לפרוץ דרכן, אתה נשאר אדם. הן אינן עושות לך משהו בכוונה –הן מתייחסות לכל אחד בצורה כזאת. זוהי הסיבה מדוע אנשים מרגישים עייפים ומנומנמים. אם אתה רוצה להשתחרר מִהיותך אדם, אתה צריך לפרוץ דרך כל דבר לפני שאתה יכול להצליח. אם אתה משתף אִתן פעולה הן יחשבו שאתה רק בן אדם" (תרגום בלתי רשמי)

ואמר גם ב"הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה" 1999:

"מתרגל: בזמן שאני קורא את "ג'ואן פאלון", אותה תופעה התרחשה כמה פעמים: בזמן שקראתי את הספר, הראש שלי הרגיש פתאום כבד מאוד, והרגשתי מנומנם מאוד, אבל לא נרדמתי. הרגשתי שהעיניים שלי נמשכות כל הזמן לקטע מסוים בספר. פתאום קטע אחר של מילים הופיע בספר, אבל המילים האלה לא היו מ"ג'ואן פאלון".

"המאסטר: זו קארמת המחשבה שלך המפריעה לך בצורה חמורה ולא מאפשרת לך לקרוא את הספר וללמוד את הפא. היא גורמת לך להרגיש מנומנם וגורמת לך לרצות להירדם. היא גורמת לך לאבד את המחשבות הנכונות שלך ואת האמונה הנכונה שלך. כשהיא נלחצת, היא אפילו תבטא את עצמה כדי להפריע לך, ואפילו תגרום לְמילים להופיע בראש שלך. שדים שפוגעים בדאפא גם עושים את זה. כשהם נלחצים, הם אפילו יתווכחו איתך בתוך הראש שלך, ידברו איתך, ולא יתנו לך ללמוד. האם זה לא ברור? קארמת מחשבה או הפרעה מבחוץ הן אלו שפועלות, והן מונעות ממך להתרומם. זה משום שהשיפור שלך מסלק אותן. אמרתי שאני אסלק את הקארמה שלך. כשהיא באמת מסולקת, היא באמת מתפוררת. האם היא תקבל את זה? אז היא עושה כל מה שהיא יכולה כדי להשיב מלחמה. אם אתה מחשיב את הדברים האלה כחלק ממך, אז לא תצליח להשיג את הפא, משום שהפא ניתן לך ואי אפשר לחלוטין לתת אותו לקארמה הזאת. אז אתה צריך להתגבר עליה. לא משנה כמה אתה נעשה מנומנם, אתה צריך להתגבר, לדכא, ולסלק אותה. הרגע שבו אתה פורץ דרך המחסום הזה, הוא גם הרגע שבו היא מסולקת".

לפני זמן לא רב לא יכולתי להשאר שקט כששלחתי מחשבות נכונות והאנרגיה שפלטתי לא הצליחה ליצור השפעה רבה. מאוחר יותר נרגעתי ושאלתי את עצמיאם אני באמת מתייחס אל עצמי כאל מתרגל דאפא ואם אני עושה את זה עם הלב.

המאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ 2":

"תלמידים מסוימים תמיד התייחסו לדברים הקשורים בסילוק הרוע והבהרת האמת כאל דברים שהם לא רוצים לעשות, כאילו הם עושים משהו בשביל המורה או כאילו הם מקריבים משהו נוסף בשביל הדאפא" ("תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא").

פתאום התעוררתי. התמדתי רק בנוהג של שליחת מחשבות נכונות בזמנים קבועים.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"לגבי המתרגל, כוונת המחשבה של האדם מכתיבה ליכולות העל-טבעיות שלו שיעשו דברים".

הבנתי שצריכה להיות לי הבנה ברורה על כך שהרוע לא אמור להתקיים יותר ושאני חייב להשתמש בכל כוחי כדי לסלק את הרוע ולקחת אחריות על כל הגורמים החיוביים של היקום. לאחר שיצרתי את הרעיון הברור הזה יכולתי להישאר שקט ורגוע כששלחתי מחשבות נכונות. הרגשתי שאני הופך לענק וגבוה, האנרגיה שלי מקיפה בהדרגה את היקום, והרוע מושמד כהרף עין. אנחנו צריכים תמיד לזכור שאנחנו מתרגלי דאפא של תקופת תיקון הפא ושחיים רבים ממתינים לנו כדי להינצל. יש מתרגלים רבים הנרדפים בגלל הכוונה הנפלאה להציל יצורים חיים. איזה סוג של תירוץ יכול להיות לנו על כך שאיננו שלווים וצלולים?

בואו נלמד את מילותיו של המאסטר ב"אלוהות נכונה" כדי לעודד זה את זה: