תלמיד שגורש מהאוניברסיטה בגלל שהוא מתרגל פאלון גונג חושף את הרדיפה שהוא חווה במחנה עבודה בכפיה טואן-הא בבייג'ינג (חלק 3)

(Minghui.org)

(הערת העורך: מר גונג צ'נג-שי, 25, היה תלמיד שנה אחרונה, במסלול אדמיניסטרציה וניהול בקולג' צ'נג-פין של האוניברסיטה לפוליטיקה וחוק בבייג'ינג. הוא היה תלמיד משכמו ומעלה בביה"ס, שהצטיין גם מבחינה אקדמית וגם מבחינת יחסי האנוש. הוא נבחר לנשיא אגודת התלמידים ולמנהיג הכיתה. בית הספר גירש אותו לאחר שהחלה הרדיפה).

גונג צ'נג-שי נשלח למעצר למחנה העבודה הידוע לשימצה טואן-הא בערך בסוף שנת 2000, כשחילק עלונים של הבהרת האמת בבייג'ינג. הוא נשלח לכיתות שטיפת מוח פעמיים במשך הרדיפה, ופעם אחת כזו נמשכה יותר מ-10 חודשים. במהלך שתי שנות מעצרו, השומרים ניסו לכפות עליו בכוח לוותר על אמונתו באמצעות שימוש בצורות שונות של עינוי, כמו עמידה בכפיה, שפיפה, שוקים באלות חשמליות, האכלה בכוח ומניעת שינה. הוא לא ויתר, אף שהתמקדו עליו כמטרה לשטיפות מוח וטרנספורמציה, והוא ספג כמות שלא ניתן לדמיין של עינויים, הן פיסיים והן נפשיים. הוא היה אחד ממתרגלי הדאפא היותר נחושים במחנה העבודה טואן-הא.

גונג צ'נג-שי יצא בכבוד ממחנה העבודה טואן-הא ב-2003. לרוע המזל, הוא נעצר שוב באשמה כוזבת באוגוסט 2003, ואין יודעים את מקום המצאו.

אנו מקווים שמתרגלי דאפא ואנשים ברחבי העולם יתנו את תשומת לבם להתנסותו של גונג צ'נג-שי, יחשפו את הרדיפה, ויעזרו להצילו. להלן סיפורו (חלק 3):

באפריל 2001, מספר כתבים זרים תכננו לבקר במחנה עבודה בכפיה טואן-הא. כל מחנה העבודה, מהרמות העליונות ועד לרמות הנמוכות, החלו בפעילות הרגילה של הונאה, כשהם כופים על כל הקבוצות לצפות שוב ושוב בקלטת וידיאו "60 שאלות ותשובות לכתבים זרים". הם אימנו את המתרגלים, כופים עליהם להיות עקביים באומרם שקרים מדהימים אלו. לדוגמה, לשאלה אם העצירים במחנה עוברים התעללות פיסית, מכות, או השפלות מילוליות, התשובה חייבת להיות "לא". אסרו על המתרגלים לומר שסיבת מעצרם היא תרגול פאלון גונג, אלא היה עליהם לומר שהם נעצרו בשל "הפרת הסדר הציבורי". אם יישאלו על המזון, התשובה צריכה למנות את כמויות הקמח, השמן, הבשר והירקות לאדם בחודש. כל תשובות החובה האלה היו הבל מוחלט, לרמות אנשים זרים. כמו כן, כל מתרגל שלא ויתר על התרגול אוים שלא "לדבר באופן מקרי" או שהוא "ישא באחריות לתוצאות".

קצין המשטרה ני ג'ן-שיונג איים עלינו במהלך הפגישה ש"אם הכתבים ישאלו שאלות, אסור לכם לומר שמכים אתכם במחנה העבודה, ובטח שלא לציין שיש מקום כזה שנקרא "מרכז חיסול"

באותו יום, ניגש כתב אל צוות שלוש הממוקם בקומה הראשונה של הבנין המזרחי. למעשה, צוות שלוש העביר תריסרי מטפחים שלא ויתרו על הפאלון גונג, וכאלו שלא השביעו את רצונם, לרובעים צפוניים, ל"צוות אימון אינטנסיבי". לכן מה שהכתבים ראו היה רק הצגת תכלית שהוכנה מראש. בכל פעם שבאו מבקרים, שודרג האוכל במחנה העבודה לאותו יום. כמו כן, העינוי הפיסי של מתרגלי פאלון גונג שהיה נעשה בדרך שיגרה בפומבי - היה מתבטל, ומוחלף במשחק כדור. ברגע שהמבקרים עזבו את השער, היו מחדשים את העינויים הפיסיים.

האמצעים בהם השתמשו הממונים במחנה העבודה בכפייה טואן-הא לרמות מבקרים מבחוץ היו רבים מספור, והיו נבזים ביותר. למשל, הון רב הושקע לשפר את תשתיות מחנה העבודה כדי לחפות על הפשעים של רמיסת זכויות האדם הבסיסיות של מתרגלי פאלון גונג נחושים. כדי להציג חזית "תרבותית", הפעילו לאחרונה הממונים במחנה העבודה מדיניות של "טיפול שונה למעמדות שונים של עצירים". הם סווגו עצירים לחמש קטגוריות. לקטגוריה הגבוהה ביותר אפילו הבטיחו ביצים וחלב לארוחת הבוקר, ומנת בשר עם ירקות לארוחת הצהריים. אלו יכלו להיות פועלים, איכרים, או סטודנטים מושעים. הם גם הורשו לנוח בסופי-שבוע. למעשה, רק מעטים מאד זכו לטיפול הזה, למרות שמספרם "נופח" לצורך התעמולה הרשמית.

באותו הזמן, המתרגלים שלא הסכימו לוותר על הפאלון דאפא סווגו כולם לקטגוריה הנמוכה ביותר - לאלו שפיקחו עליהם בחומרה. הם היו נתונים לכל סוג של עינוי פיסי או פסיכולוגי, כולל שטיפת מוח בלחץ-גבוה ולילות של עינוי פיסי. הם נשלחו ל"צוות אימון אינטנסיבי", ננעלו בתאים קטנים, נקשרו בחבלים, לא קיבלו אוכל מלבד לחמניות קמח תירס, ונאסר עליהם לקנות מזון או אפילו צרכי יומיום נחוצים. אבל מחנה עבודה בכפיה טואן-הא מנסה לטייח את כל שיטות העינוי האכזריות מאחורי החזית של "המדיניות החדשה".

זירת ההתרחשות של הרדיפה – "צוות אימון אינטנסיבי" ו"מבנה התקיפה" מעולם לא היו פתוחים לציבור. מבקרים מעולם לא הורשו לראות אף אחד מהמתרגלים שהעזו להבהיר את האמת. לכן, הדווחים הרשמיים היו מבוססים על הונאה גמורה. לאלו שסירבו לוותר על הפאלון גונג, מחנה עבודה בכפיה טואן-הא הוא פשוט "גיהנום עלי אדמות".

ב-27 במאי 2001, כדי למחות על שטיפת המוח הפראית ועל מניעת השינה המתמשכת, פתחתי שוב בשביתת-רעב. ני ג'ן-שיונג וראש הצוות ג'או סחבו אותי בכוח ל"צוות אימון אינטנסיבי", בלא שהמשטרה תביע איזושהי תגובה או מחאה.

"צוות אימון אינטנסיבי" (צא"א) היה מבודד לחלוטין, בנין עומד בדד. היה שם קודר ונורא, והוא שימש במיוחד לצורך עינויים של מתרגלי פאלון גונג הנחושים בדעתם בעקביות. בלי אישור מיוחד, המקום המרושע הזה לא איפשר כניסה אפילו לשוטרי מחנה העבודה, ובטח שלא לכתבים או מבקרים מבחוץ. יותר מתריסר אסירים רגילים שימשו בתפקיד מסביב לשעון. המתרגלים העצורים היו כלואים כמו חיות בכלוב, ולא הורשו לשוחח זה עם זה, או להיות חופשיים בשום צורה שהיא. ביום בו נכלאתי ב"צוות אימון אינטנסיבי", פושע בשם לי דיי-יי שנאסר בגין זנות, שרט באלימות את איברי המוצנעים. זה קרה למול עיניהם של ליו ג'ין-בי-יאו, שמשמש כראש הצא"א, כראש צוות הבטחון וכראש מחלקת המנהלה, ורן באו-לין. חילול בוטה זה של גופי פגע בי באופן קיצוני. אבל ליו ורן לא רק העמידו פנים שלא ראו כלום, אלא אף הורו לפושעים לקשור אותי חזק ללוח-מיטה ל-24 שעות עם מספר חבלים, ולשים אותי בתא קטן וצר ללא אוויר. נקשרתי למשך חודש, למרות שב"נוהלים הזמניים של מחנה העבודה" הותנה כי שימוש מתמשך בעינוי באמצעות מכשירים ושיטות לא יתארך מעבר לשבעה ימים. אחר כך נעלו אותי בתא קטן, צר ומהביל שגורם להזעה.

התא היה באורך 2 מטר ורוחב 1.5 מטר, ושום אור יום לא נכנס אליו. לא הורשיתי להתרחץ, ובטח שלא להתקלח. אפילו כשהייתי צריך להפנות, הם פתחו רק את החבלים בחלק העליון של גופי ואיפשרו לי לשבת. מיד אחרי עשיית הצרכים הנוזליים קשרו אותו שוב. באותו זמן זה הייתי חם מאד. לא רק שסבלתי כאב מזה שלא יכולתי אפילו להסתובב, ומהלחץ על איברי הפנימיים, אלא אף המשכתי בשביתת הרעב, כשאני מסרב לאכול או לשתות מים. סבלתי מבדידות ושקט איומים, וכל גופי היה מלא פצעים כואבים. החבורות על גבי ועל אחורי החלו להעלות כיבים. למרות כל אלו, נקשרתי כל יום בחבלים כמו פושע הממתין להוצאה להורג, והיו סוחבים אותי להאכלה בכוח. צינור גומי היה מוכנס לאפי ועד לקיבתי. בכל פעם שצינורית הגומי נגעה בקרומים הרירייים של אפי, פרצו לי דמעות מהכאב העצום. אבל הפושע לי דיי-יי משך לעיתים תכופות ברשעות את הצינורית מקיבתי והכניס אותה הלוך ושוב, וכל זאת מול השוטרים. זה גרם לי להקיא מאד וכמעט נחנקתי. חמישה או שישה ימים לאחר מכן, אחד מנחירי התנפח באופן חמור, בגלל שצינורית הגומי פגעה חזור ופגוע בקרום הרירי.

מתרגל פאלון גונג נוסף, וו ג'ון, שגם הוא נקשר, החל בשביתת רעב למחות על שמעצרו במחנה הוארך בשישה חודשים באופן בלתי-חוקי. בהסתת קצין המשטרה ליו ג'ין-בי-יאו, האסירים לי דיי-יי, סונג וואן-ג'ון, לי פאנג ואחרים, משכו את וו ג'ון החוצה כל יום ב-4 בבוקר. הם קשרו את זרועותיו וגררו אותו, כשהם מכריחים אותו לרוץ. וו ג'ון סירב, והוכר בכל גופו עד שגופו הפך שחור וכחול. כשוו ג'ון ביקש להבדק בבית חולים, ליו ג'ין-ביאו אמר בפומבי: "העור שלך כה עדין שכל נגיעה גורמת לחבלה". בעידוד השוטרים, האסירים הפליליים לעיתים קרובות לא הרשו לוו ג'ון ללכת לשירותים. לי פאנג עינה את מר וו, שהיה קשור אל לוח, בשיטת עינוי הנקראת "נא מא", כשהוא גורם לו לאבד הכרה (בעינוי זה, לוחצים על העצבים בצואר למשך זמן ארוך, ודי מהר המעונה נכנס למצב תרדמת - coma). לי פאנג הפיק פעם הנאה עצומה כשסטר לוו ג'ון באלימות, בגורמו לו ליפול בפתאומיות לרצפה. וו ג'ון נקשר ברציפות במשך שלושה חודשים. הוא היה נתון לכל העינוי הזה בגלל שסירב לכתוב את "כתב הערבות" של וויתור על הפאלון דאפא.

29 בינואר ‏2004 (המשך יבוא....)

חלק ראשון: http://www.falunnews.org.il/articles_p/2004/03/c_01/45270_21.htm

חלק שני: http://www.falunnews.org.il/articles_p/2004/04/c_01/45228_5.htm